00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"ספריה" נמצאו 9 פוסטים

ספר מכל ספריה

הספריה כאן ממש גרועה. במשך השנים היתי רשומה בהרבה ספריות וכל אחת מהן תרמה לי ספרים משובחים לקריאה, חשבתי לערוך כאן רשימה של הספרים המשפיעים ביותר שלקחתי מכל ספריה, בעצם, בכל תקופה בחיים. הספריה העירונית בהרצליה: אם התמזלתם להיות הרצליינים, התברכתם בספריה משובחת. הספר הראשון שבחרתי בעצמי היה "איקולו" של רינה שנהב. ספר מקסים שמתאר סיפור דמיוני מתקופת האבן באזור ים המלח. הספר הזה תרם לי הרבה בחיים, תחומי הענין שלי מאוד הושפעו ממנו. "מעבר לכביש או חבורת עלומים", דבורה עומר. גם היום אני מאוד אוהבת .
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

רצח בחוג לספרות - בתיה גור

בחיפוש אינטרנטי שטחי גיליתי שבתיה גור בדיוק נפטרה לא מזמן, מה שהופך את העיסוק בספר בלשים שלה, קצת קריפי, משום מה. נתחיל בסוף: לא אהבתי את הספר הזה. איפשהו בשליש הראשון היה לי ברור מי רצח את מי ולמה ואפילו שהתוצאה בסוף היתה אחרת, זה הרס לי לגמרי את ההנאה. וביתר פירוט... ראש החוג לספרות באונ` העברית + דוקטורנט די בכיר, נרצחים באותו סוף השבוע במקומות שונים בארץ. המשטרה מקימה צוות חקירה מיוחד ובראשו עומד מיכאל אוחיון, הבלש השרמנטי, החתיך והאינטליגנט שמנסה להיכנס לתוך הדמויות ולדובב אותם ע"י הבנה .
לדף הרשומה

פיתיון, חול בעיניים - שולמית לפיד

פיתיון - שולמית לפיד חול בעיניים - שולמית לפיד ראשון קראתי דוקא את "חול בעיניים". הרבה זמן כבר שבא לי לקרוא מותחנים ישראלים. לא קראתי אף אחד מהם. לא אתרם אורן ולא את אורי אדלמן, לא את שולמית לפיד ולא את בתיה גור ואם ישאחרים, אז גם לא אותם. (פעם קראתי ספר של אהוד אשרי ודוקא היה נחמד, משקל נוצה אבל מאוד נחמד). מותחנים ובלשים זה ז`אנר שאני מאוד בררנית בו, אבל איכשהו הגיע הזמןלנסות, אולי בגלל שיש ספר אחד בתל אביב (בתחילת רחוב מכבי, דוקא זול וטוב,בעיקר לשיער גלי עד מתולתל) שקוראים לו מיכאל אוחיון .
לדף הרשומה

מקימי - נועה ירון דיין

בסוף הספר "יום הולדת שמח, נוח" ממציא נועם זיו (הסופר) תיאוריה שעל פיה, החוזרים בתשובה כל כך מאושרים משום שהכל נמחל להם והם מתחלים דף חדש נקי לגמרי וחף מכל אשמה, חרטה וגעגוע. במובן מסוים זה נכון אבל במובן אחר זה בדיוק לא נכון האמת היא, כמו תמיד, דומה אבל לא בדיוק למשהו ששונה לחלוטין מתה (ואת זה אמר דאגלס אדאמס, על משהו אחר בכלל). רוב כותבי הביקורות על "מקימי" דיברו על ספר סוחף ומעורר ענין שנגמר בקול ענות חלושה, שאולי מסביר משהו על התהליך שעובר חוזר בתשובה אבל בכל זאת מצליח לעקוף איכשהו את שאלות .
לדף הרשומה

ככה זה קרה - נטליה גינצבורג

כבר בפסקה הראשונה, יורה הגיבורה לבעלה במצח, בין העיניים. שאר הספר הוא שחזור מע` היחסים ביניהם עד היריה. מי שכתב על גב הספר התמקד בכך שהגיבורה לא יודעת לנסח לעצמה את הדברים, את הרגשות, את המציאות ולכן בסופו של דבר מגיעה לרצח. לא ממש הרגשתי את זה. קשה מאוד להתייחס למה שאין. בדרך כלל בחיים אנחנו דווקא מתייחסים למה שאין. לי אין מכונית מהודרת ואין לי בית גדול ואין לי ילדים ומאוד קל להמשיך ולספר מה עוד אין לי. אבל דוקא כשמתארים אדם דרך עלילה, קל יותר להתמקד במה שיש. לגיבורה יש בעל, היא התחתנה אתו .
לדף הרשומה
12
ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Mנטה אלא אם צויין אחרת