33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X
מספרת סיפורים

"מחאה" נמצאו 8 פוסטים

קצרים כבדים

אף שהימים חמים מאוד ואני מנסה להתחמק מכל משימה כבדה ולהדגיש את החיוך והקלילות - לא לשקוע תחת עומק המשא. אי אפשר מבלי לעצור ולפרוק כמה מילים ומספר משפטים על המתרחש מסביב. גם אם יהיו קצת קצרים וקצת מכבידים. המחאה - היא כל כך צודקת וכל כך נכונה. נסעתי שבוע שעבר לת"א וליד יקום ראיתי "מחנה חומה ומגדל" שהוקם ע"י קבוצה/ בודד, שקצה נפשם ממציאת פתרון דיור הולם. הם נאלצים להשתמש בעשיות ודימויים של תקופת המנדט האנגלי ובעקבות תקפוּתו של חוק עותומני! (המבנים נשארו על הקרקע מאחר שעל פי החוק העותמאני אשר היה תקף, אסור היה להרוס מיבנה עם גג).  אני לא רוצה לעסוק באלו שממקום של יאוש מוחלט עושים מעשי קיצון גרועים יותר. החברה שלנו לא יכולה ואסור לה להתעלם מאלו שאין להם אפשרות למצוא קורת גג הולמת. הדיור הציבורי שלאורך שנים נתן פתרון למשפחות ויחידים - לתקופה או אף יותר לא יכול להעלם. בעשורים האחרונים הפסיקו לבנות עוד דירות לדיור הציבורי. דירות רבות נמכרו לשוכריהם במחירים מוזלים - בכדי ל"השוות" תנאים עם הקיבוצים והמושבים. נוצר מצב שכמות הדירות הציבוריות היא עלובה ואינה "מדגדגת" את הצרכים האמיתים. אני תוהה, מה חושבים מקבלי ההחלטות. "יש כאלה שלא יכולים לממן לעצמם מגורים ראויים - מה הם לא שמעו על...אוהלים, מלונות...או לא להיות?" זו התחושה וזה המסר. לכן, אין פלא שיש המגיעים למעשי קיצון. אנחנו כחברה - צריכים להרים קול צעקה ולא להשאיר זאת רק לחלשים והמיואשים. פיגועים - אני חיה את המדינה שלנו לא מעט שנים. כמו כולם בין המלחמות, עם הפיגועים, עם ותחת הפגזות. אנחנו חיים פה עם המון הדחקות, עם המון תקוות שיום אחד, איכשהו, כולם יתעשתו, כל צד יגיע למקום שקצת יוותר, וישלים עם העובדה שזה שכנו ואין אחר. וככה המצב יירגע ונמצא אפשרות של חיים משותפים ואולי אפילו ניסע לאירופה דרך היבשה....ואז מגיע פיגוע - כמו זה האחרון. אמנם לא מהכי "גדולים", אמנם לא מהכי "מזעזעים", אך היה בו משום ניעור וטלטול עבורי (ואני מניחה שעוד רבים סביבי). לשמוע (שוב), כמה פיגועים סוכלו בזמן האחרון ברחבי העולם. כמה ניסיונות חוזרים ונישנים להרוג ולפגוע בעוד ועוד ישראלים ולא חשוב מי הם ולא חשוב מה עשו או לא עשו. הרצון הזה, הצורך הזה, שלהם להרוג בנו, ללא כל סיבה או הגבלה. המפגש החוזר הזה, מנקה כמו מגב את
לדף הרשומה

