00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"עיצוב" נמצאו 87 פוסטים

מעשה בנייר

אחת השאלות הכי נפוצות ששאלו אותי כשעמדתי מאחורי הדלפק בדוכן של נתנאלה (חוץ מאשר "נתנאלה פה?") היתה "מה עושים עם זה?". בדך כלל שאלו על חותמות אבל היו גם הרבה ששאלו על הנייר. חלק גדול מהמבקרות בדוכן כבר הגיעו עם רשימת קניות מוכנה מהבית ולא היה צריך להסביר להן כלום, אבל היו לא מעט משוטטות שפשוט באו לבדוק מה מוכרים במקום הזה שיש בו כל הזמן תור. הגדילו לעשות שני השוטרים שהסתובבו לאבטח שלא הבינו למה יש תור בדוכן שמוכר סלוטייפ. לך תספר להם שוואשי טייפ יכול להיגמר בהתמכרות קשה... אז נכון שהמחשבה האוטומטית לכל יוצרת שרואה דפים מדוגמים זה דפי אלבום או כרטיסי ברכה, אבל אפשר עוד הרבה מעבר. הנה דוגמא לעבודה נוספת שאפשר לעשות עם נייר - למרות שהנייר לא המרכיב העיקרי כאן, הוא בהחלט מקפיץ את העבודה לטעמי. שנים אני זוכרת את קופסת התפירה של אמא שלי אצלינו בבית מלאה בכל מיני אביזרים. זה היה כשעוד היתה לנו מכונת תפירה זינגר בתוך ארון נפתח, כזה שבדלת שלו יש תאים לסלילים ומחטים. מאז אמא שלי עברה לברנינה על השולחן, יש לה חדר עבודה משלה עם מספיק מדפים ומקומות אכסון לכל דברי התפירה ואני ירשתי את הקופסא. חלק מהכיף בעבודה הזו בהחלט היתה העובדה שאני מעצבת משהו שיש לו גם הסטוריה פרטית אצלינו במשפחה. אגב, אפשר למצוא קופסאות חדשות כאלו במגוון מקומות בארץ בעלות של כ-300 ש"ח. לא זול במיוחד אבל גם לא מחיר מטורף מדי.  לא רציתי לצבוע את כל הקופסא כי מאוד אהבתי את צבע העץ (וגם כי לשייף את כל הלכה מכל הפינות והחלקים זה יותר מדי עבודה). החלטתי בסוף לצבוע רק חלקים מסויימים, לשדרג את הידיות ולרפד את תוכן התאים. זה התחיל בקטן... הדבר הראשון שעשיתי זה מילולית לפרק לקופסא את הצורה. הכלי הכי חשוב פה זה מברגה חשמלית (או מברג למי שיש כוח ומרץ). את המיני מברגה הנטענת הזו ארז קיבל במתנה לאחד מימי ההולדת אחרי שהתחתנו. את מספר הפעמים שהוא השתמש בה מאז אפשר לספור על אצבעות יד אחת. אני, לעומת זאת, לא עוזבת אותה במנוחה. היא נהדרת לרהיטי איקאה ולרוב עבודות ההברגה - כולל הברגה בקירות גבס. קודם כל פורקו הדלתות. מהדלתות פירקתי גם את ידיות האחיזה וקדחתי עבורן שני חורים חדשים בצידי הקופסא כדי שאפשר יהיה למשוך אותה לצדדים ולפתוח אותה בנוחות. אחר כך התפניתי לפרק את כל
לדף הרשומה

קררררררר.....

