33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X
מספרת סיפורים

בשם אומרם

בעוד רגע וקצת אני מתחילה סדנה חדשה עם קבוצה חדשה של דור שני לשואה.

כאלה שמעוניינים וחשוב להם להמשיך ולספר את סיפור העדות.

"בשם אומרם"

הסדנה מסייעת לארגן את המידע שלהם (ולא מעט את החורים במידע), לכלל סיפור שניתן וחשוב להמשיך ולספר.

 

לכן,

זה גם הזמן שלי לספר על קהילה יהודית אמריקאית לא גדולה.

כאלף יהודים שחיים בעיירה בשם פיאוריה שבאילינוי ארה"ב (מרחק של כ 3 ש' נסיעה משיקגו). 

שהחליטו יום אחד שחשוב להם להנציח את קורבנות השואה ולהביא את הסיפור והזיכרון גם לעיר המרוחקת שלהם המונה כולה כ 250,000 איש.

את תחילתו של הרעיון התחילו שניים SUSAN GERSHOWITZ KATZ והאיש שאתה SHELDON KATZ.

הם הצליחו לסחוף אחריהם את כל הקהילה היהודית בפאוריה אבל לא רק אותם.

עוד אלפי אנשים בעיר וברחבי העולם, ליתר דיוק, 48 ארצות מרחבי העולם השתתפו בהנצחה הזו.

אז מה היה שם?

ביום אחד של חורף 2001 קר, (קר בפיאוריה בחורף), ישבו השניים והגו רעיון לבנית אנדרטה לשואה.

חשבו, מה יכול לייצג את מיליוני האנשים, כפרטים, שנרצחו ביד רעה?

והגיעו לרעיון: כפתורים! כל נרצח יקבל ייצוג של כפתור אחד.

מדבר גם עם אותן ערמות .....

6 מליון כפתורים כמספר הנספים היהודיים שיאוכסנו בתוך 18 "עמודי מגיני דויד" שקופים.

ועוד מיליוני כפתורים ב 5 עמודים משולשים לזכר ניספי השואה האחרים (צוענים, נכים, להט"בים...)

וכך, פנתה הקהילה בגלויות לכל עבר והפיצה את הבקשה לשלוח להם כפתורים.

מיליוני כפתורים נאספו!

וכמובן גם כסף בכדי להקים את כל האנדרטה כולה.

כל כפתור שהתקבל נספר, נשטף ונוקה.

היו שותפים לתהליך, תלמידי בתי הספר (שכמובן בתוך התהליך שמעו את סיפור השואה), הקהילה היהודית ומתנדבים מקהילות שונות בעיר.

במהלך שנה וחצי נאספו הכפתורים!

לקח עוד זמן עד שנמצא לאנדרטה מקום ראוי ומתאים בעיר ( גם זה כמובן לא היה מהלך פשוט) .

היום האנדרטה עומדת לצד המוזיאון המרכזי של העיירה ותלמידי בתי הספר שבאים לביקור במוזיאון וכך כל מי שמגיע לביקור,

עוברים דרך האנדרטה המיוחדת הזו.

סיפור קטן על קהילה אחת קטנה והנצחה שאספה אליה רבים מכל העולם.

ואולי גם המשך למשפחה כעץ, הכוח שיש לה, שענפיה ושורשיה משתרגים ברחבי כל העולם.

 

לכל איש כפתור

עמודי הכוכבים

תזכורת ומקום גם לניספים האחרים

כולל לוח הסבר והנצחה 

 

לכל איש יש שם ומקום להזכיר ולזכור

לדף הרשומה

משפחה זה לפעמים עץ

זמנים משתנים. עולם משתנה. טעמים, מראות ריחות ואפילו המנגינות משתנות.

כמובן שגם משפחות.

עצים פחות (הם בעיקר נעלמים...).

משפחות כמו עצים, שונות ומגוונות בכל מיני מינים.

יש היום המון סוגים וכמו עצים, יש שרק בצבצו, יש בצמיחה, בפריחה בשלב החניטה ובשלל הפרי, יש שחלו, שהתפרקו ויש שגוועו...

משפחות ועצים - כל כך הרבה משיקים.

בדרך כלל תמצא עצים ממין מסויים באזור אקלימי דומה אך גם פה בתקופות האחרונות העבירו והתאימו עצים למקומות...

פעם משפחות היו העולם כולו. נולדת, גדלת, התבגרת, עבדת...הכל בתוך ועם המשפחה.

