00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X
עד מתי?
תוצאות הצבעה חזרה לסקר
עד מתי?
סקר זה פתוח למשתמשים רשומים בלבד. לכניסה או הרשמה- לחץ כאן
עליך לבחור תשובה
תשובה אחוזי הצבעה
 50%
בינוני 0%
הרבה  50%
קצת 0%
סה"כ מצביעים2
סקר למשתמשים רשומים בלבד
הצבעת כבר
הצבעת כבר

שיעור 7

בשיעור הזה ראינו סרטון טד שבתחילתו עסק בעוני. כשחושבים על עוני עולות לראש תמונות של ילדים ללא הורים בבגדים מרופטים, של זקנים מצומקים שנים ברחוב, של לכלוך בכל מקום, חיים פרמיטיבים וחסרי אושר.

ניתן לשייך את על אותם מאפיינים לרוב אזרחי מדינות העולם השלישי כגון הודו ומדינות באפריקה. האם עניים אלה שונים מעניים במדינות מערביות מפותחות? בעיניי הם שונים במידה רבה. במדינות מפותחות יש תכניות רבות לדאגה ולטיפול באותם נזקקים. שאלה נוספת העולה היא האם עניים "פחות עניים" במדינות מערביות יותר מאושרים מעניים ממדינות עולם שלישי? ככל הנראה לא ניתן לענות על שאלה זו. אפשר לחשוב על כך שילד עני מהודו מוצא גור כלבים והוא נותן לו הזדמנות לקחת אחריות, להעסיק את עצמו ולחוות הרבה אושר. לעומתו אפשר לחשוב על אותו עני מערבי אשר מקבל סנארטפון וחווה רגשות דומים. כלומר השאלה היא איך אנחנו מגדירים אושר, אם זהו מצב מדיד? האם בן אדם יכול להגיד על עצמו שהוא מאושר? האם אושר הוא דבר רגעי או מצב שמתייחס לתקופה?

עוני היה קיים בעולם משחר הימים. עוד בהלכה ניתן למצוא הנחית הנוגעות ליחס לעניים כמו מעשר שהוא חלק מהיבול שחקלאי לא קוטף כי שעניים יוכלו לקטוף ולהשתמש בו לעצמם ללא צורך לבקש ולהדגיש את עניותם.

עוני מוגדר כ"מצב בו אין לאדם, למשפחה או לקבוצת בני אדם המהווים יחידה כלכלית אחת די אמצעים לקיים את עצמם, או לחלופין, מצב שבו אדם, משפחה או קבוצה נאלצים להסתפק ברמת חיים נמוכה במידה רבה מזו של יתר האנשים בסביבה הקרובה." הגדרה זו היא מאוד גמישה כי כל אחד מגדיר לעצמו לפי דעתו מהי רמת החיים בה הוא חי ומה רמת החיים בה חיים בסביבתו. כיום כל מדינה קובעת לעצמה רף שמגדיר עוני. רף זה נקרא קו העוני והוא נקבע לרוב לפי רמת ההכנסה של אנשים.

קיימות גישות רבות לגבי האחריות החברתית של חברה לענייה. יש שיטענו שעשירי החברה צריכים לקחת על עצמם יותר מנטל המדינה כדי להקל על העניים, מנגד יש שיטענו שאנחנו חיים במדינה חופשית בה לכל אחד זכות לבחור ועצמו לבחור את דרך חייו ואם העניים הגיעו למצב זה זו אשמתם והם צריכים לשאת בתוצאות.
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

שיעור 6

שיעור זה הגיע ברצף לקודמו, כאמור ביום זה מתקיימים שני שיעורים ברצף בעקבות החסרת שיעור השבוע שעבר. השיעור המשיך לדבר על חכמת המונים ומשם עבר לקבלת החלטות. מילאנו שאלון שמעלה מחשבות על רציונליות. השאלון הזכיר לי מעט את אלה שאנחנו ממלאים במבוא למדעי החברה אותם כולם לא סובלים. בניגוד להם השאלון הזה באמת התבסס על עובדות. ניתן היה להבחין ששתי שאלות אשר מציגות אפשרויות בעלות הסתברות שווה נענו אחרות רק בשל ניסוח שונה שלהן. מעניין האם ישנו גבול הסתברותי ברור שמסמן כמה שונות צריכות להיות האפשרויות מכדי שניתן יהיה להטות את הבחירה בניהן על ידי שינוי ניסוח.

בהמשך דיברנו על מיקור חוץ, בעצם מדובר בפעולות מסוימות של עסק אשר הוא בוחר לתת לגורם חיצוני לעשות עבורו. כדוגמה ניתן לקחת את תנובה אשר מייצרת מוצרי חלב. את הפרות עצמן מגדלים חקלאים או קיבוצים, חולבים אותן ומוכרים לתנובה את החלב. בעצם תנובה עושה מיקור חוץ להפקת החלב ( בניגוד ליטבתה שמחזיקה רפת ומפיקה חלב לעצמה). מיקור חוץ יכול לתרום הרבה לעסק כמו למשל במקרה בו גורם החוץ מתמחה בתהליך בו הוא מבצע וחוסך עלויות שהיו מתווספות אם התהליך היה קורה בתוך הארגון. חסרון למיקור חוץ הוא שליטה נמוכה באותו תהליך שיוצא החוצה, קבלן החוץ עושה את התהליך באופן מובנה לכל הארגונים שמשתמשים בו ולא תמיד מתגמש לדרישות פרטניות של כל אחד. זה חסרון לעומת אותו תהליך שבארגון היה מבצע בתוכו בצורה המדויקת שהוא היה רוצה.

