00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

יאללה חתונה!

החברה הכי טובה שלי מתחתנת!

וחוץ מזה שאני הכי שמחה ומתרגשת בשבילה בעולם, יש לי גם הזדמנות לעזור לה ולחוות איתה ביחד את הארגונים (שלא ממש חוויתי בחתונה שלי כי גרתי בחו"ל).

לפני כמה שבועות קבענו להתחיל את סיבוב השמלה המסורתי שכל כלה עוברת, אז החלטתי להכין לה מתנה שתשמש אותה בכל התהליך של הארגונים, ותהיה לה מזכרת חמודה מהתקופה הכיפית הזאת! את הרעיון למחברת קיבלתי ממימס, אותה הכרתי דרך פורום מתחתנים לפני שנה וחצי, כשאני ארגנתי את החתונה שלי..

אין לי מכשירים מתוחכמים לכריכת אלבומים (עדיין), אז קניתי מחברת ספירלה קשיחה,וכרכתי אותה ממש בקלות ע"פ הדרכה שמצאתי פעם בyoutube וקצת פישטתי לעצמי את התהליך.

מכיוון שלא באמת צריך כל כך הרבה דפים, וכדי שהאלבום לא "יתפוצץ", חישבתי לכל מחיצה כמה עמודים צריך שיהיו, ואת כל השאר תלשתי. בשביל הכריכה השתמשתי בדפים מקיט שהבאתי מבייג'ינג ואת החוצצים הכנתי מדפים של October afternoon- sidewalks שקניתי אצל נתנאלה.

כל חוצץ מסומן עם סרט סאטן בצבע אחר ובצד האחורי של כל חוצץ הדבקתי כיס קטן לכרטיסי ביקור (ושכחתי לצלם), ובעמודים הראשונים הדבקתי דפי יומן של ארבעת החודשים עד החתונה כדי שתוכל לסמן תאריכים חשובים ופגישות שבדרך לחתונה (וגם אותם שכחתי לצלם).

 

הכריכה הקדמית.

 

בחוצץ הראשון שמתי תמונה של שניהם עם ברכה קטנה ממני. 

 

החוצץ השני- המקום (החץ שם בשביל שלא תתפלחו לחתונה ).  השארתי 2 עמודים רק בשביל הבחירה של הקייטרינג והמנות שאהבו... 

 

חוצץ שלישי -  האורחים . כאן השארתי להם הרבה עמודים בשביל שיהיה מקום לרשום את כל המוזמנים. חילקתי ל-3 טאבים לאורחים של הזוג ושל שתי המשפחות. 

 

חוצץ רביעי - מוזיקה. כמה עמודים בודדים בשביל לכתוב שירים שאוהבים, ובעמוד האחרון הכנתי להם מראש מקום מסודר לרשום את השירים החשובים של החופה, שבירת הכוס והריקוד הראשון.

 

חוצץ חמישי -  צילום. לא השארתי הרבה דפים. כאן ממש אין צורך. באחד העמודים הכנתי להם רשימה של "תמונות שחייבים", ככה כשהם פוגשים צלמים הם יוכלו "להשוות" את התמונות ואולי יהיה להם יותר קל להבין את הסגנון של הצלם ואת מה שהם אוהבים. וגם הם לא ישכחו להצטלם עם סבתא..

 

חוצץ שישי - הכלה! גם כאן חילקתי לכמה טאבים שונים כמו "השמלה" "תכשיטים ואביזרים" איפור ושיער", בכל טאב השארתי לה שני עמודים לרשימות ורעיונות ותמונות של מה שהיא אוהבת.

 

חוצץ שביעי - עיצוב. כאן השארתי לה מלא דפים, כי היא מעצבת גרפית והיא הולכת לעצב לעצמה את ההזמנה אז שיהיה לה המון מקום לכתוב רעיונות וסקיצות ראשוניות.. 

 

חוצץ שמיני (ואחרון) - שונות! כאן השארתי 10 עמודים, סתם שיהיה לכל מה שנכנס בקטגוריה מסויימת.

 

ממש נהניתי להכין את המחברת, והלל מאוד אהבה את   שלה.  (לאריזה השתמשתי בנייר משי שקיבלנו מתנה ממור-פק בסדנא אצל נתנאלה, וואשי טייפ מנתנאלה, כרטיסיית לב מאוסף חמוד שהבאתי מסין)

מקווה שגם אתם אהבתם.

