00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

ביקורת: "שבעה צעדים"


שם הסרט באנגלית: Oldboy
במאי: ספייק לי
תסריטאי: מארק פרוטוסוביץ'
שחקנים: ג'וש ברולין, שארלטו קופליי, סמואל ל. ג'קסון
ז'אנר: מתח
שנה: 2013

רימייק לסרט הקוריאני "שבעה צעדים" (תהרגו אותי אם אני יודע למה קראו לו ככה) נחשב במשך הרבה זמן למשימה בלתי אפשרית. בהתחלה דובר על רימייק בבימויו של ג'סטין לין (מהיר ועצבני 4-6), לאחר מכן הבמאי הוחלף בסטיבן שפילברג, עד שגם הוא פרש מהפרוייקט. הבמאי שבסופו של דבר עשה את הסרט הוא ספייק לי ובסרט מכבב ג'וש ברולין. הרבה אנשים לא אהבו את הרעיון הזה, ראשית, למה לעשות רימייק לסרט מעולה שיצא לפני עשור בלבד? ושנית, למה ספייק לי? ובכן, אני הלכתי נגד הזרם ודווקא תמכתי בפרוייקט. נכון, שבעה צעדים מ2003 היה מעולה אבל מבחינת קצב בעיקר היה אפשר לשפר בו כמה דברים. הסרט היחיד שראיתי של ספייק לי הוא "האיש שבפנים" וזה סרט שאני מאוד אוהב. לכן חשבתי שספייק לי יוכל לשפר את הדברים שהפריעו לי ב"שבעה צעדים" הראשון ולהתעלות על המקור.

כמה חבל שטעיתי.

קודם כל, אספר לכם על עלילת הסרט כפי שהיא ברימייק. ג'ו דוסט הוא מנהל בחברת פרסום שמחמיץ את יום ההולדת של בתו לטובת פגישה עסקית. כל בן אדם שהוא מדבר איתו דואג לציין בפניו שהוא שמוק. אחרי הפגישה העסקית שמשתבשת, ג'ו הולך ברחוב עד שלפתע הוא נחטף. לאחר מכן הוא מתעורר בחדר מלון, עם הזמן הוא מגלה שהוא לא הולך לצאת מהחדר הזה בקרוב ומעביר בחדר 20 שנים מחייו כשרק הטלוויזיה והעכברים שהוא מוצא בחדר מהווים לו חברה. בכלא הוא מגלה שהוא הופלל ברצח ואונס אישתו לשעבר ובתו גדלה במשפחה מאמצת. ביום שבו ג'ו מצליח סוף סוף למצוא דרך החוצה מהחדר, הוא מורדם באמצעות גז רעיל. כשהוא מתעורר הוא מגלה שהוא שוחרר, ניתן לו אייפון וסכום כסף נאה, ביומו הראשון כאדם חופשי הוא מכיר את מרי סבסטיאן, רופאה ופוגש את חברו לשעבר צ'אקי. בערב הוא מקבל שיחת טלפון מהחוטף שלו, לאחר שג'ו והחוטף סוף סוף נפגשים, החוטף מציע לו הצעה: אם ג'ו יגלה מי חטף אותו ולמה, הוא יקבל 20 מיליון דולר, סרטון שמוכיח שהוא לא רצח את אשתו, וידוי בכתב מהחוטף על מה שקרה, הוא יזכה לפגוש את בתו והחוטף יתאבד מול עיניו. אם הוא לא יצליח, בתו תמות. מרי עוזרת לג'ו במסע הנקמה שלו בדרך אל העימות עם החוטף.

אחד הדברים שהכי אהבתי בסרט המקורי הוא התחכום שלו. העריכה, הצילום והפסקול היו לא פחות ממבריקים, רגעים חשובים הועברו אל הצופה באמצעות תמונות ופסקול. הרימייק האמריקאי לוקח את כל הדברים שהפכו את המקור לסרט הקאלט שהוא ומוריד אותם לרמה של מותחן אמריקאי בינוני. נתחיל מהבעיה הכי גדולה של הסרט, התסריט שלו, כנראה שמי שכתב את הסרט חשב שהקהל האמריקאי שיצפה בסרט לא יהיה מסוגל להבין שום דבר מהסרט אם הדמויות לא יגידו לנו את זה בפנים. התוצאה: הסרט פשוט מאכיל אותך בכפית, כל מה שקורה חייב להיאמר על ידי דמות. והעובדה הזאת פוגעת ברגע הכי טוב בסרט המקורי, הטוויסט. כשצפיתי במקור לקחו לי כמה שניות להבין מה קרה וכשהבנתי הייתה לי צמרמורת נוראית. כאן, בגלל המשחק הנורא של שארלטו קופליי (נגיע לזה בהמשך), הטוויסט פשוט מרגיש מטומטם. הוא לא מרשים, הוא לא מרגיש כאילו הוא בא בהפתעה (צפיתי בסיום של המקור כמה פעמים ובמשך כל הפעמים זה הרגיש כאילו הרביצו לך בפנים עם לבנה) וגם התגובות של הדמויות לטוויסט לא מרשימות במיוחד או מעוררות הזדהות מסוג כלשהי. הסוף בסרט הזה שונה מהסיום של המקור, הטוויסט היה יותר טוב אם הוא היה נחשף כראוי אך מה שקורה אחרי הטוויסט פשוט מאכזב וטיפשי.

