00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרקולוג @ Perkolog

אשטון קוצ`ר ואני

למיטב זכרוני, זאת פעם ראשונה שזה קורה לי - חלום מהסרטים, או ליתר דיוק, מהטלוויזיה.

בשבת בבוקר, אני מתעוררת כדי לראות שידורים חוזרים בערוץ 3 בכבלים. בזמן האחרון זה של התוכנית "מופע שנות ה-70", שעוסקת בתיכוניסטים אמריקאים בשלהי שנות ה-70, כלומר, בדיוק אותן חוויות נעורים כמו שלי.

 

 

כמובן, זה מוקדם מדי בשביל לקום בשבת בבוקר, אז אני מנמנמת בין לבין, ולפעמים נרדמת לגמרי, כפי שקרה לי היום. נרדמתי באמצע פרק, וכשהתעוררתי הבנתי שחלמתי על גיבורי הסדרה. מה זה חלמתי? הייתי כמעט בתוך הסדרה.

 

 

זה התחיל בכך שהכרית שלי היתה מלאה ממתקים, נדמה לי סוכריות אם אנד אמס, ופתאום הסוכריות נגמרו, ולא הבנתי איך ממלאים את זה בחזרה, כדי שאוכל לשאוב ממתקים מהכרית. אז כמובן, עשיתי את הדבר ההגיוני היחיד -

 

 

יצאתי מהבית, צלחתי בשחייה תעלה מלאה מים, עליתי במדרגות נעות והגעתי אל הבית של פז. פז הוא בחור שחרחר, אולי ממקסיקו, אולי מקולומביה, שהגיע במסגרת חילופי סטודנטים והתיידד עם התיכוניסטים מוויסקונסין. פז מאוד אוהב ממתקים, וזה מסביר למה פניתי דווקא אליו כדי שיסביר לי איך ממלאים מחדש את הכרית בממתקים!  

 

בבית שלו היו המון קרובי משפחה, סבתות, דודות ותינוקות. החמאתי לו על התפקיד שלו בסדרה, והוא קיבל את המחמאה בחיוך ביישני. אני לא זוכרת מה הוא ענה לי על שאלת הממתקים.  

 

כשהלכתי משם, לא הצלחתי למצוא את הדרך הביתה. ובעצם, זה לא היה הבית האמיתי שלי, אלא חדר במלון, כנראה, בניו-יורק, שהיה ליד פארק קטן. ומי מגיע לעזור לי? כמובן -

מייקל קלסו החתיך הטמבל, שהוא לא אחר מאשר אשטון קוצ`ר (מה שטוב בשביל דמי מור טוב גם בשבילי, ואם אי אפשר ברוס וויליס, אז שיהיה הוא). הוא התנדב לעזור לי למצוא את הדרך הביתה, ואנחנו מסתובבים בניו-יורק ומחפשים.  

 

בדרך אנחנו רואים בית כנסת גדול ומפואר, שהוא גם מעין מוזיאון. נכנסים, וקלסו מתלהב שם מהמוצגים בחנות המזכרות ומלקט כל מיני נרות, חנוכיות, גלויות ושאר דברים יהודיים, ואומר שזה מגניב (יותר נכון - cool).

אני זוכרת עוד שרציתי ללכת למוזיאונים אחרים, אמיתיים, ואפילו בחלום נזכרתי שלא חידשתי את תעודת העיתונאי שלי מאז מעריב, וכמה חבל, כי אצטרך לשלם דמי כניסה מלאים במוזיאונים של ניו-יורק, שאני מאוד אוהבת.  

 

מתישהו קלסו נתן לי לשמור בתיק שלי את המזכרות היהודיות, כי הוא התעייף מלהחזיק אותן, והתעוררתי.

אני בהחלט רושמת לפניי את החלום הזה כאחד המוזרים ביותר. ואני לא יודעת מה מוזר יותר, השחקנים, או חפצי היודאיקה שהשתרבבו פתאום לחלומי.

    משהו שמצאתי - מניה החרמניה

 

שלכם,

שרית Perkol.com

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

7 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל perkolit אלא אם צויין אחרת