00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"שריפה" נמצאו 8 פוסטים

נס לא היה פה. שנתיים לאסון הכרמל.

אתמול, 5/12/2012 מלאו שנתיים לאסון הכרמל, לאותו חנוכה שהפך לחג האש באופן מחריד ומצמרר וכואב. הימים כעת ימי טרום בחירות, והחדשות סוערות במי שעזב ובמי שעבר ובמי שפרש, ומלוא שנתיים לאסון הכרמל, אסון של חיים, אדם וטבע נדחף לשולי החדשות, אם בכלל. נתניהו וישי בחרו לא להגיע לטקס- מעריב ומה השתנה מאז שנתניהו פיזר בנדיבות הבטחות במהלך השריפה אז אני מדליקה זאת נר וירטואלי לזכר  הרוגי אסון הכרמל בקישור הב א אפשר לקרוא את סיפוריהם ושמותיהם של נספי אסון הכרמל. סיפורה של תמ"צ אהובה תומר שנפטרה ב6/12/2012  מפצעיה השריפה נמצא כאן .     ענבל אמויאל, בת 26 מדימונה   רונן פרץ, בן 34 מאשקלון  
לדף הרשומה

רואים רחוק רואים שקוף

שווצריה הקטנה, אחת מפינות החמד בכרמל,  לא נשרפה השנה. אמנם בשריפה הגדולה של 1989 נפגעו חלקים ממנה (יש שם חברת אורנים ולטמים) אך השנה היא אחת מהשורדות. בחרתי לחגוג בה את מסיבת יום הולדתי לא לפני שאתמול, 15/4/11, ביום הולדתי. למרות. באומץ רב נסענו אל רכס אצבע, חניון רקית, מערת הקבורה והנופים בהם טיילתי במשך שש שנים, כל שבת. הייתי המדריכה הקבועה של אחוזת יערות הכרמל. מדריכת הטיולים הפרטית שלהם. המסלול המעגלי מהמלון דרך מערת רקית וחזרה למלון עבר דרך אלונים ואורנים, דרך חורש סבוך ונפלא. נסעתי אל נופים אלו אתמול, לראות. לגעת. לבדוק. אולי . אחרי כלא דמון התחלף פתאום הנוף הכרמלי המוכר בהרים חשופים למחצה. העצים עומדים, זקורים,  מרוקנים מחיים ותחתם ירוק רענן ופרחים. יש פה חיים. ההרים הומים מפרפרים ודבורים, ציפורים וחיות אחרות. אבל, לא דובים ולא יער. בעיקר לא יער. כל הירידה מכלא דמון עד הגשר הצר שליד חניון האגם בכיתי. אייי...  כל מי שאהב את הנופים האלו בוודאי בוכה כשהוא עובר פה. הנוף פשט את בגדיו העבותים, הירוקים. החורש הים תיכוני שהיה חברת שיא איננו עוד, וחברה חדשה, חלוצית, מלאה פרחים שחוגגים על האדמה המועשרת מחייכת מכל עבר.  שמחה רבה אביב הגיע. על ההר, היכן שהיה הכביש לבית אורן, יש קיבוץ. פתאום רואים, את הבתים שעומדים שם. ממש אחרי יער של שלדי עצים שחורים. שקוף. הבתים הללו שהיו נסתרים, מאחורי יער עבות ועומדים על הקצה, נטושים, מאחורי יער אבוד. הר שוקף שהיה עבות וסמיך נעשה הר שקוף . כמו כשמישהו עושה שיער קצוץ ורואים לו את הקרקפת לכל אורך ורוחב הראש. רואים רחוק רואים שקוף . אל תלכו לשתול בכרמל. בואו להתמודד עם העצב, עם האובדן, עם השינוי וראו. איפה שהיו רק אורנים צפופים צומח לפתע סיפן הקמה. מרבדים. השמש. את גבעת וולפסון רואים. בפירוט. ואת העצים. שעומדים, שרופים. מחכים לראות אולי יתחדשו. הר שוקף, מבט אל המסלול שלי, זה שהייתי מובילה. המרבדים הירוקים אומרים תקווה. מזל שלא הגעתי הנה לפני עונת הגשמים שברכה את האדמה במתת החיים. לחלק מהאורנים יש עלווה חדשה. ירוקה. מזל שלא כרתו אותם. יש חיים. חיפשתי את מערת רקית. הייתי תמיד מזהה את המקום לפי החרוב הגדול. תחתיו הייתי מספרת לטיילים על הקאראט. מצאנו את המערה ושלוליות נפלאות מהחורף
לדף הרשומה