עוד סיבה שבגללה ציפיתי לסרט היא השחקנים. ג'וש ברולין מעולה כמעט לכל אורך הסרט, הוא לא מצדיק צפייה בסרט אבל הוא בהחלט נושא אותו על כתפיו וכיף לראות אותו בתפקיד הראשי. ההופעה של סמואל ל. ג'קסון לא ארוכה או משמעותית במיוחד, אבל כל עוד הוא צועק הרבה פעמים fu*k! וmotherfu***r, אני מרוצה, וזה מה שהוא עושה כאן. אליזבת' אולסן ושאר השחקנים סבירים, לא תזכרו את ההופעות שלהם אחרי שתצאו מהסרט. המגרעה הגדולה ביותר של הסרט מבחינת המשחק היא שארלטו קופליי, מדובר בשחקן שאני ממש מחבב וההופעות שלו ב"אליסיום" ו"צוות לעניין" עשו לי את הסרט למרות שהוא לא הופיע בסרטים האלה בתפקיד ראשי. כאן, הוא פשוט רכרוכי. איך אנחנו אמורים לפחד מהנבל של הסרט או להזדהות איתו כשכל מה שהוא עושה זה לבכות כמו מפגר? על מנת להתרשם מהטוויסט חייבים להזדהות עם הנבל וכשממש לא אכפת לך ממנו, הטוויסט הרבה פחות עוצמתי. אגב, התמנון מהסרט המקורי חוזר, הפעם הוא שורד.

קרב הפטיש הוא סצנה ידועה מאוד במקור, מה שאני אהבתי בקרב הזה זה את העובדה שהגיבור לא תמיד נמצא עם ידו על העליונה. הוא חוטף מכות, נופל לרצפה ולא רוצח את כל יריביו (שלא פוחדים ממנו). כאן הכניסו לסרט את כל קלישאות הקרב המפגרות המוכרות לנו מסרטים הוליוודים, לדוגמא: הגיבור מחליט לנוח באמצע הקרב ושאר האוייבים שלו מחכים שהוא יסיים לנוח כדי להרביץ לו. עוד דוגמא: מישהו רץ אל הגיבור, תוקע לו סכין בגב והולך. למה? 
עוד דבר שציפיתי לראות בקרב הפטיש זה צילום בשוט אחד, ספייק לי אומר שהתוכנית שלו הייתה שהכל יהיה בשוט אחד והעורך לא הסכים, אולי זה נכון, אבל אני מדבר על הסרט שראיתי ולא על הסרט שלא ראיתי. הצילום בסצנת הפטיש ברימייק לא היה רע. אבל הסצנה סבירה ולא מלהיבה כמו שחשבתי שהיא תהיה. 

משהו שכן אפשר להחמיא לסרט עליו הוא הצילום, ספייק לי ידוע בשימוש שלו בדולי כפול. השחקן נמצא על פלטפורמה שנעה יחד עם המצלמה. אני אף פעם לא ממש התלהבתי מהטריק הזה, וכאן יש בו שימוש רק פעם אחת שדווקא היה טוב. באופן כללי, רוב הסרט מצולם בזוויות מקוריות וערוך בצורה לא רעה. אלמנט שאהבתי בסרט הוא הפלאשבקים. אנחנו רואים את הפלאשבקים "ביחד" עם הדמויות, כלומר, הדמויות נמצאות במקום בו מתרחש הפלאשבק ורואות אותו איתנו. הפסקול בסרט הזה לא מיוחד, שמעתי עליו דברים טובים אבל בסופו של דבר בקושי הרגשתי אותו בסרט. אני מצטער שאני כל הזמן משווה את הסרט לסרט שעליו הוא מבוסס, אבל אני חייב להזכיר שממש אהבתי את הפסקול בסרט המקורי. פסקול מעולה שמורכב רובו ממוזיקה קלאסית שמתאימה לסצנות באופן נהדר.

בשורה התחתונה, "שבעה צעדים" של ספייק לי הוא לא סרט איום נורא. אם המקור לא היה קיים הייתי אומר שמדובר בסרט בסדר מינוס. אבל אני חייב להתחשב שבעובדה שכבר נעשה סרט דומה הרבה יותר טוב. ולכן אני ממליץ לכם לראות את "שבעה צעדים" הדרום-קוריאני משנת 2003 ולא את האמריקאי. אם כבר ראיתם את הסרט הקוריאני, אפשר לצפות ברימייק כדי להשוות אבל אתם לא חייבים. מה שבטוח, עוד כמה שנים, ה"שבעה צעדים"\ "אולדבוי" שאנשים יזכרו יהיה המקורי ולא הרימייק.

 

 

נ.ב. תודה לתפוז שנתנו לי כרטיסים חינם לסרט! חבל שגיליתי את זה מאוחר מדי ושילמתי כדי לראות את זה. נקווה שבצפייה שנייה אתלהב יותר.

_______________________________________________
פורסם במקור בureviews

 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל THOR1997 אלא אם צויין אחרת