44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"החמצה" נמצאו 45 פוסטים

ארבעים ותשע

אהובה ואני נולדנו באותו תאריך, אף כי לא באותה שנה. אני זוכר שגיליתי את זה בדייט השני שלנו, ושזה הגניב אותי. אולי אפילו זה הגביר את המוטיבציה שלי להשקיע בקשר איתה, המחשבה על זה שיהיה לנו יום הולדת באותו היום. כשהייתי נשוי, תמיד העיקה עלי המחשבה, שאולי גרושתי משקיעה ביום ההולדת שלי יותר מכפי שאני משקיע בשלה, והמתנה שהיא תקנה לי תהיה קולעת ומוצלחת יותר מזו שאקנה לה. תמיד חששתי, שהיא תדפוק לי סצנה דווקא ביום ההולדת שלי ותחרב לי את היום. חשבתי, ובדיעבד אני יכול לומר שצדקתי, שאם לי ולבת זוגי העתידית יהיה יום הולדת באותו יום, נוכל לשאת ביחד את כל הרגשות שעולים ביום הזה. כלפי חוץ, זה נראה כאילו אהובה עושה עניין גדול מיום ההולדת שלנו, ואני לא. אבל ביני לביני אני יודע, ועכשיו גם אתם יודעים, שאני עושה מזה עניין לא פחות ממנה. רק בלי להוציא את זה החוצה. אני מתפדח לדבר על זה. אני אמור להיות מעל זה, לא? לאורך חיי, צברתי לי כמה הכרויות עם עוד אנשים שנולדו בתאריך שלי. ראשון לכולם היה ברוך , שהיה חבר שלי ב כיכר צפניה . הוא גם נולד באותה שנה כמוני, מה שאומר שנולדנו ממש באותו יום. הוא נשאר חבר שלי עד שסיים את בית הספר היסודי. הוא עבר ללמוד בבית ספר חקלאי אי שם, והקשר בינינו גווע. אחר כך הייתה כ `, שהייתה בכיתה המקבילה בשלוש השנים האחרונות של היסודי, ובכיתה שלי בכיתה הראשונה בתיכון. היא הייתה מבוגרת ממני בשנה, ורוב הזמן דווקא לא היינו חברים כל כך טובים. אבל בתחילת שנות האלפיים, כשעלה לאוויר אתר "חבר`ה", היא יצרה איתי קשר. נפגשנו פעם אחת, ונוכחתי שהיא נהייתה הרבה יותר נחמדה עם השנים. קיוויתי שתיווצר בינינו חברות, אבל מה שנוצר היה קשר טלפוני מזדמן, ששיחה ביום ההולדת שלנו הייתה חלק מרכזי שלו. לפני שנתיים היא יזמה וארגנה פגישת מחזור של בית הספר היסודי, ואני התגייסתי לעזור לה. גם זה לא שידרג את הקשר בינינו. אבל נשארנו חברים בפייסבוק. כשהיינו שנינו בכיתה ט`, הייתה לנו מדריכה בשומר הצעיר, שאף היא חלקה איתנו את תאריך יום ההולדת. ל` הייתה טיפוס צבעוני מאד, בת של עיתונאי ידוע שהפנתה גב לחיים המפנקים של תל אביב, הלכה להיות ילדת חוץ בקיבוץ בנגב, ובאה לאשקלון בתור קומונרית, קנאית עד אין קץ לערכי התנועה ולטבע המדברי. היא באה בסערה גדולה ועזבה ביבבה חרישית, היות שלא השכילה להתמודד עם
לדף הרשומה

