00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

למה שפת סימנים?

רשומה זו פורסמה בבלוג החדש שלי, אבל מפאת חשיבותה מובאת גם כאן.

"אם יהונתן שומע בעזרת המכשירים, מדוע אתם משתמשים בשפת הסימנים?", שאלה אותי אחת מקוראות הבלוג ו"איך זה שימושי לכם?" שאלה אותי אחרת בפייסבוק ממש באותו יום.

ואחרי שעניתי לשתיהן, חשבתי שאולי כדאי שאענה גם כאן. כי לאורך הזמן אני מספר פה ושם על השימוש שאנחנו עושים בשפת הסימנים, אבל אף פעם לא קיבצתי את הכל לפוסט אחד. מי יודע? אולי מישהו יקרא את זה, ישתכנע ששפת סימנים היא לא רק אישה מנפנפת ידיים בתוך בועה קטנה בצד שמאל של המסך בזמן החדשות, אלא היא יכולה להיות שימושית גם לשומעים - וממש ילך ללמוד שס"י (שפת סימנים ישראלית) בזכותי?

למה כדאי לשומעים לדעת שפת סימנים?

כי מצד אחד זו עוד שפה
כמה שפות אתם דוברים? אני יודע עברית ואנגלית ומבין רוסית. אשתי יודעת עברית, אנגלית, רוסית וצרפתית. בעל הבית המנוול מבין רק עברית וגם זה בקושי. אז למה לא לרכוש עוד שפה? עזבו שימושי, זה פשוט מעשיר ומהנה.

ומצד שני זו לא עוד שפה. זו העברית שאתם כבר מכירים
היא פשוט מסומנת ולא מדוברת. אמנם יש לשס"י כמה כללי דקדוק מעט שונים, אבל אלה אותן אותיות, ולסימנים רבים יש משמעות שמאוד קל להבין כשיודעים עברית. כל כך קל ללמוד, להבין ולזכור שפת סימנים, אז למה לא להתייחס אליה פשוט בתור גוון נוסף של עברית?

כי זו דרך נהדרת לתקשר בלי מילים כשאי אפשר לדבר או כשאי אפשר לשמוע
תיכף אפרט כמה דוגמאות מהניסיון שלנו.

כי זו דרך לתקשר עם ציבור שלם של ישראלים שלא שומעים
אני משער שרובכם לא מכירים חירשים או לקויי שמיעה, למרות שאם תחשבו על זה לעומק אני משוכנע שתיזכרו שכן. ואם לא היום, אז תפגשו בעתיד. אם כלקוחות שלכם, כחברים של חברים או עוברי אורח ברחוב. נכון, גם אני ואשתי לא נתקלים בלקויי שמיעה על בסיס יומיומי, אבל אם ניתקל - נדע לתקשר איתם. כמו שאשתי למדה צרפתית, למשל. במשך הרבה זמן זה לא היה לה שימושי ברמה היומיומית, אבל כשהגיעו אליה לקוחות צרפתיים או כשהיא טסה לטייל בפריז לפני כמה שנים - פתאום הידע שלה היה בעל ערך עצום!

איך הגענו לשפת הסימנים?

למעשה ההתעניינות שלי בשפת הסימנים התחילה הרבה לפני שהיה לי ילד לקוי שמיעה: ממש כשהשתחררתי מהצבא ונרשמתי ללימודי תואר ראשון באוניברסיטת תל אביב התברר שכתנאי חובה אני נדרש לקחת קורסי העשרה בפקולטות אחרות. למה? ככה. אין לי מושג אם זה ככה גם היום. בזמנו, היצע קורסי ההעשרה היה מצומצם מאוד, אבל אחד מהם היה קורס שפת סימנים. אז נדלקתי. ממש מצא חן בעיני הרעיון ללמוד את הקורס הזה, אבל לצערי בגלל אילוצי מערכת שעות לא היה באפשרותי לגשת אליו.
אחר כך שמעתי על עמותת תעביר את זה הלאה בשפת הסימנים, שמלמדת שס"י בחינם, תמורת התחייבות של כל אחד מחברי הקבוצה להעביר את הידע שלו הלאה. יהונתן כבר נולד אבל עדיין לא ידענו שהוא לא שומע טוב, כך שממש בלי קשר אליו התעניינתי בהצטרפות לקבוצה באיזור מגורי. אבל, אפעס, לא נפתחה קבוצה כזאת.
​ואז גילינו את הלקות שלו, ואני החלטתי שהגיע הזמן. כלומר למרות שלא ידענו עדיין האם ועד כמה נשתמש בה בינינו, זה הפך לאיזשהו קטליזטור; נרשמתי לקורס של עמותת שמע (בתשלום), למדתי רמה 1 בת"א, ואז זוגתי למדה רמה 1 בטבריה, ואז למדנו שנינו רמה 2 בטבריה. פגשנו ישראלים, ערבים, חבר'ה מכל מיני גילאים ורקעים, שעם חלקם אנחנו עדיין בקשר עד היום - וכרגע אנחנו מסתכלים קדימה, לרמה 3.