אמא יקרה לי

בחיפה הוחל יום האם הראשון בארץ. זה היה עוד לפני קום המדינה, והוא צוין תמיד בנר שלישי של חנוכה. אח"כ מדינת ישראל לקחה את הרעיון ולצערי קבעה תאריך אחר, ל' בשבט , יום פטירתה של הנרייטה סאלד. בחיפה עדיין חוגגים את יום האם בנר שלישי של חנוכה, ככה זה מקדמת דנא, אך השנה לא חגגנו בכלל. בכינו לאמא אדמה ולאלוהינו שבשמיים שיביא גשם ושיעזור לכבאים האמיצים לכבות את השריפה. ובכל זאת אני רוצה לתת לאמא שלי כרטיס ליום האם, באיחור של שבוע בדיוק, שבוע שבו הכבאים ניצחו את האש הגדולה שאכלה 50 אלף דונמים של כרמל, האש שאכלה בתים ושרפה למוות 42 אנשים, ביסורים עזים. אני מדליקה נר לזכר 42 הנספים, כל אחד ואחד מהם היה לנר נשמה במותו. סבתא שלי ז"ל תמיד התלוננה שמיד אחרי יום הזכרון חל יום במלחמת העצמאות. "אני לא יכולה לעבור ככה מאבל ליום טוב!" אמרה תמיד. ביום הזיכרון היא התאבלה על בעלה הראשון שנהרג העצמאות. ביום העצמאות היא לא חגגה. את בעלה השני, סבא שלי (אבא של אמא), היא איבדה- כולנו איבדנו- בנר שמיני של חנוכה. בתאונת דרכים. לפני יומיים היה יום הזכרון השנתי לסבא נתן. סבא נתן היה סבא נהדר, הוא שיחק איתי, התבדח, השתולל ועם זאת היה רב אורתודוקסי מכובד בבית כנסת בכרמיאל. עם שני הכובעים שלו (הרבי והסבא הנחמד) הוא הלך לכל מקום, ולקח אותי איתו לבית הכנסת. אז, לפני שלושים ומשהו שנים, הוא איפשר לי לעמוד לידו ולחבק את ספר התורה, שניחוח שלכת ואהבה דבק בו ביחד עם כל הנשיקות שכיסו אותו כל פעם מחדש. מדי פעם עליתי לעזרת הנשים, בת ארבע וחצי וכבר אשה קטנה, אבל כשראיתי את סבא מרים אלי מבט מהבמה הקטנה, מוציא את ספר התורה ומושיט אלי מבט מזמין, מיד חמקתי בין כל החצאיות והסידורים לקומה הראשונה, לחייק התורה ולחייקו של סבא נתן שלי. כל שישי קיבלנו אותה ביחד, את שבת המלכה. בבית הכנסת חילקו סוכריות דביקות ואחרי שפעם סירבתי להן הסביר לי סבא שלמרות שהן לא טעימות, מנומס לקבל את השי ואח"כ לתת למישהו אחר או להחזיר, אחרי שהשמש כבר הלך לארוחת השבת של משפחתו. סבא נתן ואני חזרנו לארוחת השבת בביתה של סבתא שושנה, וביחד קידשנו ואכלנו וברכנו את ברכת המזון. כשהייתי בת חמש וחצי, בנר ראשון של חנוכה, דפק שוטר על דלת הבית וביקש לדבר עם סבתא. לקחתי אותו לביתה, חשתי שדבר מה אינו כשורה. הוא בישר לה שסבא נפגע בתאונת דרכים
לדף הרשומה

סביבון מספלול ועוד

נכתב ב5/12/2010 תודה לחברתי איילת שהכירה לי את הסביבון הפשוט, יפהפה וטבעי הזה! דרוש: ספלול (לפרי האלון יש ספלול ובלוט. הספלול הוא הספל בו מונח הבלוט) סימטרי ככל האפשר. מקלות קצרים (זרדים, בדים, או גפרורים משומשים) שעווה פיסולית או פלסטלינה או חימר או אפילו אדמה חרסיתית כמשקולת. מה עושים? צפו בסרטון שהכנתי עבורכם! זה כייף ואי אפשר להכין רק אחד. הנה סלסלה מלאה סביבונים שהכנו הבוקר! ואיך זה מסתובב? נפלא. הנה עוד סרטון ממטבח תופרת חלומות עם סביבון כזה מסתובב. ואחד עם ענף קצר במקום גפרור.   +++++++++++++++++++++++++++   רוצים עוד כמה יצירות עם ילדים מבלוטים וספלולים? סביבון דווקא מהבלוט. צריך: מקדח דק מאוד וגפרור, בנוסף על הבלוט. תינוקות לב (כותבת הבלוג היא אמא בחינוך ביתי בגישת האנסקולינג ) משפחה של ינשופי בלוט ניתן לאסוף כל מיני זרעים וקליפות מהטבע ובציור והדבקה ליצור חיות טה-צ'אנז הוא אמן עם התמחות לבלוטים. הוא אוסף, שוטף ויוצר עימם שלל פסלונים. שווה ביקור , למרות מגבלות השפה. התנסות ראשונית בתפירה - הדרכה לתפירה בלוטים לספלולים, תך כיוץ. ועוד מהיפנים האלו, סתם להשראה. נעליים מאגוזים. ושקדים. לגמדים, כמובן. בלוג שנקרא nut craft כן, מתחילים לחזור לשגרה. שגרה באנסקולינג זה הרבה טיולים, יצירה, גילויים וחיים כמו שהם, יום יום, שעה שעה עם מה שיש לנו בבית, בחצר, בישוב, בסביבה, בארץ. המחשבות על פינות החמד שאהבנו לטייל בהן בכרמל ממשיכות להציק לי, אני חוששת להגיע למקומות החביבים עלי- הר שוקף, שויצריה הקטנה וחניון הרקפות ולהסתכל לשחור בעיניים. בינתיים אנחנו מטיילים בסביבה הגלילית, ומצטערים לגלות להבות במיני מוקדים שונים ברחבי הגליל. די, תעזבו כבר את האש אנשים. למען ניצחון הכבאים על האש, במקום המכבים על היוונים, ניסחנו מחדש שיר חנוכה אהוב: באנו אש לגרש בידינו מטף כיבוי האש כל אחד כבאי קטן וכולנו כבאי איתן סורי אש מפני המים סורי, אחת ושתיים!   שרנו את השיר הזה היום כמה פעמים, וזה כבר עודד אותנו.  אותי ביחוד. אני מחכה שכל הפצועים יחלימו, שהתרומות יגיעו ליעדן (כאן אוספים בגדים וציוד לגילאי 4-9 לפנימיית ימין אורד) ושהכבאות תועבר ממשרד הפנים למשרד לבטחון פנים ושכבאים יחשבו
לדף הרשומה

