22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"מדינת ישראל" נמצאו 67 פוסטים

לא כל יום פורים

יש חגים, יום הכיפורים הוא הבולט בהם, שתמיד היו כמו עונש בשבילי, ורק חיכיתי שהם יעברו. את פורים אהבתי דווקא אהבתי. עכשיו גם פורים הוא עונש בשבילי. שיעבור כבר, לעזאזל. יש מדרש תלמודי שאומר שכשיבוא המשיח, יום הכיפורים יהיה כמו פורים. המשיח לא בא, אבל בשבילי, פורים מבאס כמעט כמו יום הכיפורים, ואולי בקרוב יבאס אף יותר.
לדף הרשומה

פרידה מאובמה

19/01/2017
זה סוג של נס שברק חוסיין אובמה עודנו חי, אחרי כל מטחי השנאה שספג בשמונה השנים האחרונות. כעת, כשהוא מסיים את כהונתו כנשיא ארצות הברית, מתחלפים הניסיונות לסלק אותו מהדרך בניסיונות לקעקע את מורשתו, לצייר אותו כרכרוכי שהשאיר אחריו עולם במצב גרוע בהרבה מזה שהיה כשנכנס לתפקידו. אינני מתרשם ביותר מן הניסיונות הללו. אני סמוך ובטוח, שההיסטוריה תראה באובמה את המנהיג הדגול ביותר שקם לעולם המערבי מאז פרנקלין דלנו רוזוולט. כוונתי, כמובן, להיסטוריה שכותבים החוגים הליברלים.
לדף הרשומה

מבחן הזמן

מאור זגורי היקר, אנחנו קונים את "ידיעות אחרונות" בימי ששי, והתחלתי לעקוב אחר הטור שלך במוסף מאז שהתחלת לפרסם אותו. זה, כמובן, אחרי שצפיתי בסדרה שלך " זגורי אימפריה ", והבנתי שאתה אדם שכדאי להקשיב למה שיש לו להגיד. זכור לי שלפני כמה שבועות כתבת טור על המוזיקה המזרחית, ובו הזדעזעת מכך שיש זוגות מזרחיים שמבקשים מהדי ג'יי בחתונה שלהם שלא ישמיע מוזיקה מזרחית. באותו טור מיחזרת את הטענות המוכרות על כך שבמוזיקה המזרחית יש חיים ויש אנרגיה, בעוד שהמוזיקה האשכנזית היא רופסת, עגמומית, חסרת חיים. איך קרא לנו מר בובליל מ"האח הגדול"? "פרידמנים מתים". והנה השבוע, כשהתבקשת לבחור באיש השנה 2015, בחרת ברועי חסן, אותו מהפכן ספרותי דה-לה-שמאטע, שזוכה לאחרונה לעדנה בחוגים האינטלקטואליים בישראל. כתבת עליו, שהוא הקול של הדור הזה, והכברת שבחים על העשייה שלו, שאני עדיין מתקשה לקרוא לה "שירה". בין היתר כתבת, שהיא מעוררת יותר התרגשות מ"הר טרשים קרח". על כך רציתי לומר לך, שהקול של הדור הזה אינו יכול להיות קול שאיננו דתי ולאומני, כי החברה שלנו בדור הזה היא דתית, ולאומנית, מתרפקת על עבר מדומיין מפואר, ומתעניינת בעוול שנגרם ליהודים מארצות האיסלאם, זה שרועי חסן כותב עליו, רק במידה שזה עוזר לה לגייס את היהודים האלו לשרת את החזון הדתי הלאומני. ובקשר לעשייה של רועי חסן, הרי שהיא לא מגיעה לקרסוליים של העשייה שלך עצמך. שום דבר שרועי חסן אמר או כתב לא יזכה לחיי מדף ארוכים כמו אלה של סדרת הטלביזיה שלך, ושל יתר העשייה שלך, שאמנם טרם נחשפתי אליה, אבל אני בטוח שהיא ב איכות לא פחות גבוהה מזו של סדרת הטלביזיה. שום משפט שרועי חסן כתב, לפחות מבין אלה שקראתי, לא ישרוד את מבחן הזמן כמו ש"הר טרשים קרח" של טשרניחובסקי שרד אותו. אבל משפטים שאתה כתבת, ועוד תכתוב, אני מאמין שישרדו. יצטטו אותם, ילחינו וישירו אותם. ישתמשו בהם לפרסומות. עם זאת, אני גם מאד מבין את הריגוש שרועי חסן מעורר בך. התיאוריה של ייעוץ הדדי, בעיקר זו שמקורה באיים הבריטיים, מדברת בהרחבה על המצוקה שחש בן מעמד העובדים שטיפס ועלה אל המעמד הבינוני. הוא כבר לא עובד עם הגוף, הוא עובד עם הראש. הוא יודע דברים שבני משפחתו וחבריו מילדות לא יודעים. יש לו דברים שאין להם. הוא חש
לדף הרשומה

