33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X
מספרת סיפורים

"ציטוט" נמצאו 8 פוסטים

אדום

07/03/2018
לדף הרשומה

בחזרה אל הכורסה הנוחה....

"אחרי החגים", המושג הכי ישראלי שיש, הגיע שוב. מי אמר ששגרה זה רע? אני בטוחה שיש המונים שהתגעגעו אליה מאז שהופרה על ידי "ראש השנה"..... יש לא מעט ששגרה מבחינתם מביאה: קצת שקט, קצת שלווה, ארגון סדר....מנוחה.... בדיוק בשביל כל אלה זה הזמן להמליץ על ספרים ראויים. הראשון מבניהם - "בבקשה, תשגיחי על אמא"    בתחנה מרכזית של רכבת תחתית בסיאול, תחנה הומת האדם, מתרחשת טרגדיה: אשה קשישה הופרדה מבעלה. האשה נעלמת בתוך המון האדם. האשה, אמם המבוגרת של ארבעה ילדים שבגרו ועזבו את הבית, באה לבקר את בנה הבכור.  מרגע העלמה, ילדיה ובעלה עוסקים בחיפוש אחריה . במהלך החיפושים הם מוצאים את מערכות היחסים וההבנות שנופלות כמו אסימונים באותם תיבות טלפונים ישנות. ספר חשוב לקריאה בכל גיל. ובכל משפחה. הסופרת,   קיונג סוק שין ,סופרת דרום קוראינית, מביאה סיפור אוניברסלי. הנוגע בכל תרבות ובכל משפחה. מהביקורות: "דיוקן אינטימי ומרגש של אימהות...הרבה לפני שהגעתי לעמוד האחרון הרגשתי צורך עז להתקשר לאמא שלי...“  Washington Post חייבת לציין שגם בי עלה אותו צורך.... כאמור, מומלץ מאוד!   ספר נוסף: הנחלה כתבה   רוזינה ליפי .     הכריכה משופעת לדעתי מהספר של היידי בת ההרים..... ואולי גם משהו בספר כולו. ממשיך את סיפרה של היידי אל הבגרות. הספר מספר את סיפורן של נשים. כפר של "היידיות". ומסתבר ש"הידי" כשהיא מתבגרת החיים לא נעים יותר פשוטים או יותר קלים....הנשים, החיות בכפר קטן בהרי הטירול המערביים של אוסטריה ,מתמודדות - ובדרך כלל גם יכולות. הספר מתחיל בשנת 1909 ונמשך עד לשנת 1977. כאמור ספר של ועל נשים, חזקות, נחושות, שצריכות להמשיך ולשאת את החיים ואת המשפחות למרות כל התהפוכות שקורות מסביב. אין להם אפשרות לעצור. הנחלה - היא הבית , ובית לא עוזבים! גם אלו שעוזבות, בסופו של דבר שבות. ספר המורכב כפסיפס, מפרק ומשלים כל פעם מחדש. ספר קטן וקריא.   "ספריה טובה לעולם לא תהיה מסודרת מדי, או מאובקת מדי, כי בכל רגע נתון יימצא בה מישהו, מוריד ספרים מן המדפים ונשאר לקרוא עמוק אל תוך הלילה." למוני סניקט   חנות ספרים בריקאוויק - איסלנד    
לדף הרשומה

