22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"הכחשה" נמצאו 43 פוסטים

מבחן הזמן

מאור זגורי היקר, אנחנו קונים את "ידיעות אחרונות" בימי ששי, והתחלתי לעקוב אחר הטור שלך במוסף מאז שהתחלת לפרסם אותו. זה, כמובן, אחרי שצפיתי בסדרה שלך " זגורי אימפריה ", והבנתי שאתה אדם שכדאי להקשיב למה שיש לו להגיד. זכור לי שלפני כמה שבועות כתבת טור על המוזיקה המזרחית, ובו הזדעזעת מכך שיש זוגות מזרחיים שמבקשים מהדי ג'יי בחתונה שלהם שלא ישמיע מוזיקה מזרחית. באותו טור מיחזרת את הטענות המוכרות על כך שבמוזיקה המזרחית יש חיים ויש אנרגיה, בעוד שהמוזיקה האשכנזית היא רופסת, עגמומית, חסרת חיים. איך קרא לנו מר בובליל מ"האח הגדול"? "פרידמנים מתים". והנה השבוע, כשהתבקשת לבחור באיש השנה 2015, בחרת ברועי חסן, אותו מהפכן ספרותי דה-לה-שמאטע, שזוכה לאחרונה לעדנה בחוגים האינטלקטואליים בישראל. כתבת עליו, שהוא הקול של הדור הזה, והכברת שבחים על העשייה שלו, שאני עדיין מתקשה לקרוא לה "שירה". בין היתר כתבת, שהיא מעוררת יותר התרגשות מ"הר טרשים קרח". על כך רציתי לומר לך, שהקול של הדור הזה אינו יכול להיות קול שאיננו דתי ולאומני, כי החברה שלנו בדור הזה היא דתית, ולאומנית, מתרפקת על עבר מדומיין מפואר, ומתעניינת בעוול שנגרם ליהודים מארצות האיסלאם, זה שרועי חסן כותב עליו, רק במידה שזה עוזר לה לגייס את היהודים האלו לשרת את החזון הדתי הלאומני. ובקשר לעשייה של רועי חסן, הרי שהיא לא מגיעה לקרסוליים של העשייה שלך עצמך. שום דבר שרועי חסן אמר או כתב לא יזכה לחיי מדף ארוכים כמו אלה של סדרת הטלביזיה שלך, ושל יתר העשייה שלך, שאמנם טרם נחשפתי אליה, אבל אני בטוח שהיא ב איכות לא פחות גבוהה מזו של סדרת הטלביזיה. שום משפט שרועי חסן כתב, לפחות מבין אלה שקראתי, לא ישרוד את מבחן הזמן כמו ש"הר טרשים קרח" של טשרניחובסקי שרד אותו. אבל משפטים שאתה כתבת, ועוד תכתוב, אני מאמין שישרדו. יצטטו אותם, ילחינו וישירו אותם. ישתמשו בהם לפרסומות. עם זאת, אני גם מאד מבין את הריגוש שרועי חסן מעורר בך. התיאוריה של ייעוץ הדדי, בעיקר זו שמקורה באיים הבריטיים, מדברת בהרחבה על המצוקה שחש בן מעמד העובדים שטיפס ועלה אל המעמד הבינוני. הוא כבר לא עובד עם הגוף, הוא עובד עם הראש. הוא יודע דברים שבני משפחתו וחבריו מילדות לא יודעים. יש לו דברים שאין להם. הוא חש
לדף הרשומה

