44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"עבודה" נמצאו 29 פוסטים

חמישים ואחת

  לא ייאמנו השינויים שעברו חיי בשנתי החמישים ואחת, ולא קל לי להסביר איך לא הגעתי לכתוב עליהם. לא משום שאין לי תירוצים, אלא משום שהתירוצים נראים לי קלושים. כתבתי על יום הולדתי החמישים , שאכן נחגג ברוב עם, כראוי ליום הולדת עגול שכזה. עוד לפני כן, בקיץ, כתבתי רשומה  שבה פירטתי את כל התיקים שתלויים על צווארי וכופפים את קומתי. צבעתי אותה בצבעים הומוריסטיים, תוך שימוש בממבו ג'מבו הקפיטליסטי שאני מכיר ממקום העבודה שלי. צבעים הומוריסטיים נדרשו, כך חשבתי, כדי לא לדכא את קוראיי ולא לעורר את רחמיהם עלי. והנה, כל כך הרבה השתנה לטובה מאז.    למשל, בעבודה. עשר שנים חלקתי משרד עם פול. בחור טוב, אבל שתלטן חסר גבולות, וגם אימפולסיבי. היות שנשכרתי לעבודה כעוזרו,  נאלצתי להסכין עם גחמותיו ולרקוד לצלילי חלילו, כי רציתי לשמור על מקום העבודה שלי, המקום הכי טוב שהיה לי בשלושים שנות עבודה. ידעתי שהבוס שלנו, אלביס, יצדד בפול בכל עימות שיכולתי ליזום מולו. אלביס היה אף הוא בחור טוב, אך שמרן וחרדתי. היות  שאלביס התנגד לכל שינוי במחלקה שלו,  נדונו אנו – פול, ג'ון, רינגו ואני – להתעסק רק בפתרון תקלות בתשתית הקיימת. מה עשינו בשאר הזמן, זה לא עניין אף אחד. אני הקדשתי אותו לכתיבה. והנה, אלביס פרש לגימלאות בקיץ שעבר. פול התמודד על התפקיד, והפסיד בהתמודדות לדיוויד, שעבר מניהול מחלקה אחרת לניהול המחלקה שלנו. פול החליט לעשות "ברוגז", וסירב להיות כפוף לדיוויד. לבסוף, הוחלט שהוא יעבור למחלקה אחרת, באגף אחר.   כך ירדה מעלי החובה המעיקה להתנהל מולו. אני, ביססתי בשנה הזו מערכת יחסים טובה עם דיוויד. ברגע המתאים, ביקשתי לעבור למשרדם של ג'ון ורינגו.  היות שכבר לא הייתי עוזרו של פול, היה זה אך הגיוני  להושיב אותי עם עובדי המחלקה הנותרים. הרבה יותר נעים לי לשבת איתם. לפני חדשיים גם קיבלתי סוף סוף מטלה משמעותית, שדרוג גרסה של רכיב תשתית מרכזי בארגון. אמנם לא מטלה כייפית, אבל לפחות משמעותית, כזו שתאפשר לי לצמוח ולהיות משמעותי בארגון. דא עקא, שהזמן שאני משקיע בשדרוג הזה בא על חשבון זמן המשרד שהייתי מקדיש לכתיבה. התירוץ השני שיש לי להתמעטות הכתיבה שלי הוא שתי קבוצות וואטסאפ של תירגול השפה הספרדית,
לדף הרשומה

