00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

גלידת בירה ושוקולד (ללא מכונת גלידה)

אחד מהדברים שירשתי מאמא שלי, בנוסף לאף, שפתיים וחיבה לאופרות סבון (נוטס לנדינג שולטטתתת!), הוא סלידה ממתכונים שבהם אחד מחומרי הגלם הוא כבר מוצר מוגמר. למשל, מתכון לעוגה שבין הפרודוקטים להכנתה נדרשים שלושה חטיפי "מקופלת" מרוסקים. או קאפקייקס שבהם צריך להשתמש בגלידה - גלידה! בבלילה שאחר כך מכניסים לתנור! סליחה, לא חבל על הגלידה? - ואני כבר לא מדבר על כל מתכון שמשתמש ביין אדום, זה כבר בכלל פשע בעיני. כן, אהרוני, אני מדבר אליך.

אבל אז הצטרפתי לאתגר שבמסגרתו צריך להכין בכל חודש משהו טעים עם חומר גלם שהוכרז מראש, ובניגוד לפעם הקודמת (מרשמלו!) - הפעם מדובר בבירה. בירה?! הלו, בירה זה לא חומר גלם! בירה זה משקה. זה בילוי, זה חבר`ה. לשים את כל זה בתוך קערה ולערבב עם משהו אחר?! נו, נו. סביר להניח שלעולם לא הייתי עושה את זה. אבל אתגר זה אתגר, והחלטתי להיענות לו, ואם כבר אני שובר את הגבולות של עצמי - אז הפעם החלטתי להעז ולעשות משהו שעדיין לא עשיתי.

גלידה!
בלי מכונת גלידה. 
(כי אין לי. אבל יום ההולדת שלי ביולי, אהמ-אהמ)
ויצא מ-עו-לה!

שימו לב: המתכון הבא מיועד לחובבי בירה, כי מה שמתקבל ממנו הוא גלידה בטעם שוקולד ובירה. כלומר, אל תופתעו כשתכניסו כפית גדושה לפה ותרגישו מתוק בהתחלה ומריר בסוף, כי הבירה מורגשת היטב. אז הקפידו ליידע את הסועדים מראש שזו לא סתם גלידת שוקולד, בסדר? כי בתור גלידת שוקולד היא לא משהו, אבל בתור גלידת שוקולד ובירה היא מ-עו-לה!

גלידת בירה ושוקולד 
300 גרם שוקולד מריר
500 מ"ל שמנת מתוקה
חצי כוס סוכר
500 מ"ל בירה (השתמשתי במרפי`ס, אבל גם ניסיון עם גולדסטאר היה סבבה)

שנלך על זה?

מתחילים בחלק החביב על יהונתן - שוברים את כל השוקולד לקוביות ושמים בקערה. 
מחממים בסיר שמנת מתוקה וסוכר. מערבבים עד שהסוכר נמס ומחכים שהשמנת תגיע לסף רתיחה. ברגע שמתחילות בועות מכבים את האש וזורקים פנימה את השוקולד ששברנו לקוביות. מחכים דקה - ומערבבים לתערובת חלקה.
מחכים עוד 5-10 דקות שיצטנן קצת, ואז נושמים עמוק, ממלמלים תפילה חרישית, גונבים שלוק קטן ושופכים פנימה את הבירה. מערבבים היטב ונותנים לכל העסק להתקרר לטמפרטורת החדר.

עכשיו צריך להעביר את התערובת לכלי שאפשר להכניס לפריזר. כדאי לעשות את זה דרך מסננת, למקרה שחלק מהשוקולד לא נמס עד הסוף, אלא אם בא לכם גלידת בירה ושוקולד עם חתיכות שוקולד, שזה גם מגניב מאוד (אבל לא מגניב כמו השדרוג המוצלח שתיכף אספר לכם עליו! חכו לסוף!).

