00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"בדים" נמצאו 76 פוסטים

תוכניות לעתיד

כל כך הרבה תוכניות יש לי לשנה הקרובה עד שאני לא יודעת מה לעשות קודם. הפינטרסט שלי מתפוצץ מעודף רעיונות להשראה (אגלה לכם בסוד שיש לי עוד עשרות לוחות סודיים לתוכניות עתידיות), רשימת הסדנאות המתוכננות בדמיון ארוכה מלזכור, רשימת המטלות שאני מציבה לעצמי מתארכת בעודני כותבת את הפוסט ועדיין צריך להמשיך בחיים הנורמליים. להכניס את האוטו לטיפול. אסיפת הורים בבית הספר. לקנות נעליים לילדה. לרשום את השנייה לחוג. לדבר עם המורה. להוציא את הכלב לטיול. לא לשכוח להאכיל את השרקן. למלא דלק באוטו. לקנות עוד חלב וביצים. לעשות ספורט. לאכול בריא. בואו לא נשכח שיש לי בנוסף גם עבודה נורמלית (בערך) בשעות סטנדרטיות. אולי גם לישון לפעמים? השנה הבטחתי לעצמי לתכנן הכל מראש ולעשות את הדברים בצורה מסודרת. לקחת גרפיקאית, לתכנן את הבלוג החדש, להדפיס חומרים לסדנאות, לתכנן סדנאות מראש, לכתוב פוסטים בתדירות גבוהה יותר, להיות נוכחת גם בפייסבוק, לפתוח חשבון אינסטגרם. אומרים שמי שמתכנן מראש יש לו הרבה יותר שקט - נחכה ונראה, אבל בינתיים הכל אצלי בראש בערבוביה גדולה. התחלתי לעשות רשימות - לתכנן סדנאות לפי נושאים וקהל יעד, לבדוק עלויות של בתי דפוס, לחשוב על ציוד תעשייתי יותר לחלק מהסדנאות ובעיקר לחלום ולפנטז. מה אעשה השנה? איפה אני רוצה להיות בשנה הבאה? ובעוד 5 שנים? תמיד יש לאן לגדול ולאן להתפתח ואני עדיין מרגישה שאני בדרך. כבר לא ממש בהתחלה, אבל בהחלט לא לקראת סיום. בגלל שהתוכניות האלו עזרו לי לחלק את הרעיונות לפי נושאים, אני שמחה לבשר לכן על קטגוריות חדשות של סדנאות. עד עכשיו חילקתי את הסדנאות שלי לשלוש קטגוריות - עיצוב אלבומים, תפירה למתחילות ותפירה למתקדמות. שלוש קטגוריות שיש להן עוד הרבה מיץ בקנקן לשנה הקרובה, אבל הנה צצו להן עוד קטגוריות חדשות - סדנאות עור (עם עבודה ביד ולא במכונה), סדנאות נייר (שבהן יש יותר יצירה בנייר ופחות עיצוב אלבומים כדי שיהיה פחות מפחיד מעיצוב מיני אלבום שלם) וסדנאות תפירה למתקדמות פלוס. למי מיועדות סדנאות התפירה למתקדמות פלוס? הן מיועדות לאלו שמגיעות לסדנאות של המתקדמות ומסיימות אותן עם מרץ להמשיך. כאלו שמתאכזבות שהסדנא נגמרה (גם אם המוצר יצא יפיפה) כי סיימנו לתפור. אלו שיוצאות מהסדנא עם חיוך רחב ואנרגיה לכבוש את העולם כי הן יצרו משהו במו ידיהן והן מאושרות עד הגג. כאלו
לדף הרשומה

וזו רק ההתחלה...

