00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"wranger" נמצאו 110 פוסטים

33

אתמול, כשהתעוררתי מוקדם-מדי בבוקר יום ההולדת שלי, לרגע לא הייתי בטוח בן כמה אני. כבר כמה חודשים אני מעגל למעלה ל-33, אז פתאום חשבתי לרגע שמלאו לי 34. הייתי צריך לחזור למתימטיקה ולחשב: 2012 פחות 1979... כן, אני בן 33. המספרים לא משקרים. אז בתור אחד שלקח לו משהו כמו ארבע-חמש שנים להתגבר על משבר גיל השלושים, התחלתי בלחפש דברים טובים לומר על הגיל החדש. אחרי כמה דקות של מחשבה מאומצת, להלן הרשימה המלאה שגיבשתי: 33 מתחלק נהדר ב-11 בלי שארית.   זהו. כן, אני לא חובב גדול של ימי הולדת. במיוחד לא שלי. מצד שני, ק' דווקא אוהבת ימי הולדת, במיוחד את שלי. היא הדביקה לי נשיקה, איחלה לי יום הולדת שמח, ראתה שמצב הרוח שלי לא מרומם כמו שלה וניסתה לעודד אותי: "נו, טל, מה קרה לך? תדע לך שאצל הנוצרים גיל 33 הוא אחלה גיל!" "באמת?", קיוויתי שק' תוסיף עוד סעיף לרשימה העלובה שלי ממקודם. "בטח! אומרים שזה הגיל שבו ישו..." "כן...?" "...מת." הו, יופי. מזל שאנחנו לא נוצרים. אחרי כמה שעות יהונתן חזר מהגן, והוא וק' התייצבו מולי בסלון: "יהונתן, אתה יודע מה יש היום?" הוא חשב, חשב ומשך בכתפיו. "היום יש יום הוווּ....." "דֶ-דֶה!" "נכון, יום הולדת! ולמי יש יום הולדת?" "אבא!" ואז הם שרו לי "היום יום הולדת", כשבעיקר ק' שרה אבל יהונתן מצטרף יפה ב"ד-דה" ו"אבא" במקומות הנכונים. זה הרגע בו התחלתי ליהנות מיום ההולדת שלי, ובערב, כשמישהו הזכיר לי שב-34 כבר נהיה ארבע נפשות... נו, מצב הרוח שלי כבר היה בשמיים. אז יום הולדת שמח לעצמי, ואושר ועושר וכל הדברים האלה שאומרים בדרך כלל בימי הולדת, ולסיום - הנה סרטון נהדר שמצאתי אתמול. מדהים מה אפשר למצוא ביוטיוב כשמוסיפים את המילים "שפת סימנים" למילות החיפוש. לא מכיר את האנשים המצולמים, אבל צפיתי בו אתמול איזה חמש-שש-עשר פעמים ונהניתי ממנו מאוד. מקווה שגם אתם:  * התמונה מראש הרשומה - עוגת יום ההולדת שלי, שהיא  עוגת זברה של קרין גורן . ככה, לא התחשק לי להשקיע במיוחד.
לדף הרשומה

