55
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X
מספרת סיפורים

200.000+ ?!

200,000 +  כניסות לבלוג

התחלתי לכתוב רשומה לבלוגדה 200,00 כשהיו חסרים עוד כמה מאות והייתי גאה מאוד.

כמובן שגם הרשומה הזו שהיתה בטיוטה נפגעה ולכה.

אין לי מושג מי ממשיך להיכנס ולמספר פה את הכניסות שהרי למעט 4,5 רשומות אחרונות אין כלום ואני לא ממשיכה לכתוב פה.

אז בכל זאת ואף על פי אערוך לעצמי חגיגה 200,00 כניסות קטנה עם מעל ל 500 רשומות מגוונות.

שהתחילו סביב עבודות יצירה והתפתחו בהדרגה לחיים שלמים של סיפורים, אנקדוטות חיים, צילומים, חוויות, טיפים קטנים והמלצות, התייחסויות חברתיות, התנסויות...

בקיצור שלל חוויות.

והיו כמובן גם מגיבים. לא בעשרות אבל לאורך השנים היו קבועים והיו מזדמנים

לקח לי קצת זמן להכיר וללמוד את הפרדסיה וכשלמדתי וקצת התעריתי התחילו להעלם חברים,

מי כי מאס, מי כי עבר למחוזות אחרים, פה בסביבה או שם רחוק - בעליונים.

בשלבים האחרונים, נותרנו די בודדים.

בשלב מסוים החלטתי גם אני לנסות מעברים. וגם שם התמוססו הדברים.

עד שקם אחד ואמר: קדימה בואו נעשה לנו בית כבקשתנו. והוא מאלה שאומרים ועושים! איזה מזל!!!

כי במקביל פה

כמו שאתם יודעים, הגיע המפץ הגדול ובלע הכל.

ביום אחד נעלם כלא היה.

אחרי נדנודים וכעסים. שלחו לנו (אחד אחד ובאין רואה), סוג של גיבוי לאותן רשומות נעלמות (משהו שהצריך מבחינתי, עזרה טכנית משמעותית)

 וכמו שכבר כתבתי מזל שיש מי שעזר לי לשמור אותן אצלי באופן ראוי.

אז לא, לא אשחזר פה את הבלוג ואולי בשום מקום.

יתכן שאבחר מידי פעם רשומה משם לבלוג החדש (כבר לא כל כך חדש).

ואתגאה ביני לביני כי 200,000+ כניסות היו לבלוג הזה והגיעו עד לפה מכל רחבי העולם כולו (נו..טוב..כמעט).

בלוגדה שמחה עצובה לי

ואם הגעתם עד הלום ואתם רוצים להמשיך...בואו לפה

CHIC

https://shik10.blogspot.com/

 

 

שבת טובה, ימים בריאים וחזרה לשגרה במהרה על כולם.

לדף הרשומה

יש לי גיבוי של הבלוג

אז "תפוז" עשו משהו ושלחו דרך לגיבוי הבלוג. בשעה טובה!

ולמזלי יש לי בן שיכול לעזור ועשה מה שתפוז היו צריכים לעשות 

בבחינת "המתחיל במלאכה עליו לסיימה"

ואם הבן שלי עשה זאת תוך דקות (אולי 20 דקות, אולי 30) וזאת מבלי להיות איש מקצוע בתחומים הרלוונטים.

צאו ולימדו כמה זמן היה לוקח לאיש מקצוע מטעם "תפוז" לעשות זאת ולאפשר לי גיבוי של כל הרשומות ביחד

ולא רשומה רשומה בעבודה סיזיפית של 520 רשומות.

וכמו כן שכל הרשומות יהיו עם כותרת וערוכות מימין לשמאל - כי מה לעשות, ככה זה בעברית.

שלא לדבר על כך שאין לי ספק שהיה אפשר להחזיר הכל לאחור ושאולי ילכו לאיבוד רשומות של החודש האחרון לפני הקטסטרופה.

אבל, אני בטוחה שב"תפוז" חושבים שעשו מעל ומעבר...

בכל מקרה, יש בידי את כל הרשומות והן מגובות!

אני כאן משנת 2009!

כתבתי מאז כמעט מידי שבוע.

הגיגים, סיפורים, זכרונות, מתכונים.

הוספתי צילומים, התכתבתי עם רבים.

הרגשתי שיש לי עוד בית.

זהו.

לא האמנתי וסירבתי לקבל את האפשרות ש"תפוז" לא יהיה יותר בית

אבל הנה יש לי בית אחר,

https://shik10.blogspot.com/

אתם מוזמנים לבקר.

עכשיו כבר כן!

לדף הרשומה

שיק בלוג תפוז! הנהלת תפוז - אנחנו כאן! איפה השקיפות?