אשליה והתפכחות

כריסטיאן היקר לא טעית כשהערת, שאני נראה ונשמע מדוכדך מאז הבחירות האחרונות לפרלמנט הישראלי. ככל שאני מתאמץ לחזור לשגרה, להמשיך הלאה, לא להתבוסס ברחמים עצמיים, לפעמים נשמטת המסיכה, והפנים האמיתיות שלי מתגלות, והן מדוכדכות. איני מופתע שזה קורה לי דווקא איתך: היות שאינך אחד מאיתנו, היות שאינך חי בינינו, הצורך שלי להסתיר ממך דברים קטן יותר. ההגנות מתרופפות. כאן בארץ, האנשים שחולקים עמי מערכת ערכים ליברלית מדוכדכים גם הם, והם לא צריכים מישהו שיזכיר להם את תבוסתם, תבוסתנו. איתם אני שותק על זה, כדי לא להרחיק אותם מעליי. ואילו האנשים כאן, שמחזיקים במערכת ערכים לאומנית-שמרנית, תבוסתנו היא בשבילם הוכחה לצדקתם, וגם הזדמנות להתענג על קצת שמחה לאידנו. אתה רואה, יאמרו הם, אמרנו לך. אתה מתנשא, אתה גזען, אתה תלוש, אתה מנותק, ובגלל זה שוב פעם אכלת אותה. איתם אני שותק על זה כדי להרחיק מעלי את האמירות האלה. מאמץ רב אני משקיע בשתיקה הזו, בהעמדת הפנים כאילו לא אכפת לי מפוליטיקה, כאילו גם אם היה אכפת לי בימים הראשונים, הנה עכשיו התגברתי והמשכתי הלאה. במיוחד בעבודה, ששם מתעוררים לפעמים ויכוחים פוליטיים קולניים, מהסוג שנחסך ממני בחוג המשפחה ובקהילת הייעוץ ההדדי. ברגעים כאלה, אני נכנס למשרדי וסוגר את הדלת. אם זה לא עוזר, אני ניגש למתווכחים ומבקש שינמיכו את קולותיהם. אינני מתערב בויכוח ואיני מציג את דעותיי הליברליות, אף שאני משער שחבריי לעבודה מנחשים אותן. אני מתכוון לעבוד עם האנשים האלו עוד הרבה שנים, ואם אחשוף אותם למלוא עצמת רגשותיי, אין לי ספק שייותרו משקעים, גם אצלם וגם אצלי. טוב שאתה קיים בחיים שלי, איתך אני יכול לדבר על זה חופשי. אולי אתה מתפלא שיש לי רגשות כל כך חזקים בקשר לפוליטיקה, ושאני משתמש במלה הקשה "תבוסה". הרי חיי לא הולכים להשתנות באופן משמעותי בעקבות הבחירות האחרונות לכנסת. המצב הכלכלי שלי טוב יחסית, וממשלה ליברטריאנית, כזו ששואפת להפחית מסים ולצמצם בהתאמה את השירותים לאזרח, רק תיטיב עם החסכונות שלי. אמנם איני מתגורר בדירה בבעלותי, אבל זה לא בגלל בועת הדיור הבלתי מטופלת, זה רק משום שהחיים שלי בבלאגן שאינני מצליח להשתלט עליו. אלה אינן שנות השמונים המוקדמות, שנות הבגין-בגין, שבהן היה נדמה שהמשק הישראלי צועד אלי אבדון, והיה צריך את שמעון פרס שיבוא ויציל
לדף הרשומה

פוסט של אחרי מלחמה

ערב ט' באב וכל ט' באב עברו עלי במשרד. טיפלתי בשדרוג גרסה למוצר תוכנה שאני אחראי לו, ושהארגון כולו משתמש בו. היות שבט' באב רבות מהפונקציות בארגון מושבתות, חשבתי שזה יהיה זמן מתאים לבצע את השינוי. בארגון שלנו, אין דרך לבצע שינויי תשתית בלי לפגוע בשירות. הארגון לא מוכן להשקיע בזה את הכסף שנדרש כדי שלא תהיה פגיעה בשירות. ומדובר בהרבה הרבה כסף. החברה האמריקאית שמייצרת את מוצר התוכנה הודיעה, שהגרסה הנוכחית תפסיק להיתמך באוקטובר. זה לא אומר שהיא תפסיק לעבוד ולתת שירות, זה רק אומר שאם יתגלו תקלות חדשות, לא אוכל לפנות ליצרן בבקשת תמיכה. נדיר שמתגלות תקלות חדשות בגרסאות ותיקות. כלומר, יכולתי לדחות את השידרוג הזה לזמן אחר, ואף אחד לא היה בא אלי בטענות. רק אם הייתה מתגלה תקלה חמורה, והיה צורך בפנייה ליצרן, אז הייתי חוטף ביקורת קטלנית. וגם אז, לא היו מפטרים אותי על זה. רק צועקים. אז יזמתי את השינוי הזה, ודרשתי מאנשים בארגון להיערך לזה, וספגתי צעקות, מה פתאום לשנות משהו שעובד ולמה דווקא בערב ט' באב, וצלחתי את כל מסלול הייסורים, והגעתי למשרד בעשר בערב, וביצעתי את השינוי. בשתיים עשרה וחצי יצאתי הביתה בתחושה שהכל בסדר, באחת ומשהו נרדמתי, ובשתיים העיר אותי הטלפון של אחראי המשמרת, שבישר לי על תקלה חמורה בגרסה החדשה. הצלחתי איכשהו לסדר איזה מעקף זמני שייתן לי עוד שעתיים שינה, ויצאתי שוב מרעננה לתל אביב. כל היום חיפשתי את סיבת התקלה, גם ליצרן פניתי, ולא מצאתי. אנשים שנשלחו לעזור לי, גם הם לא מצאו פתרון, או אפילו מעקף שיחזיק מעמד לאורך זמן. נאלצתי לחזור לגרסה הקודמת. נאלצתי לתת הסברים. בדרך הביתה, בקושי מחזיק את העיניים פקוחות על הכביש, חשבתי לעצמי שזה גם הסיפור של המלחמה האחרונה, מבצע צוקאהארה או איך שקראו לה. יצאנו אליה בלי חשק, ידענו שלא מחכה לנו פרס גדול בקצה השני, התמודדנו עם ביקורת קטלנית מימין ומשמאל, קרו לנו דברים שלא תכננו שיקרו, התקדמנו ככל שהאמריקנים איפשרו לנו, שילמנו מחירים, ובסוף נאלצנו לחזור למה שהיה לנו רק לפני כמה חודשים המובן מאליו. ועם כל התיסכול שכרוך בכך, עם כל העצבים והצעקות, זה כנראה היה הדבר הנכון לעשותו. אפילו שזה לא נגמר בהפי אנד הוליוודי.    
לדף הרשומה

