00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הסכנות בהבאת רגולציות לרשתות החברתיות

בשביל לדון בנושא צריך להתחיל מה זאת רשת חברתיות מקוונות?

רשת חברתית מקוונות עוסקת בחיבור בין אנשים בעלי אותו עניין ללא התייבות או חיוב של אותו האדם להתחבר לאותה הרשת, ו/או לקרוא את מה שאדם אחר כתב ברשת החברתית או לא. (חייבים להדגיש ללא התחייבות של האדם להתחבר או לקרוא, כי אני אחזור לזה יותר מאוחר).

לאחר והגדרתי את משמעות הרשת החברתית המקוונת הייתי רוצה לעבור קצת על המצב החוקי שלהן, בארה"ב לרוב, וחלקית באירופה.

אז נתחיל בחלק המשעמם, בחלק החוקי שבהן רשתות חברתיות פועלות, ו כאן נכנסים שני חוקים, אשר חוקקו בהפרש של שנתיים אחד מהשני.

החוק הראשון עבר בשנת 1996 החוק שהוא יותר נכון סעיף לחוק קיים, הלא הוא חוק התקשורת ו תחתיו יש את הסעיף
הנודע לשמצה לפעמים, הלא הוא סעיף 230 של החוק, הנותן לחברות, אשר מספקות אינטרנט ללקוחות או שירות של
שרתים ללקוחות הגנה מפני מה שהמשתש מעלה לשרת/כותב בפורום.

סעיף בא לידיעת הקונגרס, לאחר שתי תביעות כנגד ספקיות האינטרנט של אז, כאשר אחת מהן פשוט הודיעה שהיא לא תעלה רגולציה לכל לקוח, מה שלפי החוק האמריקאי זה מוציא אותה מהאחריות של מוציא לאור, ומכניס אותה תחת הגדרה של ספקית. בית המשפט ראה את האחריות של הספקיות בעיין אחרת במשפט כנגדה, ובכך הפך את הספקית למוציא לאור ו אחרית על התוכן של הלקוחות שלה.

לאחר שנתיים מיציאת סעיף 230 של חוק התקשורת האמריקאי הובאה לבית המשפט התיק הראשון כנגד ספקית אינטרנט, ו בכך המבחן הראשון של הסעיף בחוק. מתוך החלטת בית המשפט הזה הביאה לשינוי בתרגום החוק למעשה, בכך ו השופט קבע, שחברות המפיצות(ספקיות) אינטרנט, אשר אינן מווסות את התוכן שלהן אינן נכנסות תחת ההגדרה של מוציא לאור, ו בכך יש להן את ההגנה של סעיף 230 של החוק, אבל ברגע ו חברה הנותנת שירותי תוכן באינטרנט, אשר מווסתת את התוכן שלה באופן עצמאי תחשב למוציאה לאור ו לענישה לפי החוק במקרה של תביעה.

כמובן שיש לסעיף 230 של החוק גם כן מגבלות במקרה של העלה של תוכן לא חוקי, או חוק זכויות היוצרים, אשר יצא בשנת 1998. חוק זה נקרא חוק המילניום, אשר יצא לאחר הורדת שירים דרך נאפסר באותן השנים.
בתוך חוק המליניום יש נו סעיף של "נמל בטוח", אשר מחייב את חברות האינטנרט לעשות כל מה שביכולתן בשביל לא לתת ללקוחות שלהן להשתמש בשירותים שלהן לצורך העברה "לא חוקית" של מידע לאינטרנט ו מהאינטרנט.
כמובן שסעיף זה סותר עם ההחלטה של בית המשפט הפדרלי, אשר נתן לחברות תוכן באינטרנט את ההגנה תחת סעיף 230 של חוק התקשורת במקרה ו הן לא מסננות את העברת המידע באתרים, או בשרתים שלהן.

לאחר הצגה של כל החוקים אני אגיע לעיקר. למה זה לא נכון לשים רגולציה לחברות תוכן האינטרנטיות.