אני כמובן לא מחדשת שום דבר - לכולם קר בימים אלו. אנחנו זכינו להיות עם ברי המזל שלא חוו שום הפסקת חשמל בסערה האחרונה, אבל רחמי נכמרים על כל מי שקפא בסוף השבוע, הלך לשירותים עם דובון וחפר לעצמו מנהרה בתוך הפוך. בסתר ליבי קצת קינאתי בירושלמים - לפחות באלו שהיה להם חשמל. גם אני רוצה כמה ימי חופשה כפויים בהם אין אפשרות להגיע לעבודה בגלל כוח עליון. ביום שישי הכוח העליון היינו ארז ואני - בחוץ היה מבול כל כך חזק שהחלטנו פשוט שלא שווה לשלוח את הבנות לבית הספר בשביל 4 שעות - גם ככה לא לומדים ביום שישי שום דבר חשוב. בדיעבד לא היינו מקוריים - אצל לי בכיתה הגיעו רק 10 תלמידים.  המבול שהיה בחוץ התגנב גם הביתה - מים זה דבר נהדר לכנרת, לגינה או לפארק הציבורי - זה פחות נהדר כשזה בתוך חדר השינה שלך... באחת הסערות האחרונות בשנה שעברה התחיל אצלינו טפטוף מהגג לתוך חדר השינה. כמובן שידענו שצריך לתקן אבל שיחקנו אותה ראש קטן - נגמרו  הגשמים, נעלם הטפטוף, ואיך ידע הגגן איפה צריך לתקן אם הוא לא רואה איפה יש דליפה? ככה העברנו את הקיץ בשלום עם חדר שינה יבש ומחשבות אופטימיות. להפתעתינו, מחשבות אופטימיות לא יודעות לתקן דליפות. מרגע שהתחילה הסערה התחיל גם הטפטוף. הגגן האמיץ שהזמנו ביום שישי טיפס לעליית הגג ואימת את מה שהדחקנו מהחורף שעבר - אכן יש דליפה.  למזלינו זה נגמר באיטום מקומי חיצוני לאחר שהגשם נגמר, אבל החורף רק התחיל...  את סוף השבוע הרטוב הזה העברתי ביצירה - מזמן לא היה לי רצף שעות מבורך כזה של יצירה עם כמה הפסקות תה. אפילו הבנות שיתפו פעולה - כנראה הגשם הוריד להם את מפלס הויכוחים והן הצליחו להעביר את הזמן בשקט יחסי. מצאתי את הזמן לצלם את כל העבודות שעשיתי בזמן האחרון ויש לי עכשיו תמונות לכמה פוסטים ברצף - זה הראשון מביניהם. מזמן לא נגעתי בנייר - מעבר לליטוף של כמה דפים פה ושם לא ממש יצא לי לעבוד בנייר בתקופה האחרונה ולכן קפצתי על הסדנא אצל נתנאלה כהזדמנות לחדש את האהבה הזו. לא סתם סדנא - אלא גם השקה של דפים חדשים של  טוילינגן  ומדבקות של יעל יניב - מושלם! כשישבתי להדפיס תמונות, גיליתי שכמות התמונות בשנה האחרונה קטנה משמעותית מהשנים הקודמות. זה כנראה עוד סימן לכך שאני מצלמת פחות ועוסקת יותר בתפירה - למען התיעוד לפחות אני חייבת
לדף הרשומה