עפיפונים – רומאן גארי

  קיבלתי את "עפיפונים" במהדורה חדשה מתנה מאחותי לחג הפסח. אמנם היה פתק החלפה, אבל אמרתי, אולי בכל זאת אשמור אצלי את הספר, בכל זאת מתנה מאחותי, ואולי גם אקרא אותו, בכל זאת הפרנקופילים שבינינו משבחים ומהללים אותו כל כך. עלילת הספר, מתוך ויקיפדיה (ספר שיש עליו ערך בויקיפדיה, בטח שווה לקרוא אותו,לא?): העלילה מספרת את סיפור אהבתו האובססיבית של נער צרפתי מכפר קטן בנורמנדי בשם לודו, ללילה נערה פולנייה בת למשפחת אצילים עתיקה. עת שפורצת מלחמת העולם השנייה מתפצלות דרכיהם כשהיא נשארת בפולין והוא בצרפת. לודו מתאבל על המרחק שבינו לבין אהובתו ועל שליטת הנאצים בצרפת.  לודו מצטרף לתנועת ההתנגדות הצרפתית אליה הוא מוזמן על ידי מאדם ז'ולי, יהודיה בעלת בית בושת שמשנה את שמה וזהותה כדי לשרוד, ופעילה בסתר בתנועת ההתנגדות. בין לבין העלילה גם מספרת על דודו שוחר השלום של לודו, אמברואז פלרי, שהוא לוחם חופש ובונה עפיפונים (מכאן שם הספר). עלילת משנה נוספת מתארת את מאבקו של השף מארסלן דופרה, בעליה של מסעדת "קלו ז'ולי", לשמור על כבוד המטבח הצרפתי. דופרה אמנם משרת את הקצונה הנאצית שבאה לסעוד אצלו, אך הוא רואה את עצמו כ"שומר על הגחלת" של גדולתה של תרבות צרפת. העלילה רצופה באנקדוטות על אירועים אמיתיים שהתרחשו במהלך המלחמה, כגון הפרק בו נוסע אמברואז פלרי לכפר לה שמבון-סור-ליניון ועוזר לתושבי הכפר ולמגדה ואנדרה טרוקמה להציל יהודים. העלילה שואלת גם מהי שפיות ומהו טירוף כאשר אמברואז פלרי ולודו נחשבים בתחילת המלחמה למשוגעים כאשר הם מצטרפים למחתרת ונחשבים לפניה למשוגעים זה בגלל תחביב העפיפונים וזה בגלל עודף הצלחה בחישובים. היחיד שלומד להעריך את שגעונותיהם בזמן ההוא הוא המורה למתמטיקה של לודו שהפך למנהיג במחתרת ולפני המלחמה ראה בלודו המחונן צרה. כשלודו מתרחק מלילה הוא עצמו חש שהוא משתגע ומצליח להוציא אישורים רפואיים לשגעונו שמאפשרים לו להלך בשדות ולהעביר ידיעות עבור המחתרת באין מפריע. אביה של לילה מאבד את שפיותו עם פרוץ המלחמה וזו חוזרת לו, כבדרך נס עם סופה. לודו בטוח שהאיש פשוט לא יכל לשאת בדאגות או בחובות המלחמה. הספר כתוב בשפה נגישה מאד, נטולת התחכמויות, גם מחולק לפרקים קצרים. סיפור האהבה הנאיבי מתממש אף הוא במהירות, ללא שהיות
לדף הרשומה

אידה – פאבל פבליקובסקי

  קוראיי הותיקים כבר מכירים את העניין שיש לי בפולין, ולכן לא יופתעו לדעת שסחבתי את אהובה לראות את "אידה", סרט פולני עטור פרסים, כבר בשבוע הראשון לעלייתו על המסכים. לא מיד מתחוור לנו מתי מתרחשת עלילת הסרט. הסרט הוא בשחור לבן, מה שמרמז על כך שהדברים קרו לפני שנים רבות. מאידך, במנזר יש ברזי מים זורמים, כך שאנו מבינים שלא מדובר בהיסטוריה רחוקה. אבל מה לנו כי ניתמם, מה פתאום שיקרינו בישראל סרט פולני בהקרנות רגילות, אלא אם הוא עוסק במלחמת העולם השניה ובשואה. במקרה זה, במה שעבר על שורדי השואה בפולין שאחרי המלחמה. בהמשך, להקת ג'ז תנגן את "נאימה" של ג'ון קולטריין. ברי, אם כן, שהעלילה מתרחשת בשנות הששים המוקדמות של המאה העשרים. העונה היא תחילת החורף או תחילת האביב. השמיים מעוננים והאדמה לחה, אך אינה מכוסה שלג ואינה קפואה. גיבורת הסרט, אנה, היא נערה שחיה בבית יתומים של מנזר בפולין. אנה מתכוננת לטכס קבלת הנדרים שלה. למיטב הבנתי, ואיני מכיר היטב את הטכסים הקתוליים, זהו הטכס שיהפוך אותה לנזירה מן המניין. אלא שאם המנזר מזמנת אותה למשרדה ומטילה עליה שליחות: עליה לנסוע לדודתה, שארת משפחתה היחידה, להישאר שם כמה שנדרש כדי לפתור כמה עניינים לא פתורים. הדודה הזו לא באה לקחת את אנה מבית היתומים, למרות המכתבים הרבים שנשלחו אליה. בעל כורחה, אנה נוסעת אל הדודה הזו, ומגלה את מה שהצופה היהודי-ישראלי כבר ניחש מן הסתם: אנה היא יהודיה, שנמסרה למנזר בילדותה, בזמן המלחמה. היא נולדה בשם אידה. הדודה, ואנדה גרוס, חיה לבדה בעיר. כשאידה נוקשת על דלת דירתה, גבר מתלבש ויוצא משם. האם הדודה זונה? האם משום כך סירבה ליצור קשר? לא, היא אשת קריירה. שופטת. קומוניסטית. בשר מבשרו של המשטר הקומוניסטי, אף שכבר ניכרים בה סימני התפכחות ממנו. היא הייתה התובעת הראשית, והורדה בדרגה. אולי בגלל יהדותה, אולי בגלל הרגלי השתייה המופרזים שלה. אולי בגלל המהפך הפוליטי שעברה פולין בשנת 1956, הדה-סטליניזציה . אבל עדיין יש לואנדה מעמד וקשרים. בזכות מעמדה וקשריה, יש לה דירה מודרנית ויש לה מכונית. היא פורשת את חסותה על אחייניתה, ולבקשתה, יוצאת איתה למסע אל הכפר בו חיו הוריה. אידה מקווה למצוא את המקום בו קבורים הוריה. ואנדה לא מאמינה שזה יקרה, ובכל זאת יוצאת עם אידה אל פולין הכפרית. במסע
לדף הרשומה

