44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"ספרים" נמצאו 33 פוסטים

עפיפונים – רומאן גארי

  קיבלתי את "עפיפונים" במהדורה חדשה מתנה מאחותי לחג הפסח. אמנם היה פתק החלפה, אבל אמרתי, אולי בכל זאת אשמור אצלי את הספר, בכל זאת מתנה מאחותי, ואולי גם אקרא אותו, בכל זאת הפרנקופילים שבינינו משבחים ומהללים אותו כל כך. עלילת הספר, מתוך ויקיפדיה (ספר שיש עליו ערך בויקיפדיה, בטח שווה לקרוא אותו,לא?): העלילה מספרת את סיפור אהבתו האובססיבית של נער צרפתי מכפר קטן בנורמנדי בשם לודו, ללילה נערה פולנייה בת למשפחת אצילים עתיקה. עת שפורצת מלחמת העולם השנייה מתפצלות דרכיהם כשהיא נשארת בפולין והוא בצרפת. לודו מתאבל על המרחק שבינו לבין אהובתו ועל שליטת הנאצים בצרפת.  לודו מצטרף לתנועת ההתנגדות הצרפתית אליה הוא מוזמן על ידי מאדם ז'ולי, יהודיה בעלת בית בושת שמשנה את שמה וזהותה כדי לשרוד, ופעילה בסתר בתנועת ההתנגדות. בין לבין העלילה גם מספרת על דודו שוחר השלום של לודו, אמברואז פלרי, שהוא לוחם חופש ובונה עפיפונים (מכאן שם הספר). עלילת משנה נוספת מתארת את מאבקו של השף מארסלן דופרה, בעליה של מסעדת "קלו ז'ולי", לשמור על כבוד המטבח הצרפתי. דופרה אמנם משרת את הקצונה הנאצית שבאה לסעוד אצלו, אך הוא רואה את עצמו כ"שומר על הגחלת" של גדולתה של תרבות צרפת. העלילה רצופה באנקדוטות על אירועים אמיתיים שהתרחשו במהלך המלחמה, כגון הפרק בו נוסע אמברואז פלרי לכפר לה שמבון-סור-ליניון ועוזר לתושבי הכפר ולמגדה ואנדרה טרוקמה להציל יהודים. העלילה שואלת גם מהי שפיות ומהו טירוף כאשר אמברואז פלרי ולודו נחשבים בתחילת המלחמה למשוגעים כאשר הם מצטרפים למחתרת ונחשבים לפניה למשוגעים זה בגלל תחביב העפיפונים וזה בגלל עודף הצלחה בחישובים. היחיד שלומד להעריך את שגעונותיהם בזמן ההוא הוא המורה למתמטיקה של לודו שהפך למנהיג במחתרת ולפני המלחמה ראה בלודו המחונן צרה. כשלודו מתרחק מלילה הוא עצמו חש שהוא משתגע ומצליח להוציא אישורים רפואיים לשגעונו שמאפשרים לו להלך בשדות ולהעביר ידיעות עבור המחתרת באין מפריע. אביה של לילה מאבד את שפיותו עם פרוץ המלחמה וזו חוזרת לו, כבדרך נס עם סופה. לודו בטוח שהאיש פשוט לא יכל לשאת בדאגות או בחובות המלחמה. הספר כתוב בשפה נגישה מאד, נטולת התחכמויות, גם מחולק לפרקים קצרים. סיפור האהבה הנאיבי מתממש אף הוא במהירות, ללא שהיות
לדף הרשומה

