00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"כאב" נמצאו 3 פוסטים

לוקו, מחמל נפשי...

p { margin-bottom: 0.08in; text-align: right; } לוקו , מחמל נפשי צררתי חפציך בשקית ודמעות זלגו מלבי עיניך המיוסרות ניבטות אלי שוב ושוב איך לא הבנתי ? איך לא פענחתי ? הייתי בטוחה שנכונו לנו יחדיו עוד שנים רבות . מרגע הגעתך אלינו הבהרת לכולנו שאתה " לוקו " מלך הבית והחצר נכנסת לכולנו לנשמה דברת פטפטת נהמת את הגיגיך ושבית לבבנו ואיזה עיניים היו לך ... אנושיות ומלאות הבעה ! וכמה חברותי היית ! כשטיילנו , ניגשת בשמחה לכל עובר ושב אורחי ביתנו ידעו שבכניסתם אלינו יש להתחבק איתך עד ש " תירגע "... כה נאמן ! כשהייתי בביה " ח , כמעט ו " נגמרת " בשל הגעגועים וכשהנכדים הקטנים ישנו אצלנו , שכבת למרגלותיהם כ " שומר ישראל ". ובמשך הזמן התרגלנו לאהבתך ללעוס לנו את החיתולים , את הטישיו ובמיוחד את הספרים הנדירים ששכנו להם בשלווה על האיצטבה כעסנו מחוייכים כשחיסלת לי את משקפי הראייה שכה אהבתי וקינחת בנרתיקם היפה השלמנו עם אהבתך להפעיל אותנו בכל ערב : פיתחו נא את הדלת , אני רוצה לצאת לחצר ... פיתחו נא את הדלת , אני רוצה להיכנס ... פיתחו נא ... שוב ושוב ... כל הערב ... כל ערב ... ואנחנו ? עפר לרגליך . כל שתבקש – לו יהי ... לוקו אהוב נפשי אני מלטפת את דבש פרוותך בדמיוני מנשקת את ראשך הקט מסדרת את " בלוריתך " המתנפנפת ואת אזני הקוקר ספניאל שלך אני יודעת שאתה שם למעלה משתובב עם אלוהים שלקח אותך אליו כי חשקה נפשו בך , המחמד , רודף אחר ציפורי גן - העדן ומשתולל בכרי הדשא שמסביב נפרדת ממך בכאב , בצער , במכאוב , בעצב חבר , אתה כבר חסר לי !!!
לדף הרשומה

שותקת...

באמצע חיי יותר או פחות נעצר העולם רעדו הטפחות קרסה הבמה עליה שיחקתי ואני מילותי שכחתי באמצע חיי הקיץ חלף מה עוד אבקש סגריר על הסף להמשיך לנוע בלי סער בלי אש עשבים שוטים לעקור ולנכש ואשר יבוא יבוא ואשר יהיה יהיה ואני על מאומה כבר לא אתעקש (כתבה: נילי גלמור)
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

איה שרביט קסמיה...

מכשפה מותשת חלשה לא במיטבה חוצה הר ובקעה עמק וגבע מחפשת אחר שרביט הקסמים שאבד לה עיניה תוהות בעצב אחר שרביט חייה היכן הוא מגע הקסם? לאן נעלם מטה הפלא? והכל מסביב דומע עננים שחורים מפזרים טיפות של ייאוש מבין עצי היער עוקבות אחריה עיניים חרדות מבקשות להושיט לה את שרביט נשימתה אך היא שוקעת אט אט אל מנהרות חשוכות בהן ממתינות לה ישויות משתקות מכשפה נושמת בכבדות כבולה בסבך דמעותיה מחפשת נואשות אחר שיקוי קסמיה
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל מכשפהלה מפעם אלא אם צויין אחרת