33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X
מספרת סיפורים

"שיק" נמצאו 7 פוסטים

שיק - כריכה אחורית- תרגיל תפוזי מלבב.... :-)

שיק, אני. כחול ולבן, כתום ומסוגנן אפורים בקטנטן מלאים בצבעוניות מתחדשת כל הזמן. בתנועה בהשתנות, כאן.
לדף הרשומה

מנהלי הרכבת, ממשלת ישראל, נכבדי....

18/01/2012
את המכתב/רשומה הזו אני רוצה לכתוב כבר המון המון זמן ואיכשהו בכל פעם משהו מפיל אותה והיא לא מצליחה להיכתב. הדיבורים האחרונים על רכבת ישראל  ועל חיילי צבא הגנה לישראל, העלו שוב את העניין והפעם, הדברים נכתבים, כנראה בעצמם. רכבת, ממשלת ישראל, נכבדי.... נתחיל בעובדה שבמשך שנים אני תוהה לעיתים לבד ולעיתים בקול - בסביבתי הקרובה, איך זה שהרכבת שלנו לא הפכה להיות כלי התחבורה הציבורי הכי נגיש והכי מפותח במדינה? דווקא העובדה שאין לנו משאבי דלק זמינים וזולים. דווקא העובדה שלאורך השנים מאיימים עלינו בשיבושי אספקת דלק, גז, וכל משאב אנרגיה שנשאב או נחצב ולנו אין אותו. איך זה שבמדינה כמו שלנו שכבר סבלה מאמברגו כזה או אחר, שבתקופה מסוימת בשנות ה- 70, כל בעל רכב היה חייב להדביק על שמשת חלון רכבו את היום (פרט לשבת) שהוא משבית את רכבו? מדינה שנאלצה לעודד נסיעה לעבודה בקבוצות של חברים, לא פיתחה רשת רכבות לארכה ולרוחבה של מדינתנו הקטנה והצפופה? איך? כבר לפני הרבה שנים היתה לי את התשובה - הרבה שנים לפני שהתחילו לדבר פה על "המשפחות". - לי היה ברור שיש פה בעלי אינטרסים שלא מעוניינים בכלי תחבורה חסכוני אלא רוצים שיהיו הרבה כלי רכב על הכביש, שיהיו הרבה תחנות דלק , שיהיו הרבה חברות ביטוח , וכמובן ממשלות ישראל שמעוניינות במיסים. מיסים מכל האמור לעיל. בכל פעם שאני נוסעת בכבישים וחווה יחד עם רבים אחרים את הפקקים הנוראים ורואה איך מרחיבים עוד ועוד את הכבישים.(שלושה ארבעה נתיבים לכיוון!), משמידים אדמות חקלאיות או שטחי טבע נפלאים. בכדי שאנחנו בסופו של דבר נמשיך! לעמוד בפקקים טורפים!. אני בפירוש לא מדברת רק על מרכז הארץ. אנחנו חווים את הפקקים בצפונה. אנו שומעים כל הזמן דיווחים על הפקקים המדווחים גם בדרומה או במזרחה של ארצנו האחת והיחידה.... אך לא צריך לסטות נשוב אל הרכבת. מעבר לעובדה שיש מי שלא כל כך מעוניין בפיתוח רשת רכבות מתאימה לצרכים ולשנות האלפיים. כשאתה בודק את זמנים ומועדים של הרכבות עליך לדעת שזו הנחת עבודה כללית ואין לסמוך עליה בוודאי אם אתה מתכנן לנסיעה הכוללת מעבר בין רכבות....הסיכוי שלך "לתפוס" את רכבת ההמשך לפי הזמנים המפורסמים הוא כמו בכל משחק הימורים.כאן יש מי בממשלה המפריטה אומר שיש לו פתרון חדשני ומהפכני! הפרטה!!! (אלא מה?!), אני
לדף הרשומה