הילה

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

תיק קטן לילדה גדולה

26/08/2012

האחיינית שלי חגגה שנתיים ביולי. אני אמנם לא זכיתי להשתתף בחגיגות שהתרחשו בקנדה הרחוקה, אבל אמא שלי טסה ואיתה שלחתי מתנה.

 

ביריד הקיץ של נתנאלה אמא שלי קנתה לקטנה בבושקה מתוקה. ואני התאהבתי בבדים של נתנאלה וקניתי בד קומיקס של בבושקות בשביל לתפור לה תיק.

את הבבושקה מעיסת נייר הכנסנו לתוך התיק שתפרתי וזו היתה המתנה.

את התיק תפרתי לפי ההדרכה הזו. סופר חמוד וסופר פשוט (אין לי רקע בתפירה, לא למדתי מעולם, כך שבאמת כל אחד/ת יכול/ה!)

את המידות המרתי במחשבון לסנטימטרים ועיגלתי כדי שיהיה לי נוח לעבוד...

 

וזה מה שיצא

 

 

 

*התמונות לא מדהימות.. עניין של מצלמה ותאורה לא משהו.. לפחות אני יודעת שהתיק התקבל באהבה :)

לדף הרשומה

דברים שמוצאים כאן לא רואים שם

 

כבר 3 חודשים בארץ. ולמרות שיש כמה דברים שחסרים (ממש בקטנות) אני ממש ממש שמחה שהחלטנו לחזור.

פתאום יש ים. יש חברים ומשפחה מתי שרוצים. ארוחת שישי בערב אצל ההורים. יש גבינה לבנה 5% וקוטג' תנובה (אפילו שהוא יקר). יש שמש (לפעמים קצת יותר ממה שצריך). ויש מציאות ברחוב.

בסין אנשים לא זורקים דברים "שמישים" לרחוב. בכל שלושת השנים האחרונות, לא ראיתי אפילו פעם אחת רהיט זרוק ברחוב. הם שומרים הכל עד המוות/מתקנים/מעבירים לילדים/מוכרים לחנויות בסגנון אלטע-זאכן. אבל לא זורקים. ואם כבר, אז זה משהו שממש עבר זמנו, והוא יאסף עוד לפני שבכלל תספיקו לצחצח שיניים. והאמת היא שהכל כל כך זול שם אז אם רוצים כסא/שולחן/שידה/ארון חדש פשוט הולכים וקונים, לרוב אפילו אפשר ממש להזמין לפי מידה ולפי הצרכיים הספציפיים שלך. אז מי כבר צריך את הזבל מהרחוב?

בארץ לעומת זאת החיים אחרים. ואם זה לא משהו שממש חייבים ואי אפשר בלי אז לא קונים (לראיה- עדיין אין לי כסא נורמלי בחדר עבודה כי יש כסא מהפינת אוכל ובינתיים זה בסדר. אה כן, אנחנו גם טוענים שאנחנו לא מספיק עשירים בשביל לקנות כל דבר פעמיים אז מה שקונים- קונים איכות. ואם אין כסף. אין כסא)

ולכן אין כמו לקום בבוקר, לצאת אל הרחוב ולמצוא אוצרות. במיוחד כאלה שבדיוק אמרת לעצמך שצריך אבל למי יש כסף?

אז אני רק שלושה חודשים בארץ וכבר הבית מלא בחפצים ששודרגו או כאלה שמחכים לי בפינה.

 

זה התחיל מהדום ששכב שנים על הארונות אצל חמותי והתאים לנו בול ליד הכורסא בסלון. בחרתי בד שאהבתי, מצאתי ספריי צבע תואם ותוך שלוש שעות היה לי הדום חדש. הרשת מלאה בהדרכות איך לרפד מחדש וכמה שזה פשוט.

 

את המראה אמנם לא מצאתי ברחוב אבל היא נקנתה בצבע שיותר התאים לאולמי בון-טון כאלו או אחרים, ולא כל כך לכניסה לבית שלנו. קצת ספריי צבע והכל בסדר.

