33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X
מספרת סיפורים

ושוב רכבת

יום שישי בבוקר
חוזרת מתל אביב צפונה
תיק קטן על הגב, תיק גדול יותר על הצד
צועדת אל המטרה, תחנת השלום והברכה
מגיעה לקניון הגדול ורואה צג דומם ותחנה שוממה.
מה קרה?
מוציאה את החכם מכל אדם.

מתקתקת - ומבינה שהרכבת בימי שישי לא פוקדת את זו התחנה. 
נו טוב, רכבת ההפתעות שלנו, מה אפשר לצפות.
שוב יוצאת אל  תחנות האוטובוס מחכה לאחד שיעביר אותי מהתחנה הזו לתחנה הבאה.

משם יש רכבות.
אפילו בבוקר יום שישי.

אני מגיעה לתחנה

עם תיק קטן על הגב, תיק גדול על הצד ועוד שקית עם חלה שנוספה ביד.
הרכבת מגיעה.

רכבת עייפה. רואים שראתה כבר המון המון נוסעים המון המון שנים.
אני עולה. מתיישבת לי עם אנחה. (כי תיק הגב הקטן ותיק הצד הגדול ועוד שקית עם חלה שנוספה ביד שמחו לרדת ממני ולהיות בנפרד).
מיד אחרי שהאנחה התפוגגה בחלל הקרון, עולים שלושה, איש ואישה ובחור צעיר.
היא, האישה, שואלת אותי שאלה לגבי תחנה שבדרך. אני עונה תשובה מעודדת והם מתיישבים בסמיכות.
וככה בלי כל כוונות מסובכות או רשמיות אנחנו פותחים בשיחות קטנות.

במשך השעה שגלגלי הרכבת משקשקים עח המסילות אנחנו מקשקשים דיבורים על דברים קטנים ואפילו על דברים יותר גדולים

כמו איך זה להיות ילדים להורים מבוגרים שלאט לאט מפילים מעליהם בלי משים ובלי כוונות יכולות כאלה ואחרות... 

ואנחנו עומדים שם די משתאים איך זה יכול להיות...
אחרי פחות משעה ביחד באותו קרון עייפייף אנחנו מוצאים לא מעט נקודות השקה, מחליפים שמות

והופכים אפילו להיות חברים בלוח הווירטואלי הגדול.
הרכבת מתקרבת לקו החוף, נוף הים הכחול פורץ אלינו ומערבל את שיחתנו הקולחת.

עוד רגע הרכבת מאיטה ואנחנו מתארגנים לירידה.

אני מעלה את התיק הקטן על הגב

את התיק הגדול על הצד

ואת השקית עם החלה אוחזת ביד.

אני מחייכת אליהם, אני מחייכת אלי.

יואל ואורית,
מדהים איך ככה תוך כדי נסיעה שגרתית אנחנו קושרים קשרים

ויוצרים מעגלים חדשים של ידידים ומכרים.

 


שאושה

לדף הרשומה

אז מה יש לנו

ארוויזיון ארוויזיון ארוויזיון.

זהו, היום הגמר ויהיו עוד גלים ואדוות ונקווה שבזה

די

כי באמת

די

לא. אין לי שום דבר נגד

אבל

כמה אפשר להגיד מילים על כל כך מעט.

כמה שידורים, כתבות, מה שהיה ומה שיהיה

ומיחזור של כתבות וראיונות על כלום.

אז מילים כמו, מושקע, פירסום, זכיה, מקום ראשון מקום הבא, הפקה, רגעי שיא, כפר שלם שהוקם לאירוע...

נטע וקובי -  הוא כן הוא לא, הוא למה לא, וההיא וההוא, העלו באוב את כולם כולם.

מהארץ ומהעולם.

הלוואי והיו קצת, מעט מכל מה ששפכו על זה

מתעסקים באיזו אתגר חברתי או תרבותי משמעותי.

אז מי שעוד צריך מזה עוד קצת, יאללה תהנו 

ודי

תסיימו.

 

 

לדף הרשומה

תמונה אחת

08/05/2019

לעיתים

תמונה אחת

בלי מילים

מעירה את אמות הסיפים

ומנענעת אותם כמו ענבלים

לעיתים.

לדף הרשומה

נגיד ש.... ובמקרה כזה....

נגיד ש...

הייתי גרה בעיר פריפריה צפונית

נגיד ש...

הייתי מתמנה לתפקיד של מנהיג העיירה

נגיד ש...

הייתי מקושרת היטב בצמרת שועי המדינה

נגיד ש...

הייתי צריכה להחליט ממה להתחיל ובמה להשקיע

נגיד ש...

נגיד ש...

במקרה כזה!

במקרה שכזה...

הייתי אוספת כמה "תותחים נועזים" צעירים ומבוגרים

ונותנת להם לפרוץ קופסאות ולשבור כמה סכמות כמו למשל לא התחיל בככרות..

