33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X
מספרת סיפורים

"ונציה" נמצאו 5 פוסטים

יומנטיול 5

יום חדש, רכבת אחרת, כיוון חדש. והפעם הכיוון – מערב! וישצ'נזה וורונה – אלו הכיוונים ואלו היעדים. וישצ'נזה היא תחנתנו הראשונה. (לידיעה פרט חשוב, אם רכשתם כרטיס ולא מימשתם מאיזו סיבה – ניתן להמיר לכיוון אחר בלי שום בעיה). ברכבת הפעם ממול, יושב מרצה, בודק בדיקה חוזרת של מבחנים (אולי הבודק הראשון היה עוזר ההוראה שלו), המבחנים נראה שנכתבו בכתבי יד מסודרים להפליא (כנראה שבבית הספר היסודי היו שיעורי כתיבה תמה....). אבל הציונים המתנוססים בראשי המבחנים – נוראיים! הוא מעביר אחד ועוד אחד ואני מרחמת על עוד סטודנט איטלקי עלום.... לידו ובלי כל קשר של אחד לשני, יושב סטודנט שנראה מתכונן למבחן ועושה מאמץ גדול לקבל ציון סביר אצל מרצה עלום אחר.... הקרון מלא במקומיים ובתיירים. בליל שפות מתערבב בבליל הריחות. "קרון בבל" ) הרכבת עוברת חולפת על פני כפרים. כאן הם יותר צפופים. שטחי האדמה המעובדים יותר קטנים וביניהם משתלבות עיירות ומפעלים בסדרי גודל שונים. אנחנו בדרך לפגוש את המבנים של פאלידיו- הארכיטקט שבנה את וישצ'זה. עצי הנחושת והזהב מלווים אותנו גם לכאן ולכל מקום. אני הולכת מוקסמת מהגוונים הנפלאים האלה. וישצ'נזה – ללכת ברחובות, להרים מעט את הראש, מיד כל התרבות והאומנות שוטפים וממלאים את העיניים. יש רק להקפיד ולשמור עין אחת בקשר עם המדרכה שאם לו כן פוגשים אותה מקרוב כמו שאני פגשתי.... אחרי הפגישה הזו, עלינו לרכבת שוב – לוורונה, למסור דש של אוהבים לפסל של יוליה. בתקווה לגעת באהבה ולהשאיר שם את חלקי הטרגדיה. כאמור, אנחנו שוב ברכבת המתנהלת בשלווה בין עיירה אחת לשניה. נותנת אפשרות להציץ ולראות את הבתים והגינות. לראות את גינת הירקות הצמודה אל הבית, אלו שבשלב זה או אחר יעטרו את הארוחה של בעלי הבית. הנסיעה ברכבות פה מאוד נוחה וידידותית למשתמש. כמעט בכל כפר או עיירה יש תחנה. אין אמנם כרטיסים חכמים, המאפשרים ירידה וחזרה. אלא, צריך לקנות כרטיס מנקודה לנקודה. אבל הרכבות  דייקניות וזמינות. מהחלון של הרכבת בדרך לוורונה וורונה – עיר איטלקית טיפוסית. מלאה שכיות חמדה מתקופת רומי המפוארת. מאז ועד עתה, היו מי שהמשיכו לבנות ולפאר אותה. פיאצות יפיפיות, פסלים – ישנים וחדשים, ציורי קיר
לדף הרשומה

יומנטיול 4

היום, נוסעים ל"ונציה הקטנה". עולים לרכבת הנוסעת לבולוניה. אנחנו נרד באמצע הדרך. הרכבת תופסת תאוצה וחולפת על פני כפרים, חוות ושדות. השדות חרוצים בתעלות ניקוז. האדמה חומה כבדה רוויה במי הגשמים מחכה לאסוף לתוכה את הגידול הבא שיזרע. כמעט לכל בית בכפרים, יש כרם קטן משלו - על יין אישי לא מוותרים פה. יש כפרים שנדמה כי הכריזו על תחרות: מי יהיה הבית שיצבע בצבע העז ביותר! האחד נצבע בסגול צועק והשני מתחרה בכתום זועק, עוד שני אלה מתחרים ומאחריהם אחד באדום מבהיק ולצידו הצהוב מחרה ומחזיק. כך ביחד יוצרים תמונת נוף מרהיבה. מעניין מי הזוכה ובמה? הרכבת טסה במישור העטוף בנהרות, תעלות ונחלים. לא ניתן לעצור את הרגע בעדשת המצלמה שלי כי המהירות היא עצומה. בכסא ממולי יושב לו איש בעל מידות ועב בשר. תנועת הרכבת והשיחות הקטנות שלנו מהווים עבורו שיר ערש נעים וטוב. בריוויסו, מחליפים רכבות, בין לבין מתפנה זמן טוב לעוד קפה איטלקי רייחני. הפעם של זגפרדו המוכר והטוב.  לא רחוק יושב זוג מבוגר. שותים תה, לאט לאט. בכל לגימה מושקעת כוונה. נוסעים כנראה לילדים/לנכדים, לצידם סלים מלאים ותיק יד ממנו צצים ראשיהם של הבגדים. השנים האלה נחים מהמסע ונאספים לקראת המשך הדרך. לא מחליפים בינהם מילה או מבט. שקועים כל אחד בכוסו. מזג האוויר החליט להסביר לנו פנים. השמש מחייכת אלינו משמים צחים ונקיים. כל הזמן ובכל מקום אנשים שקועים במכשירים קטנים, מתקתקים, מקושרים, מחוברים, מנותקים..... עולים לרכבת מרוויסו לקיוז'ו. הרכבת הפעם היא רכבת פרברים עצלה. נוסעת קצת, עוצרת, מפהקת, נמתחת וממשיכה, ככה יותר משעה. (כדאי מאוד לברר היטב שעות של חזרה - כי אלה משתנים לפי ימי השבוע ואולי גם איזה מצב רוח). קיוז'ו, מקסימה!עיירה צבעונית המשתקפת במימי התעלות החובקים ושזורים בה ואין אתה יודע לעיתים האם זו מציאות או השתקפות. כל מה שאני רוצה כל זמן השיטוט בה הוא לעצור ולאצור את הזמן, את הזווית, את המבט. כל כך יפה! זוהי עיירה של דגים ודייגים. אחרונים, חוזרים בשעות אחר הצהרים ובאים אל המזחים עם שלל הדגה שתפסו ברשת או בחכה ושם כבר מחכים להם הסוחרים/הקונים. הדגה מחליפה במהירות ידיים.   השמש הולכת ודועכת אל תוך המים וצעיפים כהים עוטפים את היום ואת העיירה. זה הזמן לעלות לרכבת או
לדף הרשומה