באותו צבע גם נצבעה המסגרת פלסטיק הזו שנמצאה ברחוב ליד בניין בשיפוצים. הוספתי לה סרט ועכשיו כל חלק מהמשקפיים שלי נמצאות במקום גלוי ואני יכולה להחליף ביניהם לפי המצב רוח (כי ברור שאם הכל סגור בקופסאות אני נשארת עם אותו זוג כל הזמן). האמת, אני צריכה למצוא מסגרת גדולה יותר כי ביני לבין בעלי יש לנו לדעתי יותר מ 15 זוגות. ככה זה משקפופרים. את הרעיון למתלה משקפיים הזה מצאתי בפינטרסט עוד כשהיינו בסין והיה לי ברור שזה משהו שאני הולכת לעשות. 

 

ואם במסגרות עסקינן, אז כשנכנסנו לדירה מצאנו פחית של צבע מגנטי ואז עלה לי רעיון לעשות מלבן של צבע על הקיר ולתלות מסביב מסגרת ריקה כמו של מוזיאונים. הזמן עבר וקצת שכחתי מהרעיון עד שלפני שבועיים הסתובבנו בחנויות כלי בית ונזכרתי. כל המסגרות שמצאתי היו יקרות בטירוף והחלטתי לחכות עם זה עוד קצת. בינתיים נתקלתי במסגרת צעצועי פלסטיק צבועים בספריי והחלטתי לנסות את הרעיון. באותו שבוע ממש מצאתי ברחוב מסגרת בגודל המושלם, שפשוט עמדה וחיכתה לי ליד הבית. קפצתי לכפר השעשועים/הכל בדולר/אטרקציה הקרוב לביתי ואספתי לי כמה פריטים שקשורים למטבח (שם יהיה הלוח המיועד), חזרתי הביתה ומיד התחלתי לרסס. 

כבר אמרתי שאני מכורה לריסוסים?

החלק הקשה היה ההדבקה בגלל שחלק מהפריטים היו עם שטח פנים ממש קטן, אבל בסוף עם דבק E600 הצלחתי לסדר הכל במקום. אני ממש מרוצה מהתוצאה למעט העובדה שהמגנט לא מספיק חזק והמגנטים הכבדים יותר שיש לי לא ממש תופסים על הקיר (אבל זה כבר לא בשליטתי). בדירה הבאה נעשה לוח גירים.

והתוצאה הסופית

בצד יש עוד כמה פריטים שמחכים, בין היתר שולחן קפה מאיקאה שאיבד את הזכוכית שלו ומחכה למשטח חדש וקצת צבע, כסא מרופד שישופץ לטובת החדר שינה ושולחן מחשב קטן בשביל שיהיה לי עוד שטח עבודה ועוד לא החלטתי לאיזה כיוון לקחת אותו (כנראה שגם זה ייגמר בספריי).

גם הכלבלב שלנו לא נשאר מקופח ובזמן שאני עובדת על כישורי התפירה שלי הוא קיבל 2 כריות חדשות ממזרני ספוג שמצאנו (אחד מרובע ואחד מותאם למיטת פלסטיק שהמזרן שלה כבר מזמן איננו.)

ובנוסף הוא קיבל הגבהה לקערות שלו עם ארגז עץ שנמצא מאחורי הגינה בדיוק בזמן שבעלי ואני מנסים לחשוב על פתרון להגבהה... ספריי צבע כבסיס וכמה שכבות טובות של אקריליק ויש לנו סטנד חדש.

super mojo

 

אז נכון שהחיים פה יקרים בטירוף, כל יומיים מטילים עלינו גזירה כלכלית נוספת, אין כסף לקנות בית משלנו, אבל מציאות מהרחוב זה בחינם, ופחית של צבע עולה 10-40 שקלים (תלוי בסוג) ורעיונות יש בשפע ברחבי הרשת. אז פעם הבאה שמישהו משפץ לידכם, במקום רק להתעצבן על המכולה שתופסת את כל החניה, תנסו גם להציץ לתוכה ואולי תמצאו משהו שקורץ לכם. תנסו. זה כיף.

 

הילה.

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

לא פה ולא שם.

אני רוצה לחזור לארץ. 

אני ממש רוצה להשאר פה.

החיים פה זולים יחסית. וחסרי דאגות. ובעלי לא צריך ללכת למילואים ולהשאיר אותי לבד בבית. 

