00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"דבש" נמצאו 23 פוסטים

סערה

דווקא הלכתי לישון היום יחסית מוקדם. חצות. נרדמתי די מהר וישנתי נהדר, עד שדבש העיר אותי בצפצופים. קמתי מהמיטה, הלכתי לסלון, והוא שכב על השטיח והסתכל עלי. רק הסתכל, לא צפצף. שאלתי אותו אם הכל בסדר, אולי הוא נבהל מאיזה רעם, אבל הוא לא ענה, אז הסתובבתי וחזרתי למיטה. אבל הוא שוב צפצף, ושוב קמתי. הפעם שאלתי אותו אם הוא צריך לצאת לטיול, כי אם נדמה לו שאני לוקח אותו עכשיו החוצה, באמצע הסערה המטורפת הזאת, אז יש לו טעות ושיואיל בטובו להמתין לבוקר, ואם אפשר בדממה כי אני רוצה לישון. שוב, הוא רק הסתכל עלי. אז חזרתי למיטה, ושוב הוא צפצף, וככה לפחות ארבע או חמש פעמים שיותר ויותר הרגיזו אותי, עד שבסופו של דבר אפילו הרמתי קצת את הקול: "או שתגיד לי מה אתה רוצה, או שתפסיק לצפצף!" גערתי בו, אבל הוא רק הסתכל עלי, אז חזרתי למיטה. שוב. ושוב הוא צפצף. בשלב הזה הייתי כבר כל כך עצבני, ששכבתי במיטה וניסיתי להתעלם. עשרות מחשבות שליליות רצו לי בראש, תסריטים בהם אני משתיק את הכלב בטוב או ברע, כולם הכילו המון קללות שהמקלדת לא תרצה לספוג, וכל הזמן נשבעתי לעצמי ש אני לא קם יותר מהמיטה הזאת ! בסופו של דבר קמתי, כמובן. הצצתי בחלון - הפוגה בגשם. נראה שאפילו הרוח פסקה. בסדר, הכלב ניצח. נעליים, מעיל - דבש לא זז אפילו כשהרמתי את הקולר שלו ונפנפתי מולו, עד כדי כך הוא לא האמין למזלו הטוב - ויצאנו לטייל לעשר דקות, אולי רבע שעה באוויר הקפוא של אמצע הלילה, זה שהצטנן עוד יותר מבדרך כלל בסערת גשמים ורוחות שמזמן לא ראיתי. בזמן שאיברים שונים בגופי הכחילו ואיבדו תחושה, חשבתי לעצמי שדבש בעצם כבר די קשיש. יכול להיות שהוא עוד מעט בן 10? היות וכרגע אמצע הלילה, אני לא כ"כ סגור על המתימטיקה. מוזר, איך שהזמן טס. פעם הייתי יוצא איתו לטיולים בשעות הרבה יותר מוזרות משתיים לפנות בוקר, ואז היינו חוזרים הביתה וישנים יחד על הספה. או שהייתי חוזר הביתה ממשמרת במקדונלד`ס, ותמיד תהיתי אם הוא קופץ עלי בגלל שהוא שמח לראות אותי או בגלל ריח ההמבורגר שהבאתי איתי. נזכרתי בפעם הראשונה שהוא ברח לי, אי שם ברחוב אלנבי בתל אביב , ובפעם האחרונה שהוא ברח מפנסיון מועדון הכלבים בית עזרא . עד סוף ימיי אתחרט על כך שלא התנקמתי בפנסיון על המחדל ההוא. כשאני חושב על זה, דבש איתי יותר זמן מאשתי. אוף, כמה תעלולים שהוא עולל, כמה כאב לב
לדף הרשומה

דבש, הכל דבש.

