00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מחשבות על יום כיפור

אני לא צמה. אני לא מאמינה באלוהים. אני לא מאמינה שכל חטאי יסולחו לי אם אצום פעם בשנה. אני מאמינה שעם טעיתי או פגעתי אני צריכה להתנצל ולכפר בזמן ובמקום שבו הבנתי את הטעות.

אני כן מאמינה אבל, שיש לקבל את היום הזה באהבה ולנצל אותו עד תום. ולא במובן של להוריד את כל הסרטים החדשים שיצאו (זוכרים שפעם היינו רצים לוידאומטים יום לפני כבר כדי להוציא סרטים טובים לפני שכולם מגיעים? איזה ישן זה...) אלא לקחת את היום הזה לעצמך. בלי טלפונים מהעבודה. בלי לחץ להגיע לאנשהו או לצאת מוקדם לפני הפקקים. 

פשוט יום שהוא לגמרי שלך. של המשפחה. של אהבה. 

אני יודעת שכולם תמיד עושים את רשימה ההחלטות לשנה החדשה שלהם לקראת ראש השנה. אני חושבת שיום כיפור יותר מתאים לזה. בדיוק בגלל מה שהוא. יום של מחשבות.

היה חסר לי השנה השקט שיש בארץ. אמנם כולם נסעו על אופניים פה. אבל זה כל יום ככה. מיליארד סינים על אפניים. זה לא אותו דבר. זה גם קצת מוזר לנסות לעצור הכל כשהכל מסביב ממשיך כרגיל. זה לפעמים מרגיש כמו סתם עוד יום שאני בבית וכולם בחוץ. אבל בפנים, אני יודעת שזה יום קצת אחר.

היה חסר לי ללכת לכיכר הראשית ולפגוש את כל החבר'ה. ואפילו להכנס לבית כנסת לחצי שעה. סתם בשביל האוירה. לא בשביל ההוא שם למעלה.

העברתי את היום בבית במחשבות על איפה אני נמצאת ומה אני רוצה לעשות. אפילו חשבתי על שם למוצר שאני רוצה להתחיל לייצר. סידרתי קצת את הבית וקצת את הראש. אמנם לא סיימתי אבל זו דרך טובה להתחיל. אפילו שמתי את הטלפון על שקט. למרות שידעתי שלא יהיו טלפונים. איכשהו דווקא בחו"ל ישראלים מכבדים אחד את השני יותר ביום הזה. 

זה בהחלט יום שאני רוצה לשמור עליו. זו המסורת שעליה גדלתי. כי זו ישראל. ולמרות שאני גרה בסין. ישראל תמיד תהיה הבית. למרות הכל.

 

שתהיה לכולם שנה של התחלות חדשות ומשמחות.

הילה

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

ומה עכשיו??

הפרוייקט השני שלי נבע מצורך קיומי בלבד.

טוב לא רק.. אבל בעיקר.

נתחיל מחוק שאני אוהבת פה מאוד. החוק אומר ששקיות בסופר עולות כסף. כן, גם אלה הפשוטות מניילון. והמחיר עולה בהדרגה בהתאם לגודל וטיב השקית, כשהשקית הכי יקרה עולה 5 יואן, וזה בעצם שק קניות רב פעמי (כמו הירוקים של השופרסל- אבל הרבה יותר מגניבים!).

מה שטוב בחוק הזה, זה שהוא גורם לך לקנות שק מגניב שכזה, במקום כל פעם לשלם על שקית ניילון (זה המקום של מי שגר בארץ ויודע איך מגישים הצעת חוק להרים את הכפפה), כמובן שמדי פעם נותנים קפיצה לא מתוכננת לסופר ויוצאים עם עוד שק שכזה.. אצלי כבר יש מגירה מלאה 

 

עכשיו אתם אומרים מה הקשר לצורך הקיומי שלי ולשקיות סופר?

אז ככה. 

אני לסופר נוסעת על אפניים.

יש לי סלסלה סטנדרטית חמודה מברזל כמו של כולם. שקי קניות של סופר, למי שלא מכיר, הם גדולים. כדי שכל הקניות שלך יכנסו בשק אחד-שניים-שבע מקסימום.

אני אקצר ואומר ששק שכזה, כשהוא מלא, לא נכנס לי לסלסה של האפניים ולכן נדרשתי לעשות מעשה.

 

אין לי שום נסיון מקדים בתפירה למעט העובדה שאמא שלי היתה תופרת את כל הבגדים שלה כשהיא היתה בגילי...

אבל החלטתי לנסות.

עם חתיכת נייר מדפסת רגיל סימנתי לי את התחתית של הסלסילה ועם 2 דפים נוספים ומטר הגעתי למסקנות לגבי הקוטר ומבנה הסלסילה.

קניתי לי מכונת תפירה (נראה לך שאני אוציא 2000 שקל עכשיו על נסיון ראשון. בחיים לא. השם משפחה של אבא שלי זה רוזנברג. לא רוטשילד.)

החמודה הזו עלתה לי 30 יואן כולל משלוח מהאתר הסיני האהוב עלי. היא עושה רק תפר ישר סטנדרטי, אבל מה, יש לה רגלית!!

