00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"כלב" נמצאו 4 פוסטים

לוקו, מחמל נפשי...

p { margin-bottom: 0.08in; text-align: right; } לוקו , מחמל נפשי צררתי חפציך בשקית ודמעות זלגו מלבי עיניך המיוסרות ניבטות אלי שוב ושוב איך לא הבנתי ? איך לא פענחתי ? הייתי בטוחה שנכונו לנו יחדיו עוד שנים רבות . מרגע הגעתך אלינו הבהרת לכולנו שאתה " לוקו " מלך הבית והחצר נכנסת לכולנו לנשמה דברת פטפטת נהמת את הגיגיך ושבית לבבנו ואיזה עיניים היו לך ... אנושיות ומלאות הבעה ! וכמה חברותי היית ! כשטיילנו , ניגשת בשמחה לכל עובר ושב אורחי ביתנו ידעו שבכניסתם אלינו יש להתחבק איתך עד ש " תירגע "... כה נאמן ! כשהייתי בביה " ח , כמעט ו " נגמרת " בשל הגעגועים וכשהנכדים הקטנים ישנו אצלנו , שכבת למרגלותיהם כ " שומר ישראל ". ובמשך הזמן התרגלנו לאהבתך ללעוס לנו את החיתולים , את הטישיו ובמיוחד את הספרים הנדירים ששכנו להם בשלווה על האיצטבה כעסנו מחוייכים כשחיסלת לי את משקפי הראייה שכה אהבתי וקינחת בנרתיקם היפה השלמנו עם אהבתך להפעיל אותנו בכל ערב : פיתחו נא את הדלת , אני רוצה לצאת לחצר ... פיתחו נא את הדלת , אני רוצה להיכנס ... פיתחו נא ... שוב ושוב ... כל הערב ... כל ערב ... ואנחנו ? עפר לרגליך . כל שתבקש – לו יהי ... לוקו אהוב נפשי אני מלטפת את דבש פרוותך בדמיוני מנשקת את ראשך הקט מסדרת את " בלוריתך " המתנפנפת ואת אזני הקוקר ספניאל שלך אני יודעת שאתה שם למעלה משתובב עם אלוהים שלקח אותך אליו כי חשקה נפשו בך , המחמד , רודף אחר ציפורי גן - העדן ומשתולל בכרי הדשא שמסביב נפרדת ממך בכאב , בצער , במכאוב , בעצב חבר , אתה כבר חסר לי !!!
לדף הרשומה

לוקו, הגזמת !!!

אז נכון שלפני כשבוע ציינו שנה להגיעך אלינו . אז נכון שלפני שנה הבאנו אותך מ " צער בעלי - חיים " של ת " א , רזה , חולה , מסכן , מבוהל , מדוכא , עצוב , עזוב , חסר - אונים ומעורר רחמים . אז נכון שבהתחלה חשבנו להחליף את השם עימו הגעת : “ לוקו " ל"לאקי" ... - אבל עד מהרה הבנו ש " לוקו " זה השם שהכי מתאים לך ... אז נכון שלאט לאט " התפתחת " במשקל ( נו ... מה לעשות ... מכשפה ' לה ואתה אוכלים יחדיו ... ביס היא וביס אתה ...). אז נכון שבטחונך העצמי גבר מיום ליום עד שאפילו נשכת מספר פעמים את ידו של ב ' שלא הצליח לפענח את הנהמות שנהמת כשהתמכר לליטוף גופך . אז נכון שאתה "מסרבל" לנו את החיים ( הנכדים פוחדים ממך ... אנחנו מתקשים לנסוע לטיולים או לטוס לחו"ל כדי לא לעוזבך ...) ולא פעם , אני מוציאה אותך לטיול עייפה וללא כוחות . אז נכון שהשתלטת לנו על החיים שלנו , על המיטה שלנו ( לעתים , אתה " מתחרפן " ונוהם על ב ' שרוצה " בסך הכל " לשכב לישון בלילה במיטה שלו ...), על הספות ועל הצעצועים של הקטנטנים . אז נכון שתמיד כשאנחנו חוזרים הבייתה , אנחנו מוצאים בחדרים ערימות לעוסות של טישיו ... חיתולים ששכחנו ואתה התענגת על טעמם...חפצים שהפלת מהשולחנות ... שאריות עוגה/חלה / לחם שהצלחת לארגן לך מהשיש של המטבח והחלטת לאוכלם בשקט ובשלווה באמצע המיטה שלנו . ונכון שאנחנו אוהבים אותך , שאנחנו לא יכולים בלעדיך ושאתה חלק מהווייתנו ! לתמיד !!!   אבל ככה ?????? ללעוס לי את זוג המשקפיים האהובות שלי ? לעקור מהן את הזגוגיות ? ללעוס לחתיכות את המסגרת הכחולה והיפה? לאכול את הנרתיק השחור והמקסים שלהן שקיבלתי במתנה, ושאין להשיג כמותו ושכה אהבתי ? לחתוך לחתיכות את הבד הקטיפתי שנועד לנקותן ? ככה ????? !!!!!!!!!
לדף הרשומה

מנופפת לכם לשלום...

p { margin-bottom: 0.08in; text-align: right; } מתוק שלי , מחר בלילה , אתיישב על מטאטא הקסמים שלי , ואצא למסע אל מרחבי טוסקנה . מצויידת בשק עמוס מחשבות והגיגים . מתכוונת לבקר אצל חברותיי הקוסמות שבין הכרמים , ולשאוב מהן רעיונות ותכניות לעתיד . בוודאי אסייר בשווקים הססגוניים וארכוש לי שיקויי פלאים בעזרתם ארקח לי כיוון ונתיב . אתענג על הזוגיות , על שיחות הנפש ועל הביחד הקסום . אלקט פרחי שקט ושלווה , ואצרור אותם לזר פלאים אותו אניח בביתי הקט כשאשוב .   אתה תהייה .
לדף הרשומה

אני מנסה...

אני מביט בך. את מלטפת אותי ברוך. עינייך הדומעות מספרות אהבה. למה את עצובה? אשה משונה... קוראים לי: לוקו. אני בן 4 קוקר ספנייל 4 שנים חייתי אצל משפחה. לפני כארבעה שבועות- קרסו השמיים ורעדה האדמה... מצאתי עצמי נעזב בחדר ההמתנה של אגודת "צער בעלי חיים" בת"א. מייד הוכנסתי אל תוך תא. סגור. בודד. לא זיהיתי מסביבי שום ריח מוכר... מסביבי: נביחות... יללות... הצטמררתי והצטנפתי לי בפינת התא. הלב שלי בכה. מגעגועים לבית שלי... למשפחה שלי... הבטתי אל תכול הרקיע מעבר לסורגי התא שלי. .
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל מכשפהלה מפעם אלא אם צויין אחרת