00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"תפירה" נמצאו 237 פוסטים

רשימות

  אחד הרעיונות שתמיד רציתי לנסות הוא נרתיק שנראה כמו דף נייר ועליו כיתוב. זה רעיון נהדר עבור קלמר אבל בעצם אפשר לכתוב עליו כל דבר - החל מ"אני אוהב אותך" וכלה ב"סתם שטויות". אפילו אפשר לכתוב עליו בית משיר או חרוז שאוהבים, משפטי חוכמה או סתם מילה שווה. התחלתי עם מלבן בד קנווס עבה בצבע קרם: קיפלתי אותו לשניים ולאחר מכן שוב לשניים: סימנתי קו אלכסוני בחלק הפתוח של הבד וגזרתי לפיו את כל השכבות. כשפתחתי את הקיפולים נוצרה הצורה הזו: סימנתי קו לרוחב הצורה כולה - זה יהיה הקו האדום של שולי המחברת. לאחר מכן סימנתי את קוי השורות שיהיו בכחול. אגב, העט איתו סימנתי הוא ההמצאה הכי נהדרת שגיליתי בשנים האחרונות בתחום התפירה. העט הוא עט של פיילוט מסוג Frixion - העטים הללו הינם עטים מחיקים ע"י חיכוך (למשל ע"י מחק). מכיוון שחיכוך יוצר חום וזה בעצם מה שמעלים את הסימון, הרי שגם בגיהוץ הסימנים נעלמים. אגב, לא מומלץ להשאיר באוטו מחברת שכתבתם בה בעט הזה כי במזג האויר החם שלנו כל הכתב יעלם - אומרים שאם שמים את המחברת בפריזר חלק מהכתב חוזר אבל לא הייתי בונה על זה. בקיצור, העט הזה עולה בערך כ-15 ש"ח ברוב חנויות הכתיבה בארץ והוא עושה עבודה נפלאה. אני משתמשת בו כבר כמה שנים וגם הבנות בסדנאות שלי משתמשות בו והתגובות נלהבות. מציירים איפה שרוצים, שניה של גיהוץ (באמת שניה!) והופ - הכל נעלם כאילו  לא היה מעולם. פשוט קסם! נחזור לנרתיק - ככה נראה הבד לאחר שתפרתי עליו בכחול ואדום וגיהצתי כדי להסיר את סימוני העט: ומקרוב: חתכתי את הבד לשניים במרכז: וגזרתי שתי חתיכות זהות מבד כותנה חלק עבור הביטנה: על חלק אחד של בד השורות ציירתי ולאחר מכן תפרתי את השם של מאי בעברית (רואים את סימני העט?) ואילו על הצד השני את השם שלה באנגלית. וכך זה נראה לאחר גיהוץ:   את הכיתוב עצמו אפשר לתפור במכונה כמוני או לרקום ידנית (או באמת סתם לצייר עם טוש). מפה והלאה תפרתי נרתיק עם רוכסן כמו באלפי הדרכות ברשת - שום דבר לא שונה פה חוץ מאשר הבד החיצוני. והשתדלתי במיוחד להתאים את סימוני השורות בין שני הצדדים: אני רק מקווה שלא יתחשק למאי להוסיף עוד כיתוב עצמאית - אני דוקא אוהבת את המראה המינימליסטי אבל בסוף זה הרי הקלמר שלה. אולי אתפור גם תיק תואם - מה דעתכם על תיק
לדף הרשומה