איך שפת הסימנים שימושית לשומעים? - דוגמאות

כשאי אפשר לדבר:
פעם ישבנו לארוחה חגיגית אצל ההורים של אשתי, ורציתי לשאול אותה משהו. אז פניתי אליה ושאלתי אותה בשקט, כדי שלא ישמעו, אבל לצערי מישהו שמע ומיד הביע את דעתו, מה שגרר אחרים להביע דעות נוספות ותוך כמה דקות הלחישה הקטנה שלי הפכה לויכוח סוער סביב השולחן. אופסי. בפעם הבאה שרציתי לומר לה משהו בפרטיות, עוד באותו ערב, כבר שאלתי אותה בסימנים. התשובה שלה, מסומנת גם היא, נשארה בינינו בלבד. תענוג.
וכך בכל מצב שבו אי אפשר לדבר בחופשיות, אם לא רוצים שמישהו ישמע או אם חייבים לשמור על השקט. מכירים את זה שהורים עוברים פתאום לדבר יידיש כדי שהקינדרלעך זור ניט פרשטיין? בדיוק ככה. ממש לא מזמן, נניח, ישבנו אצל מישהי ופתאום שכחתי איך קוראים לה. היינו צריכים רק כמה תנועות קצרות בינינו - שיחה בשניים תוך כדי השיחה בשלושה - ואותה אחת אפילו לא שמה לב.
* שימושי גם כשאתה סובל מדלקת גרון וממש כואב לך לדבר. רגע, למה לאמץ את הגרון אם אפשר לסמן בידיים?

כשאי אפשר לשמוע:
תארו לעצמכם סופרמרקט הומה אדם בשעת השיא. לא הזמן האידיאלי לעשות קניות, אבל מצאנו את עצמנו שם בכל זאת. אט אט מילאנו את העגלה, ובשלב מסוים, כדי לחסוך זמן המתנה בקופה, נעמדתי עם העגלה בתור בזמן שהיא המשיכה להביא עוד מוצרים. היא פילסה בקושי את דרכה הרחק ממני - אבל כל עוד שמרנו על קשר עין המשכנו לשוחח בסימנים: "צריך גם חלב?" "כן. ולחם?" "לא, כבר לקחתי." "כמה עגבניות?" "שמונה, אולי עשר" וכן הלאה. יכולנו כמובן גם לצעוק הכל, אבל תקשרנו בשקט והבנו מצוין.
וכך גם מצאנו את עצמנו מספר פעמים באירועים שכללו מוסיקה בקולי קולות, כאשר יכולנו להרים את הקול בניסיון להתגבר על רעש המוסיקה (המחרידה, בדרך כלל) - אבל היה באפשרותנו לבחור בדרך השקטה והאלגנטית, שלא מצריכה אותי לקום מהשולחן ולבוא לצעוק לה באוזן או ממנה לעזוב את רחבת הריקודים ולצרוח לעומתי "מה?!?!!"
* שימושי גם כשכולם הלכו לישון אבל אתה נופל באחת בלילה על שידור חוזר של קרין גורן. אי אפשר להגביר את הווליום כדי לא להעיר את כולם? מזל שיש מתורגמנית לשס"י!

וחבל שלא כולם יודעים שפת סימנים.
באחת מהפעמים בהן זומנתי לשירות מילואים, מצאתי את עצמי באוהל המרכזי בזמן שהמפקד העצבני עושה הערכת מצב. באוהל שררה דממה מוחלטת וכולם הקשיבו לדבריו, אבל השעה הייתה ממש לפני ארוחת הערב ואחד החיילים נכנס פנימה, מעוניין לשאול את חברו האם הוא רוצה לבוא לאכול או לא. אלא שאיתרע מזלו של החבר, והוא בדיוק ישב בקצה השני של האוהל. החייל שנכנס ניסה לסמן לו - בפנטומימה, לא בשס"י - "אתה-רוצה-לבוא-לאכול?", אבל אותו חבר פשוט לא הבין. שוב ושוב ניסה החייל הרעב והמסכן להבהיר את כוונתו, אבל בסוף הוא ויתר והלך לאכול לבד. אה, אילו רק היו יודעים שפת סימנים, יכלו להבין זה את זה, לקבוע שעה ומקום ואפילו להחליט מה אוכלים - וכל זה מבלי להפריע למפקד העצבני...

בהצלחה בשפת הסימניםבקיצור, לא משנה מאיפה באתם, מה הגיל שלכם או מה תחומי העניין שלכם. אם יש לכם מעט זמן פנוי ואתם מעוניינים ללמוד משהו חדש; אם אתם מעוניינים ללמוד שפה נוספת או להרחיב את מעגל תחביביכם; וכמובן אם יש לכם מכרים שמשתמשים בשפת הסימנים אבל אתם מתקשרים איתם בדרכים אחרות - לכו ללמוד שפת סימנים. זה אפילו יותר מהנה ויותר שימושי אם יש עם מי לתרגל ולשוחח, אז גררו גם בן/בת זוג איתכם, אבל גם לבד זה כיף לא קטן.