החדשות הטובות: דבש חזר הביתה. בעת כתיבת שורות אלה הוא מנמנם לצידי אחרי שטחן ביסקוויטים לכלבים וספג חיבוקים ודמעות שיספיקו לו להרבה מאוד זמן. הכל בסדר. הכל דבש. :-) אבל הבה נחזור רגע אחורה: כזכור, דבש ברח מהפנסיון שאמור היה לשמור עליו בזמן שהיינו בחופשה באילת. בימים האחרונים חיפשנו אותו בטירוף. תמונות שלו ופרטים שלי התרוצצו בפייסבוק, ב פורום כלבים בתפוז ובתפוצת מיילים מטורפת בין עמותות, וטרינרים ו"סתם" חובבי בעלי חיים. נסענו שוב ושוב לחפש אותו באיזור, תלינו מודעות בישובים סמוכים, העמדנו את הרכב בצד הדרך, יצאנו החוצה וצעקנו לו. חברים, מכרים וזרים מוחלטים התקשרו אלי לנחם, לעודד, לתת עצות. אחד מהקוראים של הבלוג הזה (היי, מוטי!) אפילו הגדיל לעשות וקפץ לסיבוב ליד הדירה הקודמת שלנו בכפר סבא. כתבה על הסיפור העגום הזה התפרסמה ב-mynet של איזור הדרום . ילדה חמודה ראתה מודעה שתלינו אי שם והתקשרה כמה פעמים, שוב ושוב, לשאול אם מצאנו... מעולם לא תיארתי לעצמי כמה תמיכה אקבל מכל מיני מקורות לא צפויים. לוח המודעות שליד הצרכניה בישוב שבו נמצא הפנסיון. משמאל למטה: המודעה שלנו. ועכשיו קבלו רגע של אירוניה - מה שבסופו של דבר הביא למציאתו של דבש כלל לא היה קשור לשום דבר שתיארתי למעלה; הבוקר קיבלתי טלפון מעיריית אשקלון. מסתבר שמישהי מצאה את דבש, אישה מקסימה שאספה אותו לביתה, טיפלה בו כמה ימים ורצתה לאמץ אותו. נאמר לי שהיא הניחה שיש לו בעלים בגלל ההתנהגות המחונכת שלו, אבל קיוותה שאין לו, ולכן לקחה אותו הבוקר (יום שני) לוטרינר העירוני באשקלון כדי לחסן אותו לקראת אימוץ. שם השבב שלו נסרק והקלדתו במאגר השבבים הארצי העלתה את הפרטים שלי. טסתי לאשקלון. בכיתי כל הדרך. לרגעים חששתי שאולי מישהו טעה בזיהוי וכשאגיע לשם אפגוש איזה כלב זר ומפחיד... אבל בתא הראשון בכלבייה חיכה לי הכלב שלי. דבש, בכלבייה העירונית באשקלון הוא היה קצת בהלם בהתחלה. כשנכנסתי לכלבייה הרועשת מנביחות של עשרות כלבים אחרים, ברגע בינינו קשר עין הוא קפא לרגע ופשוט הביט בי ושתק. פתאום נזכרתי בפעם הראשונה בה נפגשנו, לפני שבע שנים ואחד עשר ימים, בצער בעלי חיים בתל אביב. גם אז הוא היה הכלב היחיד ששתק בין עשרות כלבים נובחים. "דבש!" קראתי אליו, והוא כאילו התעורר וזינק על הדלת בניסיון להגיע אלי. בתוך כמה דקות
לדף הרשומה

דבש, חזור הביתה

בשבוע שעבר יצאתי למילואים בדרום הארץ. ביום רביעי ק' השאירה את דבש בפנסיון לכלבים וירדה דרומה עם יהונתן. היה לנו סופ"ש מדהים באילת, וכשנהגתי צפונה במוצ"ש שמתי לב לתאריך: ה-11 בפברואר הוא יום ההולדת של דבש . לא יום ההולדת המקורי, אותו אני לא יודע, אלא היום בו אספתי אותו מצער בעלי חיים בת"א . שבע שנים טובות. בדיוק שבע. הגענו לפנסיון בסביבות 20:00 בערב כדי לאסוף אותו - אבל דבש לא היה שם. הוא ברח. עדיין לא ברור איך ומאיפה, אבל... איננו. הסתובבנו שעה וחצי באיזור וקראנו לו. הוא לא בא. דבש ברח מפנסיון " מועדון הכלבים " במושב בית עזרא, בין אשדוד לאשקלון. הוא לא מכיר את האיזור (אנחנו חדשים כאן), אז יותר הגיוני שיגיע לדירה הקודמת שלנו בכפר סבא מאשר לדירה החדשה... ולכן, אם אתם גרים בכל מקום שבין אשקלון לכפר סבא - אנא פקחו עין. דבש בצבע חום-דבש, עונה לשם דבש ועונד קולר חום בהיר שכתוב עליו "דבש".  יש לו שבב שמספרו יוביל אלי. זה אומר שכל מה שהמוצא הישר צריך לעשות הוא לקחת אותו לוטרינר שיסרוק את השבב שלו - והפרטים שלי יעלו מיד. אני מקווה שזה יקרה מהר, כי מאוד קר כרגע בחוץ. הבחור שעובד במקום, אגב, אמר לי (כנראה בניסיון להרגיע אותי) שאין לי מה לדאוג כי זאת לא הפעם הראשונה שזה קורה . לכן, אם הגעתם לכאן מגוגל כאשר חיפשתם את מועדון הכלבים במושב בית עזרא - אתם יודעים, תעשו את המתימטיקה לבד. תוספת מאוחרת: מסתבר שהמקום נקרא גם חוות החיות , אז אם הגעתם לכאן מגוגל כאשר חיפשתם את חוות החיות בית עזרא - אתם יודעים.   ועדיין, אני משתדל לא להיכנס להיסטריה.  התמונה האחרונה שלו מסתובבת כבר בפייסבוק (תודה ענקית לטלי מפורום כלבים שהפכה את ההודעה שלי שם מהבוקר לעניין ויראלי. הייתי בהלם כשראיתי 25 שיתופים לתמונה הזאת, ועכשיו זה עומד על 66. טירוף. תודה לכל אחד ואחד ששיתף אותה על הקיר שלו). אני מתאמץ להחזיק באמונה שזה רק עניין של זמן עד שיחזור הביתה, ובינתיים מיישם עצות רבות שניתנו לי בפורום כלבים ובכלל - יצרתי קשר עם הסגרים בסביבה, יידעתי את המוקד של SOS... שבע שנים יחד. המחשבה שהוא עלול לא לחזור פשוט בלתי נתפסת. אני מסרב לתת לה להיכנס פנימה. יהיה בסדר.    אעדכן כשיחזור. לא אם. כש.
לדף הרשומה

