00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"יום הולדת" נמצאו 6 פוסטים

33

אתמול, כשהתעוררתי מוקדם-מדי בבוקר יום ההולדת שלי, לרגע לא הייתי בטוח בן כמה אני. כבר כמה חודשים אני מעגל למעלה ל-33, אז פתאום חשבתי לרגע שמלאו לי 34. הייתי צריך לחזור למתימטיקה ולחשב: 2012 פחות 1979... כן, אני בן 33. המספרים לא משקרים. אז בתור אחד שלקח לו משהו כמו ארבע-חמש שנים להתגבר על משבר גיל השלושים, התחלתי בלחפש דברים טובים לומר על הגיל החדש. אחרי כמה דקות של מחשבה מאומצת, להלן הרשימה המלאה שגיבשתי: 33 מתחלק נהדר ב-11 בלי שארית.   זהו. כן, אני לא חובב גדול של ימי הולדת. במיוחד לא שלי. מצד שני, ק' דווקא אוהבת ימי הולדת, במיוחד את שלי. היא הדביקה לי נשיקה, איחלה לי יום הולדת שמח, ראתה שמצב הרוח שלי לא מרומם כמו שלה וניסתה לעודד אותי: "נו, טל, מה קרה לך? תדע לך שאצל הנוצרים גיל 33 הוא אחלה גיל!" "באמת?", קיוויתי שק' תוסיף עוד סעיף לרשימה העלובה שלי ממקודם. "בטח! אומרים שזה הגיל שבו ישו..." "כן...?" "...מת." הו, יופי. מזל שאנחנו לא נוצרים. אחרי כמה שעות יהונתן חזר מהגן, והוא וק' התייצבו מולי בסלון: "יהונתן, אתה יודע מה יש היום?" הוא חשב, חשב ומשך בכתפיו. "היום יש יום הוווּ....." "דֶ-דֶה!" "נכון, יום הולדת! ולמי יש יום הולדת?" "אבא!" ואז הם שרו לי "היום יום הולדת", כשבעיקר ק' שרה אבל יהונתן מצטרף יפה ב"ד-דה" ו"אבא" במקומות הנכונים. זה הרגע בו התחלתי ליהנות מיום ההולדת שלי, ובערב, כשמישהו הזכיר לי שב-34 כבר נהיה ארבע נפשות... נו, מצב הרוח שלי כבר היה בשמיים. אז יום הולדת שמח לעצמי, ואושר ועושר וכל הדברים האלה שאומרים בדרך כלל בימי הולדת, ולסיום - הנה סרטון נהדר שמצאתי אתמול. מדהים מה אפשר למצוא ביוטיוב כשמוסיפים את המילים "שפת סימנים" למילות החיפוש. לא מכיר את האנשים המצולמים, אבל צפיתי בו אתמול איזה חמש-שש-עשר פעמים ונהניתי ממנו מאוד. מקווה שגם אתם:  * התמונה מראש הרשומה - עוגת יום ההולדת שלי, שהיא  עוגת זברה של קרין גורן . ככה, לא התחשק לי להשקיע במיוחד.
לדף הרשומה

ההגיגית של טל בת שמונה!