שבועיים עברו מאז תחילת החופש הגדול ואם הוא ימשיך כמו שהוא התחיל לא נראה לי שאשרוד אותו בשלום. מזג האויר דוקא משתף פעולה אבל כנראה שמרקורי נמצא בנסיגה (ככה לפחות ההורוסקופ אומר) כי כששוברים יד ביום השני של החופש הגדול זה אומר שמשהו פה לא מאוזן. לא אני שברתי את היד אלא לי - ביום השני של מחנה ההתעמלות אומנותית היא לקחה סיבוב לא נכון ונחתה על היד. הנה הלכו התוכניות של שלושה שבועות מחנה, תוספות של אימוני נבחרת, תוספות של שיעורי בלט, מחנה של הצופים, ללכת לים עם חברים וגם הלכה תחרות אליפות הארץ שהתאמנו עבורה שלושה חודשים... מילא התוכניות, אבל למה בחופש הגדול? לי מבואסת כי היא לא שברה את היד בשנת הלימודים ולפחות היתה מרוויחה מזה משהו - אני מקווה שהיא לא מתכננת שידור חוזר כשתתחיל השנה הקרובה.  החדשה השניה היא שהגיעו התוצאות הרשמיות של הבדיקות לרגישות לגלוטן והסתבר לנו כי אחת ועוד שתיים שווה שלוש.  כל שלושת הבנות  רגישות לגלוטן. ארז ואני לא רגישים אבל כל הבית עובר שינוי מהפכני ודורש תכנון קפדני לפני כל יציאה ארוכה מהבית לגבי האוכל. חסל סדר מקדולנדס (יש!) או קפיצה למאפיה ללחמניות טריות לארוחת הבוקר. אנחנו נמצאים בשלב הניסויים בבני אדם - כל יום מנסים לשנות את האוכל הביתי כך שיזכיר את המקור בלי להסגיר שהוא ללא גלוטן. עדיין לא נמצא תחליף סביר ללחם האחיד אבל יש לנו זמן עד סוף החופש למצוא משהו שהן תהיינה מוכנות לקחת לארוחת עשר בבית הספר. בינתיים אני מתנחמת בעובדה ששלושתן באותה הסירה - זה היה קצת יותר מייאש אם רק אחת מהן היתה צריכה להסתכל בעיניים כלות איך השתיים האחרות אוכלות פסטה (שלא לדבר על תוספת למנת הויכוחים בבית מלא הורמונים נשיים). כל מי שאני מספרת לו על החדשות מספר לי כמה שזה הרבה פחות נורא היום כי יש הרבה תחליפים ומודעות (מה שנכון - אפילו מצאנו ג`חנון, רוגלאך ופיצה ללא גלוטן), אבל עדיין זה לא ממש זה. הבנות דוקא מקבלות את הנושא די בהבנה - אבל אני צופה עוד כמה היתקלויות בנושא בהמשך. אני מקווה שפרטתי לכם מספיק על מיתרי הלב - כי כל ההקדמה הזו היתה תירוץ למה לא כתבתי פה כבר כמעט שלושה שבועות. הצליח לי? הספקנו גם להיות בסרט, ללכת להופעה משפחתית של ווקה פיפל בזאפה (מומלץ!), להסתובב בקניון ולעשות רשימות לשנה הבאה. בקיצור, כל מה שמכיל בתוכו מזגן... מה שעוד
לדף הרשומה