וכאן מתחילה ההשתעבדות לגלידה: כל חצי שעה מוציאים מהפריזר את הקערה ומערבבים. אבל כל חצי שעה, חבר`ה, אל תזייפו ואל תרמו. הגלידה לא מטומטמת. תכוונו טיימר או משהו: בהתחלה רק תכניסו לקקן לקערה ותשכשכו קצת, אחרי כמה חצאי-שעות תצטרכו כבר כף כדי לגרד את מה שמצטבר על דפנות הקערה, ולקראת הסוף כבר תוציאו את הארטילריה הכבדה - המיקסר. סה"כ זה לקח לי משהו כמו חמש-שש שעות עד שנרדמתי על הספה מול הטלוויזיה שהייתי מרוצה מהתוצאה, כך שאני ממליץ להתחיל את ההכנה בבוקר או בצהריים, אחרת אתם עלולים למצוא את עצמכם מעירים חצי בית בגלל שהדלקתם מיקסר בעשרה לארבע לפנות בוקר, ואז אל תבואו אלי להתלונן על שטף הקללות שיבקע מחדר השינה של בן/בת הזוג.

וזהו! בתיאב... 

אה, רגע, יש עוד!

אתם יושבים? שבו, שבו. קבלו שדרוג מעוללללה לגלידת הבירה והשוקולד - מוכנים? - בייגל`ה! כן, בייגל`ה! למה לא? הרי בירה הולכת יד ביד עם בייגל`ה בכל פאב שמכבד את עצמו, אז למה לא בגלידה הביתית שלכם? מה, אתם חוששים? מוזר לכם מדי לשים בייגל`ה בתוך גלידה? אז אתם לא חייבים. אבל אני ממליץ בחום להוסיף פנימה שברי בייגל`ה - פשוט לשבור אותם בידיים לחתיכות גסות (לא לרסק לפירורים!), ולהוסיף בערך חצי כוס לתוך הגלידה בפעם האחרונה שאתם מערבבים אותה, כלומר כשהיא כבר קפואה למדי והבייגל`ה "יירטבו" טיפ-טיפה פחות.

בתיאבון!

לבלוגים נוספים שפרסמו מתכונים עם בירה (בראוניז עם חמאת בוטנים ובירה! לחם אורגני מבירה! אלפחורס בירה! בירמיסו!!!) הקליקו כאן.

לדף הרשומה

משהו חדש מתחיל

מחבבים את ההגיגית של טל? 
נהנים לקרוא את הסיפורים הקטנים על יהונתן ומיכל? לשחק יחד איתי בשוקולד דרך הטקסט והתמונות על המסך? 
לצייר בדמיון תמונה דרך מילים שבחרתי בקפידה כדי לתאר משהו שראיתי ברחוב? לחייך או להתרגש בגלל זכרון או מחשבה שחלפו לי בראש והעליתי לבלוג? 

אז בטח תאהבו את הבלוג החדש שלי - רסיסי מילים:

http://resiseymilim.wordpress.com
ההגיגים שלי. נטו. בלי בחירות עורך, בלי תכנית תשלומים ובלי פורום תמיכה טכנית למקרה של תקלות,
אבל גם בלי פרסומות קופצות, בלי עירום באאוטבריין ו... למה בעצם שיהיו תקלות? ;)

בלוג חדש על פלטפורמה נוחה להפליא, עם שם חדש שאני מאוד אוהב ובעיקר - ניחוח של חדש. אתם מוזמנים להצטרף אלי שם, לקרוא, להגיב, להירשם לעדכונים, לרכל, להחליף מתכונים, מה שמתחשק.

- טל. 

לדף הרשומה

פרלינים במילוי מרשמלו

10/04/2013

יום אחד, לפני כחודש, התוודעתי לאתגר נחמד בשם "כחומר ביד הבלוגר", במסגרתו בלוגרים שונים (לאו דווקא מתפוז) מתבקשים לפרסם במועד מסוים מתכון מתוק שאחד ממרכיביו הוא חומר גלם שנבחר מראש ע"י צוות אתר מנטקההימים היו שלהי הקדנציה שלי בניהול הבלוגיה ותיארתי לעצמי שבקרוב יהיה לי הרבה זמן פנוי, אז ביקשתי להצטרף לאתגר הבא. אז מה אם הבלוג שלי הוא לא-בדיוק-בלוג-מתכונים? אני חובב אפייה, יש לי אלבום שלם בפייסבוק של תמונות-עוגות שהכנתי ובדיוק התחלתי לשחק עם שוקולד - אז למה לא? לשמחתי התקבלתי, ובדיוק בזמן להכרזת חומר הגלם הבא: מרשמלו

