33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X
מספרת סיפורים

אצבעות מלקקות מילים מהאויר

05/04/2019

שיבה הביתה.

היא נוסעת בכל רחבי

נוסעת פה וגם שם ומשם לשם משם לפה ובחזרה.
הפכה את המפגשים, הטעמים, הריחות והמסעות למקצועה ועיסוקה.
אוספת רשמים. ומביאה אותם אלינו הצופים או הקוראים.

 אם בצילומים או בשיחות קטנות במטבחים של אחרים. היא הביאה את תאוות הטעמים לחידוד של חושים.

מצליחה להביא לעייננו אוכל שנעשה באהבה ובחושניות

לבושה כמעט בקביעות בשחור, תואם לצבע שיערה 
שפתיה אדומות אדומות, כמעט דובדבניות.

כשהיא נפגשת במטבחים של אחרים כפות ידיה המטופחות ממששות את מרכיבי המטבח. מהכלים ועד למצרכים, הטריים או המבושלים,

גם את התבלינים היא ממוללת, מפוררת בין אצבעותיה, מביאה אותן קרוב לנחיריה שמתרחבים בכדי לשאוף את כל הניחוח פנימה ואז בחטף מכניסה אצבע מטובלת לפיה, מלקקת בתאווה מתוך רצון לאחוז, לזהות ולשמר את כל הטעמים להם נחשפה כך שתוכל להשוות או להיזכר במפגש, במטבח הבא.
החושים והחושניות הם שפתה.
עכשיו אנחנו אי שם עפים בשמים. היא יושבת בטיסה פה, מעבר למעבר,. המחשב הקטן פתוח לפניה והיא אוספת אליו מילים מתופפת עליו קלות, מכנסת לתוכו את הגיגיה.

 אולי אלה שאספה בניכר אולי אלה רשמים שמגיעים אליה מפה כחוטים בלתי נראים מהאנשים שסובבים אותה, אותנו ועושים דרכם יחד אתנו אל מחוז חפצנו.

הגיע זמן הגשת האוכל המטוסי, לשם שינו הפעם הזו, טעמים טובים, לא מתחקים, לא מזויפים, לא כבדים. טעמים קלים, כראוי לזמן אוויר.

 היא, לא מנסה דבר. כי היא הרי לא תנסה אוכל אווירי, זה לא מתאים, לא לה. רק מים, מבקבוקה האישי.

בזמן הזה היא מתבוננת באחרים השקועים בקופסאות הקטנות שחולקו להם על ידי דיילות מעונבות. וכותבת.

בעת שהיא מחפשת מילה או אולי שורה או ביטוי, היא מנסה לתפוס עם אצבעותיה את המילים. כאילו כשהן נמצאות באוויר, אם תכייר אותן או תחפש בסביבה הקרובה, בעיניים עצומות או בוהות באיזו שהיא נקודה עלומה, הן תכנסנה דרך האצבעות המשוחחות ביניהן ואז כשהמילה המדויקת נתפסת מתפנות האצבעות לרקוד על המקלדת, כך היא צדה אותן להיות שלה ושל הצג הקטן שלפניה.

כשהמילה או הרעיון ניצודו כראוי עולה חיוך קטן על זוויות שפתיה ונח. רגוע. עד לגישוש, החיפוש הבא.
ברגע מסויים היא מעיפה אלי מבט אחד ועוד אחד, בוחנת כמו שאני מתבוננת באנשים בדרך שמביאים לי סיפורים.

מבטה מעלה בי חיוך, אולי הפעם אני זימנתי לה תוכן חדש לכתוב עליו כחלק מאוסף הרשמים של המסע הזה שלה.

היא שקועה כל כולה אסופה.  כדי שלא לאבד אף טיפה. 

ידיה משוררות באוויר, נעצרות, נקמצות לאגרופים כתופסות במילים בחוזקה

ומיד הן רצות לטופף אותן על המקלדת שלא יברחו ממנה חלילה.

פעמים אחדות ידיה נעצרות, מורמות מעל הקלידים, עיינה חולפות על הכתוב, סוקרות ובוחנות.

הגיע זמן תיקונים ועריכות קטנות.

מיד אחר כך הכל חוזר לאותו הקצב

יש רגעים שידיה בלי משים, עושות את התנועה של: רגע עכשיו חושבים!

