00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"חוף" נמצאו 5 פוסטים

לב הים - אהבה כחוף מבטחים

הבוקר בחוף הים, אדם מצא אבן בצורת לב והביא לי אותה- "בשבילך אמא, אבן באהבה". הייתי הבוקר בעניין האהבה והרוך והחמלה והיצירתיות שלי זרמה עם חלוקי הנחל והצדפים, הפזורים כאבן שיש לה הופכין. אז יצרתי לב על סלע כורכר. בחרתי אבנים וחלקי צדף ססגוניים במיוחד. אחרי זה יצרנו ביחד, אדם ואמו, פסיפס לב מאבנים את החרסים היפים אדם הביא.  ואז אחרי כל ההתעסקות הלבבית הזו, הוא מצא את אבן הלב שבתמונה הראשונה והביא לי אותה באהבה רבה. היה שקט בחוף היום בבוקר. היינו אנחנו, השחפים, העורבים, החופמאים והאנפות. היה דייג אחד באופק שנעלם מתישהו. אז התפרקדנו על החוף ונהננו מהים. עדיין מחלימים, והתפילות עוזרות. כבר בלי חום! תודה גדולה עינבל
לדף הרשומה

זמן לים

הבוקר היה לנו זמן לים. התוכנית היתה לאסוף ענפים סחופים ויפים, בשפך של נחל בצת. בחוץ היו 12 מעלות צלזיוס, אז התלבשנו בהתאם. נעלנו סנדלי שורש ונעלי אצבע. השארתי את המעיל בבית. זו היתה טעות, כי היה לי קר. מזל שלבת שלי היה מעיל בתא המטען ולה לא היה קר. הנה אני עם המעיל של הבת בחוף בצת. (ניסיתי לצלם את עצמי, קשה לכוון)   הילדים והכלבה שיחקו עם הגלים, קויה רצה מצד לצד על החול, חפרה מנהרות, שיחקה בתמרונים ובסיבובים ובלחייך תוך כדי ריצה.   ואני פיסלתי ותכננתי את העוגנים והסירות שאצור מהענפים והזרדים שמצאנו וכך חזרנו לביתנו מקוררים, מלוחים, קפואים אבל עם חיוך ענק על הפנים והמון חול. מהסוג הדק דק שנכנס בין האצבעות וכל פעם כשמטאטאים את הבית הוא שב ונאסף עם האבק היה נהדר! עינבל
לדף הרשומה

ניסוי צופרים

04/03/2012
היו לי כמה שניות של סטרס מטורף היום. אתחיל בהרגעה. היה ניסוי צופרים . זה המקום להתעדכן בנוגע לניסויים כאלו. פיקוד העורף. לא ידעתי על כך (אולי יש חיסרון לאי ריכוז בחדשות בבוקר. ואולי לא אמרו על זה כלום. אני בכולופן לא שמעתי). נסענו לנהריה, אני והילדים בכדי לשחק במגרש הגלגיליות הגדול בחוף נהריה. בערך ליד המדעטק (שיש בו בית מוסיקה וספריה גדולה שבה יכולים להשאיל רק תושבי נהריה, בעסה), קלטתי מבחוץ צליל מוכר שהזדחל לי לתוך הפחדים הכי גדולים. צפירה עולה ויורדת. ונמשכת.  אזעקה. בנהריה. בירת הקטיושות. אנחנו באוטו. בררררר, מטווחים! אמאלה! איך אני מגוננת על הילדים שלי? כל מיני מכוניות עצרו בשוליים. חשבתי לעצמי שמכונית זו לא הגנה מקטיושה. אני צריכה מקלט! בחשיבה בהירה הבנתי שבספריית המדעטק בטוח יש מקלט, נכנסתי לחניה, חניתי קרוב והאזעקה נמשכת. אמרתי לילדים- אני פותחת את האוטו- אתם רצים! לא מחכים לי! רוצו לתוך הספריה (היינו שם לפני שבועיים, רצינו להשאיל ספרים ויצאנו בבושת פנים. כי רק תושבי נהריה יכולים לקחת. אבל אני, לא אכפת לי עכשיו מספרים. השרדות. רק שלא תיפול עלינו קטיושה בחניה). בספריה בפנים- בטוח יכוונו למקלט. הם רצו, גם אני. הגענו מתנשפים. יצא לקראתנו ספרן נחמד ואמר שזה ניסוי צופרים. כמעט התעלפתי, איך רעדתי!   ואי ואי ואי. פעימות הלב שלי ושל הילדים... טוב, קנדה זה לא. הפחדים העמוקים כוללים אזעקה עולה ויורדת ומילים כמו קטיושה, טילים, פגיעות, נפילות. וככה התחיל היום שלנו. נחנו קצת והמשכנו לתוכניות שלנו, אליהם התווספה מסעדה טובה כי הייתי חייבת לפנק את עצמנו אחרי הפחד הזה. עינבל
לדף הרשומה

