33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X
מספרת סיפורים

שאריות וליהנות

13/11/2018

שאריות,

כשאומרים שאריות, מה האסוציציות שעולות בך מיד?

דברים שנשארים ובדרך כלל נשכחו, נפלטו ולבסוף לרוב גם נזרקו?

או אולי דוקא בא אליך זכרון מכתה ג' ד'...שאריות בחילוק ארוך וכזה...? (יכול להיות שהזכרון הזה מלווה בצמרמורת קלה, אי שם בחוט השידרה...).

או נגיד מי שבא מתחום הצילום והעריכה, החלקים האלה שנופלים (פעם) על הרצפה...

כך גם כל מי שגזר/ה ותפר/ה....

איזו אסוציציה עולה בך?

ברור, אני מניחה, שהאסוציאציה הראשונה של כולנו היא, שאריות אוכל....

רק על האסוציציות האלה (כל אלה שהוזכרו לעיל), ועל כל הזכרונות בהקשר הזה, אפשר לכתוב ספר או לפחות פרק.

לא. לא לדאוג, נשאר הפעם, בקטנה.

אני בדרך כלל בארוחות הגדולות משתדלת לא להשאיר אצלי שאריות...שולחת עם כולם כמה שאפשר וכמה שיותר בקופסאות.

ולמדתי בארוחות "קטנות" להשתמש בסירים קטנים שעוזרים לי מאוד עם המידות.

ובכל זאת, לפעמים, או מארוחות גדולות או מארוחות קטנות נשארות שאריות.

קורה וקורה שאני משתמשת בהם. אבל תמיד! תמיד, אני מחליפה להם את האדרת ומשנה להם את האופי אם אפשר מקצה לקצה.

כי שאריות, מכל סוג, (לא רק של אוכל), מזמינות אותך לגילויי יצירתיות.

כך קרה גם אתמול שבא לי למלא טאקו מוכן ששכן בארון המטבח מזה זמן, למלא במילוי טעים של ירקות ועוד...

במקפיא התחבאה לה קופסא קטנה עם מדבקה שנשאה את השם "קציצות"

ובמגירת המקרר נחו להם בשקט, בעצם בדממה, גזר, כרוב ופיטריות.

שברתי את שלוותם, שלפתי אותם ויצאה ארוחה לתפארת, כזו ששווה לכתוב עליה שתשאר למזכרת.

אז הנה הגעתי עד הנה בהמון דיבורים ועכשיו, למעשים!

ארבע טאקוס טעימים ומהירי הכנה

המצרכים (כמובן שאפשר לעשות שינויים)

1 גזר מגורר בגסות

1/3 כרוב קצוץ באריכות

4,5 פטריות שפניון פרוסות בנדיבות

4 קציצות בשר (או ירקות) משאריות

מלח, פלפל לפי הטעם

רוטב צ'ילי חריף

1/2 כוס ציר (זו השארית שאני הכי אוהבת להשאיר לי בכוסות במקפיא)

כף ליקר תפוזים (תוספת ארומת אלים).

הכנה

מקפיצים את הירקות

מוסיפים את הקציצות ו"שוברים" אותם קצת (אבל לא מפוררים - שנרגיש אותם כשאוכלים)

מוסיפים את התבלינים ואת הנוזלים.

מקפיצים ביחד עוד כמה דקות שכולם יתחבקו ויחיו ביחד טוב

מחממים קצת את הטאקוס (הקנויים)

מכניסים לכל טאקו מלא החופן

מוזגים כוס יין ליד

ווואללה! ארוחת שאריות מהירה ומעולה מכילה בתוכה את כל המרכיבים המזינים.

המלצה: כדאי לא לאכול לבד!

שיהיה עוד מי שנהנה להתכבד...

עשיתי להם בוק

 

מהקופסא הזו נלקחו הטאקוס אחר כבוד

כאמור,

שאריות וליהנות!

לדף הרשומה

על קצה הכפית - סיפור וטעם

סיפורו של מאפה

סיפרתי פה על הביקור בפורטוגל

סיפרתי על חברת פורטוגו אתה ערכנו סיורים מודרכים בעברית...

סיפרתי על מדריכה צעירה בשם ליה שהיא בת לאבא ישראלי ואמא פורטוגלית,

נולדה בישראל. צאצאית למשפחת אנוסים שאמה שבה לחיק היהדות. ליה ומשפחתה עברו לגור בפורטוגל כשהיתה בת 10. 

