00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"רקמה" נמצאו 15 פוסטים

פוסט אישי וקצת (קצת) יצירה

כמה זמן לא כתבתי פוסט בבלוג... האמת היא שיש לי סיבה טובה. סיבה טובה וקטנטנה ושמה ערבה. ערבה הצטרפה אלינו למשפחה ב-8.12 ובכך הפכנו למשפחה של ארבע נפשות. בהחלט שינוי לא קטן.  הקטנטונת הזאת עשתה לנו שמח כבר מההתחלה. היא נולדה במשקל זערורי של 2020 גר', בשבוע 37. ילדתי מוקדם כי ראו שהיא הפסיקה לגדול בבטן בשלב כלשהו, ושבכלליות לא כל כך טוב לה שם בפנים, ועדיף לה בחוץ. אז התארגנו, הגענו, זירזנו והיא יצאה. קטנטונת, חלושעס כזאת, ישנונית וחמודה. היום, כשהיא כבר כמעט בת ארבעה חודשים, קצת קשה לי להיזכר בכמה שהיא הייתה קטנה, אבל אני חושבת שאפשר לראות בתמונות. היא הייתה פיצית, ושברירית, וכל הזמן אמרתי שאם היא לא הייתה שלי, הייתי מפחדת להחזיק אותה. אבל היא הייתה שלי, ודי מהר ראיתי שהיא עקשנית, ושהיא מתאימה לי בול. את התמונות האלה צילם חבר טוב שהגיע לבקר אחרי יומיים, כשהיא כבר לא הייתה בפגיה וגם את האחיות בתינוקיה הצלחתי לשכנע לקחת אותה קצת לחדר. הייתי כל כך גאה כשהלכתי איתה, ואחר כך כבר לא הסכמתי להיפרד ממנה בכלל, למרות שהייתי צריכה להתווכח איתן ולהילחם על זה לא מעט. אז אחרי קצת דרמות ושיגועים, השתחררנו הביתה ואז הגיע שבוע של חרדה. אני חושבת שכמעט כל השבוע הזה פשוט ישבתי ליד העריסה והסתכלתי עליה ישנה. בגלל שהיא הייתה כל כך קטנה, הייתי צריכה להקפיד להניק בדיוק כל שלוש שעות, ואני מצאתי את עצמי מנסה להעיר אותה במשך שעה שלמה ונכנסת ללחץ. הייתי מחליפה לה חיתול, ושוב מפשיטה אותה כדי שתתעורר, ומדגדגת את כף הרגל, שום דבר. היא היתה ישנה ואני הייתי נלחצת.  אני חושבת שאחרי בערך שבוע בבית, אולי קצת יותר, התחלתי להירגע, והיא התחילה להתעורר בקלות יותר, ולהראות נוכחות . מאז נראה שעבר כל כך הרבה זמן. עברנו את החורף הזה, שהיה קפוא וגשום וגרם לנו להישאר בבית כל יום אחר הצהריים. למזלי אלון קיבל את ערבה בצורה נהדרת, והוא אח למופת, שרק רוצה לחבק ולנשק. וערבה כמובן גדלה נהדר, והיום היא מתוקה וצחקנית וכמו שאפשר לראות דומה לאלוני מאוד מאוד מאוד. ואני נרגעתי והתחלתי להתרגל לשגרה של שני ילדים. לאחר הצהריים בגן השעשועים, להכין ארוחת ערב ל"גדול" בזמן שהקטנה ישנה במנשא. ליהנות מהם.  התמונה הזו צולמה (שוב על ידי מתן) בשבת האחרונה. איזה כיף שהאביב הגיע ואפשר לצאת
לדף הרשומה