אני מתבוננת בה ורואה את המילים המצוירות באוויר שאותן היא לוכדת ומעבירה למקלדת.
 

אני בין שמים למים

מוקסמת!

 

 

חזרתי !

 

שבת ישראלית נהדרת

לדף הרשומה

עץ במאה שערים

ראיתי עץ

עץ במאה שערים

ראיתי עץ ירושלמי עצוב

עמד בשלכת

ערום ועלוב

פירות אחדים מצומקים ומיובשים

נותרו עליו,

מתביישים.

להזכיר

שניטע פה עץ לשמח

ועתה

הוא רק קולב לניילונים

שברוח ירושלים

מתעופפים וניתלים.

שבת חמימה

לדף הרשומה

הלך לו איש

יום שישי

יום שישי חורפי שמשי.

אולי השמש זרחה גם היא לכבוד יום האשה?

צועדים ברחובותיה של ירושלים.

מאמץ העליה ניכר בנשימה ובנשיפה.

לפנינו איש אחד.

צועד גם הוא.

כתפיו שחוחות.

אחת קצת יותר מהשניה.

על ראשו כיפה סרוגה, אפרפרה כחולה.

כאילו היה לו מאחור לאסו, לכד את מבטי.

כזאת מן אשה אני,

תופסים לי את המבט,

ועוד בירושלים האחת.

צועד לפנינו איש.

האיש צר וקצת ארוך אך צעדיו כבדים.

המשא שעל כתפיו ניכר גם ברגליו

בכל פעם שהוא דורך במדרכה הקשה כאילו נעלו מסרבת להפרד ממנה.

ואז היא עולה לאיטה ומגיעה בכבדות השניה.

 צועד לפנינו איש ובידו שקית בד רזה.

צועד לפנינו ומחשבותי הולכות איתו.

לפתע הוא פונה לימין

נפער במבנה שמלווה אותנו לצד המדרכה פתח רחב.

אני מרימה מבט,

שלט.

"בית החולים הצרפתי"

 

 

×?×?צא×? ×?מ×?× ×? ×¢×?×?ר ×?×?×? ×?×?×?ל×?ם ×?צר×₪×?×? ×?ר×?של×?ם

מתוך ויקיפדיה: בית החולים הצרפתי סן לואי בירושלים הוא בית חולים שהוקם בשנת 1851 ביוזמת הפטריארכיה הלטינית של ירושלים, שמשמש היום כהוספיסלחולים במחלות חשוכות מרפא.

 

 

וכמו שאמרו לי היום:

סעו לשלום.

לדף הרשומה

אצבעות ירוקות

03/03/2019

מאוד מאוד אוהבת את העונה הירוקה הזו.

מסביב ירוק ירוק ונקי נקי באוויר.

העצים מצטחצחים במקלחות חינם.

האדמה הקשה אחרי שהשמש ליהטה אותה במשך חודשים ורגביה הפכו מכווצים, מאוגרפים ועייפים,

כולם מחכים.

והנה אחרי שטיפות רבות שבאו מעל, תיחחו ומילאו בטוב,

האדמה נענתה בשמחה והנביטה מרחמה מאות זרעים שכולם צמחו חייכו והוריקו אותה.

שדות שדות של כרים ירוקים ובתוכם המוני צבעים נוספים, אדום של דרום, וורוד של מתחת לסלע, צהוב של חרדלים וכתום של ציבעונים

ואל נשכח לרגע את הירוק.

שדות וצידי דרכים ירוקים והמון המון עלי חובזה שמצפים!

פרט לעובדה שהנפש מתרחבת והמים שוצפים בנחלים, אני נהנית לקטוף עלים רעננים וגדולים של חובזה

להביא אותם הביתה ולהכין "עלי חובזה ממולאים" - אישית אני מעדיפה אותם על עלי גפן, הם יותר רכים.

עוד רגע לפני המתכון צריכה גם להזכיר את אמא שלי ומשפחתה, ילידי ירושלים, שבזמן המצור של מלחמת השיחרור,

כשכולם נאלצו להצטצם ולמצוא כל דבר שניתן לאכול, החורף הביא עמו את החובזה

לאורך הילדות שלי שמעתי לא מעט על נפלאותיה ותרומתה למטבח הירושלמי.