אגב, תופעת לוואי של לימודי השס"י שלי היא שהתחלתי לשמוע יותר מוסיקה ישראלית. הכיצד? בהתחלה עדיין לא היה לי עם מי לתרגל, אז הייתי מסמן לעצמי שירים ששמעתי ברדיו, בפקקים בדרך לעבודה. מכיוון ששס"י היא גוון של עברית, לא יכולתי לסמן שירים בלועזית, אז שמעתי מוסיקה ישראלית - וזה נדבק. לא רע, אה?

מידע על קורסי שפת סימנים בעמותת שמע: http://www.shema.org.il/?CategoryID=278&ArticleID=764

עמוד הפייסבוק של המרכז ללימודי שפת סימנים בשמע: https://www.facebook.com/signshema

מידע על קורסי שפת סימנים באתר עמותת "תעביר את זה הלאה": http://www.payitfwdisl.org.il/

מידע על קורסי שפת סימנים באתר קול הסימנים: http://www.kol-hasimanim.co.il/activities/courses

לדף הרשומה

גלידת שמן זית (ללא מכונת גלידה)

כן, גלידת שמן זית. אני יודע, זה עלול להישמע הרפתקני ומוזר, אבל חכו שתשמעו את זה:
לפני כמה ימים אירחנו כמה חברים, ולקינוח הגשתי סופלה שוקולד עם כדור גלידה בצד. זו לא הפעם הראשונה, כמובן, ובדרך כלל זו גלידת וניל, אבל הפעם שמתי כדור גלידת שמן זית ביתית - ולא אמרתי לאורחים שום דבר. ואז אחת אמרה "וואי, טל, הגלידה ממש טעימה", ואחרת אמרה "כן, גם אני רציתי להגיד... אפשר עוד קצת מהגלידה?" - ואני חייכתי ונתתי תוספת ועוד תוספת, ומישהו אחר שאל "מה זאת הגלידה הזאת? זה לא וניל..." ועל זה עניתי "תאכלו, תאכלו, בסוף אני אספר לכם מה יש בזה".

ובסוף, אחרי שסיפרתי על אתגר "כחומר ביד הבלוגר" של מנטקה, שבמסגרתו אני צריך להכין בכל חודש קינוח או מאפה שבו המרכיב המרכזי הוא חומר גלם שהוכרז מראש, ואחרי שהשווצתי כבדרך אגב בפרלינים במילוי מרשמלו, בגלידת הבירה והשוקולד עם הבייגל'ה ובפירוג ס יאגדה שהכנתי בעבר, סיפרתי להם שהפעם המרכיב המרכזי נבחר להיות גלידה. ומכיוון שאני לא אוהב להשתמש בגלידה כחומר גלם בתוך משהו אחר, החלטתי להכין שוב גלידה ביתית. "כך ש... הגלידה שאכלתם עכשיו, אני הכנתי אותה. זאת גלידת שמן זית."

חלק חייכו, חלק שאלו שאלות (כן, יש בזה שמן זית אמיתי, לא, אין לי מכונת גלידה), אבל אחת מאלה שבהתחלה ביקשה תוספת נזעקה פתאום "לאאא!!"... 
"מה קרה?!" נבהלתי.
"אני שונאת זיתים! אני שונאת שמן זית!" אמרה ולטשה עיניים בצלחתה, שלוקלקה היטב ועכשיו הבהיקה כחדשה...

אז כן, גלידת שמן זית. 

את המתכון שלהלן מצאתי בבלוג מתכונים נהדר באנגלית, בשם "הרפתקאות בבישול". לא שיניתי בו שום דבר, פשוט תרגמתי והכנתי על פי מה שכתוב שם. במקור נעשה שימוש במכונת גלידה, אבל זה ממש לא הכרחי. ובניגוד לפעם ההיא שהכנתי גלידת בירה והכרחתי את עצמי לערבב אותה בכל חצי שעה בדיוק, כאן זה היה הרבה פחות נוקשה, תרתי משמע: התערובת הזו קופאת לאט לאט, אפשר לערבב פעם בשעתיים, פעם בארבע שעות, ולמעשה בסופו של דבר שכחתי מזה עד הבוקר, התערובת קפאה והתקשתה, וכשערבבתי אותה עם מיקסר ידני היא מיד הגיעה למרקם הרצוי. תענוג!