מתנת יום הולדת משותפת

אתמול יעל קיפודים ו הילה חגגו יום הולדת, וכשאני ו אילאיל ניסינו לחשוב מה להכין להן, חשבנו שיהיה נחמד לתת מתנה משותפת. אחרי דיונים ולבטים, החלטנו שהיא תכין לכל אחת מהן רקמה על חישוק, ואני אכין לכל אחת סט כרטיסים. אחרי המון זמן שלא הכנתי כרטיסים, היה כיף ונחמד לשבת ולהכין כמות לא קטנה של כרטיסים, להסתכל בתיקיית ההשראה שלי ולהחתים קצת פה ושם. רק הצטערתי שבשוונג לא הכנתי עוד סט אחד לעצמי.. אז הנה שוב נשארתי כמעט נטולת כרטיסים במלאי, אבל אולי אולי, רק אולי, אני אשב ואכין הפעם גם לעצמי... . כל אחת קיבלה סט של שישה כרטיסים, שהמכנה המשותף היחיד ביניהם הוא שבכולם יש באנרים מסוג כלשהו. הצבעים והסגנון די שונים בין כרטיס לכרטיס. הנה אחד מהסטים: וקצת מקרוב: עוד קצת: ועוד: והנה תמונה של אחד הסטים עם הרקמה הסופר מתוקה שאילאיל הכינה להילה:   בעיני יצא יופי של שילוב, נכון? והנה הסט ליד הרקמה המהממת שיעל קיבלה:  מי שלא מזהה, הרקמה מבית שרה ג'יין המופלאה כמובן, ואת התמונות צילמה כמובן אילאיל. במסיבה עצמה היה כיף מאוד, קיבלנו ערכות קטנות ליצירת תמונה רקומה, ונכון שאתמול בקושי הצצתי, אבל היום כבר התיישבתי והתחלתי להכין אותה. חוץ מזה לסיום קיבלנו גם קערונת קטנה מקרמיקה מבית היוצר של יעל, ובתוכה נח לו מקרון סרוג מושלם של הילה. גם כאן היה שיתוף פעולה משובח במיוחד!. אה ואני גם קיבלתי מיעל שתי קערות נהדרות, כי זכיתי אצלה בבלוג קנדי, אז בכלל היה שווה . ומשהו אחרון לסיום- מחר אלוני חוגג שנתיים! אז נכון שהוא חולה כבר מיום שני, אבל אנחנו מתחילים לראות את הסוף... החגיגות נדחו לשבוע הבא, אבל בטח יהיה נחמד. אז אלוני שלי- יום הולדת שמח, אתה מתוק ונהדר וגורם לי לצחוק כל יום מחדש . שיהיה לכולם סופ"ש נעים, ורק בשורות טובות! הגר   בואו לראות מה חדש בסטודיו   petit  – מטבחי עץ לילדים
לדף הרשומה

אבדות ומציאות

לפני בערך שנה, אם לא קצת יותר, אילאיל נתנה לי שמלה קטנה בצבע לבן, שמתאימה במידותיה לבובות הבליית' שלה, ואמרה לי- תעשי איתה מה שבא לך. ואני ישר התחלתי לתכנן, והסתכלתי באלבומי פליקרים שונים, וחשבתי על מה לתפור עליה, או לרקום, ואולי לצבוע אותה וכו' וכו'. בקיצור- היו לי הרבה רעיונות.  אחרי כמה ימים, העברנו את פינת היצירה שלי לחדר אחר, ואני שמתי את השמלה במקום מסוים, כדי שהיא לא תלך לאיבוד... רק ששכחתי מהו אותו מקום. אחרי שסידרתי את כל הדברים, הבנתי שאני לא מוצאת את השמלה, והתחלתי לחפש אותה. ומאז, כל כמה חודשים (!!) הייתי נתקפת באטרף ומשתגעת מזה שהיא הלכה לאיבוד, ומחפשת שוב בעוד כמה מקומות ברחבי הבית. זכרתי ששמתי אותה במקום שבו היא בטוח לא תלך לאיבוד, מקום בטוח ושקשור לחומרי היצירה שלי, אבל פשוט לא הצלחתי למצוא אותה. מה לא עשיתי? הפכתי כוסות, ניסיתי לדמיין איפה שמתי אותה, בדקתי בכל הקופסאות, המגרות, בין המגזינים שעל המדף... וכלום! גורנישט!  באיזשהו שלב כבר היה לי ממש לא נעים, והחלטתי להכין לאילאיל משהו אחר לבובות, ומכיוון שראיתי שסרטי שיער רקומים הפכו לפופולאריים בעולם הבליית', ניסיתי גם, וזה מה שיצא: הסרט הראשון- פרחוני ואביבי- והסרט השני- מעט רציני יותר, ובשילוב של חרוזים קטנטנים במרכזי הפרחים הרקומים- לשמחתי אילאיל אהבה את הסרטים, ואני שמחתי שלפחות משהו הכנתי לבובות שלה.  עברו כמה ימים... והייתי צריכה לכרוך משהו ב-bind it all שלי (מכשיר כריכת ספירלה), הוצאתי אותו מהפינה הנסתרת שבה הוא שוכן, ומה מצאתי לידו? כן כן... שמורה לה יפה בשקית אטומה... את השמלה!  בכלל לא חשבתי לחפש שם, והאמת זה גם הבהיר לי כמה מעט אני משתמשת במכשיר הכריכה (למרות שמדי פעם הוא כן שימושי). הוצאתי את השמלה ושוב התחלתי לתכנן ולחשוב (כמובן שכל הרעיונות שהיו לי לפני שנה פרחו ועפו להם). בסופו של דבר החלטתי לרקום על השמלה מוטיבים בסגנון ישראלי של שבועות, ולדעתי היא יצאה מתוקה. אחרי כמה ימים נתתי אותה לאילאיל בשמחה רבה, והנה היא כבר מככבת על הבובות- ועוד תמונה מתוקה- כמובן שכל התמונות שכאן צולמו על ידי אילאיל  , אם למישהו היה ספק. ועכשיו יש לי חשק לאיזה פרויקט רקמה רציני, אחרי שהמון זמן לא רקמתי. והכי חשוב, נראה לי שהפעם אלך על משהו גדול, כדי
לדף הרשומה

