00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"אבא" נמצאו 21 פוסטים

חלק-חלק

09/10/2012
יהונתן ואני עומדים מול המראה. אני נותן לו ללטף את הלחי שלי. "דוקר"? אני שואל, והוא מחייך ומהנהן. אז אני מלטף את הלחי שלו. "איי, דוקר!" אני מגזים ומחייך בחזרה. לוקח לעצמי את סכין הגילוח, ונותן ליהונתן את "סכין הגילוח שלו" (תושבת פלסטיק בעלת צורה דומה). ובזמן שאני מתגלח הוא מחקה אותי - מעביר את ה"סכין" על הפנים ועושה פרצופים למראה. אחרי לחי אחת אני נותן לו למשש אותי, איך צד אחד חלק, והשני עדיין מחוספס. ואז אני מעביר אצבע על הלחיים שלו, מרצין ואומר "אוי ואבוי, פה פספסת!" - והוא ממהר "לתקן"... בסוף שנינו שוטפים את הפנים, מתנגבים, ואני חולק איתו טיפ-טיפת אפטר שייב. "יופי!", אני מאשר, "בוא נראה לאמא", ושנינו רצים אליה עם פרצוף חלק-חלק, וכל אחד מאיתנו מקבל נשיקה.
לדף הרשומה

מנגינה של פלסטיק

"יהונתן, אבא הולך עכשיו." הוא לא מגיב. "יהונתן, תהיה ילד טוב. הלכתי!" הוא לא זז. "ביי, יהונתן! ביי, יום נעים!" מה זה, לא אכפת לו? אני רוכן אליו, מחבק ומנשק, והוא ממשיך לשחק עם עצמו שם, בבובת סוס ובובת נמר שניכס לעצמו. אז אני הולך בהפגנתיות לכיוון הדלת אבל הוא ממשיך לא להתייחס אלי, כאילו לא מזיז לו שהוא נשאר עכשיו לבד בגן החדש, עם החברים החדשים. ופתאום הוא מרים אלי את הראש. קם, רץ אלי במהירות, כורך ידיים קטנטנות סביב הרגליים שלי, ומחזיק אותי בחיבוק חזק, חזק, חזק. לרגע חשבתי, או אולי קיוויתי, שלעולם הוא לא יעזוב, ועכשיו, כשאלך באמת, הוא בטח יעשה סצינה גדולה ודרמטית, ויבכה ויצרח ויתגעגע אלי נורא. ואז הוא קלט פסנתר צעצוע צבעוני, עומד במרכז השטיח שבצד החדר. האחיזה שלו השתחררה, הפרידה נשכחה. מנגינה של פלסטיק מילאה את האוויר. ובזמן שיצאתי מהגן ונסעתי לעבודה - עדיין הרגשתי את החיבוק שלו על הרגליים.
לדף הרשומה

במכולת

בזמן שהוצאתי חלב מהמקרר, הוא הרים שקית של "נשנושים", אחז אותה היטב בשתי ידיים - ועקב אחרי גם למדף של הלחם, ומוצרי האפייה, ומוצרי הניקיון... הנחתי הכל על הדלפק, ליד הקופה, ונזכרתי שצריך לקנות גם שתייה. אז הלכתי למדף של הבקבוקים, ויהונתן עקב אחרי, עם ה"נשנושים", מבלי להוציא הגה. הוא לא אוכל דברים שמכילים קמח, ומעולם לא ראה בכלל שקית כזאת. אז אמרתי לו שאני לא אקנה לו את זה, ושאם ירצה, אקנה לו "פריכונים". (אורז. מותר.) אז הוא הסתכל עלי לרגע, וחייך, ומבלי להגיד אף מילה, הוא החזיר את ה"נשנושים" למקומם, הרים שקית של "פריכונים" - ורץ להניח אותה על הדלפק, ליד הקופה. אחרי ששילמתי, יצאנו החוצה, פתחתי את השקית ונתתי לו "פריכון" אחד. הוא לא רצה.
לדף הרשומה