שירה בסימון

18/04/2012
ביום שישי שחרר פול מקרטני קליפ לשיר חדש, My Valentine, בהשתתפות נטלי פורטמן וג'וני דפ המסמנים את מילות השיר בשפת הסימנים האמריקאית. האמת שלא הייתי יודע את זה לולא הייתי מקבל מכמה חברים קישור לקליפ. נראה שנוצר רושם בקרב החבר'ה שאני קצת מבין בתחום שפת הסימנים. דווקא מוצא חן בעיני. תודה רבה לכל מי ששלח לי את הקישור הזה: יפה, נכון? לא ממש אהבתי אותו. לפחות, לא בהתחלה. השיר אמנם מצא חן בעיני מהרגע הראשון, אבל השימוש בשפת הסימנים בקליפ לא כל כך מכבד בעיני את קהילת החירשים ולקויי השמיעה. למה? כי אם נצפה בקליפ הזה ללא ווליום, גם אם אנחנו שולטים בשפת הסימנים - לא נצליח להבין הרבה ממנו: חלק ניכר מהסימנים הושמט לטובת צילומי תקריב של עין או גיטרה, ואני לא בטוח עד כמה התחלופה בין שני מסמנים תורמת להבנה של הליריקה. במילים אחרות, הקליפ עושה שימוש בשפת סימנים, אבל לא מיועד לאנשים שזו שפתם. הקליפ הזה מיועד כרגיל לאנשים שומעים, והשימוש בשפת סימנים הוא סתמי לחלוטין . באותה מידה יכלו לעשות קליפ עם תרנגולות מזמרות או גרביים מרקדות. אבל, כאמור, זה מה שחשבתי בהתחלה. כי אז הסתבר לי שלמעשה יש שלושה קליפים שונים לאותו שיר: האחד בהשתתפות נטלי פורטמן בלבד, השני בהשתתפות ג'וני דפ בלבד, והשלישי הוא שעטנז של השניים הראשונים ובו צפינו קודם. בניגוד אליו, שני הקליפים שבהם יש רק מסמן אחד הם הרבה יותר מוצלחים בעיני. נתחיל דווקא עם ג'וני דפ. אגב, באחד ממקומות העבודה הקודמים שלי ניסיתי פעם ליזום דיון רב-משתתפים בשאלה הפשוטה "טום קרוז או ג'וני דפ?". זהו, זאת הייתה השאלה. אני צידדתי בטום קרוז, אבל הרוב הלך על דפ. אתם יודעים מה? אתם צודקים. טעיתי. לגמרי ג'וני דפ. במיוחד אחרי שקלטתי אותו קצת מתבלבל בסביבות דקה 1:51. בעיקרון, שפת הסימנים איננה רק תנועות ידיים, ולרוב מתלוות אליהן גם תנועות גוף ובעיקר תנועת שפתיים, אבל הבעת פניו של ג'וני דפ נותרת קפואה לכל אורך השיר. ניכר בו שהוא התאמן פחות על הכוריאוגרפיה ושמע את השיר פחות פעמים. נטלי פורטמן, לעומת זאת, מקפידה גם למלמל את מילות השיר תוך כדי תנועה, אבל בעוד דפ כביכול מנגן על גיטרה (למעשה, אריק קלפטון מבצע את הקטע הזה), פורטמן פשוט יושבת ונראית יפהפיה. לא שאני מתלונן. אז לסיכום עניין My Valentine - אני לא
לדף הרשומה

טיול בחי בר יטבתה

היי, כולם, חשבתי שיהיה נחמד אם הרשומה האחרונה בבלוג הזה תהיה בלי הרבה מילים אלא דווקא תמונות: לפני כמה שבועות, אחרי סופ"ש משפחתי נפלא באילת, יצאנו ברכב צפונה וראינו שיש לנו עוד קצת זמן עד שאנחנו צריכים לאסוף את דבש מהפנסיון , אז כשראינו שלט שמכוון לחי בר יטבתה החלטנו להיות ספונטניים. חי בר יטבתה נמצא ממזרח לכביש 90 (חפשו שילוט, ככה אנחנו הגענו לשם). כשמגיעים לכניסה קונים מעין מפה עם הסברים ודיסק שמע, אותו מכניסים למערכת של הרכב, ואז נוסעים בשטח הפתוח, בין בעלי החיים, ושומעים הסבר מלומד על כל מי שאנחנו רואים: יענים, דישונים, פראים, צבאים ועוד. בפועל לא ראינו צבאים - שזה באסה, כי דווקא אותם רציתי לראות - והיה מצחיק מאוד לנהוג לאט לאט בשטח הפתוח, לראות את בעלי החיים האלה כל כך מקרוב, ובאותו זמן לשמוע מהמושב האחורי את הפרשנות של יהונתן לבעלי החיים האלה, שאת רובם ככולם הוא כנראה מעולם לא ראה לפני כן. זה יען. או בת יענה. לפי יהונתן: "גע-גע-גע!" זה פרא, נדמה לי, אביו הקדמון של החמור. יהונתן: "אה! אה! אה!" (קיצור ל"אי-אה" של חמור. גאון!) זה דישון. יהונתן: "מווווו!" זה עדר קטן של ראמים. יהונתן: "מוווווווווווווווווווו!!!!!!!!!!!!!!!!!!1111" הו, והיה לנו מזל לראות ספק חיזור וספק קרב בין יען לראם. תראו: כל התמונות צולמו באייפון על ידי או על ידי ק'. אז כל הזכויות שמורות וזה. לא קניתם את עניין הרשומה האחרונה בבלוג, אה? טוב, אמרתי שאני גרוע בלשקר, אבל תאריך פרסום הרשומה מחייב. :-)
לדף הרשומה