לרקום מול אח בוערת

טוב אז לא מול אח... אבל לפחות מול המזגן . בזמן האחרון חוזרת לי המוזה לרקמה. אולי בגלל מזג האוויר, ואולי בגלל שהחוטים שלי סוף סוף מסודרים כמו חיילים בקופסה (מבטיחה תמונה בקרוב לכל אלו שביקשו לראות). לא משנה מה הסיבה, פשוט נחמד לי לרקום. השבוע יצא לי לתת כמה דברים רקומים. ראשית החלפת במבי עם הפרטנרית הקשה לסיפוק, הלא היא נתנאלה. ממה שראיתי והתרשמתי, יש לה המון דברים יפים נורא בבית. ניסיתי לחשוב מה אוכל להכין לה שימצא חן בעיניה, ואחרי הרבה רעיונות והתלבטויות, החלטתי להכין לה מעין מיני אוסף (ואולי בגלל הרעיון הזה הגיע גם הפוסט הקודם על האוספים). בכל הבלוגים המהממים שבחו"ל רואים תמיד קיר מלא בתמונות בגדלים שונים ובמסגרות שונות, ויחד כולן יוצרות משהו חדש ומקסים. אז החלטתי לנסות להכין כמה תמונות בסגנונות שונים ובטכניקות שונות, ושכולן יהיו כמובן קשורות לנושא ההחלפה- במבי או איילים למיניהם. וזה מה שיצא: שלוש תמונות. הראשונה- חישוק רקמה עם רקמה מתוקה על פי ציור של שרה ג'יין הנפלאה. מעט צביעה עם אקריל ובמבי אחד מתוק: השנייה- מסגרת קטנה מיציקה שחיכתה אצלי בקופסה לפחות שנתיים, כי הייתי עסוקה בליטופה במקום לעשות איתה משהו. צבעתי אותה בצבע אקריל פשוט, ובתוכה הדבקתי רקמת צלבים של ראש אייל, עם סרט קרושה מסביב. את הסרט הזה קניתי מזמן מזמן- בירח הדבש שלי בספרד. מזל שיש לי עוד מסגרת כזאת, כי עכשיו יש לי חשק להכין גם איתה משהו. והשלישית נבחרה אחרי לבטים רבים. זו מסגרת קטנטונת באמת, חישוק פלסטיק לרקמה, עם טקסטורה שמדמה עץ. בהתחלה רציתי לשלב בה אפליקציית לבד, אבל הייתה לי הרגשה שנתנאלה לא תאהב. חיפשתי משהו אחר, ואז פתאום ראיתי את הצ'יפבורד הוותיק הזה. ציפיתי אותו בדיימונד גלייז והדבקתי על בד מתוק. אני מקווה מאוד שנתנאלה אהבה. אני בכל מקרה נהנתי מאוד להכין. ומה קיבלתי? אני קיבלתי תיק בנטו מושלם מאילאיל! עם בד הבמבי הכי מתוק בעולם. הנה תראו כאן . רקמה קטנטונת נוספת שנתתי השבוע, קיבלה הדס המקסימה, שאירחה אותנו כל כך יפה בסוף השבוע האחרון בערבה. חשבתי מה להכין שיהיה חמוד ובתקווה יעלה חיוך על הפנים, ומכיוון שהדס ומשפחתה מגדלים פלפלים (טעימים נורא!), הכנתי לה רקמונת קטנה של פלפל מתוק, וגם תפרתי לה מגנט לבד בצורת פלפל. הדס- שוב תודה רבה על הכל! וככה
לדף הרשומה