תוכניות לעתיד

כל כך הרבה תוכניות יש לי לשנה הקרובה עד שאני לא יודעת מה לעשות קודם. הפינטרסט שלי מתפוצץ מעודף רעיונות להשראה (אגלה לכם בסוד שיש לי עוד עשרות לוחות סודיים לתוכניות עתידיות), רשימת הסדנאות המתוכננות בדמיון ארוכה מלזכור, רשימת המטלות שאני מציבה לעצמי מתארכת בעודני כותבת את הפוסט ועדיין צריך להמשיך בחיים הנורמליים. להכניס את האוטו לטיפול. אסיפת הורים בבית הספר. לקנות נעליים לילדה. לרשום את השנייה לחוג. לדבר עם המורה. להוציא את הכלב לטיול. לא לשכוח להאכיל את השרקן. למלא דלק באוטו. לקנות עוד חלב וביצים. לעשות ספורט. לאכול בריא. בואו לא נשכח שיש לי בנוסף גם עבודה נורמלית (בערך) בשעות סטנדרטיות. אולי גם לישון לפעמים? השנה הבטחתי לעצמי לתכנן הכל מראש ולעשות את הדברים בצורה מסודרת. לקחת גרפיקאית, לתכנן את הבלוג החדש, להדפיס חומרים לסדנאות, לתכנן סדנאות מראש, לכתוב פוסטים בתדירות גבוהה יותר, להיות נוכחת גם בפייסבוק, לפתוח חשבון אינסטגרם. אומרים שמי שמתכנן מראש יש לו הרבה יותר שקט - נחכה ונראה, אבל בינתיים הכל אצלי בראש בערבוביה גדולה. התחלתי לעשות רשימות - לתכנן סדנאות לפי נושאים וקהל יעד, לבדוק עלויות של בתי דפוס, לחשוב על ציוד תעשייתי יותר לחלק מהסדנאות ובעיקר לחלום ולפנטז. מה אעשה השנה? איפה אני רוצה להיות בשנה הבאה? ובעוד 5 שנים? תמיד יש לאן לגדול ולאן להתפתח ואני עדיין מרגישה שאני בדרך. כבר לא ממש בהתחלה, אבל בהחלט לא לקראת סיום. בגלל שהתוכניות האלו עזרו לי לחלק את הרעיונות לפי נושאים, אני שמחה לבשר לכן על קטגוריות חדשות של סדנאות. עד עכשיו חילקתי את הסדנאות שלי לשלוש קטגוריות - עיצוב אלבומים, תפירה למתחילות ותפירה למתקדמות. שלוש קטגוריות שיש להן עוד הרבה מיץ בקנקן לשנה הקרובה, אבל הנה צצו להן עוד קטגוריות חדשות - סדנאות עור (עם עבודה ביד ולא במכונה), סדנאות נייר (שבהן יש יותר יצירה בנייר ופחות עיצוב אלבומים כדי שיהיה פחות מפחיד מעיצוב מיני אלבום שלם) וסדנאות תפירה למתקדמות פלוס. למי מיועדות סדנאות התפירה למתקדמות פלוס? הן מיועדות לאלו שמגיעות לסדנאות של המתקדמות ומסיימות אותן עם מרץ להמשיך. כאלו שמתאכזבות שהסדנא נגמרה (גם אם המוצר יצא יפיפה) כי סיימנו לתפור. אלו שיוצאות מהסדנא עם חיוך רחב ואנרגיה לכבוש את העולם כי הן יצרו משהו במו ידיהן והן מאושרות עד הגג. כאלו
לדף הרשומה