מרשמלו.
מרשמלו, מרשמלו... טוב, מה כבר אפשר לעשות עם מרשמלו? או שאוכלים אותו ככה, או שקצת שורפים אותו... אוקיי, זה אתגר שדורש קצת מחשבה. עוגת מרשמלו? עוגיות מרשמלו?! אז חשבתי וחשבתי עד שקלטתי שפסח כבר התחיל ועכשיו אני גם תקוע בלי קמח, מה שמצמצם לי עוד יותר את האפשרויות... אבוי. אז החלטתי להפסיק לחשוב: היות ואני כרגע בתקופה של משחקים עם שוקולד, החלטתי להשתמש במרשמלו, יחד עם שוקולד, כמילוי לפרלינים.

לקחתי שקית מרשמלו, הפרדתי בגזענות בוטה בין הורודים ללבנים והכנתי שני סוגים של מילויים -

האחד הוא מילוי מרשמלו לבן עם שוקולד חלב, השני הוא מילוי מרשמלו ורוד עם שוקולד לבן. את שניהם מכינים באותה צורה, ואצלנו בבית פרצה מלחמת עולם בשאלה מי טעים יותר. זוגתי מצדדת בחום, אבל לדעתי השוקולד שם דומיננטי מדי והמרשמלו פחות מורגש, אז אתאר כאן את הכנת המילוי הורוד עם השוקולד הלבן. בעיני הוא גם טעים יותר וגם יפה יותר.

שימו לב, יש להצטייד בתבניות להכנת פרלינים (מפוליקרבונט או מסיליקון), במדחום (של אוכל!!! לא זה שמודדים איתו חום לתינוקות!!!) וביהונתן. אם אין לכם יהונתן, תצטרכו למצוא דרך יצירתית אחרת לשבור את השוקולד לקוביות. לא יודע, לבד, או משהו.

לכ-50 פרלינים (כ-2 תבניות פוליקרבונט) נזדקק ל:
140 מ"ל שמנת מתוקה
20 גרם חמאה
15 יחידות מרשמלו ורוד
200 גרם שוקולד לבן
500 גרם שוקולד מריר (נכון תמיד אומרים "איכותי" ו"מעל 70%"? אולי זה נכון, אבל הפושטי-פרווה של ורד הגליל, זה שתמיד במבצע על שישייה, יצא פה מעולה)

אז מה עושים?
קודם כל הכנתי את המילוי: 
שמים את השמנת המתוקה והחמאה בסיר קטן ומחממים. ברגע שהחמאה נמסה וזה מתחיל לרתוח, מנמיכים את האש וזורקים פנימה את המרשמלו. מערבבים עד שכולם נמסים ומתקבלת תערובת בצבע ורוד מהמם. יש? יופי. שוברים את השוקולד הלבן לקוביות (החלק החביב על יהונתן) ושופכים את הורוד-ורוד הזה מלמעלה. מחכים דקה - ומערבבים לתערובת חלקה.
עכשיו, הקטע בשוקולד לבן זה שכשהוא נמס הוא נעשה קצת צהבהב. לכן התוצאה הסופית היא לא ורוד-בהיר אלא ורוד-כתמתם. אבל זה עדיין יפה.
מחכים שיתקרר קצת ומעבירים לשק זילוף. מניחים בצד בטמפרטורת החדר.

עכשיו הטמפרור של השוקולד המריר. קוראיי הקבועים בטח יזכרו שתיארתי את זה בקצרה לפני כמה רשומות (הנה, כאן!), אבל לאלה מכם שהגיעו לרשומה הזו בעקבות האתגר של מנטקה ולא מכירים אותי - היי, נעים מאוד, אני טל, וככה אני מטמפרר:
מתוך ה-500 גרם שוקולד מריר אני שובר 400 גרם לקערה וממיס במיקרוגל (בפולסים). בודק עם מדחום שהטמפרטורה של השוקולד המומס מגיעה לבסביבות 45 מעלות, ואז שובר פנימה את שאר השוקולד המריר (100, לפי החישוב שלי). ואז מערבב-מערבב-מערבב עד שהשוקולד המוצק נמס וכל העסק מתקרר לטמפרטורה של כ-31-32 מעלות. 
זה הזמן לשפוך את השוקולד הנוזלי לתבנית הפרלינים, ממש להציף את כל השקעים בשוקולד! אז מה אם תתלכלכו קצת, זה שוקולד וזה כיף! אחרי שהתבנית התמלאה דופקים אותה קלות במשטח העבודה כדי להוציא בועות אוויר, ואז שופכים את השוקולד העודף בחזרה לקערה (יש להיעזר במרית או קלף כדי להחליק את פני התבנית ולנקות אותה משוקולד כך שתישאר רק שכבת שוקולד דקיקה בתוך השקעים). 