נער קריאה - ברנהארד שלינק

  כל אימת שאני נוסע לטייל באירופה, אני אוהב לקחת אתי לשם ספר, שעלילתו מתרחשת ביעד הטיול שלי. לנסיעתי לברלין ולדרזדן לא הספקתי לבחור לי ספר כזה, אבל לאחר ששבתי, קלטה עיני בספריה הציבורית את "נער קריאה" של ברנהארד שלינק, שיצא לאור מחדש בעברית בעקבות יציאתו לאקרנים של הסרט שהופק על פיו, סרט בו צפיתי עם אהובה בחורף 2009. נו, אמרתי לעצמי, אם לא ספר על ברלין ודרזדן, שיהיה ספר על גרמניה. זכרתי גם, שכאשר הספר יצא לאור, באמצע שנות התשעים, הוא חולל שערוריה זוטא בחוגי האינטלקטואליים. זכרתי טענות, לפיהן שלינק מבקש לנער מעל העם הגרמני את אחריותו לשואה, או מבקש מהעולם שיבין את הגרמנים. על כריכת הספר מופיע דיוקנה של קייט ווינסלט, כוכבת הסרט, כתפיה חשופות ובעיניה מבט מפתה. מתחת לכותרת הדפיסה ההוצאה לאור את המלים "רב מכר עולמי". גם זכרונותיי משנות התשעים, גם סרטו של סטיבן דולדרי וגם הכריכה של המהדורה החדשה, כולם עושים עוול לספר, ולמי שיכול היה להנות ממנו. מדובר בספר מתוחכם, מרתק, מטריד, מעורר למחשבה וטוב הרבה יותר מהסרט שנעשה על פיו. ועם זאת, זהו ספר קל לקריאה וקצר, לא מסכת ארוכה ומייגעת של טיעונים וטיעונים שכנגד. הספר מגולל שלושה פרקים בחייהם וביחסיהם של מיכאל ברג וחנה שמיץ, בגרמניה המערבית המתאוששת אחרי המלחמה. בפרק הראשון, מיכאל הוא נער חולני בן חמש עשרה, תלמיד תיכון ממשפחה בורגנית. הוא פוגש את חנה, רווקה בת שלושים ושש שעובדת ככרטיסנית בחשמלית, והיא לוקחת לה אותו כמאהב. למפגשיהם יש תבנית קבועה: הוא בא לדירתה אחרי בית הספר, היא רוחצת אותו, שוכבת איתו, ולאחר מכן, הוא קורא לה טכסטים ספרותיים. בפרק השני, מיכאל הוא כבר סטודנט למשפטים. במהלך סמינר שהוא רשום אליו, הוא נדרש להתייצב יחד עם בני כיתתו במשפטן של חמש נשים, שומרות במחנה עבודה בתקופה הנאצית, שמואשמות באחריות למותן של עשרות נשים יהודיות, שהיו כלואות במחנה. חנה היא אחת הנאשמות, והתנהלותה התמוהה במהלך המשפט גורמת לכך שהיא תסומן כנאשמת העיקרית, וייגזר עליה העונש הכבד ביותר. מי שצפה בסרט יודע מהי הסיבה להתנהלותה התמוהה, או לפחות מהי הסיבה שמיכאל תולה בה את התנהלותה. במהלך המשפט מסתבר, שגם במחנה העבודה נהגה חנה לקחת לה אסירות צעירות וחלשות כדי שיקראו באזניה טכסטים. אחר כך הסירה מהן את חסותה, והן
לדף הרשומה

גרעין של אמת - זיגמונט מילושבסקי

שנות האלפיים רואות סוג חדש של רומנים בלשיים, שבהם תעלומת הרצח ופתרונה הם פלטפורמה עליה תולה הסופר את הביקורת החברתית שלו. בדרך כלל זו ביקורת מהצד ההומניסטי ליברלי על הממסד השמרני בארצו של הסופר, ועל החוגים השמרניים שונאי הזרים מהם שואב ממסד זה את כוחו. שתי דוגמאות לסוגה הזו הם סטיג לארסון השבדי עם טרילוגיית "מילניום" שלו, ויו נסבו הנורבגי עם סדרת הארי הולה שלו. ודאי יש גם אחרים, שטרם קראתי שוב דבר משלהם. היות שאני הומניסט ליברל, הביקורת ברומאנים הללו נעמה לאזניי. בקשר לחוגים השמרניים, לא צריך לדאוג להם, מן הסתם הם לא קוראים ספרות מהסוג הזה. לאחרונה תורגם לעברית ופורסם "גרעין של אמת", רומאן בלשי מאת זיגמונט מילושבסקי הפולני. לא התלוותה אליו מתקפת יחסי ציבור משום סוג שהוא, ואני שמעתי עליו דרך פורום " תרבות פולין " ב"תפוז", שבו אני גולש. כמו שקוראיי יודעים, אני מתעניין בפולין ובתרבותה, ולא רק בהקשר היהודי. לפיכך, מיהרתי ורכשתי עותק מן הספר, לפני שייעלם מן החנויות, ומי יודע מתי, אם בכלל, יגיע לספריות ההשאלה. על הדש האחורי של הכריכה כתוב: "גרעין של אמת" הוא ספר מתח המתרחש בפולין של ימינו ומוציא את השד האנטישמי בקרב תושבי העיירה בה פועלות דמויותיו ומעיד על גזענות שעדיין קיימת בחברה בפולין ובעצם מעולם לא נעלמה אלא רק שינתה צורה. עם התפרקות נישואיו עוזב התובע המשטרתי תיאודור שָצְקִי את משטרת ורשה ועובר לעיר השדה סָנְדוֹמיֵיז '.בעיר הציורית והמנומנמת, העשירה במוזיאונים ובכנסיות, נמצאה גופת אישה מנוקזת מדם, ובקרב תושבי העיר עולה החשד שהרצח נעשה כחלק מפולחן יהודי. כזר בעיר, שצקי נאלץ לחקור את הרצח כמעט בכוחות עצמו תוך שהוא מתמודד עם רווקותו המחודשת. עלילה מרתקת, גיבור כריזמטי ובעל לשון חריפה, ותיאור רגיש של מהלך החקירה מתלכדים לכדי רומן מתח משובח הבוחן כיצד החברה הפולנית המודרנית מתמודדת - או מתחמקת מהתמודדות - עם הזכרון ההיסטורי של האנטישמיות במהלך מלחמת העולם השנייה ומיד לאחריה . ספרו הראשון של זיגמונט מילושבסקי   , Entanglement זכה בפרס היוקרתי High Calibre Award ואף עובד לסרט. בעברו עבד כעיתונאי וכעורך במהדורה הפולנית של ה"ניוזוויק". אשר לתעלומת הרצח ולפתרונה, צר לי לומר שלא נפלתי מהכיסא. התובע
לדף הרשומה