אינסטגרם, תערוכת יחיד #3

הידד, מנכ"ל אינסטגרם, אפליקציית שיתוף התמונות החביבה עלי (ועל עוד כ-27 מיליון משתמשים בעולם, וזה רק באייפון!),  הודיע אתמול (שני) שבקרוב תצא סוף סוף גרסה למכשירי אנדרואיד. בעקבות הידיעה המשמחת הזו הבנתי לפתע שני דברים: 1. שבקרוב יהיו עוד מיליוני משתמשים חדשים באינסטגרם, שזה אומר עוד תמונות מעניינות ועוד אנשים מעניינים לעקוב אחריהם. תענוג. יותר משאני נהנה להתבונן בתמונות של אחרים, אני אוהב לשאוב מהם רעיונות לצילומים או קומפוזיציות, ללמוד על אפליקציות חדשות לעיבוד תמונות ובאופן כללי לשפר את תחביב הצילום שלי. 2. שמזמן לא העליתי רשומה עם תמונות נבחרות מהקולקציה שלי. מה, תערוכת היחיד הקודמת שלי הייתה כבר לפני איזה מלא זמן! נו, אז הזמן להשוויץ: הנה כמה תמונות שצילמתי במילואים של תחילת פברואר, בחופשה באילת שלאחר מכן ובכלל בשבועות האחרונים. אנג'וי.
לדף הרשומה

ההגיגית של טל בת שמונה!

שמונה שנים, ג'יזס. אתמול קראתי את כל רשומות ימי ההולדת לבלוג שפרסמתי לאורך השנים. מעניין שבכל שנה אני נדהם מהמספר שהגעתי אליו: "וואו, שנתיים !"',  "איזו התרגשות, שבע !"... והפעם, איכשהו, אני פחות מתרגש. כאילו הפעם, ביום הולדת שמונה, העובדה שיש לי בלוג כבר לא מפתיעה אותי. אני משער שזה קשור לעובדה שזה יום ההולדת הראשון שאני חוגג כבלוגר בעת שאני חובש גם את כובע מנהל הבלוגיה. אין מה לעשות, ברגע שתחביב הופך לעבודה, הוא נעשה קצת פחות תחביב... ועדיין, אני לא מקבל בשוויון נפש מוחלט את העובדה שמישהו מתעניין בדבריי. שמישהו מגיב לחוויות שלי. רק לא מזמן קיבלתי מסר אוטומטי שבישר לי על מנוי חדש, וזה עשה לי את השבוע. בוא'נה, אי אפשר להקל ראש בעובדה שכבר שמונה שנים תמימות אני מעלה את חיי וזכרונותיי, דרך המקלדת, אל המסך. שמונה שנים! זה רבע מהגיל שלי! אוקיי, עכשיו אני מתרגש קצת. אז שוב, תודה לכל מי שמלווה אותי כאן.    ולחלק החביב עלי - סטטיסטיקות של פעם בשנה:  למעשה התאריך המדויק היה אתמול, אבל לא רציתי לערבב את שמחת יום ההולדת לבלוג בשמחת חזרתו של דבש הביתה. אז למען הדיוק ההיסטורי, יום ההולדת של הבלוג הוא ב-21/2, בשעה 2:13 לפנות בוקר.  עד לרגע כתיבת שורות אלה, נכנסו לבלוג 306,493 פעמים מיום פתיחתו.  שזה אומר 35,213 מיום ההולדת שעבר. לא יודע אם זה הרבה או מעט.  כרגע יש בבלוג 664 רשומות מתוכן 595 מפורסמות.  בשנה הראשונה פורסמו 168 רשומות. בשנה השניה 105, בשלישית 88, ברביעית 77, בחמישית 32, בשישית 48, בשביעית 36. בשמינית 41. בסדר, אני די מרוצה.  71 מנויים במסרים, 115 במייל. לפחות שניים-שלושה מכל סוג הם אני בעצמי, לצורך בדיקות שונות, אבל אני נהנה לשגות באשליות.  הרשומה המוגבת ביותר שלי אי פעם היא מבעד לחלונות שבורים: היום הבינלאומי נגד מקדונלד'ס , עם 177 תגובות. זו רשומה שפורסמה ב-2007 ומאז מחזיקה בשיא התגובות.  עד שנה שעברה, אותה רשומה החזיקה גם בשיא הצפיות. אבל השנה כבר לא, כי את את הרשומה הנצפית ביותר בבלוג שלי כתבתי שבוע לאחר יום הולדת 7:  זכרו איפה שמעתם לראשונה על מילקי טונה , רשומה שהשתתפה בתחרות של תפוז הרבה לפני שבאתי לעבוד בתפוז.  יש לי מספר דו ספרתי של
לדף הרשומה
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל wranger אלא אם צויין אחרת