ס נובאם גודאם

06/09/2013
יש אנשים שאני חולף על פניהם בדרך למשרד, יש אנשים שחולפים על פניי בדרך למשרד, ויש גם אנשים שחולפים בחיי כשאני יושב במשרד. אני מתכוון, אנשים שמופיעים יום אחד, אני רואה אותם במשרד כמעט מדי יום במשך כמה חודשים, ואז הם נעלמים, לתמיד, בלי להשאיר בחיי שום חותם. אפילו סתם ברחוב אני לא פוגש אותם. אני בעצם מדבר על המנקות, אותן נשים קשות יום שמנקות את המשרדים שלנו במשך היום. נקטתי תחילה לשון זכר, רק משום שפעם אחת הופיע במשרד גבר מוזר למראה, וביצע את אותן עבודות ניקיון, שבדרך כלל מבצעות אותן נשים בלבד. כיוון שהיה גבר, וכיוון שהיה מוזר למראה, דיוקנו נחרת בזכרוני. הוא לא היה אצלנו זמן רב. אולי חברת האחזקה פיטרה גם אותו כעבור כמה חודשים, כדי לא לזכות אותו בהגנת החוק. אולי התקדם ונהיה בוס, כמו שקורה להרבה גברים בסביבת עבודה נשית. גם הוא, כמו כל המנקות כמעט, היה מיוצאי חבר העמים, והיה מבוגר. חלק מהמנקות מחפשות את קרבתנו, מנסות לפתוח איתנו בשיחה. זה קורה בעיקר עם המשובצות למשמרת הבוקר, כשאנחנו רק מתחילים להגיע למשרד, כמה מאיתנו עוד עומדים בפינת הקפה ומקשקשים. אחרות נמנעות מאיתנו, ורק נועצות בנו מבטים זועמים, לפעמים גם מרעימות עלינו בקולן כשאנחנו דורכים על הרצפה הרטובה, או נכנסים לשירותים בדיוק כשהן תכננו לנקות אותם. אנחנו מודעים מאד למצבן העדין ולגורל שזימן לנו מצב טוב מזה שלהן, ומשתדלים לנהוג בהן נימוס מופלג. באלו שמחפשות את קרבתנו, אנחנו נוהגים חביבות, ומשתדלים שהיא לא תהיה חביבות פטרונית. כשהתחלתי ללמוד רוסית, הייתה לי פנטזיה להבין את הפטפוטים של המנקות זו עם זו. לא הגעתי לשם עדיין, אבל התידדתי עם הבוסית שלהן, לודה. לודה, מגניב אותה שאני לומד רוסית, והיא מאד מבסוטית כשאני מברך אותה לשלום ומדגים לה משפט חדש שלמדתי. בניגוד לרוב העובדות שלה, היא נמצאת אצלנו כבר כמה שנים טובות. כאמור, רוב המנקות נעלמות יום אחד, ולא רואים אותן יותר, גם לא סתם ככה ברחוב. היו אצלנו כל כך הרבה, שאת רובן הגדול כבר איני זוכר. אבל את סווטה אני עוד זוכר, למרות שכבר עברו כמה חודשים מאז הפסיקה לנקות אצלנו. גם סווטה הייתה מיוצאי חבר העמים. היא הייתה מאלה שלא מחפשים את קרבתנו. הייתה עושה את עבודתה בשקט, בראש מורכן, גם עם חברותיה למשמרת לא פטפטה כמעט. פניה עטו הבעה עמוקה של באסה, עיניה היו
לדף הרשומה