ג'ונתן פראנזן - חירות

זהו סיפורם של וולטר ברגלנד ואשתו פטי, בתם ג'סיקה ובנם ג'ואי, וידיד המשפחה ריצ'רד כץ. זהו גם סיפורה של ארצות הברית בתחילת המאה העשרים ואחת, או יותר נכון, סיפורן של הקבוצות בחברה האמריקנית שהסופר מכיר מקרוב. או אולי, סיפורה של הפוליטיקה האמריקאית והנושאים שהעסיקו אותה בתקופה המתוארת: קשרי הון שלטון, פיגוע מגדלי התאומים, המלחמה בעיראק, איכות הסביבה. האופן שבו האובססיה האמריקאית לחירות אישית תשבש כל ניסיון לפתרון בעיות חברתיות. הכתיבה הסוחפת של פראנזן, והעלילות העסיסיות שהוא רוקם, מקלות על עיכול הדיונים הפוליטיים שלו. ועדיין, תחושתי בזמן הקריאה הייתה שהיומרה נוכחת בכל עמוד של הספר. יומרה להיות אחד הרומאנים האמריקאים הגדולים. וולטר ברגלנד הוא איש נפלא: הגון, חרוץ, מוסרי, טוב לב, ערכי. ריצ'רד כץ היה השותף שלו במעונות ונהיה חברו הטוב. ריצ'ארד הוא טיפוס בוהמי, שרמנטי, אפל, פתיין, נרקיסיסט, ציני. פטי אמרסון חשקה בריצ'רד כץ השרמנטי, אך לבסוף נישאה לוולטר ברגלנד טוב הלב. נולדו להם שני ילדים: ג'סיקה, הגונה וחרוצה כמו אביה, וג'ואי, נרקיסיסט ושרמנטי כמו מי שיכול היה להיות אביו. וולטר הוא דמוקרט ליברל, כמובן. ג'ואי נהיה רפובליקאי שמרן. הסיפור נמסר מנקודות המבט של פטי, וולטר, ריצ'ארד וג'ואי. פרנזן מלגלג על כולם, אבל גם מאד מבין את כולם ואינו שונא אף אחד מהם. הכתיבה של פראנזן היא רחבת יריעה, שנונה וקולחת, ספוגה כהוגן בסקס, סמים ורוקנרול. הקלישאה אומרת על ספרים כאלה שאי אפשר להניחם מהידיים, אבל האמת היא שאני נדרשתי להניחו מהידיים לעתים קרובות. וזאת, משתי סיבות. ראשית, קשה היה לי עם האכזריות שנוהגות הדמויות הראשיות זו בזו, למרות שהן בעליל אוהבות זו את זו. במיוחד נכמר לבי על וולטר ברגלנד, הדמות שהתאהבתי בה כבר מתחילת הרומן, ולא הפסקתי לאהוב עד סיומו. פראנזן נתן לוולטר הרבה תכונות טובות ומתנות גורל ממוזלות, אבל גם המיט עליו שורה של אסונות ובגידות, תוך שהוא רומז לקורא שוולטר עצמו אשם בצרות שנפלו עליו. שאלמלא תבע מעצמו ומאחרים נורמות מוסריות כה גבוהות, אלמלא הקדיש את חייו להצלת העולם, אלמלא היה כה מלא תקווה, אולי היה יכול לחסוך מעצמו חלק גדול מן הצרות הללו. אולי התכוון פראנזן לומר את אותם הדברים על ארצות הברית כולה. מה אעשה, שקשה לי לקרוא על דברים רעים שקורים לאנשים טובים, בעיקר
לדף הרשומה