אתה הלכנו לסייר בשכונה של ליסבון שנקראת בלם. 

בסיור הזה זכינו להיות מודרכים לבד. מה שנקרא, שיעור פרטי...היא חכתה לנו עם חיוך גדול ושקית חמימה של "פשטאל דה בלם".

התחלנו את הסיור עם טעם מתוק ופצפוצים קטנים בפה.

לא אביא פה את סיפורה של השכונה אבל את סיפורו של המאפה דוקא כן.

אז הכל התחיל בנזירות חרוצות ומעומלנות.

כן מעומלנות. לזה יש חשיבות גדולה. כי באותם ימים לא היו חומרי עימלון כימים. הכל בא מהטבע.

וכמו בכל מנזר הנזירים והנזירות גידלו ככל האפשר את צריכהם ואף הכינו יותר מכך בכדי למכור ובכסף לכלכל את עצמם.

כך גם במנזר הזה  המלך מנואל,  בשנת 1498, החל בבנית כנסייה (הקפלה של סנט ז'רום) ומנזר אשר ביחד קבלו את השם הכולל "סנטה מריה דה בלם" (Santa Maria De Belém) - ". מכאן גם מקור השם בלם, על שם בית לחם – מקום היוולדו של ישו. רק לאחר זמן מה מחליט המלך מנואל ליישב את המקום באנשי מנזר הירונימוש (שהיו ידועים בזיקה גדולה אל הים והימאים) ושמו של המנזר משתנה לשמו הנוכחי – מנזר ז'רונימוש.

Jer?³nimos April 2009-4.jpg

הנזירות שגידלו מיני דברים גידלו גם תרנגולות השתמשו בתוצרתן לשימושים מגוונים.

הזכרתי את עניין עימלון הבגדים

ומהו חומר העימלון הטוב והנגיש ביותר?

ביצים

למען הדיוק, חלבון הביצים.

הנזירות השתמשו בחלבון ביצה בכדי לעמלן בגדים!

והיו הרבה בגדים של נזירים ונזירות לעמלן.

מה שיצר עודף בחלמונים. והרי לא יעלה על הדעת לזרוק חומר גלם טוב

אז חשבו ורקחו קרם מתקתק וטעים מאוד אותו יצקו לבצק אווררי...ואואו!

התקבל מאפה טעים טעים

מה יעשו אתו? שהרי נזירות ונזירים לא אמורים להתענג....

הן מכרו את המאפה לאופה של בלם וזה מכר את המאפים לקוניו (להם מותרים עינוגים).

כך בכל פעם שהיו להן חלמונים עודפים, זכו תושבי בלם לקנות ולהנות ממאפים מתוקים וטעימים מעשי ידי הנזירות היזמיות והחרוצות.

עברו ימים וכתוצאה משינויים כאלה ואחרים המנזר ננטש על ידי הנזירות והנזירים ב-1833

רגע לפני שעזבו הנזירות את המקום הן מכרו את המתכון של המאפה לאופה ומשפחתו

ואלה, אחרי זמן קצר (ארבע שנים), שינו את יעודה של המאפיה, ממאפיה לקונדיטוריה, תוך זמן קצר הבינו בני המשפחה איזו ביצה,

ביצה מוזהבת ומתוקה נפלה לחייקם.

 

אחד מהאולמות של הקונדיטוריה

 שמו של המאפה עבר מפה לאוזן וכולם רצו לאכול מהמתוק מתוק הזה.

"פשטאל דה בלם" הפך להיות לאחד מסמליה של פורטוגל.

בכל מקום אחר ברחבי המדינה תמצאו אותו תחת השם, "פשטאל דה נאטה" ורק בקונדיטורה שממוקמת באותו מקום מאות שנים ועוברת בירושה במשפחה עם אותו מתכון סודי ויחודי

רק שם, הוא נקרא "פשטאל דה בלם".

כיום הקונדיטורה שגדלה ומוסיפה חדרים ואולמות ללא הפסקה מייצרת ומוכרת בין 17,000 ל 30,000!!!! מאפים ביום ( כל מאפה נמכר ב 1.10 יורו!!!)

אם אתם בסביבה אתם חייבים לטעום! בבית המאפה שבבלם. תמיד משתרך תור ארוך אבל אל דאגה הוא מתקדם מהר וזה בהחלט שווה.