מה אעשה עכשיו

לא בלי התלבטות אני מפרסם את הרשומה הזו. לא באות לי טוב התגובות המתנשאות, אלה ששולחות אותי לעבור טיפול, או לתרגל טכניקה אסיאתית או דרום אמריקאית כזו או אחרת. בכל זאת אני מפרסם אותה, כי מה הטעם לכתוב בלוג אם אסתיר מקוראיי את הצדדים הפגיעים שלי, אלה שאני מקפיד להסתיר בנסיבות חברתיות רגילות? בלוגים של לייפסטייל יש די והותר, וממילא איני מסוגל לתחזק אחד כזה, אפילו רציתי.  * לאן אקח את חיי עכשיו, כשזה מרגיש כאילו בכל הזירות שבהן אני פעיל, הגעתי למלוא מיצוי היכולות. בעבודה , במשפחה, בהורות, בזוגיות, בייעוץ הדדי, בשמירה על כשר גופני, בכתיבה, בנסיונות המהוססים שלי להיות פעיל פוליטי. בכל הזירות הללו אני פועל על אש קטנה, משוכנע בכל ליבי שאם אשקיע מאמץ נוסף, אז במקרה הטוב לא ייצא מזה כלום. שוב ארגיש שאני נותן פול גז בניוטרל, עוד אכזבה תצטרף לשק האכזבות הגדול שאני נושא על כתפיי. ובמקרה הגרוע, אני אספוג פגיעה גופנית חמורה, אולי בלתי הפיכה. וזה לא שאני סתם מדמיין דברים: הניסיונות שלי לעבוד על מכשירים בחדר כושר, לעשות יוגה ולרכב על אופני שטח, כולם הובילו לכאבי גב מרסקים. פעילים פוליטים, כך אני שומע וקורא, חוטפים מכות פה ושם. אני מתכוון לפעילים פוליטיים על אמת, לא על כאלה שיושבים בבית וכותבים סטטוסים ברשתות חברתיות. וגם, בשביל להיות פעיל פוליטי  צריך לנסוע לתל אביב, בפקקים. משהו שאני ממילא נאלץ לעשות בשביל העבודה, וגובה ממני מחיר. מצטער, גדול עלי. לא תחביבים אני מחפש. תחביבים, ברוך השם, לא חסרים לי. יש לי ארסנל גדול של כלים שבעזרתם אני מביס את השיעמום. יש ספרים, יש אינטרנט, אני לומד ספרדית ורוסית, אני מתרגל צ'י גונג וריקודי עם, אני מטייל בחו"ל פעם-פעמיים בשנה. הכל נחמד מאד, אבל זה לא זה. לא, מה שאני מחפש הוא זירה שאוכל להיות פעיל בה, ולהיות אפקטיבי. אני לא צריך עוד מקום שאהיה בו בבחינת צופה פאסיבי, צרכן ששילם במיטב כספו ועכשיו מצפה לתמורה נאותה. גם לא מקום שבו אנשים מחפשים מישהו שיטפל בהם חינם, לא חשוב מי. כשחיפשתי ארגון מתנדבים להצטרף אליו, זו התחושה שקיבלתי מכל אתרי האינטרנט שמצאתי: שאלה מקומות לאנשים הרבה יותר נדיבים ממני, כאלה שמוכנים לטפל בזקנים ובחולים בלי לצפות ליותר מאשר מלת תודה. מצטער, אני מצפה ליותר מאשר מלת תודה. אני מחפש מקום בו
לדף הרשומה

ספרים

    כבנם של מנהל ומורה, נחשפתי לספרים כבר בגיל צעיר מאד. מגיל צעיר אני זוכר מדפי עץ בסלון, ועליהם ספרים לרוב. לא ספרים מהודרים, ספרים שנקבצו מפה ומשם: ספרים ששמשו את הוריי כשלמדו בסמינר למורים, ספרים שחולקו כשי של הסתדרות המורים, ספרים שניתנו במתנה לחותמים על מנוי לעיתון, ספרים שהתקבלו כמתנות. כמה מהם כבר אז נראו ישנים מאד, כאילו לא נפתחו מזה זמן רב. יש לי זכרון מאד ברור, שבו אני יושב על ברכיו של אבא על הספה בסלון בכיכר צפניה , ואבא קורא לי ממהדורת וולט דיסני של "שלגיה", מבאר לי מלים קשות כמו "בחשאי". אחותי הטובה, ששימשה גם כשמרטפית שלי, לימדה אותי לקרוא. יש לי זיכרון ברור מהיום שבו בא לה הרעיון הזה, שנגמרו לה הרעיונות לדברים שיכלה לעשות אתי ולא עשתה כבר מיליון פעמים. כשהייתי בגן חובה כבר קראתי בשטף ועוררתי התפעלות כללית. ההתפעלות החלה להתפוגג בכיתה א', כשהסתבר שאני משתעמם בשיעורים ומפריע. מערכת החינוך, ואבא בתוכה, החליטו להקפיץ אותי כתה . כעת, בכיתה ג', מצאתי עצמי מבודד. לא הצטיינתי בספורט, לא העזתי ללכת מכות עם ילדים גדולים ממני בשנה, ולכן התקשיתי למצוא חברים חדשים בבית הספר. מכיוון ששנה קודם לכן עברנו דירה לרחוב הטייסים , גם לא היו לי חברים בני גילי בשכונה. הספרים נהיו עכשיו חבריי העיקריים. למגינת ליבו של אבא, מצאתי עניין דווקא בספרים בלתי חינוכיים בעליל: ספרי "קופיקו", הקוף המדבר, "תוכידס", התוכי השובב,  ו"דנידין", הגיבור הרואה ואינו נראה. כמובן, בבית לא היו לנו הספרים האלה. אבל היות שנסחבתי עם אבא לכל מקום, ובבתים שאליהם הלכנו היו ספרים כאלה, נח היה לכולם שאטול לי את אחד הספרים הללו, אשב איתו בשקט ולא אפריע למבוגרים בענייניהם. אני מניח שתרועות הצחוק שלי שמחו את לב המבוגרים. מענה הלשון החריף והלגלגני של התוכי ושל הקוף שעשעו אותי מאד. כשניסיתי לנקוט לשון דומה כלפי חבריי לכיתה וכלפי המבוגרים, נוכחתי שזה לא משעשע אותם כלל וכלל. הבידוד שלי גבר עוד יותר. שקעתי עמוק יותר בקריאת ספרים. התחביב שהפך להתמכרות לא חמק מעינו הבוחנת של אבא. למורת רוחו מהספרים הבלתי חינוכיים נוספה עכשיו גם דאגה ביחס למצב החברתי שלי. יום אחד, בחופש פסח או בחופש הגדול, חזר אבא לעת צהריים מבית הספר שלו, מצא אותי רובץ על הספה בסלון עם ספר, והכריח אותי להניח את
לדף הרשומה