המקום בו שפני הסלע מצטלמים, יום ים בשמורת טבע

23/02/2012
הבוקר השכמנו (=יצאנו ב10 מהבית, עם שמיכת פיקניק, פירות, כריכים, צ'אי ומי שתיה) אל הים. לגור בחניתה זה לגור במרחק 5 דקות מהים. והים יפה.   ואני אוהבת את הים, כך שהיום יצאנו אל שמורת טבע ראש הנקרה ואכזיב בשביל לחקור, ללמוד, לשחק ולהנות. התחלנו מחניון שפני הסלע ליד ראש הנקרה . פגשנו זוג פנסיונרים שהגיעו מצויידים בקליפות וירקות משבוע שלם. הם סיפרו שהם באים פעם פעמיים בחודש ומאכילים. השפנים זיהו אותם והתנהגו כמו-חזירי סלע. הם רבו, זללו בכל פה והתחזרו כהוגן. אחרי שהגדולים והשמנים שבעו ונשכבו להתחרדן בשמש, הגיעו הקטנים לכרסם. היה הרבה מה לכרסם.   בין הרגליים של בני חלף אחד קטן, בדרכו לטעום קליפת תפוח   מה שסחט מהילדים קריאות צווחניות של יווווווו   שפירושן : חמוד! קטן!   אח"כ עלינו במדרגות של המצוק. אני מודה שבכיון של מעלה זה היה נראה שביל פשוט לגמרי.     ובדרך חזרה ממש שיקשקתי מהמצוק המבהיל שנפרש משמאלי. אבל דיה לצרה. עלינו.   למעלה יש מסלול נחמד, הלכנו בו נגד כיון החיצים הירוקים של רשות שמורות הטבע. אבל כשחזרנו החיצים היו בעדנו. מצוק הכורכר חצוב מלבנים וריבועים, הכורכר שימש כחומר גלם לבניה בתקופות שונות וחושבים שאבני הכורכר ששימשו לבניית האקוודוקט- נחצבו כאן. החציבה יצרה מדרגות מעוצבות בסלע, בריכות מלבניות וספסלי תצפית.     ובריכות ומפרצים קטנים בעלי המים הכי טורקיזים שראיתי בארץ     . אח"כ נסענו לאורך החוף דרומה, לעבר אתר הפיקניק (טוזיג) האידיאלי. שמורת טבע אכזיב, סמוך לשפך נחל אכזיב. היו די הרבה דייגים והשמיים קיבלו גון צהבהב מוזר. כמו לפני סערה. פרשנו את שמיכת הפיקניק שלנו ואת הטובין והילדים התפנו למלאכת ציד האוצרות, בה ממיינים את האבנים והצדפים ליפים ושווים ומניחים בצד את היפים והשווים. אחרי זה מחזירים הכל חזרה לערימות, כי כאן שמורת טבע. אבל מלאכת המיון היא חגיגה גדולה, גם מבחינה לימודית.   שתינו צ'אי חם ומתוק ואכלנו עד ששבענו, ואז הילדים התפנו לחקר הסביב הקרובה ואני התפנתי לצלם עוד קצת, בעזרת קריסטל שנשאר אצלי בתיק היד ממעבר הדירה...     ארזתי את הפיקניק וליד הרכב פגשתי שני דייגים בדרך לדייג, דיברנו קצת והם הראו לנו את ה"תולעים"
לדף הרשומה

זהירות מדוזות

זהירות מדוזות, כתבה הגדולה אחרי שמדוזה קטנטנה צרבה לה את האצבע ועוד כל מיני חלקים. הכויה הכי גרועה היתה באצבע. היה לי חומץ סינטטי אבל הוא לא עבד, הוא אמור לפרק את הצורבנים. גורנישט, אכזבה. רק בבית במקלחת החמה, שעתיים בערך אח"כ, הכויה חלפה. אחרי שהגדולה יצאה בוכיה מהמים קפצה החוצה גם מדוזה קטנה. צילמתי אותה. בערך 80 ס"מ קוטרה. משנה לשנה המדוזות ענקיות יותר ויותר. כשהייתי ילדה הן היו כמו שקיות ניילון. עכשיו הן עצומות. תראו את זרועות הארס שלה. בלשב שצילמתי היא עוד היתה חיה וכל גל נושא מזכרת ניסה לסחוב אותה בחזרה למים. אבל ללא הצלחה. בסוף הילדים שהיו על החוף כילו בה את הפחדים שלהם עם אבנים עד שהיא פורקה לחלקיקים. למרות שזו מדוזה, כואב לי שהרגו אותה. מה לעשות. אפילו מעצבן אותי שהם הרגו אותה. תראו כמה יפה היא היתה. בדרך הביתה דיברתי עם הילדים שלי, שלא השתתפו בענין על הרעיון. האם צריך להרוג חיה שפגעה בנו? האם היה צריך להרוג את המדוזה? הגדולה אמרה שלדעתה לא, שלפעמים גארפילד שורט אותה והוא אוהב אותה וגם אם חיה פוגעת בבן אדם אין לו זכות להרוג את החיה. חידדתי את השאלה, האם לדעתך מותר להרוג מדוזה? הם חשבו והודיעו שמדוזה היא חלק משרשרת המזון ולא צריך להרוג אותה. וגם, שמדוזה לא צורבת בכוונה אלא מנסה לצוד דגים, לאכול. מדוזות הן לא רעות. הן פשוט עושות מה שהן צריכות בשביל לצוד להן אוכל. מדוזה משחררת את תאי הצריבה בכדי לשתק דג, ואז אוכלת אותו כשהוא משותק. כשהיא צורבת אותנו, היא חשה שמדובר ביצור חי אבל איננה יודעת שאנחנו לא דג ושאי אפשר לטרוף אותנו. אז אנחנו נצרבים ויוצאים מהמים והמדוזה נשארת רעבה. גם לקטן היה מסר לכתוב לי על החול הלח. בתחילת השנה הוא יהיה בן 6. זה מזכיר לי סיפור של ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן. הצל. שועל הביט בצילו בזריחה. וחשב לעצמו - "היום אטרוף גמל לארוחתי". עד הצהריים שוטט ולא מצא גמל. אז הביט שוב בצילו ואמר "עכבר יספיק לי". ועוד תמונה אחת מהיום-ים שהיה  לנו היום   ים זה בדיוק שילוב הצבעים האהוב עלי. תכלת, כחול, חום, לבן. מושלם. לילה טוב עינבל
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל עינבלית אלא אם צויין אחרת