משל הכריכים והפירות

היה היה ילד אחד, שנהג לפתוח את הילקוטים של חבריו לכיתה, לבדוק מה הביאו לארוחת עשר, ולקחת לעצמו כריך או פרי שחשק בהם. לפעמים עשה זאת באין רואים, לפעמים ראו אותו. וצידוק היה תמיד בפיו: הכריכים והפירות הם שלו ממילא, אלוהים נתן לו אותם. אמנם אין לו מקום בבטן לכל הכריכים והפירות, אבל בעיקרון, הכל שלו, כך שלא מדובר בגניבה. היות שפעמים רבות נתפס בזמן המעשה, ספג גינויים מחבריו לכיתה, וגם מכות ספג מפעם לפעם. לפעמים גם ספג אותן מילד שהיה חסר לו משהו בתיק, אף שלא נתפס בשעת מעשה והכחיש את מעורבותו מכל וכל. בכל פעם שספג מכה, היה הילד מתמלא ברחמים עצמיים ומצטווח בקולי קולות: תמיד נטפלים אלי, כולם גונבים ורק אותי מאשימים, רק לי מרביצים, איזה עולם מר ואכזר ואנטישמי. ואני, יותר ממה שאכפת לי על ארוחת העשר שלי, אני לא יכול לסבול את הצדקנות שלו. פשוט לא יכול.  
לדף הרשומה

איראן – אנטומיה של מהפכה

איראן – אנטומיה של מהפכה, אנתולוגיה בעריכת דוד מנשרי וליאורה הנדלמן-בעבור סדרת קו אדום, שנת הוצאה 2009, 324 עמודים אמצעי התקשורת מדווחים לנו השכם והערב על עוינותו של המעמד השליט באיראן לישראל וליהודים, על הסכנה הגלומה בהצטיידותה של הרפובליקה האיסלאמית בטכנולוגיה צבאית גרעינית, ועל הדיכוי שמפעיל השלטון באיראן על אזרחיו שלו, בעיקר על נשים. אבל אני, ברשתות החברתיות יצא לי להיתקל לא פעם בגולשים איראנים בעלי השקפות ליברליות, אנשים חביבים ומרשימים, שלא זיהיתי אצלם שום נימה אנטישמית. פעם, בטיול בחו"ל , הלכתי למפגש קאוצ'סרפרים, והיה שם גבר איראני אחד, שכאשר הוצגתי לפניו, מיהר להבטיח לי שאין לו שום דבר נגד ארצי. אחר כך ראיתי את אשתו, שישבה בצד והייתה לבושה בלבוש דתי. מכאן הסקתי, שהוא לאו דווקא שייך למיעוט החילוני הליברלי באיראן. צפיתי בסרטים שהופקו ברפובליקה האיסלאמית, על אחד מהם גם כתבתי פה . אבל, בהרצאה ששמעתי לפני הסרט, המרצה אמר שהסרטים הללו מיועדים מלכתחילה להפצה במערב, אין להם יותר מדי קהל באיראן. כל המורכבות הזו עוררה בי עניין ורצון לדעת ולהבין יותר, מה גם שבחודש שעבר נחתם הסכם בין המשטר באיראן לבין ארה"ב ובעלות בריתה, הסכם שמכיר בזכותה של הרפובליקה האיסלאמית להחזיק בטכנולוגיה צבאית גרעינית. לפיכך, כשראיתי בספריה העירונית ספר עיון העוסק במהפכה האיראנית, מיהרתי לקחת אותו הביתה לקריאה. הספר אינו קל לקריאה, לא מבחינת הסגנון ולא מבחינת התכנים. אבל למדתי ממנו כמה דברים, שאולי היה כדאי שעוד ישראלים ילמדו אותם, ואולי יפחדו קצת פחות.     הספר הוא אנתולוגיה של מאמרים, שמחולקים לשלוש קטיגוריות: האיסלאם כאידיאולוגיה בהקשר האיראני, האיסלאם באיראן ביחס לאידיאולוגיות אחרות, החברה האיראנית והתרבות האיראנית בין דת לאידיאולוגיה. החלק הראשון כולל שלושה מאמרים, פרי עטם של דוד מנשרי, מאיר ליטבק ואורי גולדברג , שמגוללים את קורות חייו של האייתאללה ח'ומייני, את התפתחות האידיאולוגיה הדתית שלו, ואת צמיחת בסיס הכח הפוליטי שלו. בהמשך, מתוארת שעת הכושר בה הצליח ח'ומייני לנצל את התמוטטות שלטון השאה מוחמד רזה פהלווי, לתפוס את השלטון במדינה, וליישם את העיקרון המרכזי בהגותו הדתית, עיקרון "שלטון חכם ההלכה" ("ולאיתי
לדף הרשומה
12345
נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שושן פרא אלא אם צויין אחרת