עכשיו לוקחים את המילוי שהכנו קודם ומזלפים לתוך הפרלינים כך שיווצרו בריכות ורודות קטנות בתבנית. חשוב לזכור לא למלא עד הסוף אלא להשאיר 2-3 מילימטרים לטובת שכבת שוקולד נוספת שתסגור לנו את הפרלין:

מחזירים למקרר (כדי שהמילוי יתייצב ויתקשה), ואחרי כמה דקות מחממים קצת את השוקולד המריר שהתקרר בינתיים (בחזרה ל-31-32 מעלות) ושוב - שופכים לתבנית כך שיכסה את כל הבריכות הורודות הקטנות, דופקים קצת כדי להוציא בועות אוויר ומחזירים עודפים לקערה.

עוד 5-10 דקות במקרר - ואפשר לחלץ את הפרלינים. זהו, יש פרלינים במילוי מרשמלו ורוד ושוקולד לבן!

וזה היה הסיפתח שלי בפרוייקט "כחומר ביד הבלוגר". אני חושב שבתור לא-בדיוק-בלוג-מתכונים יצא לי דווקא סביר, לא? :-)

לבלוגים נוספים שפרסמו מתכונים עם מרשמלו במסגרת האתגר החודשי של מנטקה (פיצה עם מרשמלו! מוס מרשמלו! מרשמלו ביתי! ועוד ועוד!) הקליקו כאן: http://www.manteka.co.il/items/1081.html

 

תוספת מאוחרת: אמא, תראי! הרשומה הזו הופיעה בניוזלטר השבועי של מגזין "על השולחן"! קולולולו לעצמי!

לדף הרשומה

דבר המנהל

18/03/2013

יום אחרון בתפוז. 

אף פעם לא היה לי יותר מדי בלגן על השולחן, אבל עכשיו כשפיניתי גם את המעט שהיה עליו, הוא נראה פתאום מאוד שומם ועזוב. רק שני הספלים שלי, "קפה" ו"תה" נותרו כאן לארח חברה זה לזה, ועט שמונח על המקלדת תיכף "יפול לי בטעות" לתוך התיק. גם את המגירות רוקנתי, ועל מסך המחשב שום דבר לא מסתיר את התמונה שלי ושל יהונתן שמרוחה לי על הדסקטופ. עוד רגע ארוקן את סל המיחזור, בפעם הראשונה מאז שהתחלתי לעבוד כאן. את כל הקבצים החשובים כבר שלחתי לשלומי, המחליף שלי. 

אני מחבב אותו. אני אמנם לא כל כך מכיר אותו כבלוגר, אבל יצא לי לעבוד איתו כמה חודשים בזמן שמילא תפקיד אחר במחלקת הקהילות וכמובן בימי החפיפה שלנו. אני לא בטוח שהוא כבר מבין באמת עד כמה קשה להיות מנהל הבלוגיה, אבל הוא יבין בקרוב, ואני מקווה שיסתדר. הוא כתב עלי כמה מחמאות מביכות בבלוג הבית, אז לכל הפחות אפשר לזקוף לזכותו את היותו יצירתי... אני בטוח שהוא יביא איתו רוח חדשה לבלוגיה, ומאחל לו ולכם אוקיינוס של הצלחה. 

נהניתי לעבוד בתפוז. נכנסתי לנעליים גדולות שאני לא בטוח שהצלחתי למלא עד הסוף, אבל מאוד מאוד השתדלתי. היו עליות ומורדות, מן הסתם, כמו בכל מקום עבודה, ימים שהתחילו בחילוקי דעות והסתיימו בסיפוק גדול (או להיפך), אבל בסיכומו של דבר זו הייתה לי חוויה חיובית. הכרתי אנשים חדשים, למדתי הרבה. היה כיף. עשיתי פה כמה דברים נחמדים, חלקם לאו דווקא קשורים לבלוגיה...  