שמונה שנים, ג'יזס. אתמול קראתי את כל רשומות ימי ההולדת לבלוג שפרסמתי לאורך השנים. מעניין שבכל שנה אני נדהם מהמספר שהגעתי אליו: "וואו, שנתיים !"',  "איזו התרגשות, שבע !"... והפעם, איכשהו, אני פחות מתרגש. כאילו הפעם, ביום הולדת שמונה, העובדה שיש לי בלוג כבר לא מפתיעה אותי. אני משער שזה קשור לעובדה שזה יום ההולדת הראשון שאני חוגג כבלוגר בעת שאני חובש גם את כובע מנהל הבלוגיה. אין מה לעשות, ברגע שתחביב הופך לעבודה, הוא נעשה קצת פחות תחביב... ועדיין, אני לא מקבל בשוויון נפש מוחלט את העובדה שמישהו מתעניין בדבריי. שמישהו מגיב לחוויות שלי. רק לא מזמן קיבלתי מסר אוטומטי שבישר לי על מנוי חדש, וזה עשה לי את השבוע. בוא'נה, אי אפשר להקל ראש בעובדה שכבר שמונה שנים תמימות אני מעלה את חיי וזכרונותיי, דרך המקלדת, אל המסך. שמונה שנים! זה רבע מהגיל שלי! אוקיי, עכשיו אני מתרגש קצת. אז שוב, תודה לכל מי שמלווה אותי כאן.    ולחלק החביב עלי - סטטיסטיקות של פעם בשנה:  למעשה התאריך המדויק היה אתמול, אבל לא רציתי לערבב את שמחת יום ההולדת לבלוג בשמחת חזרתו של דבש הביתה. אז למען הדיוק ההיסטורי, יום ההולדת של הבלוג הוא ב-21/2, בשעה 2:13 לפנות בוקר.  עד לרגע כתיבת שורות אלה, נכנסו לבלוג 306,493 פעמים מיום פתיחתו.  שזה אומר 35,213 מיום ההולדת שעבר. לא יודע אם זה הרבה או מעט.  כרגע יש בבלוג 664 רשומות מתוכן 595 מפורסמות.  בשנה הראשונה פורסמו 168 רשומות. בשנה השניה 105, בשלישית 88, ברביעית 77, בחמישית 32, בשישית 48, בשביעית 36. בשמינית 41. בסדר, אני די מרוצה.  71 מנויים במסרים, 115 במייל. לפחות שניים-שלושה מכל סוג הם אני בעצמי, לצורך בדיקות שונות, אבל אני נהנה לשגות באשליות.  הרשומה המוגבת ביותר שלי אי פעם היא מבעד לחלונות שבורים: היום הבינלאומי נגד מקדונלד'ס , עם 177 תגובות. זו רשומה שפורסמה ב-2007 ומאז מחזיקה בשיא התגובות.  עד שנה שעברה, אותה רשומה החזיקה גם בשיא הצפיות. אבל השנה כבר לא, כי את את הרשומה הנצפית ביותר בבלוג שלי כתבתי שבוע לאחר יום הולדת 7:  זכרו איפה שמעתם לראשונה על מילקי טונה , רשומה שהשתתפה בתחרות של תפוז הרבה לפני שבאתי לעבוד בתפוז.  יש לי מספר דו ספרתי של
לדף הרשומה

כוסיות שוקולדיות

29/05/2011
היום נלמד להכין כוסיות שוקולדיות. לא, אין הכוונה לבחורות כהות-עור שנראות ממש טוב (אנשים שהגיעו מגוגל, תודה שקפצתם לבקר), אלא לכוסות קטנות שעשויות משוקולד, שזה פטנט נחמד שלמדתי מצפייה בתכנית הספק-מרגיזה-ספק-מעצבנת של השף מיקי שמו בערוץ 10. הכנתי אותן בארוחת ערב חגיגית שאני וק` ערכנו לחבר`ה אצלנו בבית לרגל יום ההולדת העשרים ומשהו שלה שחל ביום שני האחרון, צילמתי את תהליך ההכנה, וחשבתי שיהיה נחמד להראות לכם איך יצא לי. למיקי שמו זה יצא ככה, שזה יותר יפה מאיך שיצא לי . אם אתם מקליקים, לכו ישר לדקה 30:35. אז ביום ראשון בערב קניתי שוקולד, וביום שני בבוקר ניפחתי כמה בלונים. לא לגודל מלא, אלא ממש קטנים. הקפדתי שהם יהיו בצבעים שונים כדי שיהיה לי שמח בעין, אבל הצבעים ממש לא משנים. המסתי במיקרוגל 350 גרם שוקולד בתוך קערה עמוקה, וחיכיתי כמה דקות עד שהשוקולד המומס יצטנן לטמפרטורת החדר. אז, לקחתי בלון אחד וטבלתי אותו עד חציו בשוקולד המומס, קצת סובבתי אותו כדי שיהיה מצופה היטב - והעמדתי אותו על תבנית מרופדת בנייר אפיה. הנה כך: תתעלמו מטיפות המים שאתם רואים בתמונה, ק` פשוט השפריצה לי קצת מים על התבנית, הבלון והשוקולד, אז זרקתי אותם לפח והתחלתי מחדש. בכל מקרה, בסופו של דבר מילאתי את התבנית בבלונים טבולים בשוקולד, ואז הכנסתי את השמחה הזאת למקרר: איכשהו יצא שכל הבלונים נעמדו לי בצורות שונות, בניגוד לשף מיקי שמו, אצלו הבלונים עמדו יפה כמו חיילים. אני לא יודע למה, אבל בסופו של דבר זה הביא לכוסיות שוקולד בצורות שונות, שזה היה ממש מגניב. טוב, אז אחרי שהתבנית עמדה במקרר איזה חצי שעה, הוצאתי אותה וגזרתי את הבלונים. לא צריך לפחד שהם יתפוצצו, כי הם מלאים בממש מעט אויר, אבל לכל מקרה גזרתי סמוך ל"צוואר", שם הגומי רפוי יותר. מיד הבלון התרוקן מאוויר והתכווץ פנימה. ככה זה נראה כשכל הבלונים גזורים. אגב1, איפשהו באינטרנט ראיתי שממליצים להשפריץ קצת שמן על הבלונים לפני הטבילה שלהם כדי להקל על הוצאתם אחר כך, אבל אני הצלחתי גם בלי. גילוי נאות: בשלב הזה הצלחתי למעוך שתי כוסיות, אבל זה כי אני פיל גדול ומגושם. אתם תהיו זהירים יותר. אגב2, בחלק מכוסיות השוקולד נוצרו חורים בתחתית, במקום שבו הבלון נגע בנייר האפייה. כדי לפתור את זה, במקרה המסתי עוד קצת שוקולד לטובת קינוח אחר שעשיתי, אז
לדף הרשומה

שבע שנים טובות: יום הולדת 7 להגיגית!

