00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מאושפזת...

מאושפזת.
מרגישה שמעכשיו יהייה רק יותר טוב.
יודעת.
חייב להיות!

והבשורה הנפלאה: אין גרורות!
אלוהים שומר עלי.
אצטרך רק לעבור 4 הקרנות כדי לוודא שאכן, נקייה אנוכי...
ואז- ארקוד מעל פסגות החיים. במלוא התשוקה!

נשיקות
לדף הרשומה

היום מלאו...

 

היום מלאו שבועיים ימים לניתוח בו הוציאו מבטני את הרחם, השחלות והחצוצרות.

חושבת על הסרטן שהיה ברחמי.

חושבת על איך שהסתובבתי עימו בהרי הרוקי הקנדיים.

נזכרת איך לפני נסיעתנו לחו"ל, טיילנו בנחלת בנימין, ואני – כמעט והתעלפתי מרוב חולשה.

לא ידעתי אז את אשר מתחולל בתוך גופי.


מביטה לאחור, ולא שואלת שאלות.

מביטה לאחור רק כדי לצבור תאוצה בהתקדמותי קדימה, אל תקופת חיי החדשה.

בוטחת בגופי.

מאמינה כי ביום רביעי, כאשר תתקבלנה תוצאות הבדיקות הפתולוגיות, אתבשר כי גופי נקי מגרורות.


רואה את עצמי, בדמיוני, פוסעת בביטחה, אל אופק חדש, אל קשת בענן.

לדף הרשומה

רוח חרישית...

רוח חרישית נושבת מן הגיא

אל פסגת עולם

שם ישובה מכשפהלה כאובה

מוקפת פיות, מלאכים וגמדי-יער קסומים


איוושת הרוח מדפדפת בין דפי ספר החיים


הנה מכשפהלה מובלת אל חדר הניתוח

מוקפת אור, אהבה ותקווה

מניחה לצוות הרופאים לעשות מלאכתם נאמנה


הנה רגע שמיימי

בו שכובה מכשפהלה לאחר הניתוח

מתעופפים מלאכי אלוה סביבה

ובשרביט קסמיהם משיבים נפשה

וליד מיטתה עומדת אחותה האהובה

עיניה בורקות מדמע

והיא מקריאה לה משירתה של לאה גולדברג

ימים לבנים...


ומחייכת מכשפהלה אל שירת הפלא הנישאת

בחדר ההתאוששות

ויודעת כי

הנשים הגיבורות שלה – עומדות לצידה


זכרונות של כאב ודמע מפעמים

אך כדור הבדולח מאיר ומפיץ שירתו:

יום ועוד יום,

אט אט

הכל יהייה בסדר !


והמטאטא הממתין בצד יודע

כי עוד נכונו לו ולמכשפהלה ימים ירוקים של

שחוק, שובבות, ריקוד ומעוף.


הכל טוב.

לדף הרשומה

מאושפזת שוב...

עצוב לי
מאושפזת
לפתע, איבדתי שליטה על חיי

הטיפול כואב
אפילו בוכה

מקבלת המון כוח מכל אשר סביבי
מקבלת כוח ממשפחתי האוהבת, מחברותיי, מחבריי לבלוגייה
ובמיוחד במיוחד מהאיש היקר אשר לצידי

יהייה טוב!

לדף הרשומה

קושיות...

קושיות רבות לי.

מה אני מרגישה?

מפוחדת קמעה מהטראומה אותה עבר, עובר ויעבור גופי.

מתפללת שהכל כשורה ושהניתוח סילק מגופי את כל התאים החולים.

פוחדת שלא יבצבצו סיבוכים "שאחרי".

תמהה כיצד מחלימים ושבים ל"שיגרה" - כשבכל יום עדיין ישנה התנהלות טיפולית רפואית.

חרדה ודואגת לב' שלא תקרוס בריאותו בשל המשא והמעמסה.

חור נפער בנשמתי הסבתאית. מתייסרת נפשי מגעגועים ל"סבתא טובה".

ומה עם העבודה?

והיכן היא האמת האמיתית שלי?

האם להשלים עם העצב שפוקדני מעת לעת?

איך להתמודד?

עם מה להתמודד?


ואיך שומרים על הגחלת האופטימית?

לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל מכשפהלה מפעם אלא אם צויין אחרת