ארבעים ותשע

אהובה ואני נולדנו באותו תאריך, אף כי לא באותה שנה. אני זוכר שגיליתי את זה בדייט השני שלנו, ושזה הגניב אותי. אולי אפילו זה הגביר את המוטיבציה שלי להשקיע בקשר איתה, המחשבה על זה שיהיה לנו יום הולדת באותו היום. כשהייתי נשוי, תמיד העיקה עלי המחשבה, שאולי גרושתי משקיעה ביום ההולדת שלי יותר מכפי שאני משקיע בשלה, והמתנה שהיא תקנה לי תהיה קולעת ומוצלחת יותר מזו שאקנה לה. תמיד חששתי, שהיא תדפוק לי סצנה דווקא ביום ההולדת שלי ותחרב לי את היום. חשבתי, ובדיעבד אני יכול לומר שצדקתי, שאם לי ולבת זוגי העתידית יהיה יום הולדת באותו יום, נוכל לשאת ביחד את כל הרגשות שעולים ביום הזה. כלפי חוץ, זה נראה כאילו אהובה עושה עניין גדול מיום ההולדת שלנו, ואני לא. אבל ביני לביני אני יודע, ועכשיו גם אתם יודעים, שאני עושה מזה עניין לא פחות ממנה. רק בלי להוציא את זה החוצה. אני מתפדח לדבר על זה. אני אמור להיות מעל זה, לא? לאורך חיי, צברתי לי כמה הכרויות עם עוד אנשים שנולדו בתאריך שלי. ראשון לכולם היה ברוך , שהיה חבר שלי ב כיכר צפניה . הוא גם נולד באותה שנה כמוני, מה שאומר שנולדנו ממש באותו יום. הוא נשאר חבר שלי עד שסיים את בית הספר היסודי. הוא עבר ללמוד בבית ספר חקלאי אי שם, והקשר בינינו גווע. אחר כך הייתה כ `, שהייתה בכיתה המקבילה בשלוש השנים האחרונות של היסודי, ובכיתה שלי בכיתה הראשונה בתיכון. היא הייתה מבוגרת ממני בשנה, ורוב הזמן דווקא לא היינו חברים כל כך טובים. אבל בתחילת שנות האלפיים, כשעלה לאוויר אתר "חבר`ה", היא יצרה איתי קשר. נפגשנו פעם אחת, ונוכחתי שהיא נהייתה הרבה יותר נחמדה עם השנים. קיוויתי שתיווצר בינינו חברות, אבל מה שנוצר היה קשר טלפוני מזדמן, ששיחה ביום ההולדת שלנו הייתה חלק מרכזי שלו. לפני שנתיים היא יזמה וארגנה פגישת מחזור של בית הספר היסודי, ואני התגייסתי לעזור לה. גם זה לא שידרג את הקשר בינינו. אבל נשארנו חברים בפייסבוק. כשהיינו שנינו בכיתה ט`, הייתה לנו מדריכה בשומר הצעיר, שאף היא חלקה איתנו את תאריך יום ההולדת. ל` הייתה טיפוס צבעוני מאד, בת של עיתונאי ידוע שהפנתה גב לחיים המפנקים של תל אביב, הלכה להיות ילדת חוץ בקיבוץ בנגב, ובאה לאשקלון בתור קומונרית, קנאית עד אין קץ לערכי התנועה ולטבע המדברי. היא באה בסערה גדולה ועזבה ביבבה חרישית, היות שלא השכילה להתמודד עם
לדף הרשומה

