00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"כרמיאל" נמצאו 3 פוסטים

לאבא שלי יש סולם

כשהייתי ילדה, בכיתי ב שיר הזה , בסופו.   אבא שלי עוזי חיטמן מילים: תלמה אליגון רוז לחן: נמרוד טנא קיימים 5 ביצועים נוספים לשיר זה : ביצוע: בחר ביצוע אילנית אוסנת פז יפה ירקוני עממי גידי גוב ואיה כורם "לאבא שלי יש סולם מגיע כמעט עד שמיים ואבא שלי כה רעב אוכל ארוחה פעמיים ואבא שלי הוא הטוב מכולם ואבא שלי הוא הכי בעולם ורק בגללי הוא האבא שלי כי הבטיח הוא לי שהוא רק שלי "  ובבית האחרון- פרצתי בבכי. למה? "ואבא שלי משחק איתי בכדור ובג'ולים .
לדף הרשומה

אפשר לבקר?

  היום היה השלושים וגילוי המצבה של סבתא שושנה.  כמה מוזר לראות את האותיות השחורות על אבן הגיר הצהובה והגרומה בקווים דקים של חום, כמו קמטים על עורה של סבתא זקנה ואהובה.  כמה מוזר להיות חלק מקומץ האנשים שבאו לעמוד תחת השמש הקופחת יחד עם המצבה, עם הקבר.  והכי מוזר היה לראות שכתוב שם שם מוכר.  שושנה לבית טרכטנברג.  כל כך מוזר, שעוד השתעשעתי במחשבה שכאשר נסיים בבית הקברות (הרי אנחנו כבר בכרמיאל לא?) אז נקפוץ לרחוב הרדוף שש אלף להגיד לה שלום.  קבר?של סבתא?לא יכול להיות, אני לא מקבלת את זה, לא משתכנעת.  ראיתי את גופתה.  הייתי בלוויה.  ישבתי שבעה. כל זה טוב ויפה, אבל למה שלא נקפוץ לרחוב הרדוף שש אלף ונגיד לה שלום?  כל כך מתחשק לי לקפוץ לבקר, שתפתח את הדלת בפנים מאירות לבושה בשמלת התכלת,שתשמח לקראת הנינה שלה ותימעך מעט לתוך החיבוק שלי, אני שפעם הייתי קטנה ונמעכתי לתוך הציצים שלה בחיבוק, ועכשיו גדולה ומועכת את הריח המתקתק שלה לתוך ה עור שלי.  מתגעגעת לתוך נימי נשמתי... עינבל
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

בית רחב

פתחו את הבית פתחוהו רחב..." המארחים שלנו פתחו לפנינו את ביתם ברוחב לב, ואני מנסה למצוא איך לתת משהו בתמורה לנתינה הגדולה הזו. מרוב שאני מנסה מה לת ואיך לעזור ואיך לעשות אני נהיית עצובה ומרגישה חסרת אונים ולא תורמת ומנסה למצוא אלטרנטיבות אחרות ולא מוצאת כי כולם כבר תפסו את כל האופציות. שבוע וחצי של לחימה של טילים נגד העורף והעורף תפוס בכאב. היום ב11 נפל טיל על הבית הסמוך לסבתא שושנה. בית ליד. אני חושבת על זה וקרחון של פחד מטפס לי במעלה הגרון. בית ליד. ממש ליד. חמישה מטרים ממנה. אתמול במטח אחר נפגע בניין בו נמצאת דירה של קרובת משפחה. אין נפגעים בנפש רק הרכוש נפגע, ומס רכוש, כך מסתבר, לא עונה לטלפונים, בכלל. מה קשה לי בחיים העקורים? קשה לי סתם ללכת להתאוור איפושהו, אני מרגישה לא שייכת  למקום. קשה לי הגעגועים לפינה שלי ולחתולים וקשה לי הדיבורים של הבכורה על הרצון שלה לחזור לחיפה. מה טוב לי בחיים כרגע? טוב לי שיש לי איפה להיות, שיש כאן את האנשים הנהדרים האלו עם מלוא החופן אהבה ומעניקים לנו את האפשרות לשרוץ כאן. טוב לי שהילדים יכולים לפרוח ולשגשג בבית עם גינה, שיש לי מחשב ואפשרות לכתוב, טוב לי. באמת טוב לי אבל למה קשה לי להודות בכך? שיהיה עוד הרבה טוב  
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל עינבלית אלא אם צויין אחרת