אגב, בסוף התברר שהרעיון לא באמת מקורי כמו שחשבתי, ושאפשר למצוא מתכוני גלידת שמן זית גם בעברית. אז קצת התבאסתי. אבל התנחמתי בגלידה שלי, ואז צילמתי אותה, ויצאה תמונה מהממת, אז זה מה שאני מגיש החודש לאתגר של מנטקה, ותאמינו לי - זה לא מסוג המתכונים שאתם צריכים לקרוא, להגיב ולהמשיך הלאה, ואפילו לא לחייך ולהגיד "היי, אולי אנסה את זה פעם". קומו, עכשיו, ותכינו אותה. זה פשוט, וזה טעים, ואני מציע שתעשו כמוני - הגישו אותה לאורחים מבלי לגלות להם מה יש בפנים, ונראה אם הם יאהבו. אני בטוח-בטוח-בטוח שכן. אפילו אלה מביניהם שלא אוהבים זיתים...

גלידת שמן זית (עם שמן זית אמיתי, ללא מכונת גלידה)

2 כוסות חלב
חצי כוס סוכר
1 כוס שמנת מתוקה
רבע כוס דבש
שלושת רבעי כפית מלח
3 חלמונים (צהובים של ביצה)
חצי כוס שמן זית
חצי כפית תמצית וניל

אז ככה:

בסיר בינוני שמים את החלב, הסוכר, השמנת המתוקה, הדבש והמלח, ומחממים את כל השמחה הזאת תוך כדי ערבוב מדי פעם. רגע לפני שזה רותח - מורידים מהאש.
בינתיים, שלושת הצהובים של הביצה מחכים בקערה בצד. עכשיו צריך לערבב אותם עם הנוזל החם, אבל אם לא נהיה זהירים נקבל חביתה, ולא לשם כך התכנסנו כאן. אז צריך לעשות השוואת טמפרטורות: לוקחים כף מהנוזל החם, שופכים אותה לקערת החלמונים ומערבבים מהר-מהר-מהר. לוקחים עוד כף, שופכים לקערת החלבונים ושוב מערבבים מהר-מהר-מהר. ועוד פעם, ועוד פעם, עד שהקערה עם החלמונים כבר חמה, ואז שופכים את התוכן שלה בחזרה לתוך הסיר - ומחזירים לאש.
עכשיו צריך לחמם את תוכן הסיר על הלהבה הכי קטנה שאפשר תוך כדי ערבוב מתמיד, בין 5 ל-10 דקות, עד שהנוזל מצטמצם ומסמיך קצת. אני חיכיתי משהו כמו 8 דקות עד שנמאס לי לערבב (כל הזמן לערבב!) - ומורידים מהאש.
עכשיו מוסיפים לנוזל החם את שמן הזית ואת תמצית הוניל ומערבבים היטב.
נותנים לכל העסק להצטנן לטמפרטורת החדר. אם שכבת שמן הזית נפרדת וצפה למעלה - זה בסדר גמור, ופשוט צריך לערבב אותה פנימה.
 אחרי שהצטנן מעבירים את הנוזל לקופסת פלסטיק של גלידה שחיסלתם בעבר אבל לא זרקתם לפח אלא שטפתם ושמתם בצד. יאללה יאללה, לכולם יש לפחות אחת כזאת. טוב, אם היא במקרה מלאה בקציצות ותקועה עמוק בפריזר, כמו אצלנו, אפשר לשים גם בקופסה אחרת. ואז -
1. אם יש לכם מכונת גלידה, הכניסו את הקופסה למקרר לארבע שעות לפחות, ולאחר מכן הכניסו את התערובת למכונה על פי הוראות היצרן. אין לי מושג מה הן, כי אין לי מכונת גלידה, אז...
​2. אם אין לכם מכונת גלידה (כמוני!), הכניסו את הקופסה לפריזר, ומדי פעם הוציאו אותה, ערבבו היטב (עדיין יכול להיות שהשמן ייפרד משאר המרכיבים ויצוף למעלה, אבל אל תוותרו לו! ערבבו אותו בחזרה פנימה!) והחזירו בחזרה - עד שתהיו מרוצים מהמרקם שלה. בסופו של דבר, אחרי כמה ערבובים, השמן כבר לא נפרד מהשאר.

וזהו - גלידת שמן הזית שלכם מוכנה. בתיאבון!

למתכוני גלידה נוספים ולמתכונים העושים שימוש בגלידה כחלק מקינוח או מאפה (קאפקייקס גלידה! מיני סקונס מגלידה! מגוון גלידות להכנה בבית!) הקליקו כאן.
שימו לב, החל מהחודש הבא, המתכונים שלי במסגרת אתגר "כחומר ביד הבלוגר" יעברו להתפרסם בבלוג החדש שלי בוורדפרס, רסיסי מילים. אם טרם נרשמתם שם, זה הזמן!

לדף הרשומה

מזל טוב, מזל טוב - עשור לבלוגיה!

היום יום הולדת לבלוגיה. 10 שנים. ילדה גדולה. ומכיוון שאי אפשר להתעלם מחד או להרים אותה על כיסא מאידך, החלטתי לכתוב לה כמה מילים. בכל זאת, אני מהותיקים, ומנהל בלוגיה לשעבר וזה. היא נשזרת שתי וערב בחיי בשנים האחרונות, אז... 