סיכום ביניים

  חגגתי השבוע יום הולדת 44. משנה לשנה אני מגלה שהקלישאה "הגיל זה רק מה שכתוב בתעודת הזהות" היא נכונה לחלוטין. לא שאני לא מרגישה את החריקות שהגוף מתחיל לשדר, אבל הקצב שלי רק מתגבר, כאילו שאני מפחדת לפספס דברים שעדיין לא עשיתי. כמה תוכניות יש לי לשנה הקרובה - יצירה, עבודה, סדנאות, חומרים חדשים, תחומי עניין חדשים (מי אמר עור ולא קיבל?), נסיעות, משפחה, בלוג חדש - מהר מהר שלא יגמר. אני רק מקווה שאספיק לפחות חצי מהתוכניות ושישארו לי עוד המון תוכניות להמשך הדרך. התמרון בין עבודה למשפחה ליצירה נשאר מאתגר מתמיד, אבל לאט לאט הבנות מתחילות להיכנס גם לעולם היצירה (חלקן לפחות). יש ימים שבהם אני חוזרת מהעבודה ומגלה רמזים שמישהו עשה קצת יצירה - וואשי טייפ פזורים, חתיכות נייר וכל מיני טושים שהולכים לאיבוד. בדרך כלל אני מאוד מעודדת את זה - עד שאני מגלה שכלים מתחילים להיעלם לי כי מישהי לא החזירה אותם למקום.  את החופש הגדול אני מסיימת בגדול עם טיול בת מצווה שלי ושל לי לתפוח הגדול. אמנם מזג האויר שם חם כמו פה, אבל לפחות יש להם פחות לחות ובלילה יש 20 מעלות. אלו יהיו 9 ימים של שכרון חושים עד שצריך להגיע חזרה הביתה ל-1 לספטמבר - בשביל הבנות שלי זה יום שמסמן את סוף החופש - והאמת היא שגם בשבילי. מרגע שהבנות גדלו קצת ונהיו עצמאיות גיליתי שהחופש הגדול מרגיע באופן כללי את כל הבית - את ההורים וגם את הילדים. מעבר לזה שחצי מהחופש עבר בשיפוץ שלא היה רגוע במיוחד, מהחצי השני נהניתי מאוד. לצערי אוטוטו זה נגמר - יגמרו הימים שיכולתי לצאת מהבית בנחת בבוקר לעבודה בלי שכל הבית נמצא בשיא הלחץ של ההתארגנות. תמו הלילות שכל אחד הלך לישון מתי שבא לו בלי מריבות. אין יותר בקרים עם כבישים ריקים וחצי שעה נסיעה לעבודה. ברוכים הבאים לשנת הלימודים הבאה. מי שעוד מתקרבת לה בצעדי ענק היא תקופת החגים. איך זה שאנחנו תמיד יודעים מתי החגים ואיכשהו הם עדיין מצליחים להפתיע אותנו? ראש השנה כבר באמצע ספטמבר - ואני לא הספקתי שום דבר! נראה לי שהשנה אולי אוותר על מתנות סמליות לכולם - אלא אם תנוח עלי רוח יצירתית וחרוצה במיוחד. בינתיים אני מנסה לראות איך מתכננים סדנאות בתקופת חגים - חלק בחו"ל, חלק בטיולים בארץ והשאר מארחים או מתארחים. מי נשאר פה בכלל בחגים? אבל אני לא מוותרת - סדנת תיק איפור בתחילת
לדף הרשומה

סיבה למסיבה

הללויה! נגמר השיפוץ. תמו הימים של אבק במשחת השיניים, תור לחדר השירותים הבודד שנותר לנו לשימוש ואכילה מכלים חד פעמיים. זה לקח טיפה מעבר למה שחשבנו - בעיקר כי החלטנו שחייבים גם לשפץ את הגינה ולעשות פוליש. לא משנה, העיקר שכל זה מאחורינו. שום דבר גרנדיוזי אבל הרבה שיפוצים קוסמטיים (נו, הבית הזה בשימוש תכוף של 3 בנות). הפעם האחרונה ששיפצנו היתה לפני עשור. בדיוק קנינו את הבית, השיפוצניק עבד לבד ואנחנו קפצנו כל כמה ימים מהדירה שגרנו בה כדי לראות התקדמות. ממש שיפוץ סטרילי בשלט רחוק. אולי לכן הייתי אופטימית בהתחלה - שלושה שבועות שיפוץ ויום לאחר מכן כבר סדנא. yeah right...  לא הבנתי כמה לכלוך ואבק יש בשיפוץ. כמה מיון, סידור וארגון יש בכל חדר שאמורים לצבוע. כמה מהר קופצים הפיוזים כשמקטינים לך את שטח המחייה הרגיל שלך ובכל פינה מפוזרים כלי עבודה. ממש שמחתי להגיע לעבודה - איפה שהמזגן עובד, אין רעש של קידוחים והאוכל לא מלא באבק. נגמר השיפוץ - התחיל הנקיון. שבוע שלם שאנחנו רק עוברים על חלק נוסף בבית, שוטפים, מנגבים, מקרצפים - ועוברים לחלק הבא. והנה נגמר כבר יולי... באוגוסט יש טיול בת מצווה לניו יורק (וחוץ מכרטיס הטיסה כלום עוד לא סגור), שני ימי הולדת, שני מפגשים משפחתיים, גראג' סייל אחד ומינוס זמן פנוי. אז למה סיבה למסיבה? כי הצלחתי לדחוס איזו סדנא אחת או שתיים למתחילות עד הטיסה. כי התחלתי לתפור את הדוגמא לסדנת המתקדמות בתחילת ספטמבר. כי אף פעם לא הייתי בניו יורק בקיץ (תמיד כשאני שם יורד שלג). כי מגיע גם לי קצת חופש אחרי קיץ כזה. כי חדר היצירה המשופץ שלי ה וא תענוג. כי די מעניין לי בחודש הזה בעבודה. כי אחרי הגארג' סייל יהיה לי שוב מקום לזוז במרתף. כי המזגן עובד... לא מספיק סיבות? אז הנה, הסדנא למתחילות - ואפשר אפילו לומר סדנא לאמהות וילדות.  לקראת תחילת השנה אנחנו נתפור כיסוי לקלסר עם קלמר תואם. כמובן שנוכל לבחור את שילובי הבדים שאנחנו אוהבים. בתוך הקלסר יש שני כיסים - אחד בכל צד. והקלמר עם רוכסן וביטנה: הנה סט נוסף שתפרה לי (בת 12) בכוחות עצמה: ומבט מבפנים:   אז ככה... הסדנאות מיועדות למי שאין להן ידע בתפירה בכלל,  או לכאלו שיש להן ידע בסיסי ורוצות להתנסות בתפירת רוכסן ולימוד טכניקות בסיסיות.  
לדף הרשומה