המטלות שלי

  ד"ר זוננפלד היקר, קיבלתי את הצעתך לנהל בשבילי את מטלות חיי בכלים המתקדמים לניהול פרוייקטים שאתה אמון עליהם, ואני נענה לה בשמחה ובהכרת תודה. אקווה, כי לא תיפול רוחך ולא תאבד סבלנותך, כשתגלה שמדובר במטלות תחזוקה אפורות, כאלו שאין להן גרף התקדמות תחום בזמן, אין אבני דרך קריטיות, ולא מקבלים שום ציון לשבח עם השלמתן. לעומת זאת, נאלצים לשמוע ביקורת נוקבת בטונים גבוהים על כל טעות ועל כל מחדל, אלא אם כן מצליחים להסתיר אותם בעוד מועד, או להצביע על אשמים אחרים. כמו כן אקווה שלא תמתח עלי ביקורת גם אתה, כשתגלה שברוב המטלות הללו אני בוחר בתפקיד המופעל ולא בתפקיד המפעיל, המונהג ולא המנהיג. זכור בבקשה, שלא אני יזמתי את המטלות הללו, הן ממש לא מעניינות אותי, וכל מטרתי היא להביא אותן לידי סיום מוצלח פחות או יותר, בלי להסתכסך עם מי שסימנתי כמנהיג, מה שאצלכם קוראים מנהל הפרוייקט, ובמינימום נזקים לעצמי. לפיכך, אני מצפה לקבל ממך עצות טובות לניהול חסכני יותר של המשאבים שאני משקיע במטלות אלה. לעומת זאת, אבקש שתחסוך ממני עצות שעניינן העצמה אישית, שיפור עצמי, התמקדות פנימית וכיוצא באלה. עצות כאלה לא חסרות לי, תאמין לי. להלן פירוט מטלות חיי העיקריות, לאו דווקא לפי סדר חשיבותן. חוות השקמים בסוף נובמבר לקתה אימנו באירוע מוחי, ולאחר כמעט חודשיים של אישפוזים וניסיונות שיקום כושלים, הודיעו לנו שנבוא לקחת אותה, לאן שנמצא לנכון. אחותי הבכורה החליטה לשכן אותה ואת המטפלת שלה בדירה שכורה במרכז הארץ, דירה שאני מכנה "חוות השקמים" ביני לביני וביני לבין בת זוגי, ואסור בשום פנים ואופן שהאחיות שלי ישמעו על השם הזה. אחותי הבכורה היפה נושאת ברוב עומס הטיפול באימנו ובמטפלת, גם משום שאותה זה הכי מעניין, וגם משום שהיא גרה הכי קרוב. אחותי האמצעית גרה הכי רחוק, בקיבוץ בצפון. היא עכשיו בשנת שבתון, ויש לה יום לימודים במרכז הארץ. מהיום הזה היא מקצה רצועות זמן לטיפול בעניינים של אימנו, ואם אין עניינים כאלה, היא יושבת לידה שם, בחוות השקמים. היא מדברת לאמא, מנסה לדובב אותה כמו שממליצים הרופאים והתירפיסטיות. כמו גיבורי הסרט "דבר אליה", של אלמודובר. אני לא מסוגל לזה. אף פעם לא הייתי מסוגל לדבר למי שאני לא מרגיש שהוא באמת אתי. אני שונא את זה. לו הייתי נאלץ לחיות אורח חיים דתי, הדיבור לאלוהים בתפילות
לדף הרשומה