קשקושה

 "קודם אתה שוכח שמות , אז אתה שוכח פרצופים. אחר-כך אתה שוכח לסגור את הריצ'רץ' שלך, ולבסוף, אתה שוכח לפתוח אותו." כך אמר ג'ורג' ברנס.  אוי, אוי, אוי..............  כן, יש לנו קטע עם שמות....לפחות לי...... יש בעולמנו שמות למכביר. שמות לאנשים, שמות לבעלי חיים, שמות למקומות, שמות לחפצים, למחלות (לא עלינו),  וכמובן המון שמות מהודרים או פחות למיני מאכלים. לכל עם ולכל עדה יש שם משלו למאכל מסויים. לפעמים רב שמות לאותו מאכל עצמו (שינויים קטנים ולא ממש משמעותים במתכונים),  ואף אחד לא שש להחליף את השם בשם אחר. כנראה שלָשם יש משמעות יותר מסך כל העיצורים והתנועות המרכיבים אותו. לעיתים האקדמיה נותנת שם לחפץ לאחר שכבר השתרש שם מלעז ולא עוזר כלום, השם החדש לא תופס. דוגמא: טלפון ושח רחוק.... יש עוד המון דוגמאות כאלה. ולי, לפעמים יש לי נטיה "לתת" בלי כל כוונה שם לאדם - לא יודעת, כך אני זוכרת את שמו או אולי שָם בתת ההכרה השם הזה שאני "נתתי" לו, בזכרוני, "מתאים" יותר לאדם משמו האמיתי ? אולי?-  הקטע הוא, שזה השם שלו בזכרוני לעולמי עד....ובכל פעם שהוא מתקן אותי, אני מתנצלת ואחרי זמן שוב קוראת לו באותו שם ש"הוצמד" לו על ידי זכרוני או תת המודע שלי. למה? ככה! נסתרות דרכי המוח והזכרון. ועד שחוקרי המוח המלומדים לא ימצאו את הסיבות והתיקון לעיניין, מן הסתם, מה שהיה הוא שיהיה. אמשיך על פי נטיות מוחי הלא מתוקן. סבתי ז"ל, ואח"כ גם אימי (שתבדל...) וכמובן שבהגיע תורי  - גם אני, לא פעם אנו נוקבות בשם כל ילדינו עד שאנחנו מגיעות לשם המבוקש. בילדותי הייתי מתגלגלת מצחוק מסבתי, לה היו שבעה ילדים ועוד שבט נכבד של נכדים. תארו לעצמכם איזה מסע שמות היה מתרחש בעת שדעתה היתה מוסחת. והיא רצתה לנקוב בשם אחד הילדים או הנכדים.....כמובן שאחר כך צחקתי על אימי והיום - צוחקים עלי!   ג'ון פ. קנדי אמר: סלח לאוייבך, אך אף פעם אל תשכח את שמותיהם!.  זה בסדר, בדרך כלל אין לי הרבה אויבים (אני מקווה). אבל זו בהחלט עצה טובה וחשובה.   בימים כתיקונם אני רגילה להכין ארוחה למשפחה. אך קורה לעיתים שאני מכינה ארוחה זריזה רק לעצמי - במקרה כזה חופש התנועה הוא הרבה יותר גדול. כך קרה השבוע -
לדף הרשומה

לעשות, ליצור, להיות

סבתי, עליה השלום, היתה אישה רבת פעלים ובעלת ידים מבורכות. תפרה, תיקנה, הטליאה. גם בתקופות הכי קשות - כולם הלכו לבושים למישעי בזכות ידיה ונחישותה. בשכונה ובמשפחה כולה ידעו הכל להעריך את יכולותיה ואת מעשה ידיה. אימי, שתיבדל לחיים ארוכים, ארוכים ומלאי עשיה, מגיל צעיר זוהתה כמי שעם ידיה המוכשרות קשה יהיה להתחרות. מכל סמרטוט היא ידעה ויודעת לעשות איכות!  היא עיצבה ותפרה (עד היום), בגדים, שמלות - כולל לכלות, היא שיפצה וסיידה, רקמה וסרגה, ריפדה וחידשה. אשה בעלת ידים מוכשרות וחרוצות מלאת רעיונות ומרץ - אשה וידיה - לתפארת. ואני - עד גיל 20+, לא ציירתי פרח! ניסיתי לסרוג ואחרי מספר שורות מלאות בטעויות ו"נפילות עיינים" ויתרתי ....עד לניסיון הבא.... לתפור? סבלנותי פקעה במהלך הצעד הראשון. - השחלת החוט במכונה!  יצירה? זה התאים לכל המוכשרים ובעלי הסבלנות ! רק לא לי. ואז, בגרתי, נישאתי, התחלתי את לימודי. תוך כדי הלימודים, באיזה שיעור קקיוני ולא משמעותי, נדרשנו לצייר!  "היום מציירים בננה וענבים!!!" הכריז המורה...... גיחכתי: אהממ, כן כן, לצייר בננה וענבים? אני?!!! ניגש אלי המרצה/מורה, בנו - היה שמו, יזכר לטובה ולברכה, שאל: "מה הבעיה?", אמרתי: "פרח ופרפר של ילדים אני לא יכולה לצייר, ואתה רוצה שאצייר בננה וענבים?"  "אהה" הוא ענה "זאת הבעיה? ובכן, הינה צלחת קטנה - עשי בעזרתה חצי עיגול, עתה, עוד חצי יותר קטן, מצויין! עכשיו צופציק קטן בקצה אחד, יפה חיבור בקצה השני, והנה ציירת בננה לתפארה!" לא להאמין!!! ממש כך! ומאז התחלתי לצייר!!! וליצור. כל הזמן. כל מיני, בכל מיני חמרים, בכל מיני טכניקות. למדתי, עשיתי, התנסתי בתחום כזה ואחר בטכניקה כזו ובשונה. בשנים האחרונות אני לומדת ויוצרת המון. לומדת בעיקר בעזרת האינטרנט - בית ספר נפלא ומופלא - הדרכות, שיתופים, הסברים, חומרים - הכל מכל וכל! תענוג אמיתי! אני נמשכת מאוד לסוגי האומנות השימושית. יש בזה משהו מאוד מספק כשאתה יכול ליצור ולהשתמש. והכי הכי אם הצלחתי לקחת משהו שגמרו עליו את שימושו, זרקו אותו! ואני לוקחת אותו לטיפול אישי, להפוך בו ולהפוך אותו . ויוצרת אחר, יפה אולי אף יותר מבראשיתו.... קצת מהדברים האחרונים: האמת שאני חייבת להשתכלל בעיניין הצילומים - בעיקר
לדף הרשומה