יש פה רכבת תחתית. ומערכת אוטובוסים די יעילה. וזה זול וזמין. וגם ביום שבת.

יש פה אתרי תיירות מהממים. והיסטוריה עשירה (מה שהקומוניסטים לא הרסו). וכל מפל פה הוא מפל. מלא מים. ומלא ירוק. והנופים פה עוצרי נשימה.

יש בשוק הכל מהכל ובזול. ואני מתכוונת להכל. אם זה פירות ודגים טריים, פירות טרופיים משגעים,יינות ואלכוהול מכל העולם, או ריהוט, או מוצרי חשמל בכלום כסף.. הכל.

אפילו שוק פשפשים עם עתיקות סיניות מימי המהפכה, או לפניה, חלקן אמיתיות וחלקן לא. 

והמסעדות... או הו.. המסעדות!! בארץ אני יכולה רק לחלום...

ובכל זאת. משהו חסר.

 

אני לא באמת רוצה לחזור לארץ, אבל לא יכולה יותר להשאר.

 אני שונאת את העבודה שלי ואת מה שהיא עושה לי לחיים. וזה לא שאני יכולה לעזוב את העבודה ולהשאר פה כי אני על ויזה באדיבות מדינת ישראל.

כי כבר שבוע וחצי זה המזג אויר בחוץ. זה בעצם ככה בערך 80% מהזמן. אם אפשר להגדיר את הזיהום הזה כמזג אויר.

כי אי אפשר להביא את הכלב לכאן בכלל כי הוא גדול מדי. כן, יש פה חוק שאוסר להחזיק כלבים שגובהם מעל 25 ס"מ. 

כי גם אם היינו מביאים אותו איתנו אי אפשר ללכת איתו לפארק. כי כן, יש פה חוק שאוסר להכניס בע"ח לפארקים.

כי אין ים.

ואין שמיים.

ואין גבינה לבנה 5%. 

ובעצם.. די ריק לי פה בלב.

 

ואולי הכי מפריע לי זה שאין אכפתיות. אין סימפתיה. 

 

ואני מבינה שכשאתה חי במדינה של מיליארד וחצי איש, אם לא תקדם את עצמך אתה תיעלם. ואם אתה לא תדרוך על מישהו אז הוא ידרוך עליך.  

ואני לא אומרת שבארץ אנחנו לא דורכים אחד על השני, או בכל מקום אחר בעולם לצורך העניין. אבל פה אין הומניות בכלל. הם לא יודעים מה זה. כשיש תאונה הם כולם עומדים מסביב ומצלמים. אף אחד לא יושיט יד לעזרה. אם נפלת במדרגות, סביר להניח שעדר של סינים פשוט ידלג מעליך וימשיך ללכת. אתה כלום. אתה אויר. 

 

 

 

אתה אחד ממיליארד.

 

 

את הרשומה הזו כתבתי בחודש ינואר לפני שחזרנו לארץ.

מאז הספקנו לטייל חודשיים בהודו ולקבל קצת פרופורציות.

אנחנו כבר חודשיים בארץ ותכל'ס לא מתגעגעת לשם, רק מתגעגעת לדברים מסויימים שקשורים לאיכות החיים שאבדה לנו עם שובנו. 

 

מקווה שנצליח לשנות פה משהו וגם לאזרחים הקטנים כמונו שמחזיקים את המדינה תהיה איכות חיים אשר ראויה להיקרא "איכות חיים".

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

לא נעים לי מהעוזרת בית

כי זה מה שהולך לקבל את פניה מחר בבוקר.

הבלאגן

איך זה קרה??

לפני יומיים בעלי אמר שהוא רוצה להכין ארוחת ערב לחברים. זה לא חדש. זה משהו שאנחנו עושים פה לפחות פעם בחודש בערב יום שישי. 

אז שלחתי SMS לחברים שלנו (שני זוגות נשואים ועוד שכנה חדשה שעברה לגור מתחתי בבניין אבל היא זה סיפור לפוסט נפרד).

לא עוברות 2 דקות והשכנה מלמטה מתקשרת לנזוף בי- היא קבעה ארוחת ערב ליום שישי אצלה בבית (אני באמת צריכה להתחיל לרשום לי דברים כאלה ביומן..)

מפה לשם הוחלט על היום (רביעי) ערב חג סוכות. 