עונת מעבר

נראה לי שבכל פוסט אני מתחילה בהתנצלות, אז נוותר על זה הפעם, טוב? אם יש דבר אחד שאני ממש שונאת לעשות זה להחליף עונות - אף פעם אין לי חשק להתחיל להעביר בגדים לקופסאות ולהוציא את הבגדים מהקופסאות של העונה שעברה. נכון שבדרך (אבל רק אם יש חשק להיות יעילים) ממיינים ומנפים את כל הבגדים שלא לבשנו העונה - זה גם המקום להגיד שלום לכמה בגדים שהיינו בטוחים שנשתמש בהם ובסוף נשארו על הקולב כל העונה. אגב, שמעתי על טריק די מגניב לדעת אילו בגדים לא לבשת במקום להסתמך על הזכרון - בתחילת העונה לתלות את כל הבגדים כאשר הוו של הקולב תלוי הפוך - אם נשתמש בבגד הזה נתלה את הקולב כראוי. בסוף העונה, כל הקולבים ההפוכים יכילו את הבגדים שלא נלבשו העונה. גאוני! כמובן שזה טוב רק עבור בגדים תלויים ולא מקופלים - אני מן הסתם אתעצבן יותר שהקולב תלוי הפוך וצריך להתאמץ כדי להוציא אותו. הבקרים שלי כבר מוטרפים גם ככה, לא רוצה להוסיף להם מוקדי עצבנות נוספים... אצל ארז המצב הרבה יותר פשוט - בתוך איש צבא המדים שלו תלויים באותו מקום כל השנה, הבגדים האזרחיים שלו יחסית מצומצמים כך שאין שום סיבה לעשות בכלל מעבר עונה...  אצלי דוקא המצב נהיה יותר גרוע משנה לשנה - אבל לא רק בגללי אלא בעיקר בגלל הבנות. לרגע אני לא חושבת לתת לארז את האחריות לעשות מעבר עונה - כנראה שלגברים אין את היכולת לנחש מידות והתאמה של בגדים, ובעניין של גזרות ואופנה הם בכלל קלולס. התפקיד של ארז בנושא מוגבל רק לסבלות - להעלות ולהוריד ארגזי בגדים בין המרתף לחדרים. אור עברה אותי בגובה כבר לפני שנה (ועברה את מידת הנעליים שלי לפני שנתיים), משחקת בליגת הכדורסל  ארבע פעמים בשבוע ולרוב הבגדים שלה יש מאפיין אחד משותף - שיהיו נוחים. הרבה חולצות חלקות, בלי נצנצים, לבבות או קשקושים. מכיוון שלי ומאי נמצאות לפחות 6 שנים מאחוריה מבחינת הגובה (שתיהן רזות וענוגות - יקח להם המון זמן להשלים את הפער מול אור, גם אם לי קטנה ממנה רק בשנתיים וחצי), הרי שאין מה לדבר על כך שלי תלבש בגד שקטן השנה על אור. מעבר לעניין הגודל, הם בכלל לא באותה קטגוריה אופנתית. אור רק רוצה שיהיה לה נוח ואילו לי יוצאת לנשף כל יום בבוקר - מתאימה את המגפיים לצעיף ולעגילים... הייתם חושבים שהבגדים של לי יעברו אוטומטית למאי, נכון? הלוואי. גם למאי יש את ההשגות שלה - היא לא מוכנה ללבוש
לדף הרשומה

מגירת השטויות

כן, כן, אני יודעת שלא כתבתי כבר חודש - אחרי שחזרתי מהכפור בלונדון בפסח ניסיתי לחזור לשיגרה. הרבה תירוצים יש לי (עומס בעבודה שלי ושל ארז, סדנאות ארוכות, עבודת הכנה ומנקה שעזבה במפתיע) אבל אני מקווה שכל זה כבר מאחורי - חוץ מעניין המנקה. אם מישהי מכירה מנקה טובה באיזור גני-תקוה/קרית אונו שפנויה ליום בשבוע אשמח מאוד לקבל פרטים! שפיות דעתי והזמן הפנוי שלי בהחלט עומדים בסכנה... הפעם אני הולכת לדון באחת התעלומות הכי מסתוריות שיש בבית. אתם יודעים על מה אני מדברת - מגירת השטויות! אני בטוחה שלכולם יש מגירה כזו - או אם אין מגירה אז לפחות סתם קערה שזורקים בה הכל. בדרך כלל היא נמצאת איפשהו במטבח, או סתם מונחת על השולחן ומתמלאת בשטויות שאין איפה לשים אבל חבל לזרוק. יכולים להיות בה כרטיסים להצגה שהיינו בה, תמונה שקרענו ממגזין, רעיונות של דברים שרוצים לנסות, נוצה של טווס שמצאתם פעם, תוית יפה שהיתה מחוברת לחולצה שקנינו לפני חודש, ציור מצחיק מפרסומת שהגיעה בדואר, מדבקה חמודה שנשארה ללא שימוש מתחילת השנה, תמונות פספורט ישנות שמצחיק להיזכר בהן, כרטיס ביקור מעניין ששוה לשמור. יש שם כל מיני פיצ`פקס שאוגרים מסיבות שונות - כדי להזכיר מאורע, סתם כי זה יפה מדי מכדי לזרוק או לבזבז, או במחשבה שאולי עוד תעשו מזה משהו. המגירה הזו מתמלאת לאיטה עד שהיא כבר לא נסגרת ואז חייבים לעשות סדר (או להגדיר מגירה נוספת בתור מגירת הזבל...). מעניין שגברים ונשים מתייחסים למגירה הזו בצורה שונה. עבור ארז המגירה הזו אכן מכילה זבל - אין לו בעיה לרוקן אותה ישירות לפח. רק אני צועקת מראש "אל תזרוק" בכל פעם שאני רואה אותו פותח את המגירה... יכול להיות שזה נוגע למוטיב האגירה הפולני שאוגר "כדי שיהיה". זה לא משנה אם זה אוכל במזווה או אריזות מתנה ממוחזרות, העיקר פה הוא מוטיב השימור. אצל חמותי היה שנים שטיח מגולגל מאחורי הדלת בחדר השינה. כל פסח היו מוציאים אותו משקית הניילון, חובטים בו כהלכה ומחזירים חזרה לשקית. כששאלתי את ארז מתי בפעם האחרונה השטיח היה בשימוש על הריצפה הוא ענה שזה היה כשהוא היה בבית הספר, כלומר 10-12 שנה לפני כן. למה לא זורקים או תורמים את השטיח? ניחשתם נכונה, ממלכת פולניה בהתגלמותה. מזל שאי אפשר להכניס שטיח למגירת הזבל, אבל אני מכירה משפחות שיש אצלהם חדר זבל במקום מגירה... זה לא שאני חסינה לגמרי
לדף הרשומה