זמנים של השראה

אנחנו חיים בצל ההשראה. בכל תחומי חיינו רצוי וחשוב לחפש השראה ולהתחמם לאורו של ניסיון ולאורה של חכמה או הברקה. בתפקידי הקודם, כשעמדתי בפתחו של שלב הניהול, שאלתי את עצמי: " לאורו של מי עתה?" התשובה היתה מונחת , פרוסה וברורה. כמובן שנותן ההשראה היה בעל נעלים גדולות ואיכותיות ולא היתה כל כוונה לנסות להכנס לנעלים מסוג זה אלא להתבונן בהם, ללמוד איך הולכים עם סוג נעלים כאלו, להתחמם מעורם האיכותי ולזכור לאן ומהו הכיוון שיש ללכת בו. בצמתים קשים במיוחד, הייתי נוהגת לשאול את עצמי: " אם הוא היה פה, מה היה עושה? מה היה מיעץ? כיצד היה מגיב? ואיך היה פותר את הקושי/ הבעיה?". חייבת להודות כי הרבה פעמים אף שהיתה לי "תשובתו" (זו שנלחשה באזני, באין רואה...), לא הצלחתי להכנס לנעליו (אפילו לא לנעלי הבית המרופטות). אבל השראה והשראות תמיד הצליחו להניב ממני עוד ועוד. ומכאן, בקפיצה לוליינית, לארוחות ערב שבת - כלומר ימי שישי בערב. עוד מביתה של סבתי, מזל (ויש להניח שגם אצל סבתה, היה המנהג דומה), נהגו כולם להתאסף לארוחה של ביחד. גם כשהבנים נישאו והתפזרו, דאגו להתאסף לשולחנה והגיד קידוש, לאכול ממיטב מטעמיה ולהסב ביחד כמשפחה אחת גדולה. המנהג המשיך גם בבית אימי ובשלב מסויים החלטנו על סבב. כך שאצלי מתאספים כולם אחת לשלושה שבועות. השולחן נערך בהתאם. כסאות רבים מצטרפים. בני המשפחה משתדלים להגיע חגיגיים. ויש משהו מאוד מיוחד ושווה בביחד הזה. בבישולי, לסעודה זו, אני משתדלת בשנים האחרונות לקבל השראות, מעמים, עדות, סגנונות. בכל ארוחה כזו אני בוחרת בהשראה אחרת ולאורה מכינה את הארוחה. אני מקפידה לציין שזו השראה, סגנון, קרבה. בכדי שלא תגזל ממני החרות לשנות, להמציא, להוסיף או לשמוט. וככה כל המשפחה עושה עימי מסעות למקומות קרובים ורחוקים של סגנונות וטעמים. בעקבות מפגש אינטרנטי עם בן כתה שלי. אחד שלא נפגשנו מאז....עלתה ההשראה של מאכלי יוון על השולחן. השבוע התנסינו בהשראה יוונית. של דגים וזיתי קלמנטה, של ירקות בצורות שונות המון חצילים שום וצלפים. של מוסקה נהדרת וטעמי לימונים כבושים. האוכל היווני הינו אוכל דיי פשוט, ספוג בטעמים עשירים. ים תיכוניים. כזה שנוגע ומרעיד מיתרים. והיה גם מרק. חורף עכשיו, חייבים לתת למלך הארוחה החורפית את מקומו. נו, אין ספק שהמרק
לדף הרשומה

איך עושים לאוגוסט שיק?

יחסית, אומרים שאוגוסט השנה סביר. יחסית, לאוגוסט בשנה הקודמת, לא כל כך לוהט ולא כל כך מהביל. יחסית, ללכת לים בשעות אחה"צ זה אפילו נעים. כן, כבר מישהו קבע ואמר, לפני כמעט מאה שנה שיחסית, הכל הכל יחסי. אז מה בכל זאת כדאי לעשות בקיץ היחסי הזה? הנה ארבעה דברים שעשויים יחסית, להנעים. לקרוא : הזדמנות לבילוי באזורים צוננים בשעות הצהרים החמות - במקום לטייל ברחובות וכשזה לא ממש זמן למחות.                  שני ספרים להמלצה: "באבא  ג'י" של יונתן יבין   על אבא ובן שיוצאים למסע. על מערכת יחסים העוברת התפתחויות ושינויים על רקע המסע של השניים להודו. על אהבות , שנאות ושכבות שמתקלפות תוך כדי המסע ותוך כדי ההכרות. שלנו עם הדמיות ושל הדמיות את עצמן ואת השותפים להם. על מסע שהוא גם התבגרות. ספר קריא, מהנה ומתאים לקיץ.   "הנערה במרפסת מימול" נאוה מקמל עתיר   "סודות רבים היו בתל אביב הקטנה, אך סודה של רבקה היה הגדול מכולם", כך אומרת קלרה הספרית ליואל כמה חודשים לאחר מות סבתו. כך על גבי העטיפה האחורית. ספר שאתה נסחף אליו כבר מהדף הראשון. ספר על תל אביב מראשיתה תוך התגלגלות עד ימינו אלו. על אבלות ואהבה, על סודות והתרתם. נגיעות של אמת מלוות בתמונות אותנטיות. בשלב מסוים הספר מתמקד בבית אחד ברח' אלנבי - שאין לי ספק שבפעם הבאה שאהיה בסביבה, אלך להציץ בו. *    לארות ולזלול תאנים - זה הזמן, במלוא התאווה, לנגוס בפרי הזה בכל דרך ובכל צורה. ימיו קצרים וטעמיו מעדנים - לכן יש לשובב נפש דוויה בטעמיו המעודנים. זה הזמן לזכור ולהיזכר מדוע ולמה קראו לארץ הזו ארץ זבת חלב ודבש.  יש עדויות כי עשו בו שפטים ונגסו בו בכל פה, כבר לפני אלפי שנים. כמובן שהכי הכי רצוי וכדאי לאכול אותו כך, מלא מתיקות ועסיסיות, פשוט טרי ורצוי ישר מהעץ. ואפשר כמובן בשילוב מתכונים כמו - " קינוח תאנים עם גבינת מסקרפונה " באתר הזה. או "בסלט תאנים עם גבינה בולגרית"   של חיים כהן     ועוד מתכונים מגוונים הכוללים תאנים               
לדף הרשומה