אני מתרגש. בכנות.

הבלוגיה בעיני היא יצור אורגני, חי, נושם. אין תחליף לקהילה שנוצרה וקיימת כאן. יש בלוגרים שפגשתי כאן והפכו לידידיי, ויש בלוגרים שאני מכיר הרבה יותר טוב והרבה יותר זמן מכל אחד אחר שאני מכיר במציאות, כאשר את חלקם לא פגשתי מעולם; אבל לא היה בזה צורך: דרך מילים ותמונות, דרך סיפורים ותחושות שאדם יכול לכתוב רק ממעמקי נפשו, כשהוא יושב לבד בחדר והמקלדת לבדה משמשת לו מראה לתוך עצמו – ככה הכרתי אנשים נפלאים שאולי לא אזהה אם אתקל בהם ברחוב, אבל אשמח לקרוא מה חדש אצלם בבלוג או לקשקש איתם בפייסבוק.

הבלוג שלי בתפוז הוא תיעוד של חיי בעשר השנים האחרונות (טוב, תשע וחצי. הגעתי קצת באיחור). לפעמים אני קורא רשומות של עצמי מלפני חמש, שבע או תשע שנים ומזדעזע: קודם כל מהכתיבה המחרידה שלי מאז, ואחר כך מהעובדה שיש דברים שפשוט שכחתי - אבל הם מתועדים כאן, בבלוג, שחור על גבי מסך: זכרונות, מחשבות, חוויות, דברים שראיתי ברחוב, אנקדוטות מכל מקומות העבודה בהם עבדתי בעשור האחרון... והיי, הרבה לפני שפגשתי את זוגתי ואם ילדיי, הבלוג שלי נולד בעצם מסיפור על בחורה אחרת ששברה לי את הלב, ואחר כך סופר בו על לפחות שלוש אחרות שיצאתי איתן, שאחת מהן כלל לא הייתי פוגש לולא הבלוג הזה. איזה בלאגן חביב.

פעם חשבתי שאמשיך לכתוב כאן לנצח. באמת חשבתי. אבל הנסיבות הובילו אותי החוצה, ולצד ההתרגשות שבפתיחת בלוג עצמאי היה גם עצב גדול. קצת כמו שעוזבים את הבית של אבא ואמא – זה מגניב וזה חדש, ואתה הרי תבוא לבקר מדי פעם, אבל יש גם הרגשה של סוף תקופה באוויר. דרכו של הטבע, כנראה. אבל מה שלא יהיה ולא חשוב איפה אכתוב בעתיד, תמיד יישאר לי מקום חם בלב עבור הבית הזה שבו גדלתי.

ובכל זאת, עת לשמוח. תאריך זה תאריך. אחד ביולי. הבלוגיה בת עשר שנים. כמה מרגש, כמה חגיגי. אני מאחל לה יום הולדת שמח, רפואה שלמה, בריאות טובה ואריכות ימים בכבוד. ולידידיי שעוד נותרו כאן - המון בהצלחה והנאה.

טל.

מוזמנים להמשיך ולעקוב אחרי בבלוג החדש שלי בוורדפרס, רסיסי מילים.

 

לדף הרשומה

פירוג ס יאגדה (מאפה שמרים עם פירות יער)

כאשר הכריזו במנטקה שחומר הגלם הבא שממנו צריך להכין קינוח או מאפה, אחרי מרשמלו ובירה, יהיה פירות יער - לא היה לי מושג מאיפה להתחיל ומה לעשות. חיפשתי באינטרנט, התייעצתי, חשבתי וחשבתי, אבל לא מצאתי רעיון שהדליק אותי וממש עשה לי חשק להסתגר במטבח ולהתלכלך במיץ פירות יער... אלא שאז, בלי קשר לאתגר, נזכרתי בטיול שעשיתי עם המשפחה לפני שנתיים בדיוק: בתחילת יוני 2011 טסתי עם יהונתן ועם ק` לביקור בעיר הולדתה, ניז`ני טאגיל שברוסיה. פגשנו בני משפחה רחוקים, פגשנו חברים שלה מבית הספר, ראינו מקומות מרהיבים, בילינו יחד והיה באמת טיול נהדר. למעשה, כשהגיעה השעה לסיים אותו לחזור ארצה, החלטנו שאנחנו חייבים לעשות אותו שוב מתישהו. קבענו באופן טנטטיבי לעוד שנתיים - דהיינו, יוני 2013 - אבל לצערנו זה לא מתאפשר כרגע. חבל, ממש הייתי רוצה לטוס ולבקר שם שוב.