אני מאוד מתרגש לכתוב את המילים האלה: יום הולדת 7 לבלוג שלי. שבע שנים קצרצרות חלפו מאז הלילה ההוא בו מחשבות טורדניות מנעו ממני לישון, הקימו אותי מהמיטה והובילו אותי אל המחשב, לתפוז, לבלוגיה, לבית החדש שלי. אני לא חושב שהיה אף פעם עוד משהו שהתמדתי בו כל כך הרבה זמן. שבע שנים. בוא'נה, זה ממש המון זמן, אה? כל כך הרבה דברים השתנו ומשתקפים בבלוג הזה: עברתי דירות, מקומות עבודה, מוסדות לימודים, אנשים ומקומות... ולא משנה מהם הדברים שעשיתי, אילו חוויות והרפתקאות עברתי - תמיד חזרתי לכאן, שפכתי מחשבות והגיגים אל המקלדת, שיתפתי אנשים זרים לחלוטין בסיפורים הזויים ומשעממים כאחד, והפכתי את הבלוג לספר זכרונות אחד גדול שאני נהנה לדפדף בו מדי פעם. תודה רבה לכל מי שקורא כאן, אם מנוי ואם נכנס לכאן במקרה. אתם מוזמנים להישאר לחלק המשעמם של הסטטיסטיקות שאני מפרסם פעם בשנה, אבל אם בא לכם לחתוך עכשיו, אני לא נעלב. תודה שקפצתם לחגוג איתי את שבע השנים הטובות הראשונות.   שבע שנים!!!  בשנה הראשונה פורסמו 168 רשומות. בשנה השניה 105. בשלישית 88, ברביעית 77, בחמישית 32. בשישית 48, בשביעית 36. אני משתוקק לכתוב יותר, אבל זמן - אין.   הרשומה הראשונה בבלוג פורסמה בשעה 2:13 ב-21 בפברואר - בדיוק כמו הרשומה הזו.  271,280 כניסות לבלוג מיום פתיחתו, נכון לרגע פרסום הרשומה הזו.  כרגע יש בבלוג 628 רשומות מתוכן 555 מפורסמות.  57 מנויים במסרים, 98 מנויים במייל. בשנה שעברה היו 100 מנויים במייל - אני מעדיף לחשוב ששניים פשוט עברו למסרים.  אני נוהג בדרך כלל לבחור פה את הרשומה החביבה עלי מבין כל הרשומות שלי אי פעם, ו בשנה שעברה התלבטתי בין ארבע רשומות שונות עד שבחרתי מתוכן, אבל הפעם אני לא מצליח להחליט. כל מה שאני כותב על יהונתן, ובעיקר הרשומות הקצרות האלה שבהן אני משתדל ללכוד שביב אחד של זיכרון - אלה החביבות עלי, כולן יחד.  כבר שנתיים שאני רוצה להחליף את הבלוגו (תמונת הבלוג), וטרם החלפתי. מביך.  כולם יודעים על הבלוג שלי, הוא לא סוד, ובחלק מגרסאות קורות החיים שלי מופיע לינק אליו.
לדף הרשומה

היום יום הולדת. שנה.

יהונתן, רגע לפני שמסתיים יום ההולדת הראשון שלך, רציתי לכתוב לך משהו. לצייר לך ציור במילים, להשאיר כאן מזכרת שתקרא יום אחד כשכבר תבין מה זה, בעצם, יום הולדת. כי אמנם נולדת ממש היום לפני שנה , אבל היה לך יום עמוס היום, ואני לא חושב שבאמת הבנת את פשר ההמולה סביבך. אז זה היה יום ההולדת הראשון שלך: היום לקחנו יום חופש, אני ואמא, ולקחנו אותך בפעם הראשונה לג'ימבורי. בכניסה, אחרי ששילמתי, קיבלתי צמיד אדום-לבן שיזהה אותי כהורה מלווה ויאפשר לי לצאת ולהיכנס מהג'ימבורי כמה שארצה. שיחקנו בבריכת .
לדף הרשומה
12
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל wranger אלא אם צויין אחרת