ספרים

    כבנם של מנהל ומורה, נחשפתי לספרים כבר בגיל צעיר מאד. מגיל צעיר אני זוכר מדפי עץ בסלון, ועליהם ספרים לרוב. לא ספרים מהודרים, ספרים שנקבצו מפה ומשם: ספרים ששמשו את הוריי כשלמדו בסמינר למורים, ספרים שחולקו כשי של הסתדרות המורים, ספרים שניתנו במתנה לחותמים על מנוי לעיתון, ספרים שהתקבלו כמתנות. כמה מהם כבר אז נראו ישנים מאד, כאילו לא נפתחו מזה זמן רב. יש לי זכרון מאד ברור, שבו אני יושב על ברכיו של אבא על הספה בסלון בכיכר צפניה , ואבא קורא לי ממהדורת וולט דיסני של "שלגיה", מבאר לי מלים קשות כמו "בחשאי". אחותי הטובה, ששימשה גם כשמרטפית שלי, לימדה אותי לקרוא. יש לי זיכרון ברור מהיום שבו בא לה הרעיון הזה, שנגמרו לה הרעיונות לדברים שיכלה לעשות אתי ולא עשתה כבר מיליון פעמים. כשהייתי בגן חובה כבר קראתי בשטף ועוררתי התפעלות כללית. ההתפעלות החלה להתפוגג בכיתה א', כשהסתבר שאני משתעמם בשיעורים ומפריע. מערכת החינוך, ואבא בתוכה, החליטו להקפיץ אותי כתה . כעת, בכיתה ג', מצאתי עצמי מבודד. לא הצטיינתי בספורט, לא העזתי ללכת מכות עם ילדים גדולים ממני בשנה, ולכן התקשיתי למצוא חברים חדשים בבית הספר. מכיוון ששנה קודם לכן עברנו דירה לרחוב הטייסים , גם לא היו לי חברים בני גילי בשכונה. הספרים נהיו עכשיו חבריי העיקריים. למגינת ליבו של אבא, מצאתי עניין דווקא בספרים בלתי חינוכיים בעליל: ספרי "קופיקו", הקוף המדבר, "תוכידס", התוכי השובב,  ו"דנידין", הגיבור הרואה ואינו נראה. כמובן, בבית לא היו לנו הספרים האלה. אבל היות שנסחבתי עם אבא לכל מקום, ובבתים שאליהם הלכנו היו ספרים כאלה, נח היה לכולם שאטול לי את אחד הספרים הללו, אשב איתו בשקט ולא אפריע למבוגרים בענייניהם. אני מניח שתרועות הצחוק שלי שמחו את לב המבוגרים. מענה הלשון החריף והלגלגני של התוכי ושל הקוף שעשעו אותי מאד. כשניסיתי לנקוט לשון דומה כלפי חבריי לכיתה וכלפי המבוגרים, נוכחתי שזה לא משעשע אותם כלל וכלל. הבידוד שלי גבר עוד יותר. שקעתי עמוק יותר בקריאת ספרים. התחביב שהפך להתמכרות לא חמק מעינו הבוחנת של אבא. למורת רוחו מהספרים הבלתי חינוכיים נוספה עכשיו גם דאגה ביחס למצב החברתי שלי. יום אחד, בחופש פסח או בחופש הגדול, חזר אבא לעת צהריים מבית הספר שלו, מצא אותי רובץ על הספה בסלון עם ספר, והכריח אותי להניח את
לדף הרשומה
12345
נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שושן פרא אלא אם צויין אחרת