טלאק-טלאק-טלאק

יצאתי עם יהונתן ודבש לטייל ברחוב לפני שבת. הסתובבנו בשכונה המשתתקת ומתגנדרת, ובדרך חזרה הביתה, כשאנחנו עייפים ומרוצים, פגשנו גבר מבוגר שטייל עם הכלב הכי ענק שראיתי בחיי. דבש רחרח אותו והסתובב סביבו כמה שניות. ויהונתן הסתכל בעניין, ופתאום התחיל לצחוק. הוא הצביע על הכלב הענק ואמר "טלאק-טלאק-טלאק", או איך שלא כותבים את הצליל שעושות פרסות של סוס. "לא, זה לא סוס", אמרתי לו, "זה כלב ממש גדול!" והאיש חייך ואמר "כן, הרבה ילדים חושבים שזה סוס." הוא שאל את יהונתן איך קוראים לו, ואני עניתי במקומו, ופתחתנו בשיחת חולין ידידותית על כלבים וילדים. "הוא שומע טוב, עם המכשירים?", הוא שאל פתאום, ואני קפאתי. עוד בן זונה שמוכרח לדחוף את האף לאוזניים של הבן שלי. "כן", אמרתי בקרירות, והוא ענה פשוט "יופי. אז... שבת שלום." ורק כשהסתובב ללכת, הבחנתי במכשירי השמיעה על אוזניו.  
לדף הרשומה

בתיאבון ולילה טוב

05/05/2011
בכל פעם שאני צריך לאפות איזושהי עוגה לרגל יום הולדת או אירוע כזה או אחר, אני מחפש מתכונים מעניינים באינטרנט. הרבה מהם אני מוצא בבלוגי האוכל של תפוז, לפעמים באיזה אתר חדשות או לייף סטייל, או שאמא שלי שולחת לי איזה לינק במייל. בכל מקרה - משום מה בספרים שעומדים על המדף שלי אני בדרך כלל לא בודק. דווקא יש לי לא מעט ספרי מתכונים, שהגיוון בהם גדול ומשובח, אבל איכשהו רוב המתכונים שאני מכין מופיעים תחילה על מסך, ואז אני משרבט אותם בקיצור על פיסת נייר שאני לוקח למטבח. הספרים? הם נשארים על המדף, ממתינים... לא יודע למה. יצא לי לחשוב על גורל ספרי המתכונים שלי בערב אחד כשחזרתי מאירוע השקה של תפוז לספר חדש, "מתכונספרה", שהוא אוסף של מתכונים מהבלוגיה התפוזית. היה אירוע מהנה, פגשתי אנשים נחמדים וטעמתי מהמאכלים שבספר, אז חשבתי שלכל הפחות אציץ בו, אולי אכין איזה מתכון או שניים ורק אז אתחב אותו בין הספרים שכבר יש לי על המדף, אבל ברגע שהתיישבתי לעלעל בו - הגיע הזמן להשכיב את יהונתן לישון. טוב, לקחתי אותו לעשות אמבטיה, הלבשתי אותו בפיג'מה והתכוננתי לקרוא לו סיפור לפני השינה. בואו נראה, המבחר שלנו בספרי ילדים בעברית הוא לא גדול (ברוסית יש לנו יותר, אבל אני לא יודע לקרוא אותם): פינוקיו כבר משעמם, פיטר פן קראנו אתמול, אצבעונית כתוב כל כך רע שאני לא מסוגל לקרוא את זה, וכל הסיפורים של פו הדוב ארוכים מדי, והוא תמיד נרדם רק אחרי שליש סיפור, ואז אני צריך לספר לו למחרת את ההמשך, ואני תמיד שוכח איפה עצרתי, ו... טוב, לא שזה משנה מה אני קורא לו, הוא ממילא כבר בלי מכשירי השמיעה שלו ופשוט נהנה מהחברה שלי. היי, רגע. אם זה לא משנה לו מה אני קורא והוא פשוט נהנה מהחברה עד שהוא נרדם... אמרתי לו שאני כבר חוזר ורצתי לסלון להביא את "מתכונספרה". שאלתי אותו אם אכפת לו שאקרא לו סיפורים מסוג חדש. כשהוא חייך אלי, הנחתי שהוא מסכים - והתחלתי לקרוא לו את המתכון לסמבוסק ללא גלוטן. לא קראתי את זה ביבשושיות כאילו אני מקריא מתכון, אלא בהתרגשות, בנפנופי ידיים ובקולות שונים, כאילו אני קורא לו אגדה של האחים גרים: פתחתי ב"היום, יהונתן, אני אקרא לך את " סמבוסק ללא גלוטן ", מתוך הבלוג קולינריא , מאת Tami661." ... המשכתי ב"ואז! תוך כדי ערבול!! מוסיפים את החלמונים... והשמן... והמלח ! (ועובר לקול אחר:) ואם הבצק
לדף הרשומה
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל wranger אלא אם צויין אחרת