עכשיו אפשר לעבור למתכון.

ירוק ירוק - "אצבעות ירוקות - עלי חובזה ממולאים" - צימחוני/טבעוני

30 עלי חובזה רעננים וגדולים - שטופים היטב וחלוטים קצרות

1 ורבע כוס אורז  - לבשל את האורז חצי בישול

חופן נדיב של פיטרוזיליה קצוצה

כפית שום קצוץ

מלח

כפית שטוחה סומק

חצי כפית כמון

רבע כפית כורכום

פלפל שחור

לערבב היטב את התבלינים ולהוסיפם לאורז

אל הגילגול

כמו עלי גפן - להניח את הצד ה"מבריק" על משטח העבודה

להניח במרכז העליון של העלה הפרוס כף אורז מתובל - לסדר בצורת אצבע

לקפל את שני צידי העלה כלפי פנים  - לגלגל את העלה בצורה הדוקה ליצירת "אצבעות ירוקות"

בסיר רחב 2 כפות שמן

על שכבת השמן לרפד בשתי שכבות של עלי חובזה לא ממולאים - פרוסים

על שכבת הריפוד להניח בצפיפות זה לצד זה את "אצבעות ירוקות" - עלי החובזה הממולאים

לרוטב - 

כוס וחצי ציר ירקות

מיץ מלימון וחצי 

שן שום כתוש

מלח פלפל שחור

סומק

מלח ופלפל שחור

לערבב היטב וליצוק על הירוק

(אני הוספתי עגבניית שרי צהבהבה מעל - לא הכרחי כלל)

לכסות את הסיר ולתת לנוזלים לרתוח בעדינות - כלומר לא על אש גבוהה

שה"אצבעות ירוקות" לא יבהלו חלילה

בערך כחצי שעה.

אפשר להגיש עם חצי לימון ליד - לאוהבי החמוץ...

טעים, רענן והכי שייך לעונה ולפה.

 

סיר של אצבעות ירוקות

סופש חמים וטעים

 

 

לדף הרשומה

משלושה יוצא אחד ושאלה

כמו במשחק ההוא: משלושה יוצא אחד.

פעם כתבתי כבר על שלושה שחצו את דרכי וניערו אותי ממחשבותי

http://www.tapuz.co.il/blogs/viewentry/2596383

עברו שנים, אני אלפי קילומטרים מהמקום ההוא.

יושבת לי לארוחה של בוקר במלון קטן בשמורת שבט הנאבחו במדינה ושמה יוטה בארץ הגדולה גדולה.

בלב ליבה של שמורת ילידים גאים שומרי מקום ומסורת .

שקועה לי בהתעוררות איטית מליל מנוחה ולקראת יום מלא במראות יפיפיים של השמורה,

כשלפתע נכנסים שניים ומתישבים, נראים כמצפים. קצת דרוכים.

אחרי זמן, 

נכנס עוד אדם אחד ומצטרף לשולחנם.

 כל כך בלטה מיד ההירכיה בינהם מעבר לגיל, לגובה או למיקומם סביב השולחן.

שוב, גם פה כמו בפעם ההיא, משהו בתנוחות הגוף של כל אחד מהשלושה תפס, לכד וצד את מבטי.

ישבו להם שלושה ודנו מול דפים ומפות.

ישב הימני שהסביר ודיבר.

ישב השמאלי שבעיקר שתק והינהן

וישב האמצעי חבוש בכובע ראוי אותו לא הסיר ושיערו המאפיר אסוף וקשור על עורפו בסרט בולט כמתבקש.

בכל חזותו ושפת גופו סיפר שהוא ראש השבט או לפחות יושב ראש הנהגה הבכירה או לפחות סמנ"כלה.

עוד לפני שקלטתי את המדרג הגילאי היה אפשר ללמוד על הכל מהאינטראקציה של דיבורי הגוף בינהם ושל כל אחד מהם.

גם פה וגם הפעם עלתה בי אותה שאלה: ביצה או תרנגולת?

 מה בא קודם היציבה או התפקיד? הכסא או הבן אדם? הראש או כובע? הגיל או התרגיל?

 

שבוע נפלא

לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל dshk אלא אם צויין אחרת