מעדן אמיתי. 

כן, כשאתם טועמים, אל תשכחו לעצום לרגע את העיינים ולחשוב על הנזירות המעמלנות, מגהצות ורוקחות קרמים ומאפים....

אם בא לכם לנסות אז הנה

מתכון של פשטאל דה נטה (שהרי פשטאל דה בלם מתכונו סודי!)

https://food.walla.co.il/item/2978076

בליווי של קצת מוסיקת פאדו

 

שבת טובה על כולם

 

לדף הרשומה

פורטוגל על קצה הכפית

28/10/2018

יש ערים שאין לך בעיה ללכת לאיבוד בהם. יש בהם משהו שמשרה תחושה נינוחה.

לא. אני בדרך כלל לא הולכת לאיבוד גם לא בעיר גדולה וחדשה. אז גם פה, בליסבון או בפורטו לא הלכתי לאיבוד אבל התחושה הזו של היה ואם ...נוסחת הרגישה טוב...

באנו אל ליסבון בלילה. עייפים בעיקר מלון ולישון.

בוקר, שדרה ראשית ומתחילים לספוג אותה. כמובן ברגלים כי הם הסופגים הכי טובים.

שוטטות ראשונה בעיר חדשה. יש בזה תמיד התרגשות נעימה.

בימים של אחר כך הצטרפנו לטיולים מודרכים של חברת "פורטוגו" חברה ישראלים צעירים שעורכים סיורים בעיר וסיורי יום  ואתרים מרכזיים שבסביבה...מומלץ!

בפורטוגל כולה הגרפיטי ממוסד והוא מקשט רחובות שלמים

פה, רוחב העיוורים!

אנחנו מאוד נהנו מהאפשרות הזו לבחור, מתי להיות מודרכים ומתי להיות אדונים לעצמנו.

סינטרה

הפעם באתי לארץ חדשה עבורי בלי יותר מידי למידה מעמיקה ואפילו בלי ספר הדרכה.

נהניתי מההדרכה של טל מדריך ישראלי צעיר שנהנה מההדרכה בסמטאות ליסבון וסביבתה (סינטרה קישאקש)

ושל ליה (שלה סיפור אישי מרתק ששזור בסיפור היהודים בפורטוגל, סיפור אנוסי פורטוגל). אתה אכלנו את "הפשטאל דה בלם" במקום הכי שווה וטעים.

חובה להגיע לשם לערוך סיור בבית המאפה וכמובן להזמין ולאכול....

 

דבר ידוע הוא שבכל מקום שאליו מגיעים חייבים חייבים לאכול כמה שיותר ממאכלי המקום ולהקפיד לחפש את המקומות שבהם אוכלים המקומיים.

רק ככה באמת נוגעים בנגיעה קלה בלב של המקום.

מוסיקה, כמו לכל מדינה גם לפורטוגל יש מוסיקה ייחודית משלה ובמקרה הזה, מוסיקת בלוז נשמה שלה. הפאדו.

אז כן, כמובן שאם אתם אוהבים מוסיקה, אתם חייבים ללכת למקום כזה. היינו בשניים. שניהם משלבים מוסיקה ואוכל. בשניהם המוסיקה היתה נהדרת. בכל אחת מהן הופיעו שלוש זמרות עם קולות עצומים עם נגנים מעולים.

בכל שיר זמרת ושני נגנים. משהו אינטימי ונוגע. מאוד אהבתי שבשני המקומות היה שילוב בין זמרות צעירות לוותיקות. מעבירים את המוט כמו בריצת שליחים.

את הדרך מליסבון לפורטו עשינו ברכב שכור. כדאי לדאוג לכך מהארץ.

הכבישים נוחים ביותר. הוואיז עושה עבודה נפלאה!

שילבנו נסיעה בדרכים צדדיות עם דרכים ראשיות.

רחיפת מצנחים

אם לא עשיתם - אתם חייבים!

הפעם, לצערי לא התאפשר לי angry

שני מקומות על הדרך שמומלץ לעצור: אובידוש ואביירו או כמו שמכנים אותה, ונציה הקטנה

 

גם לפורטו הגענו בשעת ערב מאוחרת. מלון ארוחה מקלחת טובה ולישון.

