44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"התנתקות" נמצאו 6 פוסטים

אריה בחורף

הידיעה על מותו של אריאל שרון הגיעה אלי דרך מסך הטלביזיה בחדר האוכל של מחלקה ז' בבית החולים הגריאטרי "הרצפלד", שם מאושפזת אמי במצב שמאיים להידרדר למצבו של שרון בשמונה השנים האחרונות. שמו של שרון עלה לא פעם בשיחות ביני לבין אחיותיי על המשך הדרך, וגם בשיחות עם אנשי המקצוע: רופאים ועובדות סוציאליות. אמא שלנו, נראה שהיא מוכנה ומזומנה לתת למוות את הפייט שנתן לו הגנרל המנוח. אם אנחנו מאמינים בסיכוייה להחלים כמו שהאמינו הבנים שלו, זו כבר שאלה אחרת. גם לא עומדים לרשותנו המשאבים שעמדו לרשותם בשמונה השנים האחרונות. דמותו של שרון מלווה אותי מאז שאני זוכר את עצמי. אני זוכר שהיה לנו ספר בבית, אחד מאלבומי הניצחון שיצאו לאור אחרי מלחמת ששת הימים. דפדפתי בו הרבה. באחד העמודים הראשונים נדפסו תמונות פספורט של כל אלופי המטכ"ל, ואני זוכר שקלסתר פניו של שרון הקסים אותי. כבר ידעתי לקרוא. תיאור המלחמה בסיני כלל את שמותיהם של שלושה אוגדונרים, שרון היה אחד מהם. אבל אני לא חושב שבגלל זה נדלקתי עליו. אני חושב שזה קשור לזה שהוא היה בלונדי, או לפחות כך זה נראה בצילומים השחורים-לבנים. דימויו כגיבור בעיניי נסדק כשפרש מצה"ל והצטרף לגח"ל, מפלגה שכבר בגיל תשע זיהיתי בתור "הרעים". גם קולו הגבוה, שנשמע עכשיו תכופות במהדורות החדשות של הערוץ היחיד בטלביזיה, לא נעם לאזניי. עכשיו גם היה אפשר לראות כמה שהוא שמן, ולזהות את התוקפנות בטון הדיבור שלו, תוקפנות שהצטרפה לדרך הפוליטית שלו, שכבר כבן עשרה התנגדתי לה בכל לבי. קשה לי לומר את מי שנאתי יותר, את בגין או את שרון. חשתי שבגין הוא אדם מסוכן יותר, ששרון בכל זאת מחובר קצת יותר למציאות. מצד שני, שרון תמיד נראה חזק יותר, נחוש יותר, בריון. התקופה של שניהם ביחד, מ-77 עד 84, זכורה לי כתקופה הכי גרועה בהיסטוריה של המדינה. אבל אולי זה רק משום שהייתי אז תיכוניסט, ואחר כך סטודנט, ובגיל הזה נוטים לראות דברים בצורה מאד דרמטית. ואז, שניהם נפלו. אבל שרון חזר. שרון הגיע לראשות הממשלה בתקופה רעה למדינה, תקופת האינתיפאדה השניה וחידוש פיגועי ההתאבדות. הנצחון שלו בבחירות המיוחדות לראשות הממשלה חרה לי, אבל כבר לא בעוצמות של פעם. נכון, הוא לא קיבל את העונש שלדעתי הגיע לו על חלקו בהקמת ההתנחלויות ובקיומן, גם לא על מלחמת לבנון הראשונה, אבל היי, ממילא כבר הבנתי שבעולם
לדף הרשומה