מיני

רק לשם הבנה של הגודל שלה, העיפרון שמונח ליד זה עיפרון של איקאה (הדבקתי עליו סרט בד דביק)

מאז הספקתי לתפור עוד כמה תיקים לי ולחברה, ואני כבר מתחילה לפזול לכיוון המכונות של הגדולים.

בעלי אמר שאם קונים אני חייבת להכין ולמכור כדי להחזיר את ההשקעה. 

למי אני אמכור פה בסין???

הנה אני מברברת לי על מכונות תפירה כשהמטרה בכלל היתה להראות לך את זה:

השק הוא דו"צ (אפשר לראות דרך הרשת של הסל את הצד המפוספס).

האמת שמאז התמונה קצת שידרגתי אותו עם רצועות נורמאליות בשני אורכים (ככה אני יכולה להחליט אם על הכתף או ביד)

והוא גם כבר לא כזה יפה ונקי כמו שהוא היה בהתחלה. אבל הוא שימושי מאוד. והאוכל לא נמעך בדרך כי כמו שסידרתי אותו בקופה בתוך הסל, ככה הוא נשאר כל הדרך הביתה.

 

הילה

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

אז מאיפה מתחילות?

מהחתונה?

האם זה באמת קורה באופן אוטומטי מיד אחרי החתונה שאת הופכת להיות מבשלת/תופרת/מעצבת/מכבסת/יוצרת/מתקנת (אבל לא מנקה)?

ככה זה מרגיש אצלי. לא שאני מתלוננת חלילה. אבל פשוט התהיה "איך זה שזה קרה בדיוק אחרי החתונה" מבקרת אצלי בראש הרבה בימים האחרונים. 

זה באמת קשור אחד לשני? או שזה סתם התפרץ עכשיו כי לקח לו זמן להתבשל בפנים?

זה לא שאף פעם לא עסקתי ב"עבודת כפיים" זו או אחרת, מאז שאני זוכרת את עצמי יש מכחול וצבע בבית, גירים וחומרים אחרים. אבל בחודשים האחרונים זה ממש מעסיק אותי ואני כל הזמן מחפשת איפה לחדש ולהוסיף, ואיך לגוון ולשנות.

יכול להיות שזה הגיע מעצם פרוייקט החתונה עצמו ולא מהעובדה שהתחתנתי. הרבה דברים בחתונה היו סוג של HAND MADE, החל מהפתקיות הושבה שקיפלתי והחתמתי אחת אחת, או הפרוכת לחופה + כרית טבעות תואמת (רק בחרתי את הבד.. את התפירה נתתי למומחים), ומשאריות הבד גם כרכתי לי ספר אורחים לערב החתונה ומשם אולי התחיל החשק שלי לסקראפ ועוד פרוייקטיים מסביב..

בחיפוש אחר חומרים לאלבום גיליתי עולם שלם של חומרים שלא הכרתי, והאמת. התמכרתי. יש לי סל קניות וירטואלי בשווי אלפי יואנים באתר קניות מקומי (TAOBAO אם מישהו מכיר),  ומפעם לפעם (כל יומיים שלושה ) אני מזמינה לי חומרים ומתנסה בדברים חדשים.

 

האלבום

האלבום שהכנתי אגב, יצא חמוד ממש, וגם כולם בחתונה ממש התלהבו ממנו, וגם קיבלנו מזכרת חמודה כבר בערב של החתונה עם ברכות ותמונות (הבאסה היא שהפולארויד נפלה והפסיקה לעבוד מוקדם מדי במהלך הערב אז הספר לא התמלא כמו שצפינו, אבל אני כל כך נהנית לעצב דפים עכשיו שאני עוד הולכת לעצב לנו אלבומים נוספים שכן יתמלאו (אפשר לראות בתמונה את הכריכה מבפנים, הבד פסים החמוד זה הבד ממנו נתפרו הפרוכת והכרית לטבעות, וכדי להסתיר את הגזירה המזעזעת שלי כיסיתי אותו בסרט סאטן, כל זה על גבי קרטון ביצוע ובריסטול שחור)

 

מאז האלבום שלי עוד חברה טובה הספיקה להתחתן והכנתי לה אלבום קצת יותר מעוצב משלי (אחרי שלמדתי והתנסיתי ואגרתי קצת דפים מעוצבים)

כריכה

זו הכריכה של האלבום המשודרג. הסרט עם הפרח זה הסגירה של האלבום כי ברגע שמוסיפים תמונות הוא מתנפח (נסגר עם וולקרו). את הפולארויד פשוט דימיתי ע"י נייר לבן פשוט שגזרתי והדבקתי מעל תמונה שלהם (מחתונה של חברים אחרים).

 

הנה עמוד אחד לדוגמא מתוך האלבום (שהתמלא בתמונות וברכות בערב החתונה שהיתה מהממת בלי קשר)

 

זהו.. מהחתנות הכל התחיל. נראה לאן זה יגיע.

 

(ואם יצא שאני נשמעת אחת שחתונות וכל מה שקשור זה כל עולמה אז אני מתנצלת. יש חיים אחרי הרבנות)

 

הילה

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף
12
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל the real hilonet אלא אם צויין אחרת