פורטו, כדאי להגיע לפורטו עם כושר. בכדי ליהנות ממנה ממש, חשוב לצעוד בסמטאותיה משני צידי נהר הדורו. לטפס בסמטאות ובמדרונות. כמו ללכת בתוך ציור.

לחפש מסעדות קטנות ולא נחשבות. ולתת לעצמכם את הזכות ללכת לאיבוד.

פורטו היפיפיה

מביטים בהתפעלות

 

בעונה הזו של אמצע אוקטובר. פורטוגל נהדרת. לא מלאה אך מתויירת. לא חמה, נעימה וממוזגת. ירוקה ומסבירת פנים.

ועוד המלצה חשובה מאוד! לא לטוס עם אל על, סאן דור, ישראייר. שכחו שם שהגענו לאמצע שנות העשרים של שנת אלפיים. הם עדיין תקועים אי שם עם מטוסים משנות השבעים גג תחילת השמונים של המאה הקודמת בתוספת לעובדה שהדיילים והדיילות שלהם הזדקנו  והתעייפו מאוד.

שבת ברוכה ושבוע טוב

לדף הרשומה

אורזת פורקת

קפצתי לבקר את רונה, קיץ, חם והכי לח.

כמעט ואין משב רוח בעמק שלא כמו על ההר.

עצרתי ובאתי.

כרגיל אל זרועות של חיבוק.

מצאתי אותה אורזת.

בזמן האחרון היא אורזת או פורקת...

לא שאלתי הרבה, התבוננתי.

איך היא מסדרת, מקפלת,

שמה זה לצד זה,

אמרה שאריזה היא פעולה שיש בה הרבה מחשבה.

קודם צריך לענות על השאלה , אריזה לשם מה?

ואז זה מכתיב את המחשבות על מה: מה לארוז?

על מה לוותר?

רצוי להכין רשימות:

חפצים,  דברים אישיים,  מתנות, מחשבות, צלילים, ריחות,  זיכרונות, כוונות...

אחרי שפתרנו את כל המה עכשיו מגיע האיך?

ושוב צריך לענות על כמה שאלות ורק אז אפשר להתחיל באמת, לקפל לסדר לארגן ולהכניס הכל למקום הכי מתאים אחר כך לפרק.

כך עם חפצים וכך עם רעיונות, מחשבות, כעסים, אהבות, זיכרונות...

הקשבתי לה ברוב קשב והתבוננתי בידה החרוצות שעושות תוך כדי שאנחנו מדברות.

שאלתי אם אפשר לשאול שאלה שמחוץ לנושא האריזה, כי לא רציתי כך לבד לשבור את הרצף שלה,

היא הרימה אלי מבט, שתקה רגע וגם ידיה שתקו חייכה ואמרה, אם לא תשאלי אז למה באת?

מצחיקה אחת.

אז ככה, סיפרתי לה, אני מוצאת את עצמי בזמן האחרון כועסת על עצמי לעיתים קרובות

וזה קורה בעיקר מכיוון שאני לא מקשיבה לאותו קול צלול פנימי ראשוני שעולה בי

ומתפתה להשתיק אותו ומקשיבה לקול השני, זה שמכניס עוד שיקולים ועניינים,

 כמו: לא נעים, עזבי כדאי לוותר בעניין הזה, אל תעשי עניין...וכזה...

ובכל פעם מחדש מתברר שהקול הראשון, זה שעולה בהתחלה הוא המדוייק והנכון עבורי

ואיכשהו אני נוטה להתעלם ולהעלים אותו ומקשיבה לזה השני.

בסופו של עניין בכל פעם מחדש אני כל כך כועסת על עצמי...

רונה אמרה, טוב זה בהחלט מצדיק זמן קפה.

תוך דקות עמדו כוסות קפה מעלי ניחוח יחד עם טעימות מתוקות לצד.

התיישבנו, שתינו בשקט.

חשבנו...

פורקות ואורזות,

מחשבות.

מנסות למצוא תובנות חדשות.

 

 

מצאתי ברשת...

 

 

עוד בלוז נפלא לשבת

 

שבת ברוכה על כולם

לדף הרשומה

רוכבת על אופניים בלי קסדה ובלי ידיים

מדוושת על אופניים. קילומטר ועוד קילומטר ועוד אחד ועוד.

באוזניים שמה לי מוסיקה או מחפשת משהו בגוגל או רואה חברים מרחבי העולם.