קלסיקה וגירסאותיה

היו זמנים שלכל עדה/משפחה גרעינית או רחבה, היה סט מתכונים קבוע ומיוחד משלה. הסט הזה עבר בין נשות המשפחה מדור לדור כ"תורה שבהתנסות".   המוכשרות והאמיצות יותר היו מעיזות ומפתחות מידי פעם - בעיקר בשל צוֹק העיתים (בעיקר בעיקר, עקב קשיים כלכלים ומחסור במצרכים), מתכונים נוספים, שאם זכו להצלחה במשפחה המצומצמת, פורסמו בהדרגה תוך כדי המחשה והדגמה, (ככה, מלח, ככה וככה שמן.....עד שתופס...) דוגמא נהדרת לכך: בזמן המצור על ירושלים, הכינו את הקציצות מחוביזה שגדלה פרא בסביבה הקרובה במקום קציצות התרד שלא היו בנמצא. אך בסך הכל, המסורת והשמרנות נשמרו והועברו בקנאות. אם בישלת מאכל מסויים באופן מסויים - זה היה המתכון הטוב ואף אחד לא חשב לשדרג, לגוון, לשנות, להתאים, להכניס מרכיבים חדשים, שונים, אחרים.   והיום, כל מתכון שהכנת או קיבלת או קראת או מצאת או המצאת, חובה לחשוב ולנסות לשנות אותו, להשביח, לפנק, לעדן, לחזק...... וכל המרבה, הרי זה משובח.   בעקבות העובדה שטעמנו נפתח לטעמים מגוונים ושונים והתפתח, אנחנו מוכנים לנסות ולא לדבוק בשמרנות של הטעמים. לכן נמצא אפילו באותה משפחה ובאותו בית, גרסאות שונות לאותו מאכל: הגירסה הזריזה, הגירסה "כשיש זמן", הגרסה של אבא ועוד. יש גרסאות שנשמרות בדרך זו או אחרת ויש שנמוגות עם הזמן. מאז שפתחתי את הבלוג , לפחות חלק מהעשיות הבישוליות שלי, נשמרות. לפחות אלה שאני נותנת להם תיעוד ושיזוף כאן.   מה נשָמֵר וניָחצן הפעם?   הפעם עסקינן בגירסה המשודרגת ל"צ'ילי קון קרנה אל'ה שיק".   פעם ראשונה שהמאכל המפולפל הזה בא אל פי, היה בביקורי הראשון בארצות הברית, בעיר אל פאסו שבדרום טקסס. "צ'ילי קון קרנה" - פלפלים עם בשר, מאכל מקסיקני/ טקסני, שכמספר המכינים אותו כך מספר מתכוניו. כמובן, שכשחזרתי לארץ מיהרתי לנסותו וכך לאורך השנים משתנות הגירסאות בעיקר בהתאם לאורך הזמן שעומד לרשותי.   זהו מתכון המתאים ל"כשיש זמן".   אז מה צריך?   1 ק"ג בשר טחון   500 גר' שעועית שחורה מושרית לילה.   1 בצל קצוץ   2 גזרים חתוכים קטן קטן   1 פלפל אדום קצוץ   2 שיני שום פרוסים דק   2 עגבניות חלוטות מקולפות וחתוכות לקוביות.   2 כפות עגבניות מיובשות קצוצות.   1
לדף הרשומה
12
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל dshk אלא אם צויין אחרת