00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חיים שכאלה

"נערי שעשועים" באושוויץ?

האים ידעתם, כי במחנה ההשמדה אושוויץ, שימשו נערים יהודים, צעירים ויפים, בעל כורחם, כנערי השעשועים, "הפיפלים" של ראשי הבלוקים?
לפני מספר חודשים, קראתי ספר של הסופר ק. צטניק, הלא הוא שם העט של יחיאל די נור, קראתי את הספר הראשון שלו, "סלמנדרה" מתוך סדרת הספרים: "כרוניקה של משפחה יהודית במאה העשרים", בספר סלמנדרה, מתאר צטניק את אשר עבר עליו, במשך כשנתים, במחנה ההשמדה אושוויץ,
ספר מרתק שמזעזע  את הגוף והנשמה..
במשפטו של הפושע הנאצי: אדולף אייכמן, כינה בעדותו, צטניק את אושוויץ, "פלנטה אחרת, ששם אין הזמן כמו שהוא פה, לתושבי פלנטה זו, לא היו שמות, לא היו להם הורים, ולא ילדים, הם לא לבשו כדרך שלובשים כאן, הם לא נולדו שם, ולא הולידו, הם לא חיו לפי החוקים של העולם כאן, ולא מתו, והשם שלהם היה המספר.."
החלטתי לנסות להשיג ולקרוא את שאר הספרים של צטניק,  ומצאתי ספר נוסף בסדרת הספרים, הספר נקרא "פיפל" והוא מספר על אחיו של הסופר, מוני. 
אשר הגיע לאושוויץ, ושימש כפיפל, לראשי הבלוקים..
ההגדרה למושג פיפלים מתוך הספר: "נערים רכים שבחרו להם ראשי הבלוקים באשוויץ לשירותם,"
מוני היה נער יפה, עם עינים מדהימות, מיד בהגיעו לאושוויץ, הוא נלקח ע"י מפקד המחנה, ונמסר לאחד מראשי הבלוקים כמתנה, לשמשו בתור פיפל, "נער השעשועים" שלו. ראש הבלוק התאהב בעינים של מוני, ולא הפסיק להללם..מוני כישף את ראש הבלוק, הבעיה של מוני היתה שהוא היה צנום מידי, כמעט מוזלמן, וראשי הבלוקים אהבו נערים עם בשר עליהם.., בעיה נוספת של כל הפיפלים היתה, שברגע שראשי הבלוקים מאסו בפיפלים שלהם, ומצאו להם נערים חדשים, הם הניחו את המקל שלהם על הצואר של הפיפל השוכב, ונעמדו בשתי הרגלים על הקצוות של המקל, עושים נדנדה על צוארו, וגומרים את הפיפל הישן.....
מוני, הצליח לשרוד באשוויץ בתור פיפל, מה שאף פיפל לא הצליח לפניו, ולא אחריו, הוא שרד בתופת, כשנה, הוא תמיד הצליח לזהות מתי ראש הבלוק מואס בו, ולברוח ממנו לראש בלוק אחר, שהתאהב בעיניו שלו,
 הבעיה העקרית של מוני במחנה היתה, שבזמן שהיה לו אוכל בשפע אצל ראש הבלוק, הוא לא היה מסוגל לאכול כמעט דבר, ודווקא כשהוא נאבק על חייו בין ראש בלוק אחד למשנהו, הוא חיפש קצת אוכל, ולא השיג...וכך לאט לאט הוא נהפך לעור ועצמות, למוזלמן, שראשי הבלוקים כבר לא אהבו, ולא רצו בו...
הספר מלא בתאורי זוועה רבים, הוא נכנס ללב ולנשמה, ולא עוזב אותך, הוא מתאר, את הנסיון של האנשים לשרוד כמעט בכל מחיר, לנסות ולהשיג, עוד חתיכת לחם, ללקק את השאריות של המרק מהחבית הריקה, הוא מתאר את מקצתם של היהודים שהגיעו לקצת "גדולה" באושוויץ, ואת היחס האכזרי שלהם לאחיהם היהודים...
ללא ספק, אחד מספרי השואה החזקים ביותר שקראתי, ושוב כמעט כמו כל ספר שמספר על השואה, אני חושב שחובה על כל יהודי, להתוודע לזוועות שעברו על היהודים בתקופת השואה, הרי עוד מעט והספרים ישארו, הזיכרון היחידי שלנו, מאותה התקופה...חובה ומומלץ לקרוא... 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל laniavi אלא אם צויין אחרת