ידידותית למשתמש - קינואה בחברה טובה!

  "אין אהבה רצינית יותר מאהבת המזון" אמר ג'ורג' ברנרד שו ומי אני שאתווכח עימו? יש מי שמסיבות כאלה ואחרות צריך או רוצה לשמור על התזונה שלו:   שתהה מזינה, שתהה בריאה, שתהה משביעה שתהה לא משמינה! והכי חשוב: שתהה טעימה!   לא תמיד כל כך פשוט לשלב את כל הנאמר לעיל לסלסילה אחת גדולה  ועוד קשה שבעתיים לשלב את כל האמור לעיל לצלחת אחת.  מכיון שפרט לתזונה טעימה ובריאה יש  חיי יומיום גדושים ומלאים: העבודה+ הניקיון+ הסידורים+ הטיפול בילדים/בהורים+יש להתעדכן+ רצוי לפגוש חברים ועוד המון עשיות אחרות.  איך בתוך כל אלה מתארגנים גם להכין את כל האמור: מזין,בריא,משביע,טעים ........                                              כל זה, בזמן הכנה קצרצר....   אפשר גם אפשר!   הנה אחד כזה - ידידותי למשתמש ודיאטטי.   1 כוס קינואה   1 כוס עדשים כתומות מושרות במים למשך 20 דקות   2 גזרים מגוררים גס   1 בצל קטן קצוץ   2 שינים שום קצוצות   1/2 פלפל אדום חתוך לקוביות   1 כף סויה   2 כפות שמן   1/2 כפית קארי   1/2 כפית כוסברה - תבלין   1/4 2 כוסות מים או ציר   מלח ופלפל   הכנה מטגנים קלות את הבצל, הגזר, הפלפל ושיני השום (לפי הסדר הרשום בהפרש של שתי דקות ביניהם), מוסיפים את הקינואה גם כן להקפצה וטיגון של שתי דקות, אח"כ את העדשים את הנוזלים והתבלינים. מרתיחים ומורידים את הלהבה ללהבה נמוכה. כך עד שכל הנוזלים נספגים וכל המרכיבים מתרככים.   ועכשיו מה? אפשר לאכול מיד וחם חם ללא תוספות. אפשר להגיש כתוספת לצד מנה בשרית / מנת דג /או מנה צמחונית. אפשר להגיש כסלט, בעיקר אם מוסיפים עגבניות שרי חצויות ופטרוזיליה או כוסברה לפי הטעם. אפשר כמובן לשנות, להוסיף או לגרוע מהחברה הטובה - כלומר מהירקות.  אפשר להגיש אותה באופן אלגנטי מלא שיק! (כמו בתמונה). כאמור, מנה ידידותית ביותר!
לדף הרשומה
12
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל dshk אלא אם צויין אחרת