מקבץ

ושוב מזמן לא כתבתי... אבל הפעם יש לי דווקא הרבה מה להראות. יצא שהכנתי הרבה דברים והם חיכו שאסיים אותם ואמסור, כדי שאוכל להראות. אז נתחיל... לפני שבועים חגגנו יום הולדת לאילאיל ולשרון רותם. שברתי את הראש וממש לא ידעתי מה להכין להן. בסוף נתקלתי בבתי המיניאטורות האלו, והחלטתי שהם יהיו תוספת נחמדה לכל בית. צילמתי את בתי הבובות, אבל אילאיל צילמה את שלה, אז ברור שהכי כיף להשתמש בתמונה שהיא צילמה. בית המינאטורות שאילאיל קיבלה נצבע באופוויט, כמובן עם יישון עצבני ושרון קיבלה אחד בצבע אקווה, גם הוא מיושן קניתי גם לי אחד, והוא עדיין שוכב ערום ומיותם על המדף, ומחכה שאצבע אותו. יש לי בשבילו תכניות קצת שונות מאלו שהכנתי לשרון ולאילאיל, ונראה מה ייצא ממנו, ומתי... ועכשיו חוב מהפוסט הקודם, זוכרים את רקמות הבבושקות? אז זה מה שיצא מהן- תיק דולר משודרג, להחלפה הכמעט אחרונה בקומונה שלנו. (כל התמונות בהמשך צולמו על ידי אילאיל המוכשרת, ומזל שהיא  צילמה, כי אני בטח הייתי שוכחת לצלם ומוסרת את ההחלפות...) וארבע הבבושקות מקרוב התיק התקבל בשמחה, ואני מחקתי עוד משהו ברשימת ה-to do הבלתי אפשרית שלי. אתמול היה לנו מפגש קומונה אחרון, לפני שאנחנו סוגרות את הקומונה. היה כיף ונעים ומאוד שמחתי לפגוש את הבנות שהגיעו. את החלפת המשאלות שלי עדיין לא מסרתי, בגלל שיעלי הייתה חולה (תרגישי טוב מותק), אבל אחרי שהיא תקבל אותה... אני אשוויץ בה גם פה. ואני קיבלתי ציפית מהממת לכרית, שתנינה10 הכינה לי, ושימחה אותי מאוד! אבל אחת מאלו שכן פגשתי אתמול, הייתה תמרי, שכבר מזמן ביקשה ממני שאכין לה פנקס שאריות. אז אתמול סוף סוף היא קיבלה אותו פנקס עדין ושמנמן עם המון המון דפים שונים, תגיות, דויליז, מעטפות ושלל פיצ'יפקס כייפים הנה קולאז' מייצג השבוע כשדיברתי עם תמרי, שמעתי את הילדון המתוק שלה אומר כל מיני דברים חמודים ברקע, אז חשבתי שיהיה נחמד לצרף ספרון קטן, שבו היא תוכל לכתוב את כל המשפטים המצחיקים שלו. את הכיתוב הכנתי ממדבקות טיקרס שחתכתי כדי שיתאימו לעברית. אתמול כמה ביקשו שאתן איזה מקרא. מהניסיון שלי, הפונטים השונים באנגלית נותנים אפשרויות שונות, כך שכדאי פשוט להסתכל ולחשוב מה אפשר להוציא מהאותיות, כי באמת שכל פעם זה אחרת. במקרה הזה- מעבר לדברים הברורים (J כ-נ, I כ-ו
לדף הרשומה
123
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל תוצרת בית אלא אם צויין אחרת