אם לא מתנהגים אליו יפה - הוא יכול לברוח

כבוד, כבוד,  הוא ערך המתייחס אל תכונתו הייחודית של האדם כאדם; הכבוד ממלא משמעות לעצם היות האדם אנושי. כבוד של  אדם הוא המידה בה האחד מפגין את הערכתו כלפי אותו אדם. כבוד, הוא היחס הולם בין בני אדם, שאינו פגיעה או ביזוי. המון הגדרות לו לערך הזה: כבוד, בשפה העברית. באנגלית יש מס' מילים ולכל אחת תפקיד משמעי אחר:  honor, respect, glory, dignity. יכול להיות שכתוצאה מהעובדה שאין אצלנו הפרדה יש לערך ולמושג הזה המון משמעויות ותרגומים. אך זו השפה וזה הערך. בעיני  כבוד הוא אחד מהערכים הכי משמעותיים ביחסים בין אנשים ובחברה כחברה. אך אני נתקלת יותר ויותר באנשים, קבוצות, חברות - ש כאילו מיחסים לערך הזה מקום חשוב אך בעצם מתרגמים אותו באופן הכי בזוי. "הוא פגע בכבודי", "כבוד המשפחה", "לא עשו לי כבוד", "צריך לכבד אותי". כל הביטויים האלה ודומיהם, סותרים בעיני את המשמעות האמתית של הערך הזה ומעוררים בי מחאה קטנה. (בים המחאות של היום, צריך גם לעצור לידה....). כבוד, צריך אדם  לתת . נקודה! לא לקבל. מעצם הנתינה יש קבלה. אם לא מתנהגים אליו יפה - הוא בורח.... ראיתי היום סרט תיעודי אודות נשים שנרצחות באופן סדרתי ואיך קהילה שלמה שותקת. כל זאת  כי למישהו נדמה שחיללו את "כבוד המשפחה". חלק גדול מבטויי האלימות בחברתנו שצדדים שלה מופיעים גם על הכביש, הן כתוצאה מכך שלמישהו נדמה שלא "כיבדו אותו" או אויה! "פגעו בכבודו" (לדוגמא, לא קפצו לדום לכבודו. או בכביש,  העזו ועקפו אותו, או חלילה צפרו לו....). לא פעם הגיעו דברים עד לידי שפיכת דמים. יש גם ביטויים הרבה יותר קטנים ל "חרדת כבוד", במערכות יחסים בין אישיות יש כאלה שלא יגידו לך שלום לפני שאתה תגיד ראשון....(לא רק במדרגות ולא רק כי לא קיבלו תשובה על השאלה: זה שעולה או זה שיורד?). זאת במקום לנהוג במאור פנים ולתת תחושה אוהדת, הם נחמצים כלימון סחוט, מזעיפים כל שריר ואפילו ללא מילים יוצרים אווירת "מלחמה". כאילו שבאזורנו חסרה תחושת איום מתמדת.... אני מניחה שלכל אחד יש במאגרו לא מעט מפגשים עם "מכובדים" שלא "כובדו" מספיק לטעמם. אם רק יותר אנשים היו חרדים פחות לכבודם או לפחות חרדתם היתה מניעה אותם לתת ולשמור על כבודם של האחרים
לדף הרשומה

הייתי

כמו שהבטחתי, לי! הייתי!!! עד נתניה נסעתי בטרמפ משפחתי. שם הגיעה מיד מונית שאליה עליתי חבוקה בתיק קטן וב"הפוך" לדרך. בקשר, עלו לאורך כל הנסיעה, קולות שהודיעו לנהג שלנו, החברמן, שלא יוכל לקחת אותנו כל הדרך עד תימן, ואפילו לא יוכל להמשיך ולנסוע בדרך נמיר אלא יאלץ לעלות על אילון. בטרם פנייתו  לאילון, ירדתי והתחלתי בצעידה כשמסביב עוד ועוד מצטרפים. לאורך הירקון ובפניה לרח' ויצמן כבר היינו נחיל אדם הצועד במרץ.  כשהסתכלתי סביב, ראיתי נחישות ורננה על הפנים ובמבע! וככל שהתקרבנו למקום עלה הלב על גדותיו  והצעידה הואטה כי המון אדם התאסף והלך אל עבר כיכר המדינה. הצפיפות הלכה ועלתה ואני שבדרך כלל לא אוהבת להדחס, הרגשתי נפלא. מסביב היו המוני אנשים בכל הגילאים. מתינוקות במנשאים ועגלות דרך פעוטות על כתפי אבות ועד לזקנים שנדחפו על כסאות גלגלים. היו שם מבני נוער ותנועות נוער ועד למכסיפי צדעות ושיער, צעירים המגדלים פלומת זקן ראשונה לצד בעלי קרחות מבהיקות. וכולם מקשיבים לנואמים בשקיקה וביחד במקומות ובזמן הנכונים,  דורשים - בשם כל העם,  צדק חברתי! כן, אפשר לדרוש תיקון עוולות באופן תרבותי. אך אין לי ספק שאם לא יקשיבו לקולות כה רבים של מגזרי אולוסיה שונים. המאמינים שאפשר וחשוב לבצע עתה שינויים. הגוון ואופן הקריאה ישתנה.   
לדף הרשומה

