00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"קשרים" נמצאו 4 פוסטים

סיפור על האקס וכרטיס אניגמה

הלילה ישנתי. סוף סוף ישנתי הלילה! והיום השגתי צמח מרפא שהייתי צריכה. והכנתי לי איתו תרופה ביתית, ותשמעו. זה מרגיע. והכאבים ממש פחתו. חוץ מזה שרמת הסבלנות שלי עלתה, גם כאב הגב עבר לדרגה נמוכה יותר והדיכאון שלפת את ליבי התפוגג מעט. הייתי מסוגלת לחייך, ולצחוק, ולמיין קצת קופסאות בחדר היצירה. בישיבה, כמובן. בעודי ממיינת את אוצרות חדר היצירה שלי, הגעתי לכרטיס ברכה שקיבלתי מהאקס שלי לראש השנה תשנ"ג. אין תמונה. בכוונה. אותו האקס היה מוכשר בטרוף (תרתי משמע) והכרטיס הזה, למרות שכל פעם מחדש צבט לי בלב איכשהו הצליח לעבור איתי מבית לבית, כדי שיום אחד אתמודד עם האניגמה שלו ואצליח להכין אחד כזה בעצמי. לעצמי אמרתי, שאחרי שאלמד להכין כזה כרטיס בעצמי, אזרוק את הכרטיס ההוא. עוד לא זרקתי. HA HA HA אז בכדי שאוכל לשחרר את האקס ההוא לגמרי (וכבר זרקתי את כל שאר הדברים שהיו קשורים אליו) נשארו לי שני דברים. לספר את הסיפור ההוא, ולפתור את הכרטיס ההוא ולהכין כזה בעצמי. הסיפור היה פשוט. בת 16, בן 21, חייל ונערה. אמא שלי קלטה על ההתחלה שמדובר בנרקיס צעיר, בכ"ז יש יתרונות לאמא פסיכולוגית. היא הטילה וטו על הקשר איתו, מה שבאותה תקופה (מי אמר טיפשעשרה?) הפך את הקשר הזה לדווקא קיים. הוא מצידו הטיל וטו על אמא שלי, ודיבר אליה מאוד לא יפה. הייתי צריכה להבין כבר באותם רגעים שהוא לא בשבילי, אבל דווקא נשארתי איתו. הוא שיגע אותי, היה מתקשר בשעות הקטנות של הלילה ומדבר בלי סוף על עצמו ועל הבוסית שלו בצבא ועל החברה הקודמת ועוד ועוד, ובעיקר על עצמו. כשהייתי מנסה להשחיל איזה משפט הוא תמיד אמר שהוא שונא אותי, ואני הייתי תמימה מדי לחשוב שזו אהבה. וכל זה נמשך עד ש... יום אחד, בפגישה אקראית ליד מרכז חורב, הוא "גמר איתי". אמר משהו על זה שאני מלאך והוא שטן ושזה לא הולך ביחד. הלכתי משם ברגל לעבודה של אבא שלי, ובכיתי לו. אחרי כמה חודשים הבנתי שזה היה לטובה, ושהוא צדק. הוא היה השטן שלי. ואחרי שלמדתי לזהות "בחורים רעים" פגשתי את הטוב מכולם, וכבר ידעתי לזהות מהי אהבה אמיתית, ומהי שמחה אמיתית ומהו גבר אמיתי. וכל מה שנשאר מהבחור ההוא היה הכרטיס. כרטיס נחמד  בכתב יד צפוף ונשי, מצוייר בלאק לציפרניים ומושקע בצורה מטורפת.   ועכשיו, הכרטיס. זה שהכנתי. זה שהוא שלי לגמרי, עם דפים של צרויה, עם
לדף הרשומה