לתת כבוד - חלק ראשון

להית מורה בארץ זה לא קל - המשכורת זוועתית, המערכת מייאשת, התלמידים נהיים פחות מחונכים משנה לשנה והדרישות רק עולות. מצד שני יש חופשים ארוכים בכל הזדמנות, שנת שבתון כל שש שנים ומסיימים לעבוד מוקדם - אם לא מחשיבים את השעות שמשקיעים בבית בבדיקת מבחנים או טלפונים עם הורים מודאגים. אני מודה שאני מקנאה בחופשים ובשנת השבתון - אבל לא בשאר הדברים. עד כמה שאני אוהבת ללמד בסדנאות, אני עושה את זה עם תלמידות שבאות ללמוד מרצונן - ולא עם קבוצת תלמידים שמחשבת כמה זמן יש עד הצלצול. כל שנה לקראת סוף השנה אני מתחילה לחשוב מה להביא למחנכות כתודה על תשומת הלב. זה לא אמור להיות משהו גרנדיוזי או יקר, אלא משהו שמסמל את זה שאנחנו מעריכים את העבודה שהשקיעה המורה במשך כל השנה. אני מודה שיש שנים שבהן אני חושבת שלמורה לא ממש מגיע, אבל לרוב דוקא כן. אני חושבת, וחושבת, וחושבת - ובסוף מגלה שנשארו רק יומיים ומאלתרת או קונה משהו ברגע האחרון. השנה החלטתי שאני אהיה יותר מסודרת - חשבתי מראש על כמה רעיונות ואפילו ניסיתי אותם. הפעם השבוע האחרון ללימודים לא יפתיע אותי! הרעיונות כוללים יצירה כמובן, אבל לפעמים היצירה היא רק התוספת כדי לתת מגע אישי למתנה סטנדרטית. הפוסט הראשון בסדרה הוא הפוסט עם הרעיון הכי בנאלי שיש - קלמר. כן, גם מורה צריכה קלמר - איפה היא תשים את העט שאיתו מתקנים את המבחנים? ואת הטוש שהיא כותבת איתו על הלוח? גירים זה ממזמן כבר פאסה... באחד מהמגזינים היפניים מצאתי שיטה לתפור נרתיק עם רוכסן וביטנה שלא צריך להשאיר בו פתח כדי להפוך - ואת התהליך אפילו צילמתי. כל מה שצריך אלו שתי חתיכות בד עבור הצד החיצוני והביטנה ורוכסן. שתי החתיכות הן באותו רוחב אולם האורך שלהן שונה - הבד הארוך יותר הינו הביטנה. מומלץ להקשיח את הבדים עם פליזלין. הרוכסן צריך להיות ארוך מחתיכות הבד. גוזרים את בד הביטנה בפינות לפי הגודל המסומן בתמונה. מניחים צד אחד של הרוכסן על בד הביטנה כשהוא מיושר עם קצה הבד ושיני הרוכסן כלפי מעלה. מניחים את הבד החיצוני מעל הרוכסן כשהוא מיושר עם הרוכסן. שמים סיכות לכל האורך ותופרים עם רגל רוכסן. לאחר התפר, מותחים את הבדים הרחק מהרוכסן, מגהצים ותופרים תפר נוסף קרוב לרוכסן. מקפלים את שני בדי הרוכסן כך שיצמדו לצד הרוכסן שעדיין לא תפרנו - הבד החיצוני מקופל מעל הרוכסן ובד
לדף הרשומה

גירסת כיסוי

  בשיטוטי הרבים באינטרנט מצאתי הרבה כיסויים - כיסויים לאייפון, כיסויים לכסא, כיסויים לרכב, כיסויים למחברת, כיסויים לספות, כיסויי ראש ואפילו כיסויים למיקסר. מכל הכיסויים, אותי הכי עניינו הכיסויים למכונת תפירה. למה בכלל צריכים כיסוי למכונה? להגן מאבק, לשמור את כל החלקים כדי שאפשר יהיה לנייד אותה בלי לשכוח שום דבר - וכמובן בגלל זו עוד דרך יצירתית להתבטא ולתפור... לפני שנתיים תפרתי למכונות שלי כיסויים - וגם העברתי כמה סדנאות לתפירה של כיסויים מכונה. הכיסויים כללו יותר הקשחה מסיבית עם פליזלין והיו קשיחים כי היה בתוכם חתיכות של פלסטיק גמיש (מפל) שעשה לנו חיים לא פשוטים במהלך התפירה.   בשנתיים הללו גם למדתי לצלם טיפה יותר טוב ואני כבר לא מצלמת בלילה על הריצפה במרתף - להגנתי אוכל רק לומר שלא היה לי כוח לסחוב את כל המכונות לתמונה משותפת בחצר. למרות כל המאמצים, הסדנאות הללו החלו ב-9 בבוקר אבל רובן הסתיימו אי שם בסביבות 4 אחה"צ. היתה תמורה לאגרה ויצאו כיסויים יפיפיים, אבל המשתתפות ואני הגענו לסוף הסדנא על ארבע ועם הלשון בחוץ... קיבלתי מאז הרבה בקשות לסדנא נוספת לכיסוי מכונה, אבל הזכרון של אורך הסדנא והעייפות בסוף תמיד הוציאו לי את החשק לפתוח סדנא עוד כזו. שלא תבינו לא נכון, אין לי שום בעיה לעבוד קשה - אבל סדנא של 7 שעות תפירה היא קשה למשתתפות לא פחות מאשר למדריכה... מאז שכללתי את הגיזרה, הוספתי לה ביטנה תפוחה ומתופרת והורדתי כמעט לגמרי את הפליזלין. שיניתי את המבנה ואת הכיסים - ועדיין הכיסוי מצליח לעמוד בכוחות עצמו. הוא לא קשיח לגמרי אלא מרופד היטב ומצליח לשמור על המכונה  - וזה בעצם כל הרעיון. אני לא מתחייבת שהפעם הסדנא תיגמר בדיוק על הדקה, אבל עד השעה 4 בטוח לא תישאר אף משתתפת! הכיסוי תפור מבד כותנה עבה ובתוכו יש שכבת קנווס לחיזוק. החלק הפנימי עשוי מביטנת אקרילן תפוח עם כיסוי סאטן לבן ותיפורים על מנת שיהיה ריפוד שיגן על המכונה. אל תדאגו, לא תצטרכו לתפר אותה - היא כבר מגיעה מתופרת  .     ל כיסוי יש כיס בכל צד כדי לאחסן את  הדוושה וכבל החשמל וגם פתח עליון עבור ידית הנשיאה - כל מה שצריך כדי להזיז את המכונה ממקום למקום בלי לאבד חלקים בדרך. הכיסים תפורים מכותנה עם קנווס לחיזוק וגם פה יש שכבת אקרילן
לדף הרשומה