במקרה כזה...

הייתי חורשת את הארץ ומחפשת בוגרים צעירים  ומוכשרים שעזבו את העיר

ואפשר לפתות אותם לחזור עם תפקיד משפינעני שיהווה עבורם מקפצה משמעותית...

במקרה כזה...

הייתי מזעזעת את אמות הסיפים של החינוך 

יוצרת הזדמנות לחינוך ניסויי חדשני כזה שלא תמצא בכל הסביבה כולה

(שולחת צוותים לכל קצווי עולם כמו לפינדלנד ועוד מקומות כמותה ללמוד להשכיל ולהתאים משהו חדש לכאן)

הופכת את החינוך והתרבות לפנינה של המדינה

במקרה כזה כל מצפור ונקודת נוף בעיר היתה זוכה לתצפית עם חוויה פעילה, כזו שטיילים היו רוצים להגיע עם המשפחות להתנסות יצירתית פעילה ומפעילה (נגיד שכוללת תרומה לסביבה).

הייתי מעודדת יזמות אירוח ביתי - משפחתי תיירותי (בעיקר תיירות פנים שווה לכל נפש)

הייתי מקימה לצד האטרקציה הקיימת מוזיאון שוקולד מיוחד לתפארת.

נגיד ש...נגיד ש...

במקרה כזה...

הייתי שותלת לאורך השדרות והמדרכות לא עצי דקל גבוהי צמרת

אלא עצים נותני צל שרעמת עלייהם ממש עוזרת ומזמינה את התושבים לטייל ולהנות מאוויר הרים צלול ונעים עם שלטי הדרכה.

כן, אולי אם הייתי מציעה את כל זה

לא הייתי נבחרת ברוב קולות וברוב עם.

ומכיוון שכך

כשהוא קיבל את המנדטים כולם.......

נזכה בעוד כיכר ועוד עמוד פרחים לאורך שדרה ואולי גם בשם חדש לגאוות יחידה.

ולא נהיה אור לגויים או אפילו נר לשכונה.

×?מ×?× ×? קש×?ר×?

לדף הרשומה

האיש שעושה סדר

לפעמים אני פוגשת או רואה אנשים שיושבים במרחב שלי או אפילו פוסעים על מדרכות איתי 

יש את אלה שמיד מגישים לי את הסיפור שאתם.

לעיתים המבט שלי נופל עליהם והסיפור שלהם בא אל אצבעותי מיד או רק אחרי יום... אפילו ימים. 

יש כאלה, שמושכים את מבטי שמתקבע עליהם מעצמו, אני צופה בתנועותיהם

מידי פעם אפילו שומעת את צליל קולם.

מתאמצת להקשיב היטב למנגינה שאתם, אולי אצליח לפענח את הסיפור שיש באמתחתם -

והם כספר חתום.

מסרבים להביא אלי אפילו קצה חוט ואני יודעת שבכל כיס שלהם ובכל קפל של בד אותו הם עוטים עכשיו מתחבאים המון סיפורים.

סיפורים קטנים, פכים, או ענקיים- סיפורי חיים.

שהרי לא במקרה צדו לי את המבט. 

וביני לביני אני חושבת ובונה ארמונות באוויר לתפארת, איך הייתי בקלילות נגשת ושואלת לשלומם, לשמם וככה לאט,

בעדינות שולפת מכיסם סיפור ועוד סיפור אחד.

אחרי כך וכך סיפורים שהיו חולקים איתי, הייתי מושיטה לו או לה פרח של תודה על שהגישו לי על מגש נאה את סיפוריהם מלאי החיים והאהבה. 

ככה בדיוק חשבתי לי כשראיתי את האיש עם הזקן הגדול הלבן שהתנופף ברוח האביבית כמו היו שערות זקנו אדוות קטנות על גלי ים.

האיש ההוא עמד, ועשה סדר בדוכן שלו. הוא הוציא מתוך קופסאות חפצים ישנים עטופים בניירות. פתח בזהירות.

הניח אחד, הוציא עוד חפץ מהקופסא, פתח לאט, חשב היכן בדיוק והניח בצד, סידר אותם בקבוצות קטנות.

לו רק התקרבתי מספיק לדעת את מה שממני החביא.

אבל חששתי שאז האיש יסתיר את סיפוריו עוד יותר עמוק בכיסיו ואולי אפילו יכווץ את כל קמטיו

ולעולם לא אוכל לשלות ממנו אפילו לא סיפור קטן אחד.

על כן, בחרתי להתבונן בו מרחוק ממשיך לעשות סדר בדוכנו ובחפציו.

מסתפקת במה שכרגע יש

ודי לעכשיו.

חג מלא סיפור וסדר 

המשיכו לספר

מדור לדור.

לדף הרשומה
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל dshk אלא אם צויין אחרת