העולם מצחיק

14/07/2012
  זו אינה סקירה, זו אינה ביקורת. זהו רק פירוט של חוויות שחוויתי בעת הצפייה בסרטו החדש של שמי זרחין "העולם מצחיק", של מחשבות שבאו לי אחרי הצפיה, ושל כמה דברים שלמדתי תוך קריאת ביקורות על הסרט בדיעבד. אקדים ואומר שנהניתי מהסרט, ושאני בהחלט ממליץ. עלילת הסרט מתרחשת רובה ככולה בעיר טבריה, העיר שבה גדל יוצר הסרט, ובסביבותיה. זהו סרט אנסמבל, כלומר, סרט שמתקיימות בו עלילות רבות ודמויות רבות. מתקיימים ביניהן קשרי גומלין, והם נחשפים והולכים ככל שהסרט מתקדם. כאלה היו סרטיו הראשונים של רוברט אלטמן, בעיקר סרטו "תמונות קצרות", שנעשה לפי סיפורים קצרים של ריימונד קארבר. כזה היה סרטו הארוך הראשון של זרחין, "לילסדה". לכמה מבקרים הייתה בעיה עם הריבוי הזה, הם כתבו ששומה היה על זרחין להתמקד בסיפור עיקרי אחד, ולהשמיט את כל המסביב. אני איני חושב כמוהם. הסיפור העיקרי האחד הוא סיפור על אחות ושני אחים, שלא מדברים זה עם זה. לכל אחד מהם יש תיק כבד משלו. ירדנה הבכורה (בגילומה של אסי לוי המקסימה) היא סוכנת נסיעות ואם שכולה. היא עסוקה בפירוק נישואיה כשהיא מגלה שהיא בהריון, ואין לה מושג ממי, כי היא לא זוכרת שהיא שכבה עם מישהו לאחרונה. מירון האמצעי (דני שטג) הוא מסעדן מצליח. הוא אלמן ואב לשני בנים מתבגרים. האחד חי בבית ועושה לו בעיות. השני מתעורר מתרדמת בבית לוינשטיין מיד בפתיחת הסרט, לאחר תשע שנים, וצריך לשקם אותו.  הוא עושה דייטים, והוא מפוצץ אותם על ההתחלה, עם כל הזעם האצור בו. גולן הצעיר (אלי פיניש) הוא מגיש תכנית רדיו פופולארית בתחנה מקומית. הוא גבר צעיר, שרוב הזמן מתנהג כמו נער. הוא סועד את החברה שלו, שגוססת מסרטן במוח בבית החולים. לשלושתם יש עבר שהם צריכים לשחרר, אבל הם לא יכולים. אולי לא רוצים. כל אחד מהם מחובר לרופא, ושלושת הרופאים (אלון נוימן, משה אבגי, דרור קרן) חובשים כיפה. אולי זה בא כדי לומר, שלמדע הרפואה אין דרך לעזור לאנשים האלה, ונשאר רק להתפלל עליהם. ויש עוד שלישיה. לגולן יש חלום: לאחד את שלישיית "הגשש החיוור" להופעה אצלם במרכז התרבות המקומי. בכל יום שלישי אחרי הצהריים, גולן משמיע בסוף התכנית שלו את "הקפטריה בטבריה", וכל העיר מאזינה ומדקלמת. גולן מטריד את שייקה לוי, שמגלם בסרט את עצמו, כדי שיעזור לו במימוש החלום הזה. שם הסרט, "העולם מצחיק", לקוח
לדף הרשומה
נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שושן פרא אלא אם צויין אחרת