אני כאן משנת 2009!

כתבתי מאז כמעט מידי שבוע.

הגיגים, סיפורים, זכרונות, מתכונים.

הוספתי צילומים, התכתבתי עם רבים.

הרגשתי שיש לי עוד בית.

כזה שאני יכולה לקחת איתי לכל מקום 

והוא יאפשר לי לרשום ולזכור הכל.

 בשלב מסויים החלו להעלם מפה עוד ועוד חברים והרגשתי לפעמים ממש ננטשת

ובכל זאת

נשארתי כי הרי בית לא עוזבים

בעיקר כזה שמשמש בנק לכל הרישומים.

לפני לפחות שנתים המליץ לי בכל פה ידידי עופר D

לעשות גיבוי מידי לכל הבלוג כי הרגיש ובדק שהנהלת תפוז לא ממש .

שמעתי, הנהנתי, בדקתי אפשרות לעשות לבלוג גיבוי כולל, או להעבירו כולו למקום אחר.

אבל...הבדיקות העלו שאי אפשר. כלומר,

אני צריכה לעשות גיבוי בנפרד לכל רשומה!

אז התעצלתי ואמרתי, ברור שהרשומות הרי ישארו. כי "תפוז" הוא בית!

יום אחד נכנסתי לבית התפוזי שלי וחשכו עייני

כל הרשומות נדרסו ברגל גסה ונעלמו כולם!!!!

ו"תפוז"? להם יש זמן ובעיקר הם לא מזדעקים ולא מיידעים מידי שבוע על התקדמות או השתלשלות = כאילו לא מדובר במשהו.

מיידי מספר חודשים הם זורקים לנו איזו עצם עמומה:

"יש זמן".

אין לי בעיה עם זמן.

שתפו, הסבירו עדכנו

אנחנו כאן!

 

 

לדף הרשומה

הנהלת תפוז, לעבודה!!! - תווים

מסרבת להכנע להאקר או לוירוס שחיבל לי בבלוג

דורשת ש"תפוז" יתקנו לי את הנזק כמו שהבטיחו

 

תווים של אביב.

בכל יום

מתקבצות לשירה

לפי מנגינה חדשה

מול חלוני.

שיר של תקווה.

לדף הרשומה

הלך לי הבלוג - מחכה לטיפול של "תפוז" כמובטח ובינתיים :"נתנאלה"

מסרבת להכנע להאקר או לוירוס שחיבל לי בבלוג

דורשת ש"תפוז" יתקנו לי את הנזק כמו שהבטיחו

נתנאלה

עומדת שעות. ספר התפילות בידי הנוקשות.

האותיות עפות לי מול העיניים ואני רוצה שיכנסו לי פנימה. יצרבו בתוכי.

אני לבושה כמו יתר אחיותיי, גלימה לבנה עם ברדס המכסה את השביס שעל ראשי, צבעו אפור. מעל לגלימה אבנט לבן, על מותני חגורה מעור ומחרוזת חרוזי עץ.

עומדות כולנו שלוש פעמים ביום בתאי עץ פתוחים. המחיצות הקטנטנות המפרידות עוזרות להתכנס פנימה לתוך השתיקה הארוכה לתוך לב ליבה של ההתכוונות, ההתנתקות, התפילה.

אנחנו ארבעים אחיות מהמסדר הסלזיאני שנקראות "האחיות מבית לחם", באתי לכאן לפני כעשור. מכפר קטן בצפון מערב צרפת. חדורת אמונה. 
מגיל קטן ידעתי את ייעודי. למדתי בבית ספר לבנות של המנזר בכפר. רציתי גם אני את השלווה והשקט שהיו נסוכים תמיד על פני האחיות הנזירות שלנו. משהו כל כך שלם ומוחלט היה על פניהם שהציצו מתוך המעטפת הלבנה שעטפה את פניהן. אפילו הריח שנדף מגופן היה ריח שליו וטוב.

המסלול שלי היה ברור והתקבל כטבעי ביותר בקרב בני משפחתי וחברותי לכתה. התחלתי את שלבי הנזירות שם בכפר מולדתי וכשנדרתי את נדרי ניתן לי שמי: נתנאלה.