אניוויי, באחד מימי הטיול ההוא ק` הרימה כמה טלפונים וקבעה פגישה מרגשת בינה לבין שתי חברות ילדות שלא ראתה כבר שנים רבות. נפגשנו כולנו בכיכר שליד העירייה, עשינו היכרות ושוחחנו קצת, ואז התחיל לטפטף קצת גשם אז הלכנו לשבת במקום סמוך שהתגלה כפנינה קטנה ונהדרת בשם שטולי פירוגי, בית קפה אינטימי ונחמד השייך לרשת פופולרית ברוסיה (לאתר ברוסית ובאנגלית). חוץ מקפה, תה או מיץ - מוכרים שם אך ורק פירוגי, כאשר "פירוג" הוא מאפה שממולא בכל מיני דברים טעימים, הנה, תראו, דף מהתפריט:


באותו עמוד של התפריט אפשר למצוא פירוג עם כרוב, פירוג עם בשר, פירוג עם פטריות, פירוג עם תפוחי עץ, פירוג עם גבינה, פירוג עם תות...
יש הרבה סוגים של פירוג. המשותף לכולם הוא הצורה: מרובע. לפי ק', אם זה לא מרובע - זה לא פירוג.

מאחר ולא היה לי מושג מה להזמין, ביקשתי מזוגתי להזמין עבורי משהו טעים. היא לא הסתבכה יותר מדי, וכשהמלצרית הגיעה היא פשוט הצביעה על התמונה בצד שמאל ואמרה "כזה!". זאת, חברים, פירוג עם פירות יער (פירוג ס יאגדה, ברוסית), וכאן הזיכרון מלפני שנתיים מתחבר סוף סוף לאתגר פירות היער הנוכחי של מנטקה. הפעם לא ניסיתי ליצור מתכון מקורי, יצירתי או אפילו יפה במיוחד, למרות שהיא יצאה די נאה - הפעם, עבורי, מדובר בנוסטלגיה: החלטתי לשחזר במטבח הביתי שלי את הפירוג עם פירות היער, ותודה לק` על העזרה בתרגום אינספור מתכונים מרוסית בדרך לגיבוש המתכון הסופי. 

האמת? אני לא יודע אם יצא לי פירוג ס יאגדה בדיוק כמו זה שאכלתי בשטולי פירוגי לפני שנתיים. מה שיצא לי הוא מאפה שמרים ריחני, עם תחתית בצק עבה ומתקתקה, מלית חמצמצה ומעטה קראנצ'י. כשאהיה שם שוב, בשטולי פירוגי שבכיכר ליד עיריית ניז'ני טאגיל, אני מתכוון להזמין שוב ואנסה להשוות. אבל בעצם מה זה משנה. יצא טעים, וזה מה שחשוב. :-)

החומרים לבצק:
2 כפיות שמרים יבשים
חצי כף + 3/4 כוס סוכר
חצי ק"ג קמח
3/4 כוס חלב חמים (לא רותח! 30-35 מעלות כזה)
2 ביצים
1 שקית סוכר וניל
150 גרם חמאה בטמפרטורת החדר

החומרים למלית:
300 גרם פירות יער, לא משנה איזה. אני השתמשתי בדומדמניות אדומות קפואות 
(אופציה: 1 תפוח עץ ירוק חתוך לקוביות)
3-4 כפות סוכר חום (תלוי בחמיצות של פירות היער שאתם משתמשים בהם)
כף וחצי קורנפלור

אז מה צריך לעשות?

מערבבים את השמרים היבשים עם חצי כף סוכר. מוסיפים 4 כפות מהקמח ומערבבים. מוסיפים את החלב החמים ומערבבים עד לקבלת תערובת אחידה ונוזלית שנראית כמו טחינה גולמית. מכסים את הקערה בניילון נצמד, מניחים במקום חמים ומחכים עד שזה יכפיל את נפחו. האמת? בהתחלה לא חשבתי שזה יכפיל את נפחו, אבל לעזאזל, זה באמת קרה. אז קצת אמונה ויהיה בסדר. :-)
הכפיל? נו, אמרתי לכם. מעבירים את התערובת הנוזלית הזאת למיקסר עם וו לישה, מוסיפים 2 ביצים, 3/4 כוס סוכר ואת סוכר הוניל. נכון שהיה לנו שם חצי קילו קמח שממנו לקחנו 4 כפות? אז לוקחים עכשיו בערך 3/4 מכמות הקמח שנותרה ומוסיפים לקערה. יש? מעולה, אתם עושים עבודה נהדרת. מתחילים לערבל/ללוש במהירות נמוכה, וכשכל העסק מתגבש לכדי בצק אחיד מוסיפים 150 גרם חמאה בטמפרטורת החדר ואת יתרת הקמח. ממשיכים את פעולת המיקסר עוד 6-7 דקות עד שיש לנו בצק אחיד ונאה. שוב מכסים בניילון נצמד ושוב מניחים להתפחה עד הכפלת הנפח.
הכפיל? עוד פעם?! טוב, זה לא מתכון מסובך. לוקחים את הבצק ומחלקים אותו לשלושת רבעי ורבע. את החלק הגדול יותר מרדדים ומניחים בתבנית, כולל הדפנות. ממש מרפדים את כל התחתית והקירות בבצק, ואם נקרע קצת - לא נורא, סותמים עם קצת בצק ממקום אחר. ממילא תיכף נוסיף מלית, אז זה לא צריך להיות יפה במיוחד. 
מערבבים את פירות היער (במקרה שלי, כאמור, דומדמניות אדומות קפואות) עם הסוכר החום והקורנפלור ומניחים על הבצק שבתבנית. בשלב הזה קצת חששתי שכמות המלית קטנה מדי ואזלו לי הדומדמניות, אז הוספתי קוביות של תפוח עץ אחד, אבל זה לא היה קריטי. עכשיו מרדדים את החלק הקטן יותר של הבצק, חותכים אותו לרצועות ברוחב של משהו כמו 2 ס"מ ומכסים את המלית בצורת שתי וערב. הנה, ככה:


זוכרים את דבריה של ק'? פירוג צריך להיות מרובע, ולכן יש לאפות אותו בתבנית מרובעת.
אני לא לוקח אחריות על שום צורה אחרת מלבד מרובע.

וזהו, לא צריך להתפיח שוב. מיד מורחים בביצה טרופה, מכניסים לתנור שחומם מראש ל-180 מעלות למשהו כמו 40 דקות. 
כשהמאפה יוצא מהתנור, יש לתת לו להצטנן קצת לפני שחותכים אותו, אבל צריך להגיש אותו חם (בעיני הוא הכי טעים אחרי עשרים שניות במיקרו).
אפשר לפזר מעט אבקת סוכר מלמעלה ממש רגע לפני ההגשה (במיוחד אם הפירות בהם השתמשתם חמוצים מאוד).

בתיאבון!

 

ולמתכונים נוספים עם פירות יער (טירמיסו פירות יער! מאפינס פטל עם יוגורט עיזים! פאדג' שוקולד לבן ופירות יער! ועוד ועוד ועוד!!!) - הקליקו כאן

 

לדף הרשומה

גם אני הייתי באירוע מוצר השנה 2013!

השבוע הייתי בין המוזמנים לאירוע השנתי הנוצץ והמושקע של מוצר השנה - פרס שמוענק מדי שנה למספר מוצרים או שירותים בתחומים שונים, כאשר הקריטריון שמנחה אותו הוא חדשנות המוצר/שירות. מי שמחליט מי יזכה בתואר הנכסף הם הצרכנים, בסקר שוק עצום בהיקפו, ולכן המשמעות של תואר "מוצר השנה" עבור מוצר או שירות כלשהו היא יתרון חשוב: הצרכנים שבעי רצון מזה, ולכן יש סיכוי טוב שגם אני אהיה שבע רצון מזה, ולכן אקנה את זה. כלומר, לא צריך להאמין למפרסמים או ליצרנים, אלא לצרכנים כמונו.

האירוע נערך בסינמה סיטי בגלילות, כמו בשנה שעברה. אני מודה שהתרגשתי לקראתו. קודם כל, מזמן לא הייתי באירוע בלוגרים. בכלל, משום סוג שהוא. שנית, תהיתי האם אפגוש פרצופים מוכרים - ואכן פגשתי, והיה כיף-כיף-כיף לראות את כולם. נרשמו חיבוקים, נשיקות, שיחות חולין ורכילות על הבלוגיה... surprise
אבל הדבר הכי נחמד קרה עוד לפני שהאירוע בכלל התחיל - עמדתי בתור מחוץ למתחם, המתנתי בסבלנות לקבל את תג השם ולהיכנס, כשיד טפחה על כתפי. הסתובבתי. "סליחה... אתה טל?", שאלה מישהי שלא זיהיתי. "כן", עניתי, והיא הזדהתה בשמה הפרטי (שלא הכרתי) ואמרה שהיא זיהתה אותי מהתמונה שבבלוג - זאת שבצד ימין. רואים? אני מצולם מאחור, והיא עמדה מאחוריי, אז היא זיהתה את העורף שלי, או משהו... כמה משעשע! ואז היא החמיאה לי על הכתיבה ואמרה דברים חביבים ומביכים על דברים שכתבתי בבלוג, ובסופו של דבר כלל לא הזדהתה בכינוי, כך שאני בעצם לא יודע לקשר בין פניה ושמה לאף אחד שהגיב לי בעבר. וואו, זה היה מוזר ומביך ומחמיא לגמרי. 

ומה עוד היה באירוע? דוכני הסברה על מוצרים ושירותים שונים שזכו בפרס "מוצר השנה", כגון בר המים של אלקטרה שזכה בגלל החדשניות של עיצוב המוצר שלו, ומטרנה, שיצאה בקו חדש של מחיות פירות לתינוקות, ותנור אפייה חדש של AEG שבתוכו נאפו מאפים של מעדנות, וכמובן שכמעט כל מוצר שניתן לאכילה הציע גם טעימות, כמובן, אז היו שם סלמון מעושן של סטארקיסט, וגבינות מהממות של גד, וטעימות של שנדי, ומיץ רימונים של פריגת וחטיפים של נייצ`ר ואלי, וכל מיני מוצרי איפור וטיפוח שתסלחו לי אם אני לא כל כך בקיא בהם...