יומנטיול 2

אחרי הנחיתה, ההתארגנות, מעבר על משבר קטן... מגיע זמן ההנאות. שוטטות בין הסמטאות של ונציה במזג אוויר סתווי הוא תענוג אמיתי. יש אור מיוחד שמאיר את העיר הסמטאות והמים. רוח נעימה מבדרת כל שמלה או כנף מעיל, זרזיפי גשם מעירים את המטריות ובהפסקות הן חוזרות לנדנן. כל אדם שני בממצוע הופך לצלם מומחה וצלמן אמן או כפי שאצלנו במשפחה נקראים אלו: " פוטו צאלי"...!!!   הם נעמדים בזוויות, מנסים לתפוס את הרגע, להנציח מזווית האחת והיחידה את ונציה כמו שרק הם חווים אותה. לצורך היושרה הכוללת יש לציין שגם אני נכללת בממוצע....וגם אותי ניתן לתפוס עומדת בזוויות מעל ומתחת לגשרונים, בין סורגים, מציצה עם מצלמתי הקטנה מאחורי כתף או מעל לחלון. ככה לאחוז ולהנציח שניה אחת בודדת ודרכה לאצור את הזיכרון כולו.   יש לציין שהייתי כבר בוונציה. הייתי באחד הקייצים ואני ממש לא ממליצה על ונציה בקיץ. בעיקר בגלל החום והלחות. לא יכולתי להינות כשדמעות של זיעה טיפטפו להן מכל תא ותא. ואני רק רציתי לעשות V ולברוח אל ראשי ההרים....למקומות יותר קרירים. אך על ונציה בסתיו - אני בלב רחב ממליצה. ונציה בסתיו...עם שלכת של זהב מכל עבר, גם הגשם המזרזף ממש לא מפריע. תוך כדי שיטוט, עלינו על האוטובוס-ים והגענו לאי מורנו, לא לפני שחלפנו על פני "אי המתים", אי שכולו בית קברות. מורנו, ידועה ביצירות הזכוכית ובתי המלאכה של נפחי הזכוכית. באמת שאפשר לצאת מסונוורים מכמויות הצבעוניות של הזכוכית הניבטות מכל עבר. אי שלם של כלי זכוכית המצטבעים וצובעים הכל, בכל הצבעים האפשרים. במורנו, גם הגינות הופכות לזכוכית ציבעונית. וכשיורד לו הערב , לאחר שעשינו קילומטרים רבים,באה מין שלווה שקטה, ניכנסים למיטה עד ליום הבא...
לדף הרשומה

יומנטיול

יומני טיול נכתבים בדרך כלל על מקומות רחוקים, על עולמות מיוחדים, על הרפתקאות ואקסטרים. אבל לי בא הפעם לכתוב יומנטיול על הבנאלי, על כזה שהוא בהישג יד או צעד, על אחד שלכאורה אין בו כל מיוחד. מחוז ונטו בצפון איטליה, בירת המחוז -ונציה.האזור נמצא בין הרי הדולומיטים ועמק נהר הפו, בני המקום מכנים אותו "המחוז שלמרגלות ההרים"  .  יש פעמים שרק השם, מצית את הדימיון (בספרים, בסרטים), כך גם כינויו של המחוז הזה: "המחוז שלמרגלות ההרים".... ממממממ.... אספתי בדקדקנות את הכבודה שנכנסה למזוודה. שלא יהיה יותר מידי לסחוב,שיהיה קל במידה ראויה, אך חלילה שלא יחסר פריט שעלול להעיב. כל דבר עבר בדיקת נוחות. ההכנות נערכו כמעט כמו בנסיעות הראשונות. טיסת בוקר ראשונה, זה אומר לילה ללא שינה. שבת. "שבת בבוקר, יום יפה, אני שותה עוד כוס קפה".... ועולים לעוד טיסה.............................. וגם אם פה ושם יעיב דבר מה, לא ניתן לו להשתלט ונהנה על אף ולמרות הכל. כדיברי המשורר: ואף על פי כן נוע תנוע.... שלכם מוונציה....
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל dshk אלא אם צויין אחרת