ככה הכי אוהבת שהזמן הזה נעלם ואני הצלחתי שוב לעמוד ביעד מבלי שאבדוק כל דקה או חצי ממנה איפה וכמה נשאר עוד.

בעיר שעל ההר בזכות כל העליות המורדות והסיבובים לא היה כל כך נהוג שלכל אחד או אפילו לא מטעמי חסרון כיס לא היו זוג אופניים אחד למשפחה.

חיים על הר...

שלא כמו בשפלה.

בטח שלא לבנות של אז. ואני כמו אחת שמאוד הפריעו לה ענייני מגדר עוד לפני שהכרתי לעומק את המילה שוויון רציתי הכל.

רציתי להתנסות ולהחליט לבד. וכשבקשתי אופנים, אבי היה מאוד נחרץ, לא כדאי ולא צריך שיהיו עליך יצירות פיקסו, זו עיר לא מתאימה לאופנים

ואני אוסר עליך אפילו לרכוב עליהם גם אם הם של מישהו אחר.

טוב כמובן שברגע הזה בדיוק הוא סימן בבירור את היעד להשגה. אז הייתי עסוקה קצת במי יהיה זה שיזכה לאפשר לי וללמד אותי רכיבה על אופניים.

במקום שיהיה נוח ללמידה ורחוק מעייניו של אבי שממילא בשעות אלה לא היה בסביבה.

אחרי חיפוש ואתור נמצא הנער החביב שהשאיל לי את אופניו וכן את זרועותיו ושריריו לייצב את האופניים ולרוץ אחרי עד שהצלחתי לייצב אותם בעצמי

אם כי ניכר שלא הייתי מוכשרת במיוחד. בסופו של דבר למדתי לרכב אך איכשהו לא ממש הזדמן לי להתנסות ולשכלל את כישורי אבל זה לא פגם בתחושת המסוגלות

והרצון שלי לרכב על אופנים להנאתי...

עברו שנים ועוד קצת ובאחד הטיולים החוזרים שלנו לטירולים היפיפיים הגענו לאגם פסטורלי שסביבו שביל מסודר ונוח במיוחד.

אנשים בכל הגילאיים רכבו בו להנאתם.

בשעות הערב כשטיילנו בכפר הסמוך ראיתי שיש חנות להשכרת אופניים,

בדקתי את השלט שסיפר על שעות הפתיחה והודעתי לשותפי שמחר אנחנו כאן.

מתייצבים על הבוקר לשכור שני זוגות אופניים לטיול של יום מסביב לאגם הקסום הזה.

למחרת בבוקר התייצבנו וכשנשאלנו אם אנחנו רוצים לשכור לחצי יום או יום שלם, התשובה היתה ברורה

שהרי צריך זמן בכדי לעשות סובב אגם.

יצאתי ממרכז הכפר כשאני צועדת בגאווה לצד האופניים על המדרכה וכשהגעתי לשוליו עליתי עליהם והתחלתי לרכב, ליבי עלץ.

רכבתי על מדרכה מישורית רחבה וטובה ולפתע ירידה...כן, לאופניים האלה היו הילוכים, לא כמו לאלו שבעיירה על ההר.

האופניים טסו להם לבד ובעיקול של המדרכה (והכביש) היה לי ברור שאני צריכה לקחת את הפיקוד והסטתי אותם לצד ההופכי לכביש.

צעד נבון

רק צריך לציין שבצד ההופכי ההוא עמדה לה באון ובגאווה לא פחותה משלי גדר עץ לתפארתה.

עמדה ולא זזה.

אפשר בהחלט לדמיין אותי מרוחה על הגדר לכל אורכי ורוחבי.

פגשתי אותה והיא פגשה אותי לדיבור צפוף.

כן, מן הסתם זה היה סיומו של טיול האופניים שלי סביב האגם היפיפה וכן, אני ממשיכה לפנטז על רכיבה כזו, בעצלתיים אבל עם אופניים

תלת גלגליים (ובלי הילוכים) שיבטיחו יציבות מול פניות וגדרות...

לכן בינתיים אני גומעת מרחקים וקילומטרים על אופניים עומדים.

ואני אפילו רוכבת עליהם בלי קסדה ובלי ידיים...

זה האגם!

מבט מהצימר שלנו

7 (1)

והנה עוד זמר נגן בלוז...קאנטרי בלוז שווה

המשך בטוב

לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל dshk אלא אם צויין אחרת