מעשה בנייר

אחת השאלות הכי נפוצות ששאלו אותי כשעמדתי מאחורי הדלפק בדוכן של נתנאלה (חוץ מאשר "נתנאלה פה?") היתה "מה עושים עם זה?". בדך כלל שאלו על חותמות אבל היו גם הרבה ששאלו על הנייר. חלק גדול מהמבקרות בדוכן כבר הגיעו עם רשימת קניות מוכנה מהבית ולא היה צריך להסביר להן כלום, אבל היו לא מעט משוטטות שפשוט באו לבדוק מה מוכרים במקום הזה שיש בו כל הזמן תור. הגדילו לעשות שני השוטרים שהסתובבו לאבטח שלא הבינו למה יש תור בדוכן שמוכר סלוטייפ. לך תספר להם שוואשי טייפ יכול להיגמר בהתמכרות קשה... אז נכון שהמחשבה האוטומטית לכל יוצרת שרואה דפים מדוגמים זה דפי אלבום או כרטיסי ברכה, אבל אפשר עוד הרבה מעבר. הנה דוגמא לעבודה נוספת שאפשר לעשות עם נייר - למרות שהנייר לא המרכיב העיקרי כאן, הוא בהחלט מקפיץ את העבודה לטעמי. שנים אני זוכרת את קופסת התפירה של אמא שלי אצלינו בבית מלאה בכל מיני אביזרים. זה היה כשעוד היתה לנו מכונת תפירה זינגר בתוך ארון נפתח, כזה שבדלת שלו יש תאים לסלילים ומחטים. מאז אמא שלי עברה לברנינה על השולחן, יש לה חדר עבודה משלה עם מספיק מדפים ומקומות אכסון לכל דברי התפירה ואני ירשתי את הקופסא. חלק מהכיף בעבודה הזו בהחלט היתה העובדה שאני מעצבת משהו שיש לו גם הסטוריה פרטית אצלינו במשפחה. אגב, אפשר למצוא קופסאות חדשות כאלו במגוון מקומות בארץ בעלות של כ-300 ש"ח. לא זול במיוחד אבל גם לא מחיר מטורף מדי.  לא רציתי לצבוע את כל הקופסא כי מאוד אהבתי את צבע העץ (וגם כי לשייף את כל הלכה מכל הפינות והחלקים זה יותר מדי עבודה). החלטתי בסוף לצבוע רק חלקים מסויימים, לשדרג את הידיות ולרפד את תוכן התאים. זה התחיל בקטן... הדבר הראשון שעשיתי זה מילולית לפרק לקופסא את הצורה. הכלי הכי חשוב פה זה מברגה חשמלית (או מברג למי שיש כוח ומרץ). את המיני מברגה הנטענת הזו ארז קיבל במתנה לאחד מימי ההולדת אחרי שהתחתנו. את מספר הפעמים שהוא השתמש בה מאז אפשר לספור על אצבעות יד אחת. אני, לעומת זאת, לא עוזבת אותה במנוחה. היא נהדרת לרהיטי איקאה ולרוב עבודות ההברגה - כולל הברגה בקירות גבס. קודם כל פורקו הדלתות. מהדלתות פירקתי גם את ידיות האחיזה וקדחתי עבורן שני חורים חדשים בצידי הקופסא כדי שאפשר יהיה למשוך אותה לצדדים ולפתוח אותה בנוחות. אחר כך התפניתי לפרק את כל
לדף הרשומה
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פ ר פ ר י ם אלא אם צויין אחרת