א. ממשלות צריכות להגדיר חוקים, אשר יפריעו בשוק חופשי, ו רק חברות שהן כבר גדולות ו יכולות להרשות לעצמן את הקנסות, אשר הממשלות ישימו בחוק יוכלו להמשיך ולהתקיים, ו זה לא פותר את הבעיה העיקרית של נתינת כח לחברה
אחת, שכן חברות קטנות אחרות לא יוכלו להתחרות בהן בשוק החופשי.
נקח לדוגמא את גרמניה, לגרמניה יש בהחלטות של בתי המשפט, האומר שלכל פלטפורמה יש אחריות ישירה לכל הכתוב בה, ויש צורך לסנן את הכתוב, או מפורסם אצלם בשרתים, ללא יוצא דופן, מה שמביא את עליית העליות לפלטפורמה חדשה, אשר ללא כל השקעה ישירה ממשקיע רציני לא יוכלו להתחרות מול השחקנים הגדולים, כמו גוגל, טוויטר ופייסבוק.

ב. המחוקק יצטרך לבקש מהרשתות החברתיות דלתות אחוריות בשביל לקבל מידע על אנשים, אשר כתבו פוסט כזה או אחר, אשר אינו מקיים את רצונו של המוחקק. מכאן עברנו מלתת מידע אישי לחברה פרטית, אשר אין לה את הכח לעשות משהו עם זה, ללתת את המידע האישי לממשלה, אשר לה יש את כל הכח להרוס משהו.

ג. ממשלות מסויימות יכולות להעביר רגולציה, אשר מטעם של אי פגיעה בקבוצות מסויימות יהיה צריך לסנן דעות מסויימות, אשר "פוגעות" בהן, ו אפילו להוציא את הדיבור הזה מחוץ לחוק. את זה אפשר לראות כבר באירופה, במיוחד
במדינות כמו גרמניה, ו בריטניה.

ד. חברות תוכן באינטרנט חדשות או ישנות, יהיו פתוחות לתביעות על התוכן, אשר החברים בהן מעלות לשרת שלהן, הן מזכויות יוצרים, אשר הן בעצמן לא העלו לשרת, והן על תוכן המועלה לשרת שלהן. ובכך יצטרכו לשים אלגוריטם, אשר חוסם כל תוכן המועלה לשרת שלהם שלא עם חתימה, או אישור מפורש של בעל זכיות היוצרים, במקרה של יצירת סטירה המותרת ו לצורך ביקורת, שכן החברות לא ירצו לקבל תביעות.

מקורות:
https://en.wikipedia.org/wiki/Section_230_of_the_Communications_Decency_Act
https://en.wikipedia.org/wiki/Social_media

תמונות: 

https://pixabay.com/de/illustrations/social-media-sozial-netzwerk-3758364/
https://pixabay.com/de/photos/internet-whatsapp-smartphone-3113279/




 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

ברקזיט ו למה זה באמת קורה? האם זאת קונספירציה של אנשי ימין? או לאומנים קיצוניים? או פשוט התנגדוש של

בשביל להתחיל עם זה צריך להתחיל ולהבין את השיטות הבריטית ואת השיטה הגרמנית,השולטת באיחוד האירופאי.

השיטה הבריטית:

בשביל להבין את השיטה הבריטית, צריך להתחיל להבין איך השיטה התפתחה לשיטה הקיימת היום.
לשיטה הבריטית יש הסטוריה עשירה, אשר מגיעה מההתחלה מהמלכים האנגלו סקסונים, אשר בשביל להגיע להחלטות למלך לא היה לו כח אבסולוטי, ו הכח של המלך היה מגיע מהתמיכה של אנשיי העצולה מסביבו. לאנשיי העצולה האנגלו-סקסונים הייתה זכות הצבעה נגד החלטות המלך, ומכך לשיטה פוליטית מסובכת, ויחידה במינה באירופה, אשר למלכים היה כח רב, ו רצון העצולה היה די חסר משמעות, כל עוד למלך יש את תמיכת הצבא שלו.
נעבור לעתיד בזמן למאה ה-11 מכאן הכניסה של שחקן חדש, חצי וויקינגי וחצי צרפתי, אבל מנסה לייבא את השיטה הצרפתית לשלטון של
המלך לשיטה האנגלו-סקסוני, אשר היו קיימים עד אז של שליטת המלך דרך מועצת העצילים, אלא מעבר לשיטה של מלך אבסולוטי, אשר גרם לסיכסוכים עם העצילים האנגלו-סקסונים, עד למאה ה-13, אשר העצולה „מרדה“ נגד המלך, וגרמה למלך לחתום על המסמך ההכי חשוב בהיסטוריה של האנושות עד היום,ו פתח את בריטניה לשיטה מלוכנית עם פרלמנט(למרות שלא נבחר), ו חשיבותו גרם להולדת אומה, אשר הייתה פעם חלק מהאימפריה, ונהפכה לאימפריה בעצמה לאחר מאה שנה להיוולדותה. בסוף המאה ה-17 יצא עוד מסמך חשוב מהפרלמנט הבריטי, אשר הביא אחר כך להיות חוק מהחוקה של ארה"ב, ו כל זה אחרי מהפכה על הכתר באנגליה, הוציא הפרלמנט מסמך זכויות האזרח הבריטי, אשר היה למסמך האב של החוקה האמריקאית, והרבה מאוד סעיפים מהמסך נהפכו להיות כחלק מהחוקה, כמו למשל סעיף 1 של החוקה האמריקאית הקורה לחופש הדיבור והמחשבה ללא התערבות של בתי המשפט, מה שבסופו של דבר הביא את הפרלמנט של ימינו, בו, ו אם רואים את ימיי רביעי, בהם יש את השאלות לראש הממשלה יבין שהעם הבריטי מצפה לקבל דין וחשבון על מה שהפוליטיקאים אומרים, עונים ומתנהגים.
בנוסף למסמכים הנ“ל יש גם את החוקים הלא כתובים בחוק האנגלי הנקרא החוק המקובל בבריטניה, אשר הם אוספים של החלטות מטעם בית המשפט ו על תקדימים משפטיים הקיימים מהמאה ה-11.
כמו כן למשפט הבריטי אין קוד פלילי, אלא זה מחולק ע“י מי מביא את התיק לבית המשפט, בדרך כלל אם זה בין אזרחים זה שייך לאזרחי, ו רק המדינה יכולה להביא תיקים פליליים לבית המשפט.
בנוסף לזה, החוק האזרחי באנגליה הוא נגזרת של החוק הרומאי האזרחי.

השיטה הגרמנית:

לגרמניה יש חוקה מאז ימיי סוף מלחמה העולם הראשונה, והומשכה לאחר מלחמת העולם השנייה עם כמה שינויים, אשר בעלות הברית הוסיפו לחוקה.
החוקה היא בסגנון חוקי היסוד בישראל, רק שיש להם משקל גדול על החוק הגרמני, ו הסעיפים בה קשים לשינוי.
לגרמניה אין עבר עשיר פרלמנטי כמו לבריטניה יש, ו זאת מגינה פדרלית הבנוייה ממדינות, אשר היו עד המאה ה-19 עצמאיות, או היה להן ממשל עצמאי עם עזרה של ממלכות יותר חזקות לצורך הגנה על האזור בה הן היו. יש לזכור, שגרמניה חלוקה בין מדינות שהן קתוליות הדוקות למדינות פרוסטנטניות, מה שהביא לא פעם אחת לכמה מלחמות פנימיות, ו אי הבנות ביניהן.
מכאן גם כן מגיע נתינת כח רב לממשלה, ו כל חוק, ורגולוציה צריכה להיות מחוקקת ע"י הממשלה, עם זה הממשלה הפדרלית או המקומית, ו אם אין חוק העבר דרך אחד הגופים הנ"ל, הרי שהחוק לא קיים, מה שנותן סמכיות גדולות מידי לגוף המחוקק, ולחוסר גמישות של החוקים הקיימים. כמו כן שינוי של כל חוק תלוי ב"רצונה" של הממשלה, ו/או של חברי הפרלמנט החברים בפרלמנט הנוכחי לשנות חוקים או לבטלם.
מכאן מגיע, הממשלה רגילה לפעול בכח עצמה כמעט מבלי לתת דין ו חשבון על מעשייה, ו בכך שהיא נבחרת כמעט וללא אפשרות קבלת ביקורת.