יצירה בריאה

שתי סיכות ראש סרוגות והחוט היפה הזה עזרולי לארוז מתנה למישהי שאני אוהבת מאוד   הכינוי שלה הוא פיצ'ולה אבל אני קוראת לה בשמה הפרטי, כי היא היתה חברתי הטובה לפני 17 שנים. היינו יחדיו בדירת מורות חיילות בק"ש, מסלולים נפרדים אבל אחה"צ משותפים עם טיולים רגליים לנחל הזהב, לגבעת שחומית והרבה הרבה הרבה שיחות נפש ושטויות משותפות. אני השתחררתי ראשונה, והמשכנו להפגש עד שהיא עברה לאזור אחר של הארץ, ואחרי כמה שנים הקשר, כדרכם של קשרים בשלט רחוק, נעשה דק דק עד שנעלם. מדי פעם חיפשתי אותה. אבל לא ביעילות, כי לא מצאתי. ואח"כ קרו עוד מיליון ואחד דברים והקשר הזה נשאר בלב שלי, זכרון טוב. ואז, לפני מספר חודשים, דרך חברה משותפת מהסקראפיה הישראלית, היא הציעה לי חברות בפייסבוק. אישרתי, כי כל מי שהציעה לי חברות בשם שלה קיבלה אישור ללא היסוס כבר קודם. אז נכנסתי לתמונות והסתכלתי טוב וטוב ובין השנים שחלפו ראיתי את החיוך שלה. זו היא! צעקתי. הילדים הגיעו לשאול מה. וכמו שאומרים, אין צירופי מקרים. אז אתמול עשיתי את הנהיגה הכי ארוכה שנהגתי לבד בשנים האחרונות - נהגתי לעיר שלה, ליומולדת שלה, מרחק של שעתיים ורבע על הג'יפיאס מכפר תבור. הגעתי מוקדם והיתה לי הזדמנות להתרגש מאוד מהפגישה. כשעה אח"כ היתה שם פ'יצ'ולדת נהדרת ומרגשת, שכללה גם יצירת קישוטים למעטפות בסקראפ שאריות כייפי ביותר. סבב מתנות שכלל ניחוש של מי המתנה וסיפור או שיר או קטע קריאה מאת יוצרת המתנה עם איחולים אישיים לכלת החגיגה. והמון אוכל כייפי ועיצוב שולחן יפהפה ונשים מדהימות והורים מדהימים של פיצ'ולה (תודה על ההזמנה, כמו שתקראו בהמשך, הגעתי בשלום) הקינוח המעולה הרים אותי לגמרי ויכלתי לנהוג חזרה. אני מה זה גאה בעצמי שנהגתי. הלוך וחזור. הלוך בשבע בערב, חזור יצאתי ב0:55 והגעתי ב 02:51 ווזה למרות שהכביש היה ריק ולמרות שבין מחלף איל לניצני עוז כביש 6 היה חסום לתנועה ונסעתי בכביש 444. החלק הזה של הנסיעה העיר אותי והוסיף דפיקות לב רבות של "אולי טעיתי אבל כל השלטים פה בערבית מזל שכולם ישנים עכשיו אני מתה לפיפי לא אני לא אעצור פה אני אחכה לתחנת התרעננות בכביש שש יותר בטוח שם". המחשבות רצו זו על גבי זו והעירו אותי, או שאולי היתה זו השלפוחית המלאה... הגעתי. עשיתי את זה! יוהו!!!! היה נפלא נפלא! והנה
לדף הרשומה

שיער ארוך ומתולתל

יש לה שיער ארוך. ומתולתל.   למרות ששיער מתולתל כשהוא ארוך- נעשה פחות מתולתל. שיער ארוך ומתולתל כשהוא ארוך- לוקח את הזמן שלו בחפיפה, ובסירוק וזה לא תמיד היה קל. אבל הבת שלי, רצתה שיער ארוך ארוך כמו של הדודה שלה, אחותי היפה שלה שערות עד הברכיים בערך, מהסוג הבהיר והרך. השיער של אחותי כמו שבוטיצ'לי צייר. השיער של בתי "רק" 72 ס"מ באורך, אורך שיער מדוד בסרט מדידה. ולסרק אותה היה סיוט. בהתחלה הייתי מספרת לה סיפורים, מפליגה בדימיוני למחוזות נפלאים, בוראת עולמות עם דרקונים .
לדף הרשומה

תיק בלי תפירה - המדריך המלא

אני אוהבת תיקים. מאוד. מעדיפה לקבל תיקים (רמז עבה!) מאשר להכין, אם כי יש סיפוק עצום בתיק שאני הכנתי (תודה עירית!). אני אוהבת להכין כל מיני דברים. ואני אוהבת לתפור, אבל לא כל הזמן. יש זמנים שבהם אני לא. זאת אומרת, לא מתאים לי. חדר העבודה שלי לא ממוזג, הוא חדר דרומי ולכן חם. מדי. בחורף הוא החדר הכי נעים בבית ואני שם המון. אבל עכשיו, אפילו בגיחות קצרות בכדי להחליף חוט רקמה ממנו סרגתי בקרושה בערב פרחי תחרה זעירים בסלון הממוזג, אני חוזרת משם מרוטה ומיוזעת. לא חייבים. לא חייבים לתפור בשביל להכין .
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל עינבלית אלא אם צויין אחרת