היא מתיישבת על פסגת ההר שיערה מתבדר בין העבים הזעים ידיה שלובות בחיקה הירוק עיניה בוחנות ושוצפות תובנות מישירה מבטה החד מחדדת לשונה ומבהירה : את צריכה להיות את ! חטאך בכך שמנסה הנך להיות כאחרת וזה מובילך אלי קדרות ועצב היי את ! זירמי עם נהר כישורייך ששייכים אך ורק לך עופי עם יכולותייך בהשלמה והמריאי אל יער איכויותייך בחיוך ובאהבה ! הנהר שבעמק מזרים מפליו בקידה והיא , רכובה על מטאטא נמוגה אל בין כוכביה מותירה מילותיה העוטפות עולמי בהארה .
באמצע חיי יותר או פחות נעצר העולם רעדו הטפחות קרסה הבמה עליה שיחקתי ואני מילותי שכחתי באמצע חיי הקיץ חלף מה עוד אבקש סגריר על הסף להמשיך לנוע בלי סער בלי אש עשבים שוטים לעקור ולנכש ואשר יבוא יבוא ואשר יהיה יהיה ואני על מאומה כבר לא אתעקש (כתבה: נילי גלמור)
מכשפה מותשת חלשה לא במיטבה חוצה הר ובקעה עמק וגבע מחפשת אחר שרביט הקסמים שאבד לה עיניה תוהות בעצב אחר שרביט חייה היכן הוא מגע הקסם? לאן נעלם מטה הפלא? והכל מסביב דומע עננים שחורים מפזרים טיפות של ייאוש מבין עצי היער עוקבות אחריה עיניים חרדות מבקשות להושיט לה את שרביט נשימתה אך היא שוקעת אט אט אל מנהרות חשוכות בהן ממתינות לה ישויות משתקות מכשפה נושמת בכבדות כבולה בסבך דמעותיה מחפשת נואשות אחר שיקוי קסמיה