לאחר מכן דובר על מיזם שמשתמש בחכמת ההמונים כדי למפות את הגלקסיה. הרעיון הזה גרם לי לחשוב על הפרופורציות הבלתי נתפסות של היקום. כמה גדול הוא אם עד היום לא הצלחנו למפות את כולו, כמה גדול הוא שהמונים מוצאים גלקסיות לא ידועות על בסיס יומיומי.

לקראת סוף השיעור ראינו הרצאת טד שנפתחה בשאלה:"האם אנחנו לבד". הרבה נימוקים יש לשאלת הכן/לא הזו. אני לא יודע אם התשובה אליה היא כן אך אני בטוח שאי אפשר להשיב אליה לא עד שנדע לפחות את גבולות היקום עליו אנחנו שואלים את השאלה.

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

שיעור 5

שיעור זה הנו הראשון מבין שניים רצופים אשר תואמו להיום בשל ביטול שיעור קודם. כותרת השיעור הראשית הייתה חוכמת ההמונים. נזכרתי בכתבה שראיתי פעם, היא עסקה בבעיה שעלתה לאחר דליפה מבאר נפט במפרץ גולף. נוצר מצב שנפט בוקע מהקרקע ומזהם את הים בקצב גבוה, חברות הנפט ואנשי איכות הסביבה לא מצאו פתרון לשאיבת הנפט ישר מנביאתו. עובדי עצות פנו האחראים לחכמת ההמונים וביקשו ברשתות עזרה בבעיה. קבלן בטון אחד נתקל בבקשתם והבין שהבעיה שלהם דומה מאוד למצב שקורה בתעשיית הבטון ולו יש פתרון בדמות משאבה מיוחדת אשר שואבת מצוין. אותו קבלן הציג את הפתרון לאחראים, הם התרשמו ובעזרת משאבה זו הצליחו להשתלט על הדליפה ומנעו זיהום רב מהאוקיינוס. דוגמה זו ממחישה את הכוח האמיתי של חכמת ההמונים, אותו אדם ספציפי שפתר את הבעיה הוא אחד ממיליון. שאר האנשים לא יכלו לפתור את הבעיה. עצם זה שכמות גדולה של אנשים נחשפו מכפילה פי מספר האנשים את הסיכוי למצוא פתרון . כלומר, אם לאדם יש סיכוי מסויים לתת פתרון לבעיה הרי שלשני אנשים יש את אותו סיכוי פי 2 ולשלושה אנשים יש אותו סיכוי פי 3 וכן הלאה....

מכאן ניתן להסיק שככל שיותר אנשים יחשפו לבעיה הסיכוי למצוא לה פתרון הולך וגדל. עולה השאלה האם חכמת ההמונים תהיה טובה לכל שאלה. לדעתי לא. אם הבעיה היא בנושא נפוץ כמו בעיית קוד תכנות או כמו בדוגמה מקודם בעיה אשר פשוט להסבירה אז שימוש בחכמת ההמונים יכול לספק פתרון טוב. בניגוד לכך, בעיות מורכבות להבנה כמו למשל בעיה ספציפית בחישוב זווית הנחיתה של חללית שצריכה להטיס אסטרונאוטים למאדים תוך הקפת הירח בדרך ולנחות במקום ספציפי אינן מתאימות לחכמת ההמונים. אחוז האוכלוסיה המבין בנושאים אלה הוא קטן עד אפסי. בכדי לתת פתרון הגיוני לבעיה שכזו נדרש ידע אשר מושג בשנים על גבי שנים של לימוד התנסות ומחקר. לכן בבעיות מורכבות כאלה חכמת ההמונים בדרך כלל לא רלוונטית.
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