רוצים לנקות אחרי השריפה בכרמל

07/12/2010
אני קוראת בפייסבוק קריאות נרגשות של אנשים טובי לב- לצאת לנקות את השטח, את הכרמל, מעקבות השריפה. ללכת לשם. ללכת ולעשות משהו. ואני יוצאת בקריאה נרגשת וחשובה. אל תנקו את היערות. אל תשתלו. אל תתערבו. לא צריך לנקות את השטח. זה טבע, לא בית מגורים. האפר זה הדשן הטוב ביותר שקיבל השטח . זה דשן זמין של מינרלים ומיקרו אלמנטים. על אפר צמחים משגשגים הכי טוב. יש לאפר חשיבות גבוהה ביותר להתחדשות הצומח. מה שהתפרק ונשרף מצמחים חיים ומתים יהווה מזון וכוח לצמחים הנובטים. לנקות את השטח מהאפר זה לקחת את הדבר הטוב היחיד שהשאירה האש. את הפרס. הדשן. המזון לצמחים המתאוששים. חשוב מאוד,  האפר. אלונים ואלות מתחדשים מהשורשים גם אם העץ והשיח נשרפו על פני הקרקע. פקעות של גיאופיטים לא נהרסות, מתחת לאדמה הטמפרטורה נשמרת די קבועה. חיות מתחת לקרקע שרדו. בעונה הזו החיות מתחפרות וכנראה שרדו. לוטם מרווני ושעיר מתחדשים מהזרעים שנשרפו, רק שריפת הזרעים שלהם גורמת לנביטה. גם האורנים שהם טבעיים לכרמל ינבטו במהירות. אבל אלו שרוצים לנקות ולשתול- ישר כוח- אני מפנה אתכם ישירות לשיקום עין הוד. יש שם אנשים טובים באמצע הדרך עם בית שרוף ומרחבים ציבוריים שפעם היו יפים. שם המקום לנקות. (זיוה קיינר, אמנית מדהימה ומקסימה, איבדה אתמול את ביתה שבעין הוד . טרגדיה .) שם, בבתים שנהרסו בשריפה ובחצרות שהפכו לאפר שחור. שם אפשר לנטוע ולשתול ולמלא מחדש בגרניום פורח (תוך הקשבה לבעלי השטח ולרצונותיהם) (יצירתה של זיוה קינר. צוירה בחצר ביתה) שם אפשר לעזור, לשקם, לשטוף, לצבוע, לנקות. העזרה האנושית היא כרגע החשובה ביותר וגם הנכונה ביותר. הכרמל, עם כל ההפתעה שבדבר עבור חלקנו, לא זקוק לעזרה שלנו. להיפך. הוא זקוק לזמן שלו, ולגשם שלו, ולטבע שלו בשביל להתחדש. אז בואו לנקות בישובים שנפגעו. בית אורן ועין הוד. גם הפנימיה ימין אורד זקוקה לעזרה. בידקו מה צריכים האנשים שאיבדו את ביתם ועיזרו להם לאסוף- בגדים, רהיטים, מקרר. בואו לשקם בידיים אוהבות בתים, או כל דבר חיובי אחר העולה על דעתכם. ישר כוח עינבל נ.ב. התמונה היא מבט לים מרכס הסולם. חורש ים תיכוני אך לא כרמל.
לדף הרשומה
12
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל עינבלית אלא אם צויין אחרת