על דבש ועל עוקץ

הרשומה הזו נכתבת מתוך בלבול גדול וחוסר אונים שאני וזוגתי מרגישים עכשיו. יצאה רשומה מאוד ארוכה ומפוזרת, בעיקר כי כתבתי בשטף וכמעט לא ערכתי, כך שאני מתאר לעצמי שחלקכם לא יגיע עד סופה. שזה בסדר, באמת, אם אין לכם סבלנות אז נתראה ברשומה הבאה, שבטח תהיה קצרה יותר. ועדיין, אני אשמח מאוד אם למישהו תהיה הצעה יצירתית לפתרון הבעיה שמיד אתאר , שלשם שינוי לא קשורה בכלל ליהונתן או למכשירי שמיעה. לא, הפעם נדבר על מישהו שפעם ביקר בבלוג הזה הרבה יותר ועכשיו קצת נעלם לאחורי הקלעים - הכלב הגאון שלנו, דבש. שש שנים חלפו מאז ש אספתי אותו מה"פנימייה", והוא בא לגור איתי. יחד שרדנו משברים וכמה מעברי דירה. בכל פעם שיצאתי לעבודה בבוקר הייתי נפרד ממנו לשלום, ובכל פעם שחזרתי הוא היה מזנק עלי בשמחה ברגע שפתחתי את הדלת - והכל היה בסדר. הוא מעולם לא התלונן שהוא נשאר לבד יותר מדי זמן... עד שיום בהיר אחד, הוא התחיל לקפוץ מחלון הקומה השניה אל הרחוב. אני אזכיר: יום אחד הוא חיכה לי בחדר המדרגות, ולמחרת שוב, ואז הגענו למסקנה שהוא מטפס על מכונת הכביסה (שנמצאת אצלנו בפינת המטבח), פותח בעצמו את החלון, קופץ למטה וחוזר להמתין ליד הדלת. לקריאת הסיפור המלא, כולל דיאגרמה,  הקליקו כאן . מה שעשינו במקרה הזה היה לערום חפצים כבדים על מכונת הכביסה, ודבש הפסיק לטפס עליה. או ככה לפחות חשבנו. כאן, למיטב זכרוני, עצר הסיפור שפורסם בבלוג... אבל למעשה דבש לא הפסיק לנסות לקפוץ החוצה לרחוב. אם סגרנו לו את הגישה לחלון המטבח דרך מכונת הכביסה, הוא התחיל לטפס על הכיריים, ובדרך ריסק כמה פעמים את מדף התבלינים והרס את דלת תנור האפייה. ערמנו חפצים גם על הכיריים? אין בעיה, הוא ניפץ תריסים בחלון החדר הסמוך (של יהונתן) ושוב קפץ למטה. פה כבר השכנים מלמטה התחילו להתלונן. נעלנו את החלון ההוא? סבבה - אז הוא הלך למרפסת, ניפץ גם שם את התריסים וברח שוב, הפעם לכיוון השני של הבניין. נעלנו את המרפסת? שום בעיה - הוא ברח דרך חלון חדר השינה שלנו. עד שהחלטנו פשוט לנעול כל פתח בבית - וכשחזרנו הביתה גילינו משקופים שבורים של דלתות וחלונות, סימני ציפורניים על הקירות, מדף תבלינים הרוס ולפעמים אפילו כמה כתמי דם, רחמנא ליצלן. כאן מגיע חלק שאני מאוד לא גאה בו - אבל הגענו למסקנה שהכלב לא יעצור עד שהוא יגיע לרחוב, ולכן אין טעם שהוא יהרוס את כל
לדף הרשומה

פרשת החתול הנעלם והכלב הגאון

ביום ראשון בערב בָּטוֹן לא חזר הביתה. זה לא היה מאוד חריג - הוא אוהב לצאת לפעמים מהחלון של המרפסת אל הגג של השכנים מקומה ראשונה ולשבת שם, להשתזף ולתצפת על הסביבה. אבל הוא תמיד חוזר, אז לא דאגתי לו. בכלל, אני יותר איש של כלבים, כך שאני יותר "משלים עם קיומו של החתול" מאשר "אוהב את החתול"... אבל ק' דאגה. היא זו שגידלה אותו עוד משהיה גור קטן, הרבה לפני שהתחלנו לצאת יחד, היא קשורה אליו ומכירה אותו, והיא אמרה שהיא מרגישה שהוא לא יחזור. ניסיתי להרגיע אותה, להזכיר לה שזו לא פעם ראשונה שהוא יוצא .
לדף הרשומה
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל wranger אלא אם צויין אחרת