עד הירח וחזרה

נכון שהחוף המערבי של ארה"ב לא רחוק כמו הירח, אבל המסע עד לשם הרגיש ככה. מה שבטוח הוא שמי שחזר מהירח חזר עם פחות משקל ממה שהוא יצא איתו. אצלינו משום מה זה היה בדיוק ההיפך  . היו קטעים של דה ז`ה וו בטיול הזה - נסענו לאותו מקום כמו בשנה שעברה, עם אותה חברת רכב, לאותו המלון ולאותו הכנס. ההבדל היה שהפעם הגיעו גם אבירם ואהבה (בעלה והבת של נתנאלה), האוטו היה גדול יותר, הכנס היה קטן יותר והמרחקים היו גדולים יותר. לקחנו את האוטו הכי גדול שהיה בסוכנות רכב. 4 מבוגרים, ילדה אחת ולא מעט מטען. להפתעתי היה די קל לנהוג באוטו כזה גדול, למרות שאין סיכוי שהייתי מנסה לעשות איתו חניה ברוורס - פשוט לא רואים את סוף האוטו! הכנס היה דוקא החלק המאכזב של הטיול - כמות המציגים היתה קטנה משמעותית מאשר בשנה שעברה, היו הרבה פחות מבקרים, הרבה פחות חידושים, דוכנים פחות מושקעים  ואיזושהי תחושה של מכירת חיסול. אם פעם ההזמנה המינימלית בחברות הגדולות היתה של כמה אלפי דולרים, הפעם אפשר היה לעשות הזמנה אפילו בסכום של 100$...  מצד שני, היה אפשר להסתובב בנחת, להספיק לראות ולהתרשם מהכל ולא להידחק בתור באף דוכן. הנה כמה מהדברים שאני אהבתי במיוחד: כל מיני דפים עם דוגמא של רקעים - נראה לי שכולם העתיקו מיעל יניב! הנה הדפים של Kaiser Craft האוסטרליים: ואפשר לעשות מהם דפים נפלאים: ואפילו להדביק אותן על קופסאות - נכון שזה נראה אמיתי? עיצוב עם אלמנטים ממתכת אצל   7Gypsies : החותמות של Urban Stanps מבית docraft האנגליים: תבניות חיתוך מופלאות ליצירת דף מלא: וגם תבניות חיתוך קטנות ליצירת בועות דיבור מבית Hero Arts : ומה דעתכם לעצב עם פקקי בקבוק? לחברת Bottle Cap Inc יש פקקים מכל מיני צבעים וסוגים וגם אותיות עץ:       קווילינג (quilling) היא טכניקה ליצירת צורה מרצועות נייר מגולגלות. ראינו שם כמה דברים מדהימים - לא להאמין שזה עשוי מנייר! ל- studio calico יש סטנסילים בצורות מקוריות: הנה דuגמא לדף נהדר שעשו עם הסטנסיל הזה: והנה עוד סטנסיל: הפעם השתמשו בג`סו עם הדף הזה: הנה חברה חדשה בשם Chic Tags שמייצרת רק תגיות וכרטיסים - בלי שום דפים.  הנה דוגמא לדף שנוצר רק עם תגיות וכרטיסים:
לדף הרשומה
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פ ר פ ר י ם אלא אם צויין אחרת