אחר כך הוזמנו לאחד מאולמות הקולנוע, קיבלנו שקית של נשנושי גזר, ולאחר הרצאה קצרה של מנהלת מותג "מוצר השנה" הקרינו בפנינו את הסרט האוסטרלי "האבנים הכחולות". סרט נחמד. לא נפלתי, אבל לא נרדמתי. אולי זה קשור לכך שכולם מסביבי לעסו גזר. ובסוף קיבלנו את הדובדבן שבקצפת - תיק אדום גדול מלא במוצרי השנה, ואני מודיע לכם - התיק הזה בעצמו צריך לזכות בפרס מוצר השנה, כי הוא נוח וגדול ואנחנו עדיין משתמשים בתיק של השנה שעברה...

בקיצור, היה אירוע משובח, נהניתי מאוד, ותודה ל"מוצר השנה" שהזמינו אותי. היה כיף! 

ולסיום, הנה כמה מוצרים שזכו בפרס "מוצר השנה" ואני מחבב במיוחד:

סימילאק Comfort
תחליף מזון לתינוקות המסייע לעיכול קל, ומכיל חלבון מפורק חלקית - עדין לעיכול, הרכב שמנים ללא שמן דקל, 2% לקטוז בלבד וסיבים תזונתיים. (מתוך הקומוניקט)

טוב, זאת בכלל לא הבחירה שלי - מיכל, הבת שלי, כבר בת 8 חודשים נכון להיום, ומאוד אוהבת סימילאק קומפורט. הוא קצת יותר יקר ממוצרים דומים באותה קטגוריה, אבל בגלל שהוא מכיל רק דברים טובים אני קונה לה רק את זה. היא כבר בשלב 2!

סדרת מחיות מטרנה
22 מחיות מפירות וירקות טבעיים, שנבחרו במיוחד עבור מזון תינוקות, ללא חומרים משמרים וללא תוספת סוכר, מלח וחומרי טעם וריח מלאכותיים. (מתוך הקומוניקט)

ואם כבר אנחנו מדברים על מיכל, אז התחלנו כמובן לתת לה לטעום פירות וירקות. בינינו, כאשר יהונתן נולד, לא סמכנו על אף מחית של אף אחד ופשוט טחנו לו פירות בעצמנו. ככה היינו בטוחים שאין שם שום דבר שהוא לא פרי. אבל היום, עם ילדה שניה? למי יש זמן וכוח. יאללה, נותנים לה מטרנה ואפשר להיות רגועים.

נתחי פילה מעושנים סטארקיסט
נתחי פילה מובחרים ועסיסיים, שעברו תהליך עישון טבעי: סלמון, הרינג, מקרל וטונה – באריזה מהודרת והמתאימים במיוחד לאירוח. (מתוך הקומוניקט)

טוב, תקשיבו, זה טעים, הדבר הזה, שפשוט אי אפשר להפסיק. סטארקיסט ידועים בשימורי הטונה שלהם, אבל דווקא הסלמון המעושן, שהוגש לטעימות באירוע, היה כל כך טעים - ככה, ישר מהקופסא! - שפשוט חזרתי לדוכן שוב ושוב לעוד טעימה ועוד טעימה ועוד טעימה... זה, למשל, מוצר שבכלל לא ידעתי שקיים, ומעכשיו מצטרף באופן קבוע לרשימת הקניות שלנו.

נשנושי גזר של שטראוס
הפתרון האולטימטיבי למי שרוצה לנשנש, ובריא: גזר איכותי טרי, קלוף ומוכן לאכילה - ישר מהשדה ואל תוך שקית אישית או משפחתית. (מתוך הקומוניקט)

אני לא ממש אוהב גזר. כלומר, אני בסדר עם גזר, שלום שלום במסדרון כזה, אבל אני מעדיף במבה. מצד שני, כשיושבים מול הטלוויזיה וצופים בשידור חוזר של "שובר שורות" באמצע הלילה וחייבים לכרסם משהו (או, לחילופין, כשצריך לנהוג שעה וחצי לטבריה אחרי אירוע מוצר השנה) - זה פתרון נחמד. במיוחד אם-בוא-נגיד-שחטיפים-זה-לא-מה-שאתה-צריך-כרגע.

סדרת המוסים של שוקולד עלית
שוקולד חלב במילוי מוס שוקולד, שוקולד מריר במילוי מוס שוקולד מריר, ושוקולד חלב במילוי מוס אגוזים, במרקם מוקצף וייחודי. (מתוך הקומוניקט)

נו, מה, צריך לפרט? ועוד אחרי שדיברנו על גזר? זה שוקולד! זה טעים!

 

לכל מוצרי השנה 2013: http://www.productoftheyear.co.il/winner.html

לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל wranger אלא אם צויין אחרת