00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בברלין ביקרתי אימוש

איכשהו כשהבינו. שאני עושה המון בריחות. כבר לא התייחסו לזה.זאת אמרת שאין מה לעשות. כשברחת פעם ראשונה מהבית שלך כבר אין סיכוי שיחזירו הביתה.

כמו שפשוט ברחתי מהבית מתישהו באמת וגמרנו.

למה? זהו. היו לי מיליון סיבות אבל ככה אכן בחרתי ככה. כשזה התבצע רישמית זה היה בגיל 12. לפני זה התעסקתי עם זה בראש.

פשוט הרגשתי שילדה כמוני פשוט מפריעה להורים שלי או בעצם שלה. וסתם לא נעים לי וזה נכון תמיד. אני איכשהו הולדתי את אימי.

בקיצור, כל ההתחלה מוזרה באמת.

ומה העיניין כה נשכח מנגד עיני.

קביעה שלהבין מהחיים שמורות היטב בהחלט. וכל הזמן היה קשה. ומה הסיבה שזה קרה.

כי אמא שלי גם היתה יפה ומיוחדת על זה ופשוט משום מה.

ולפעמים אתם שוכחים שאנחנו צריכים שקט גם.

עכשיו דור חוזר ודור בא. לראות חיובי. ואת הטוב שבחיים אני רוצה.

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

מניין לי ומילא אין פקחיי רחוב אין גם פקחיי אופניים אצלינו ברומא כרגע

אחרי שהגשם ניתך בחוזקה. והאור נדלק ונכבה ברחוב איזה מאה אלף פעם. הבטתי בכל מיני עיניים הוזות הזויות. פנים מכרות יהלומים לא יתארו מספיק אך אינני פוסקת בעיני היהלומים שיפסקו הם. טובים הם מספיק לזה אך יש צורך להוסיף עליהם בכל מחיר.

לא הבנתי כלום. בכיתי. התרגשתי וזכרתי בקושי את כל מה שהיה שם קודם. אין לכם לב אליי סיננתי מבין שפתי והלכתי בפוזה שלי בלי סיכוי שימצאו אותי איזה שבע או שמונה יום.

אף אחד לא שוכח. הזמן סתם נמרח וקירח. ואז כששבתי בכלל לא הבחינו בי ושוב גמרו לי את הפיצה והגרעינים. והאמינו או לא פתאום הבנתי שאני בכלל לא במקום הנכון אבל כולם מכירים אותי פה ברומא. עברו דוקים וכל מיני אגוזים. דובדבנים אמברוזיה ונרווזיה. היפנופיזם ברור היפנוטיזם בקושי. לבסוף הלכתי אחרי שבועיים והגעתי למקום הנכון ובכלל לא חיפשו אותי מסתבר. 

כמו שהתפוצצה הצנרת בדיוק והיה עומס קצת בשביל לחשוב קצת עליי כנראה. לא שאאמנתי.

רק שידעתי שהפוזה שלי להיות אחראית לענייניי בלי מתערבין מעוררת בי מעין תחושה כשאני רואה את כולם שוב פעם. שמה זה בשבילי לחזור אליהם. בטח איזה בית קפה נידח הם חושבים.

לא שכך. לא בהחלט. זה המקום הכי טוב בעיר.

ואיפה זה. בכלל אין לי מושג. ומה אני מקשקשת גם לא.

החיים האלו מראים הכל. העולם עצמו אינו מגלה דבר.

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל תמרה מינה אלא אם צויין אחרת