ארבעים ותשע

אהובה ואני נולדנו באותו תאריך, אף כי לא באותה שנה. אני זוכר שגיליתי את זה בדייט השני שלנו, ושזה הגניב אותי. אולי אפילו זה הגביר את המוטיבציה שלי להשקיע בקשר איתה, המחשבה על זה שיהיה לנו יום הולדת באותו היום. כשהייתי נשוי, תמיד העיקה עלי המחשבה, שאולי גרושתי משקיעה ביום ההולדת שלי יותר מכפי שאני משקיע בשלה, והמתנה שהיא תקנה לי תהיה קולעת ומוצלחת יותר מזו שאקנה לה. תמיד חששתי, שהיא תדפוק לי סצנה דווקא ביום ההולדת שלי ותחרב לי את היום. חשבתי, ובדיעבד אני יכול לומר שצדקתי, שאם לי ולבת זוגי העתידית יהיה יום הולדת באותו יום, נוכל לשאת ביחד את כל הרגשות שעולים ביום הזה. כלפי חוץ, זה נראה כאילו אהובה עושה עניין גדול מיום ההולדת שלנו, ואני לא. אבל ביני לביני אני יודע, ועכשיו גם אתם יודעים, שאני עושה מזה עניין לא פחות ממנה. רק בלי להוציא את זה החוצה. אני מתפדח לדבר על זה. אני אמור להיות מעל זה, לא? לאורך חיי, צברתי לי כמה הכרויות עם עוד אנשים שנולדו בתאריך שלי. ראשון לכולם היה ברוך , שהיה חבר שלי ב כיכר צפניה . הוא גם נולד באותה שנה כמוני, מה שאומר שנולדנו ממש באותו יום. הוא נשאר חבר שלי עד שסיים את בית הספר היסודי. הוא עבר ללמוד בבית ספר חקלאי אי שם, והקשר בינינו גווע. אחר כך הייתה כ `, שהייתה בכיתה המקבילה בשלוש השנים האחרונות של היסודי, ובכיתה שלי בכיתה הראשונה בתיכון. היא הייתה מבוגרת ממני בשנה, ורוב הזמן דווקא לא היינו חברים כל כך טובים. אבל בתחילת שנות האלפיים, כשעלה לאוויר אתר "חבר`ה", היא יצרה איתי קשר. נפגשנו פעם אחת, ונוכחתי שהיא נהייתה הרבה יותר נחמדה עם השנים. קיוויתי שתיווצר בינינו חברות, אבל מה שנוצר היה קשר טלפוני מזדמן, ששיחה ביום ההולדת שלנו הייתה חלק מרכזי שלו. לפני שנתיים היא יזמה וארגנה פגישת מחזור של בית הספר היסודי, ואני התגייסתי לעזור לה. גם זה לא שידרג את הקשר בינינו. אבל נשארנו חברים בפייסבוק. כשהיינו שנינו בכיתה ט`, הייתה לנו מדריכה בשומר הצעיר, שאף היא חלקה איתנו את תאריך יום ההולדת. ל` הייתה טיפוס צבעוני מאד, בת של עיתונאי ידוע שהפנתה גב לחיים המפנקים של תל אביב, הלכה להיות ילדת חוץ בקיבוץ בנגב, ובאה לאשקלון בתור קומונרית, קנאית עד אין קץ לערכי התנועה ולטבע המדברי. היא באה בסערה גדולה ועזבה ביבבה חרישית, היות שלא השכילה להתמודד עם
לדף הרשומה
12345
נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שושן פרא אלא אם צויין אחרת