מכאן אנו באים לשינויים החוקיים הקיימים ביניהן.

השוני שבין השיטות:

א. לשיטה הבריטית אין חוקה הכתובה, אלא חוקים, אשר לר מחייבים כל פרלמנט, שכן החוקים המועברים בפרלמנט הנוכחי לא בהכרח ניתנים להעברה לפרלמנט השני, בכך זה מבטיח גמישות של החוקים עד לרמה מסויימת, ו אם זמנים משתנים ו חוק נהפך לחסר משמעות, הרי שהוא מתבטל.
בגרמניה, החוקים הם די אבסולוטים, ולבתי המשפט אין הרבה חופש משחק עם תביעות הבאות לתחומיי בתי המשפט.
כמו כן לכל דבר בגרמניה יש ספר חוקים משלו, מספר חוקים סוציאלי, ו עד ספר חוקים פלילי, אשר זה נותן לבתי המשפט בגרמניה להיות בתוך החוק, ו אין תרבות של תקדימים, כי הם לא מחייבים, אבל יהיה אפשר להשתמש בהם.
זה מביא אותנו לפעולה של בתי המשפט האירופאים, ו „פרלמנט“ האירופאי הפועלים לפי אותה פעולה, ו ל“פרלמנט“ האירופאי אין כח לבטל החלטות של, אשר כבר עברו בו, מה שסותר את השיטה הבריטית, ו הפרלמנט נהפך להיות כמו משחק בובות של הרשות המבצעת באיחוד.
בנוסף, ספרי החוקים באיחוד מבוססים מאז שנת 2000 על ספרי החוקים הגרמניים, המביאים את החוקים מעל כל וחוסר הגמישות שלהם לעתיד בו החוקים יהפכו מסיבה כזאת או אחרת לחסרי חשיבות.


ב. כמו שכתבתי למעלה השיטה הגרמנית/אירופאית היא לא שיטה דמוקרטית באמת, אלא מדמה דמוקרטיה, שכן לממשלה כח רב ויכולה להשתמש בו מתי שהיא רוצה, ו על מי שרוצה, כל עוד היא מעבירה חוק לזה.
השיטה הבריטית היא הרבה יותר גמישה, ולכן יכולה להמשיך להתקיים לאורך זמן ארוך, שכן על כל דבר שהממשלה עושה עוברת חקירה מעמיקה ע“י חברי הפרלמנט פעם בשבוע, ו העם הבריטי רגיל לקבל דין וחשבון על כל פעולה של הממשלה, ומתוך זה להגיע להחלטה נבונה לבחירות הבאות לאחר אירוע כזה או אחר.
מתוקף זה של התנגשות בין שתי השיטות הגיעו הרוב של אזרחי בריטיניה שיש צורך להתגרש מהאיחוד האירפואי, ו לחזור למה שהיה לפני האיחוד, ו להחזיר את הכח לחוק המקובל בבריטניה, ו לפרמנט הבריטי.

מקורות:

https://about-britain.com/institutions/constitution.htm
http://www.legislation.gov.uk/aep/WillandMarSess2/1/2

https://wikis.fu-berlin.de/display/SBprojectrol/Germany

https://en.wikipedia.org/wiki/English_law



 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Marcelo Hernan Zimmt אלא אם צויין אחרת