עוד סבב

עוד סבב של חילופי אש עם העולם הערבי, הפעם בדרום. הדרום קרוב לליבי במיוחד, בכל זאת מדובר בנופי ילדותי. אמנם יש חלקים גדולים מילדותי שהייתי מעדיף לשכוח, אבל איכשהו אני לא קושר ביניהם לבין הנופים והאנשים שחיים בהם. הייתי מאד רוצה להיות חלק מהתארגנות שתאפשר לי לסייע לתושבי הדרום במידת יכולתי. שזה אומר, לעשות מה שאני יכול בלי לסכן את פרנסתי ובלי לסכן את מערכות היחסים שלי. במלים אחרות, אני לא יכול לעבור לגור שם עד שהסבב הזה יסתיים. חורה לי לקרוא באמצעי התקשורת דברים שאומרים תושבי הדרום על האדישות של תושבי המרכז. אני יכול להבין שמעצבן אתכם לראות בטלביזיה שכאן החיים נמשכים כרגיל, אבל היי, למה בדיוק אתם מצפים מאיתנו? ללבוש שק ולעטות אפר? אתם הרי יודעים שהחיים הרגילים שלנו מניבים את המסים שמהם בנוי תקציב המדינה, תקציב שממנו לוקחים את הכסף בשביל "כיפת ברזל". אתם רוצים נתח גדול יותר מהתקציב? דברו עם ראש הממשלה שלנו. למיטב זכרוני, נתתם לו את מרבית קולותיכם בבחירות האחרונות. אני מניח, בצער רב, שכך תעשו גם בבחירות הבאות. מדוע אתם מפנים את הכעס שלכם אלי, ולא אליו? הוא מסוגל לעשות משהו בקשר למצוקות שלכם, אני לא. לפעמים אני מייחל, שכבר יגיע היום שכולם מזהירים מפניו, היום שבו הטילים יגיעו גם אלינו, למרכז. אין לנו מרחב מוגן בדירה השכורה שלנו, והמקלט של הבניין במצב מחפיר. אבל עד כדי כך קשה לי עם התלונות, עד כדי כך קשה לי עם הכעס שמופנה אלי, במרומז או במפורש, שכבר הייתי רוצה לנסות את האלטרנטיבה.
לדף הרשומה

אחר ואחריות

בבוקר אני שומע , שהושגה פריצת דרך במשא ומתן עם המורים, ושהלימודים יתחדשו לאחר חופשת החג. הושגה פשרה . ההתפוררות היומיומית של מערכת החינוך הציבורית תוכל להימשך באין מפריע עד ספטמבר הבא. האלימות בבתי הספר תימשך, גם האלימות נגד מורים. ההישגים של תלמידי ישראל במבדקים בין לאומיים ימשיכו להידרדר. ההורים ימשיכו להפגין חוסר כבוד וחוסר תמיכה במורים. כולם ימשיכו לבוא בטרוניות לראש הממשלה על שאינו מתערב אישית ומתקן בעצמו את כל הקלקולים, עד שלא יעמוד לו כוחו והוא יפנה את מקומו לראש ממשלה אחר, אם .
לדף הרשומה

לא נשכח, לא נסלח

הסיסמה הזו, שנהגתה לראשונה בעקבות רצח רבין ושהכתומים אימצו אותה לאחר ההתנתקות, מהדהדת לי מדי שנה לקראת יום כיפור, כשהעיתונים והפורטלים והפורומים והבלוגים מתמלאים בהטיות של הפועל ס.ל.ח.. השנה, יצא לי לחשוב על זה גם באמצע השנה, כשניהלתי תכתובת בפורום של ייעוץ הדדי על בקשות סליחה קולקטיביות. לדוגמא, בקשת הסליחה של אהוד ברק מהמזרחיים, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, ההתנצלות שדורשים מאיתנו על הנאכבה, האסון הלאומי של הפלסטינים. והנה העניין: הרבה פעמים, אולי במרבית הפעמים, אין אינטראקציה אמיתית ואין הקשבה .
לדף הרשומה

שנאת חינם ?

מדי שנה, בבוא תשעה באב, מתמלא החלל הוירטואלי בהגיגים על שנאת חינם, שבגללה חרב כביכול בית המקדש השני. שנאה היא תמיד נושא אקטואלי ונגיש לכל אחד, ולכן אין להתפלא על אורך השרשורים שנפתחים בפורומים ועל כמות התגוביות (טוקבקים) שמצליח לעורר כל טור בעניין. יש לומר, שגם איכויותיה הספרותיות של האגדה התלמודית על קמצא ובר קמצא, הן מושכות את הלב ומעוררות הזדהות. כל כך מושכות את הלב, עד ששאר האסונות שאנו מציינים בתשעה באב, מחורבן בית ראשון דרך גירוש ספרד וכלה בימינו אנו, כל אלה נדחקים הצידה מפני העיסוק .
לדף הרשומה
12
נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שושן פרא אלא אם צויין אחרת