ס נובאם גודאם

06/09/2013
יש אנשים שאני חולף על פניהם בדרך למשרד, יש אנשים שחולפים על פניי בדרך למשרד, ויש גם אנשים שחולפים בחיי כשאני יושב במשרד. אני מתכוון, אנשים שמופיעים יום אחד, אני רואה אותם במשרד כמעט מדי יום במשך כמה חודשים, ואז הם נעלמים, לתמיד, בלי להשאיר בחיי שום חותם. אפילו סתם ברחוב אני לא פוגש אותם. אני בעצם מדבר על המנקות, אותן נשים קשות יום שמנקות את המשרדים שלנו במשך היום. נקטתי תחילה לשון זכר, רק משום שפעם אחת הופיע במשרד גבר מוזר למראה, וביצע את אותן עבודות ניקיון, שבדרך כלל מבצעות אותן נשים בלבד. כיוון שהיה גבר, וכיוון שהיה מוזר למראה, דיוקנו נחרת בזכרוני. הוא לא היה אצלנו זמן רב. אולי חברת האחזקה פיטרה גם אותו כעבור כמה חודשים, כדי לא לזכות אותו בהגנת החוק. אולי התקדם ונהיה בוס, כמו שקורה להרבה גברים בסביבת עבודה נשית. גם הוא, כמו כל המנקות כמעט, היה מיוצאי חבר העמים, והיה מבוגר. חלק מהמנקות מחפשות את קרבתנו, מנסות לפתוח איתנו בשיחה. זה קורה בעיקר עם המשובצות למשמרת הבוקר, כשאנחנו רק מתחילים להגיע למשרד, כמה מאיתנו עוד עומדים בפינת הקפה ומקשקשים. אחרות נמנעות מאיתנו, ורק נועצות בנו מבטים זועמים, לפעמים גם מרעימות עלינו בקולן כשאנחנו דורכים על הרצפה הרטובה, או נכנסים לשירותים בדיוק כשהן תכננו לנקות אותם. אנחנו מודעים מאד למצבן העדין ולגורל שזימן לנו מצב טוב מזה שלהן, ומשתדלים לנהוג בהן נימוס מופלג. באלו שמחפשות את קרבתנו, אנחנו נוהגים חביבות, ומשתדלים שהיא לא תהיה חביבות פטרונית. כשהתחלתי ללמוד רוסית, הייתה לי פנטזיה להבין את הפטפוטים של המנקות זו עם זו. לא הגעתי לשם עדיין, אבל התידדתי עם הבוסית שלהן, לודה. לודה, מגניב אותה שאני לומד רוסית, והיא מאד מבסוטית כשאני מברך אותה לשלום ומדגים לה משפט חדש שלמדתי. בניגוד לרוב העובדות שלה, היא נמצאת אצלנו כבר כמה שנים טובות. כאמור, רוב המנקות נעלמות יום אחד, ולא רואים אותן יותר, גם לא סתם ככה ברחוב. היו אצלנו כל כך הרבה, שאת רובן הגדול כבר איני זוכר. אבל את סווטה אני עוד זוכר, למרות שכבר עברו כמה חודשים מאז הפסיקה לנקות אצלנו. גם סווטה הייתה מיוצאי חבר העמים. היא הייתה מאלה שלא מחפשים את קרבתנו. הייתה עושה את עבודתה בשקט, בראש מורכן, גם עם חברותיה למשמרת לא פטפטה כמעט. פניה עטו הבעה עמוקה של באסה, עיניה היו
לדף הרשומה
12345
נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שושן פרא אלא אם צויין אחרת