שזופות ומחייכות

 עוד מעט צהרים. מסביב שקט של מנוחה ועצלות נעימה. ובאופק שעת הארוחה מתקרבת ובאה.... פותחת את המקרר ומגלה שרוב המדפים התרוקנו. ככה, בשקט, מבלי להודיע או להתריע. מה זה אומר?  שזה הזמן לאלתר. משהו קליל ומהר. שוקיים שזופות - (גם "שוקיים" משתזפות באוגוסט!) 1 תפוח עץ גרנד - חתוך לקוביות בינוניות 2  תפוחי אדמה חתוכים לקוביות קטנות 6 פטריות שמפניון פרוסות 1/4 כרוב חתוך דק 6 עגבניות שרי שלמות 2 שיני שום פרוסות 5 - 6 שוקי עוף לרוטב  4- 3 כפות רוטב סויה 3 כפות רוטב צ'ילי מתוק מלח ופלפל שחור כ- 3/4 כוס מים הכנה מטגנים ומשחימים את הירקות. אותו מעשה עושים גם לשוקי העוף. מאחדים את הירקות עם השוקיים. בקערה מערבבים היטב את כל חומרי הרוטב. יוצקים את הרוטב על העוף והירקות. מכסים, מידי פעם מציצים (לודא - הקלו המים?!), הופכים את שוקי העוף ( לודא שהם משתזפים היטב מכל הכיוונים).  הכל, כך בערך כשעה,  על אש נמוכה. זהו! באותו זמן מכינים תוספת - אורז, פסטה, פירה.... כל אלה, מתאימים מאוד להיות שותפים טובים לשוקיים השזופות.     טיפ'טן - אם רוצים לארח ולהוסיף קוביות קרח, רצוי קודם להרתיח את המים לקרר ולהקפיא. כך הקוביות יוצאות שקופות, זכוכיות ויפות מראה! שבת טובה ושתצליח המחאה!
לדף הרשומה

עגל הזהב - מזוייף?

הרבה כבר נאמר. על כל במה פנויה או אף כזו שכבר היתה תפוסה. על השדרה, על המחאה....   הדברים ממשיכים ונאמרים או אפילו מושרים בכל רגע שפותחים טלוויזיה או כל אמצעי תקשורת כזה או אחר.   ובכל זאת יש לי עוד מה להגיד. אני אומרת את זה שנים. ברור לי שיש עוד שאמרו.   אך איך שהוא הדברים שלנו נבלעו. נבלעו בזרם הצרכני שעושה לנו נעים. מטשטש את  עיניים עם -$ - כאלה סימנים.   לפני מספר ימים ישבתי עם שתי חברות מקסימות (שתיהן עלו מברה"מ לשעבר בסוף שנות השבעים - תחילת שנות השמונים)לשיחה של נשים. אחת שחזרה מארץ ה$ לאחר שהות ואירוח של חודש וחצי אצל חברה טובה מהעבר הרחוק ומהמולדת הראשונה סיפרה: המשפחה המארחת הצליחה מאוד מבחינה כלכלית  ואירחה באהבה רבה אותי כך סיפרה חברתי - מסביב עלתה תמיהה אצל הידידים האמריקאים של אותה משפחה - "איך זה שאתם מארחים כך ולכל כך הרבה זמן רק חברה?!."   שתי חברותי הסתכלו זו על זו ואמרו ביחד: "טוב, ככה זה אצל רוסים - כך הם מתנהגים ומארחים חברים! " ומיד המשיכו ואמרו "אצל הרוסים של פעם. היום זה כבר לא כך" הקשבתי ושאלתי - מתי זה השתנה? הן שוב הסתכלו אחת על השנייה ואמרו:   "עם נפילת השלטון הקומוניסטי - כשכל אחד היה צריך לדאוג רק לעצמו וכסף ורכוש הפכו להיות הערך הכי חשוב"   טוב, לרגע שלא תחשבו שאני בעד הקומוניזם או כל משהו דומה לו..... לא לא....לא!!!!! אך אין לי ספק שלתפיסות סופר קפיטליסטיות  יש השפעות הרבה מעבר לכלכלה גרידא.  השפעות  הן על הרקמה החברתית , השפעות הן על הערכים שלנו כחברה. לדוגמא: בואו ניקח את תכניות הטלוויזיה ומה שקורה להן בשנים האחרונות. עד כמה ניתן לרדת בתוכניות זבל בטלוויזיה - כי הרי מה שחשוב הוא להביא רייטינג שמביא פרסומות של החברות הגדולות (להגברת הצרכנות המסממת) ,ובכדי שאלו ,יממנו (חוץ מכמה אנשי הון )את  המשכורות של הסלב העילגים שיצאו מתוכניות הזבל ועתה הם מנחים! כן כן!!! מנחים של תכניות של המיץ של הזבל!!!. כי הרי הערך החשוב ביותר הוא ההון  ובו אסור לפגוע פן ייעלב או לא ירוויח כל שניה ודקה מיליונים. אין ערכים חשובים מההון בחברה סופר קפיטליסטית.  לא איכות, לא תרבות, לא חמלה, לא שיוויון, לא רעות, לא דוגמא אישית, לא אמפטיה או סובלנות. אפילו שמירה על החוק
לדף הרשומה
12
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל dshk אלא אם צויין אחרת