שיעור 4

השיעור היום, כמו היום כולו החל בצורה מעט עייפה. דובר על מוצרי ידע. שאלה הם מוצרים שערכם נובע מהטכנולוגיה שלהם. מוצר זה לא עולה למייצר שלו עבור כל יחידה אלא יש לו עלות פיתוח ראשוני ולאחר מכן כל עותק הוא ללא עלות יצור. עלתה השאלה ההגיונית הבאה: איך המוכר לא מגיע למצב שהוא מוכר את המוצר שלו בעלות אפסית, שכן העלות בשבילו לייצור המוצר היא אפסית( אחת והחזיר את עלויות הפיתוח. ניתן לראות מוצרי ידע אלה כמוצרים האופטימליים לכל אדם המעוניין למקסם את רווחיו. על ידי השקעה חד פעמית( פיתוח) הוא מבטיח לעצמו הכנסה ללא הוצאה- רווח נקי. כמובן שישנן השפעות רבות לסכום אותו היצרן יכול לגבות עבור מוצרו כגון מתחרים, צרכי השוק, עדכנות המצר ועוד. אך עדין קיים בידו מוצר שכל שהוא צריך בשביל למכור אותו הוא הרשאה לאדם אחר לשלם לו. ניתן לראות לעומת זאת מוצר שאינו מוצר ידע. ניקח קוטג' לדוגמה. בשביל לקבל גביע קוטג' אחד דרושה רפת בעלת הוצאות תחזוקה, חשמל, אבטחה וכו'. ברפת יש לגדל פרה שלה בעצמה יש עלויות רבות כמו אוכל, רפואה וסניטריה. מהפרה צריך להפיק חלב, בפעילות זו כרוכות עלויות בניית מכון חליבה, תחזוקתו, שכר החולבים. את החלב יש להעביר ממכון החליבה למחלבה על ידי מיכליות העולות כסף וצורכות דלק. במחלבה מעבדים את החלב בתהליך שדורש כוח אדם, חשמל, מצרכים וכלים שכולם עולים כסף. כל השלבים הנ"ל עולים כסף ומגולמים במחיר גביע הקוטג' שאנחנו קונים בסופר ( ועוד עליו עושים מחאות ומהומות). כאמור בנושא הרווח ישנו פער גדול כיוון שעבור מוצר שאינו מוצר ידע יש הוצאות והכנסות, בניגוד למוצר ידע שלו יש רק הכנסות. פרמטר נוסף בו יש הבדל בין המוצרים הוא הביטחון. מוצר שאינו מוצר ידע הנו מוצר בטוח שכן לא יבוא יום בו אנשים יפסיקו לצרוך קוטג' ואין קסם שיגרום לעלויות היצור להיות אפסיות, כך נוצר מצב שקיימת תחרות בשוק אך לכל המתחרות יש נתח שמאפשר התקיימות ורווח מסוים. בניגוד לכך מוצר ידע שכרגע נהנה מיתרון ושליטה מלאה בשוק יקום בבוקר יום אחד ויגלה שפותח מוצר טוב ממנו שמייתר אותו. באותו יום יפסיקו בבת אחת לקנות אותו ולא תהיה לו אף הכנסה. כדוגמה לזה ניתן לראות את הרשתות החברתיות המוקדמות - מסנג'ר וICQ שנעלמו כליל עם הופעת פייסבוק.

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

שיעור 3

במהלך ההרצאה צפינו בחלק מפרק של סיינפלד, חלוצת סדרות הסיטקום. בסדרה מוצגים חייהם של ג'רי סיינפלד וחבריו. השונה בסדרות אלה מתוכניות מסורתיות יותר הוא בעצם הפשטות. תמיד סרטים וסיפורים עסקו באירועים מכוננים, מיוחדים והירואים כמו למשל סרטי מלחמת העולם השניה, קינג קונג וכל סרט שקיים. פה בעצם עשו סדרה שלמה על חיי יום יום ללא שום דבר מיוחד. כמובן שהתסריט והשחקנם מלאים בהומור אבל הצופה שצפה בסדרה לא נחשף לעולם שונה אלא קיבל הצגה הומוריסטית לעולם מאוד דומה לזה שהוא חי בו. יכול להיות שזה הקסם של סדרות מסוג זה ובעצם מה שצופה מחפש בסדרות הוא הזדהות פשטות והומור. עולה בראשי השאלה האם בן אדם יעדיף להעביר שעה מחייו בצפייה בפרק שיגלה לו דברים שלא ידע וירחיב את אופקיו, או צפיה בפרק שאין בו שום חדש וכל שהוא עושה זה להציג אנשים נורמטיבים בסיטואציות יומיומיות בתוספת הומור. כיום נראה שישנה התפלגות בעולם הסדרות בין סיטקומים כגון "איך פגשתי את אמא" ו"רמזור", לבין סדרות בעלות עלילה כמו "משחקי הכס" וספרטקוס. בעיניי יש איזשהו בזבוז בצפייה בסיטקום שהרי לא תורם לנו דבר מלבד הפוגה זמנית מהיומיום שלנו ושעשוע קל וחד פעמי.

בהמשך השיעור דיברנו על המידע האוספים עלינו באינטרנט. נטפליקס יודעת לתת אחוזי התאמה של סרט מסוים לבן אדם לפי התוכן הקודם שהוא צפה בו. כל תוכן שאתה צופה בו מתועד מנותח ובעצם נותן מידע אודותיך. ואז כשאתה מסתכל על סרט אחר התוכנה יודעת להגיד מה יש לך בפרופיל שנבנה לפי מה שצפית והאם הסרט שאתה מתעניין בו עכשיו מתאים לפרופיל הזה. ניתן להבין כמה כוח ומידע אפשר לאסוף עליך בתוכנות בהן אתה משתמש כמו וויז. אם וויז אוספת את המקומות אליהם אתה נוסע היא תוכל לדעת את כל סדר היום שלך ובעצם את כל חייך.

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף
12
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל טריפ123 אלא אם צויין אחרת