בנינו תפריט והכנו רשימת קניות. אתמול בערב התחלנו כבר עם דברים שצריכים השרייה ללילה והיום חזרנו שנינו קצת מוקדם מהעבודה והתחלנו לעמול.

מה בתפריט?

אני: שרימפס מוקפץ בחלב קוקוס (תערובת תבלינים של חות דרך התבלינים מעורבבת לתוך חלב קוקוס) ,

      תבשיל כרובית חריף עם עגבניות (ספר מתכונים שנקרא בישול הודי בהוצאת מודן, אני לא חושבת שניתן למצוא אותו יותר)

      סלט ירקות ביוגורט (או בשמו המקורי- ראיטה, מתוך אפליקציה בנייד שנקראת BIGOVEN)

הוא: עוף קורמה (אותה אפליקציה בנייד),

      עוף קארי (מתכון של סבתא),

      תבשיל חומוס עם עגבניות (גם מהנייד- אותה אפליקציה).

כמובן שליד המנות יש אורז בסמטי לבן ונאאן (קנינו קפוא- זה ממש דומה למלווח)

 

אם לא הבנתם- היה הודי. והיה מוצלח. חוץ מ4 פרחי כרובית לא נשאר כלום!! 

בעצם.. יש לי סיר אורז שלם (הכנו שניים,,)

אני רק מתבאסת שלא הספקתי לצלם את האוכל. הוא נגמר כלכך מהר.

 

רגע.. פספסתי שלב בהכנות. 

בגלל שאמרנו כבר שמתייחסים לזה כארוחת חג.. אז אי אפשר בלי סוכה.

אז אנחנו גרים בקומה 28 בדירה של 65 מ"ר. איפה שמים סוכה? 

צדקתם. באמצע הסלון.

כשגרים בחו"ל זה נורא מבאס בתקופה הזאת של החגים. אני כל הזמן חושבת על זה שבארץ עדיין חם ויפה בחוץ. ושהמשפחה שם. ושכל המדינה באוירה של חג. ופה זה סתם עוד יום. הבעל עובד. הסינים בשלהם. והחג הוא רק אצלי בלב. 

אז החלטתי שתהיה לנו סוכה בלי סוכה, וע"פ כמה הדרכות וסרטוני יוטיוב שדרגתי את הסלון :P

ואתמול לפני הקניות ישבתי בבית והכנתי קישוטים.

מהפוסט המקסים הזה http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=1784771 הגעתי לאתר של מרתה סטיוארט והכנתי פונפונים מנייר.

בעיקרון, לפי ההסבר צריך להשתמש בנייר משי. לכו תחפשו איפה לקנות כזה ברחבי בייג'ינג. הפעלתי קצת את המח וגיליתי שאם אני לוקחת מפיות נייר פשוטות, ומפרידה את השכבות שלהן, זה כמעט אותו דבר. אז לקחתי מפיות ירוקות קטנות שהיו לי בבית ועשיתי כמה, ואז נזכרתי שיש לי מפיות צבעוניות וחשבתי שזה יהיה מעניין. בהחלט יצא נחמד.

את הכוכבים עשיתי ע"פ סרטון הזה http://www.youtube.com/watch?v=-gr23zSj9ro וזה ממש ממש פשוט להכין.

 

נראה לי שאין צורך בהסבר לגבי השרשראות, נכון?

אהה.. וגם הכוסות יין התלבשו יפה לכבוד החג. פטנט מעולה לאירוח. במיוחד כשמדובר בבופה ואנשים עוברים לשבת ממקום אחד למקום אחר ובסוף אף אחד לא יודע איזה כוס שייכת למי. נקנו בחנות של אנטר בפעם האחרונה שביקרתי בארץ. 20 שקלים לשישיה אם אני זוכרת נכון. יש שני סטים של צבעים כך שאפשר ליצור סט אחד של 12 אם אתם מארחים בקבוצות גדולות.

אז עכשיו אמצע הלילה. כולם כבר הלכו. הבעל כבר ישן. ואני? יושבת וכותבת. והמנקה מגיעה בשבע וחצי בבוקר.

נראה לי אני אשלם לה קצת יותר הפעם...

 

 

חג שמח 

הילה

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף
12
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל the real hilonet אלא אם צויין אחרת