44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"נשים" נמצאו 6 פוסטים

הצעה שאי אפשר לסרב לה

  [1] אחרי חתימת חוזה הגירושין ואישורו בבית המשפט, יצאתי סוף סוף מהבית. אחרי שיצאתי מהבית, סוף סוף היה לי קצת שקט. יכולתי להתחיל לשקם את חיי מן ההריסות. הדבר היציב היחיד שהיה לי בחיים היה מקום העבודה: אותה יחידת מחשב בצריפין שבה שירתתי כחייל, וששבתי אליה כעובד קבלן, לאותו מדור עצמו. העבודה הייתה משעממת. היו ימים שלמים שלא הייתה לי בכלל עבודה. פשוט שלמו לי משכורת בשביל להיות נוכח שם, למקרה שיצטרכו מישהו. לא משכורת טובה. לפני הפיצוץ הגדול עם קארין, כבר התחלתי לחפש מקום עבודה אחר, אבל כשבא הפיצוץ, הקפאתי את התכניות לשדרוג הקריירה. פשוט כפפתי את הראש, ונתתי לדברים לעבור מעלי. היו יתרונות להיותי אאוטסיידר, מבוגר בעשר שנים או יותר מכולם, אחד שלא בדיוק מבינים מה הוא עושה שם, ולאן הוא נעלם לפעמים באמצע היום. לא סיפרתי לאף אחד שהלכתי שנתיים לייעוץ זוגי. אחר כך לגישור, ולבסוף לטיפול אישי, אצל אשר נופש. היו לי כמה ידידים במדור, רובם חיילים צעירים שאני בעצמי חנכתי. אלה היו שנות המעבר ממחשבים מרכזיים גדולים לרשתות מחשבים אישיים, תחום שהחיילים הצעירים הכירו טוב ממני. אבל, היה להם כבוד לידע שהיה לי בנושאים הישנים, וגם לניסיון החיים שלי באופן כללי. התידדתי גם עם קובי, אף הוא עובד קבלן, גבר עב כרס, חברהמן ישראלי טיפוסי, בהמי וחביב במזיגה נכונה. שיערתי, שגם הוא בא לחור הזה כדי לצבור ניסיון עם הטכנולוגיה החדשה והנכונה. והייתה עדנה, חיילת שמנמונת וממושקפת, שחיבתה לג'ז קירבה בינינו. עדנה הייתה נשמה טובה. תמיד מוכנה לבצע בחיוך את ההתקנות הכי משעממות. אף פעם לא מתלוננת על תורנויות המטבח. מוצאת צדדים חיוביים ומשעשעים גם בקצינים ובנגדים הכי שנואים ביחידה. תמיד זוכרת את ימי ההולדת של כולם, ומכינה לכולם הפתעות קטנות גם ביתר ימי השנה. עדנה הייתה אחת המשענות הרגשיות העיקריות שהיו לי בדרך שלי אל החופש. אחד הדברים שאפשרו את זה הייתה העובדה שלא נמשכתי אליה. לה, מצידה, היה איזה סיפור התאהבות חסרת סיכוי כלפי בחור שהיה יחד איתה בקורס בממר"ם. גם זה עשה אותה למקום בטוח בשבילי. אני רוצה לקוות שגם אותי בשבילה. שיחות כמו שהיו לי איתה, מעולם לא היו לי עם קארין. לשיחות עם אשר נופש היה אופי אחר. הוא לא רק הקשיב ותמך, ולא רק התעקש שנדבר על הילדות שלי. הוא ממש יעץ לי כיצד
לדף הרשומה

פאוולינה

08/10/2010
קאוץ' סרפינג הוא אתר , שמאפשר לגולש לפתוח פרופיל, ולבקש מבעלי פרופיל אחרים שיארחו אותו בביתם אם הוא מטייל בסביבה. באותו אופן, הגולש גם מקבל פניות לארח אחרים אצלו. ויש גם פורומים ומפגשים, כמו בכל פורטל אחר. הייתה כתבה ב"הארץ" לא מזמן על האתר הזה . מזה ארבעה חודשים, שאהובה ואני רשומים שם. אהובה איבדה עניין כבר אחרי המפגש הראשון, אמרה שהחבר'ה שם מוזרים מדי לטעמה. אבל, היא פרגנה לי שאמשיך ללכת למפגשים ולהיענות לבקשות אירוח. למותר לציין, שאני היחיד משנינו שגולש באתר ומשתתף בפורומים. .
לדף הרשומה

הייתה אחת ה`

[1] כשעלינו לכתה ה`, עברנו כולנו מבית הספר באפרידר לבית הספר החדש בברנע. הילדים של משפרי הדיור מרחוב הטייסים , ילדי העולים מרחוב בר כוכבא, ילדי שיכון צבא קבע בברנע למעלה , הילדים מהוילות. משלוש כיתות ד` בבית הספר באפרידר, התקבצנו כל ילדי ברנע לכיתה ה` גדולה אחת. הצטרפו אלינו ילדים שעברו לברנע רק בקיץ האחרון, שלא למדו איתנו בשנה שעברה בבית הספר באפרידר. שניים מהם למדו בבית הספר שניהל אבא . ה` הייתה אחת מהם , עופר היה השני . במהרה נודע לי היכן ה` גרה. היא גרה בפנטהאוז של אחד משני בנייני .
לדף הרשומה

הייתה אחת ד`

סיפור בעשרה חלקים, או אולי עשרה סיפורים , על מישהי שהיכרתי פעם. ועלי, כמובן. [1] בתחילת שנות השבעים היה גל עלייה גדול לארץ, בעיקר מברית המועצות. עולים רבים הגיעו אלינו , לאשקלון . בנו עבורם שכונה חדשה לאורך רחוב בר כוכבא, הרחוב שיורד מאפרידר, מצטלב עם רחוב הטייסים ומגיע עד חוף הים. במשך כמה קיצים שימש מבנה בית הספר שניהל אבא כאולפן לילדי העולים, אולפן שהוא גם מעין קיטנה. אבא ניהל את האולפן ממשרדו, ואני נשרכתי אחריו לעבודה. מקצת הילדים באולפן גילו עניין וסקרנות כלפי הבן של המנהל. מקצתם .
לדף הרשומה

הייתה אחת ג`

חדר המדרגות של הבלוק שלנו ברחוב הטייסים היה חלל גדול, תחום בארבע פינותיו בארבע הדירות שהיו בכל קומה. החלל היה מכוסה גג פלסטיק ירקרק חצי שקוף, שהניח לאור השמש לחדור. גרם המדרגות עמד במרכזו . בין גרם המדרגות לבין הכניסות לדירות הייתה בכל קומה מין מרפסת כזו, שאפשר היה להשאיר בה אופניים , או סתם חפצים ישנים , חפצים שטרם הוחלט מה ייעשה בהם וכאב הלב לזרוק אותם. במרפסות האלה יכלו הילדים להיפגש ולשחק . במיוחד בימי הקיץ, בבקרים של החופש הגדול. הן לא היו די גדולות בשביל לשחק תופסת או מחבואים, גולות .
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף
12
נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שושן פרא אלא אם צויין אחרת