ואתם, חברים, המשיכו לכתוב. בכנות, הדבר שהכי נהניתי ממנו בעבודה היה לקרוא את הרשומות שלכם. אני חושב שבלוג הוא המצאה גאונית, ושלכל אחד בעולם צריך להיות לפחות אחד כזה. לגמרי ברצינות - בלוג, בעיני, הוא מקום בו אפשר לשתף מחשבות, להביע עמדות, לפרוק עצבים, לנצור זכרונות ולהשוויץ ביצירות מאוכל ועד סקראפ. לא צריך לעדכן אותו כל הזמן, אבל טוב שיהיה. ואם כבר יש לכם - כתבו בו, ואז כתבו עוד. המליצו על עצמכם בפורום הבלוגיה (אבל על פי כללי הפורום, בחייאת!). תייגו רשומותיכם בתבונה, השתמשו בבלוג השאלות הנפוצות
שיהיה בהצלחה. 

ועכשיו - הלאה אל המרחק, אל הירוק של הצפון, לעשות משהו אחר לגמרי. עוד לא יודע מה, אבל מתרגש. הופ, הנה זה מתחיל. אז, לפני שזה ייהפך למביך באמת... 


שמירה.

פרסום.


לדף הרשומה

שגיאה וכתיב

הפעם אספר לכם סיפור שמוסר השכל בצידו. אני רק לא כל כך בטוח מהו. 

אני והבת שלי, מיכל, טיילנו להנאתנו ברחוב מסוים בעיר מסויימת. הפעם לא הייתה לנו עגלה, אז החזקתי אותה בידיים והראיתי לה דברים מעניינים ברחוב. הנה עצים, והנה מכוניות, והנה בניינים, והנה אנשים, והנה כלב, והנה רמזור, והנה... הממ. נעצרתי מול דלת שעליה שלט גדול ובו שגיאת כתיב שמיד זינקה לי לעיניים. 


"גופף" אמור להיות כמובן "גופך"

אולי מאחר ואני כותב וקורא הרבה, אני שם לב להמון טעויות בסגנון כזה; לא חסרים שלטי חוצות, שמות של חנויות, מודעות בעיתונים, באנרים באינטרנט ועוד כל מיני מקומות שבהם יש טקסט עם שגיאות. ומיד אסייג - אם זה הרבה טקסט ויש בו שגיאה קטנה, אז זה עוד איכשהו נסלח. הרי גם אני לא חף משגיאות כתיב - כשאני כותב ברצף ובלהט טקסט של אלף מילה, יכול להיות שיהיו לי טעויות שאפספס גם בעשר קריאות-הגהה. או אתרי אינטרנט חדשותיים, למשל, שמעלים ומחליפים הרבה כותרות וכותרות-משנה בזמן קצר - גם להן אפשר לסלוח. לחץ, כמויות טקסט, עייפות - קורה. אבל כאשר מדובר בחמש-שש-עשר מילים, בשלט אחד בודד, שאותו רואים יותר מזוג עיניים אחד ותהליך ההפקה שלו לוקח זמן ארוך שבמהלכו אפשר לשים לב ולתקן? יש הרבה טעויות כאלה, וכל אחת מהן מרגיזה אותי כי אפשר היה למנוע אותה בקלות.

מיד שלפתי את הטלפון שלי וצילמתי. זה מה שאני עושה בדרך כלל עם שלטים כאלה - קודם כל מצלם, אומר לעצמי "תיכף אפרסם את זה בפייסבוק או באינסטגרם ואומר את דעתי על השגיאה המגוחכת הזאת!" אבל בדרך כלל לא באמת עושה עם זה שום דבר. צילמתי תמונה אחת, אבל היא יצאה קצת חשוכה מדי, אז התקרבתי קצת וצילמתי שוב - ובדיוק אז נפתחה הדלת, ראש הציץ החוצה, והאיש אמנם חייך אלי אבל בקולו נשמעה קשיחות לא נעימה: "למה אתה מצלם?"