מאז שהגעתי למנזר פה, יצאתי שלוש פעמים. הקשר עם משפחתי שם, מאוד מצומצם. מידי פעם אני שולחת להם מכתב או מקבלת מהם חבילה קטנה, בעיקר תמונות ולפעמים אפילו משהו קטן מתוק. לעיתים רחוקות יש והם מבקרים אותי פה. גם אז, מחיצה מפרידה ביננו, כזו שאינה מאפשרת מגע. החיים במסדר שלנו שמים דגש על עוני, צייתנות וסגפנות, כולל תענית דיבור מערב עד בוקר. למרות זאת, זו הבחירה של חיי ואני אוהבת אותה. שלמה עם החלטה. 
כשהגעתי לפה מהר מאוד השתלבתי בין יתר אחיותיי. נוהגת סגפנות מתוך אמונה גדולה. את כל כולי הקדשתי בשמחה ובהתרגשות בכל יום מחדש לאל הכל יכול ולבנו המבורך. שקועה בחובותיי והם מביאים מאור ושלווה לתוכי.

בכל יום אני עובדת בגינה שיש לנו. עודרת, מגרפת, זורעת, מנכשת, אוספת את היבול, רואה איך האדמה כמו אמא טובה מכילה ומניבה את תנובתה. בכל עונה ועונה היא משתנה. אני אוהבת לחפון את הרגבים שאני מפוררת בידי לפני הזריעה. מריחה אותם. שואבת פנימה את הכוח הטמון בהם.

לפעמים בסתיו כשעצי הפרי משירים את עליהם אני נשכבת על ערמת העלים, שומעת את התפצחותם מתחתי, מתחת לשמלותיי, בוהה אל השמים שמשתנים ומברכת על כל הטוב שנפל בחלקי, שיש בעולם המופלא שאלוהים שלי ברא.

אך מזה ימים אחדים, אני עומדת עם הספר התפילות הישן והטוב שלי, המוכר והרך כל כך, שריחו כריח ידי, כריח גופי, דפיו מכירים את הבל פי. עומדת שעות. אחר, כורעת אל רצפת האבן הקרה מנסה שהכאב עם המפגש הקשה, יחדור וישיב אותי אל הלב החם המתפלל באהבה ובדבקות. 
שום דבר לא קורה.

הכנסתי אל כיסי אבנים שאספתי בגן, שיכבידו על כתפי. הנחתי בנעלי אבני חצץ קטנות שיסבו לי כאב. אך כמו שעיני אינן רואות את המילים, כמו שהלב נאטם לתפילה כך גם כתפי לא מתעייפות וכפות רגלי לא חשות בכאב מהאבנים הקטנות.

כל מה שאני מצליחה לחוש זה את בטני ושם בפנים את הרחם שלי, שקוראת לי בקול חזק שעולה משם דרך צינורות הדם והנשימה אל ראשי, זועקת ואומרת: הקשיבי! הקשיבי לי! הזמן אוזל ונעלם ואני רוצה את שלי! לשם כך אני כאן. כך ברא אותי אלוהים שלך ואת, מה עושה? מה? מונעת ממני את ייעודי?! את! תפקידך לדאוג שיעברו אותי! כמו הזרעים שאת טומנת באדמה! עשי מעשה! עכשיו!

שעות אני עומדת. מדברת עם הרחם שלי. מסבירה לה בדיבור ישיר, חוששת שמישהי תשמע את המלמול העובר ממני אליה, אל הרחם שלי, חוששת שמישהי תשמע את זעקתה. אני דואגת להתעכב בתפילת הבוקר הנערכת בפרישות, דואגת שאם המנזר לא תראה את פני או שהאחיות הבכירות לא יבחינו בשיח הזה שפורץ בתוכי. שהרי האחות האם, האחות אנג'לינה, טוענת שכול אחת מהנזירות האחיות שלי פה חשה את חברתה ובזכות זאת הן מצליחות לתקשר אפילו בשתיקה הגמורה ולהבין אחת את השנייה ולחוש אפילו כאשר אחת מהן רק מתחילה להיות חולה.

התחלתי בימי צום ותענית. בלילות אני ישנה עם חלון פתוח כך שגופי יצטנן ואולי ירגיע את הרחם הזו שהחליטה להתעורר ולפתח זהות משלה.

בעוד יומיים אצטרך לגשת לכומר דניאל, שבא בכל שבוע לשמוע את הווידוי של כל אחת מאתנו והנה עוד מעט יגיע זמן הווידוי שלי ובקשת מחילה, כיצד אשטח בפניו את חטאי ואומר לו: זו לא אני, אני כולי מסרתי את נשמתי לעבודת האל. זה החלק הזה בגוף שלי שנפרד ממני ומסרב לחזור לחיקו האוהב של ישו בעלי.

הערת שוליים: פרסמתי בעבר את הסיפור הזה בגרסה הראשונה שלו "הנזירה נתנאלה" בבלוג המתוקן שלי פה שנכון לעכשיו נהרס על ידי האקר או וירוס....זו הגרסה שנייה.

והלוואי שיסתימו ימי קורונה במהרה

לדף הרשומה
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל dshk אלא אם צויין אחרת