המטבח פתוח - סדנא למתחילות (ולא סדנת בישול!)

אני מאוד אוהבת לאכול - חוץ מקוקוס וגויאבה כנראה שאני אסכים לטעום הכל. אוכל צרפתי, איטלקי, יפני, סיני, תאילנדי, מרוקאי, פולני, עיראקי, אנגלי, אמריקאי ואוסטרלי - הכל הולך, כל עוד אני לא צריכה לבשל אותו. אין לי בעיה לבשל שעה שעתיים, אבל בתדירות יומית זה פשוט משעמם אותי. כשאין ילדים אפשר להסתפק בסנדביץ לארוחת צהריים וחביתה וסלט בערב, אבל כשיש ילדים המצפון הפולני נכנס לפעולה ואז חייבים לחשוב לפחות על ארוחה חמה אחת ביום. לא נדיר לתפוס אותי מטגנת קציצות בחצות הלילה או מכינה אורז בשבע בבוקר כי גיליתי שאין מה לאכול במקרר. למזלי התפריט של הבנות שלי די מצומצם (כמו כל שאר הילדים כנראה) - שניצל, קציצות, אורז, פסטה או פתיתים. אני דוקא מאוד אוהבת לאפות - וגם את זה לא עושה מספיק בגלל שאני לא מסוגלת להתאפק (וכך גם שאר בני המשפחה). לא משנה כמה אני אאפה - תוך יומיים (במקרה הטוב) או אפילו באותו היום (במקרה הפחות טוב) הצנצנות כבר מתרוקנות.  הסינרים של בשלנים גדולים בדרך כלל מעוטרים בכתם פה ושם, אבל הסינרים שלי נקיים למופת. אולי זה מעיד על כך שאני לא ממש בשלנית? זה לא בגלל שאני מכבסת אותם לעיתים קרובות, לרוב זה בגלל שאני פשוט שוכחת לשים אותם עלי ברגע האמת. זה לא שאין כתמים, הם פשוט לא על הסינר אלא ישירות על הבגד עצמו. חוץ מזה, אם הסינר יפה מדי, נכון שאין מצב שתלכלכו אותו? למרות הכל, יש לי 2-3 סינרים בבית והפעם הוספתי עוד שניים לאוסף. זה לא אומר שהם יתלכלכו בזמן הקרוב...    הנה הסינר הראשון - צד אחד שלו עשוי מבד קנווס ועליו כיסים - לכיסים יש עוד שיכבת ביטנה לבנה כדי שיהיו טיפה עבים יותר: למה כיסים? כי תמיד אני צריכה דברים שישארו בהישג יש. בדרך כלל זה הטלפון, אבל גם השעון או טבעת הנישואין (בעיקר אם אני צריכה ללוש משהו ולא רוצה לגרד חתיכות בצק מתחת לטבעת אחרי הלישה), קוקיה לשיער או את המצלמה - בעיקר אם אפיתי משהו ששווה להשוויץ בו. הצד השני של הסינר עשוי מבד כותנה מנוקד ועליו תפורה אפליקציה של לב לקישוט:  אחד התסכולים שלי מהיותי מאותגרת אנכית (שלא לומר נמוכה) היא רצועת הצוואר בסינרים. אם זו רצועה באורך קבוע מראש, היא בדרך כלל גדולה מדי והניר עצמו מתחיל מתחת לגובה החזה. אם אני קושרת קשר כדי להקטין את הרצועה, אני בדרך כלל שוכחת את העובדה שהקשר שם וכמעט חונקת את
לדף הרשומה
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פ ר פ ר י ם אלא אם צויין אחרת