אופס... Busted!

וכאן אנחנו מגיעים לחלקו הראשון של מוסר ההשכל: לחשוב לפני שמצלמים. בדיעבד, מתברר שרקע השלט אמנם נראה לבן אבל למעשה יש בו הרבה חורים, מה שהופך את הרחוב גלוי לחלוטין למי שיושב בפנים. במקרה הזה האיש פשוט צפה בי נעמד מול הדלת ומצלם את השלט שלו.

נו, נתפסתי על חם, אז - "יש לך טעות בשלט", אמרתי, בזמן שאני דוחף את הטלפון לכיס, מחבק את מיכל ומתקרב אליו.
הוא הסתכל על השלט ושוב אלי. "איפה?" 
הצבעתי על המילה האחרונה - "כאן, אמור להיות כתוב גופך. אבל כתוב גופף. אין מילה כזאת."
הוא הסתכל שוב, התקרב קצת. "אה, הוא הדפיס לי את זה עם טעות?", הוא אמר, ופתאום נדמה היה לי ששמעתי אדים של מבטא.
"כן, זה אמור להיות עם כ` סופית, לא פ` סופית", המשכתי, "אבל אפשר לתקן את זה בקלות."
הוא העביר את המבט שלו שוב אלי.
"תראה, כל מה שאתה צריך לעשות זה להוריד את החלק הזה", הצבעתי, "אתה יכול עם סתם טיפקס. רואה? זה צריך להיות ככה במקום ככה."
"אה!", הוא חייך אלי, חיוך גדול ואמיתי, אבל פתאום פניו הרצינו שוב. "ולמה צילמת?"
"כי כשאני רואה שלט עם טעות אני בדרך כלל מצלם אותו. יש לי אוסף כזה", אמרתי את האמת.
"אבל שלא תעלה את זה לפייסבוק או משהו", הוא אמר.
"אל תדאג", העזתי לטפוח בידידות על כתפו כאילו היינו חברים ותיקים, "אני לא אעשה לך פאדיחות". ואני מקווה שזאת שוב הייתה האמת, כי באמת לא עשיתי שום דבר עם התמונה שצילמתי ואפילו כאן בפוסט אני נמנע מלציין פרטים מזהים נוספים.

ובזאת הסתובבתי והלכתי משם, כשמיכל עדיין בזרועותיי, ולא הסתכלתי לאחור. המשכנו בטיול, עשינו כמה סידורים, ובדרך הביתה עברתי עם האוטו ליד אותו שלט. אני חושב שחלפה משהו כמו חצי שעה:


את ה"אחרי" צילמתי מרחוק ותוך כדי תנועה, אז הוא קצת מטושטש, אבל רואים שהטעות תוקנה

אז מה מוסר ההשכל? יש כמה אפשרויות:

את החץ הראשון אני מפנה לעצמי - לא יצאתי הכי טוב מהסיפור. נתפסתי על חם כשאני מצלם טעות של אדם. לא תכננתי לעזור לו לתקן אותה. אמנם בסופו של דבר תיקנתי, ואני מרגיש טוב עם זה, אבל גם התיקון הזה היה די במקרה. אם הוא לא היה רואה אותי, או לא היה פותח את הדלת, עדיין הייתה לו שגיאה בשלט. האם זה אומר שמעתה ואילך כשאראה טעויות דומות אני אגש לבעליהן ואעיר? אני לא בטוח. אף אחד לא אוהב את אלה שמתקנים "שני כיסאות, לא שתי"...

ומצד שני, יש לנו כאן בעל עסק שיש לו שגיאת כתיב בשלט. מישהו צריך להגיד לו את זה. האם יתכן שאני הראשון והיחיד בכל העולם ששם לב לטעות? אפילו אם נניח שצדקתי ולבעל השלט יש קצת מבטא, אז הוא לא כל כך יודע עברית ולא שם לב - זה שהדפיס לו את השלט לא שם לב? זה שהדביק אותו על הדלת לא שם לב? הלקוחות שלו, שנכנסים ויוצאים מבעד לאותה דלת, לא שמו לב? איך אף אחד לא אמר לו שום דבר? לאף אחד לא אכפת?

לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל wranger אלא אם צויין אחרת