היית בד קטן, לאט ובעקביות הפכת להיות ענף תומך פורח ופורה, אחרי עוד זמן נוספתַ כטבעת בעצת הגזע של העץ שהלך והטעבה ושורשיו העמיקו.

כל אחד היה חלק ברור מהמשפחה הגרעינית והמשפחה המורחבת. תחום העיסוק היה המשך לבאים לפניך ולממשיכים ממך ואותך.

בהרבה מקרים שם המשפחה היה על שם העיסוק הזה שהועבר במירוץ השליחים מאב לבן.

היום נדיר למצוא בחברה המערבית משפחות שממשיכות לחיות כולן באותה קהילה ובוודאי באותו עיסוק ועוד יותר באותו עסק.

כן, יש כאלה אבל הם היוצאים מן הכלל.

הרבה משפחות מתפזרות בארץ ובעולם (הדבר נכון בכל העולם המערבי). הילדים גדלים יוצאים ללמוד וממשיכים כל אחד בנתיב שלו.

בארץ נראה הרבה פעמים שהורים עוברים לגור יותר קרוב לילדים אחרי שאלו התרחקו.

רוצים להקטין מרווחים.

כשאני רואה משפחה שהענפים חוזרים אל קרבת העץ ליבי מתחמם עד אין קץ.

כי יש בזה דבר נפלא לחוש חלק משבט ולשמור על יחסים הוגנים ומכבדים בין כל הענפים ובינהם לבין הגזע.

אחרת, כשהענפים פזורים, לא פשוט לשמור על הדבק או המים שיאחדו ויצמיחו בין הכל וכולם.

זה לא בלתי אפשרי זה דורש מאמץ עיקבי, אבל הרי לא בכדי נולד "רחוק מהעין...רחוק מהעץ"wink

משפחה  ועצים- נושאים קרובים לליבי

והרי לא רק לי.

 

 

עץ שקד

 

עץ שקמה לקוח מיומני תל אביב

×?×?צא×? ×?מ×?× ×? ×¢×?×?ר ×¢×¥ שקמ×?

ירוק בכרמל

 

לדף הרשומה

קצרים (כמו עופר D)

05/02/2019

עופר D, ידידי האינטרנטי, שהיה פה בתפוזיה זמן ועשה לו חברים בכל העולם, היה נוהג לסכם חודשים ב"קצרים".

לאורך החודש כתב הרבה ועוד יותר הרבה היה נוהג להגיב תגובה משמעותית לכל חבר או ידיד.

אך "קצרים" שלו לסיכום החודש היתה הרשומה האהובה עלי מכולם.

כן, הוא חסר לי פה מאוד.

והפעם כשהיה פה בארץ לכבד את זכר אביו, אני הייתי שם, קרוב לביתו...

 

אז מכיוון שלא הייתי פה זמן, כי נסעתי וטיילתי וחזרתי ולא ממש התפנתי, חשבתי לחזור אל עופר ולקחת ממנו קצת - כלומר רעיון או רישמון....

כמה מילים על הנסיעה (אולי אקדיש לה בעתיד רשומה שלמה)

כאמור נסעתי, כלומר, הרבה טסתי אבל בהחלט גם נסעתי. שבתי אל האחות הגדולה. 

לביקור, לזמן משפחה, לטיול, לספוג המון, לקנות מתנות לכולם פה,

שהרי בלי זה אני ממש לא יכולה (אם כי בכל פעם אני מבטיחה לעצמי שזו הפעם האחרונה).

כן, בכל פעם שנוסעת אליה לומדת כמה דברים חדשים וחוזרת עם מסקנות ולפעמים אפילו מאמצת כמה חידושים.

לקינוח גם קצת התקררתי ו"התקלקלתי" כלומר, כמה מערכות בגוף קצת התקלקלו, ותיק התרופות שאיתי הוכיח את נחיצותו.

הכי חשוב, שבתי והתאזנתי בין השעות של שם לשעות של פה והכל טוב.

 

בנק פועלים (הסניף ברחוב חרמון) לא בנק שיש לי בו דבר.

הבן הצעיר, הטיל עלי משימה, שחרור כספי הפיקדון...צייד אותי במסמכים, חתם חתימות וייפויים ואמר לי, מקווה שיהיה טוב..

אני, עם כל הנסיון שלי בכלל ובשנים האחרונות בפרט, הכנתי את עצמי כל הדרך אל הבנק להסתבכויות בעלילה ושיננתי לעצמי חזור ושנן

אל תתעצבני, כן, יהיה הלוך ושוב אך לא נוותר.

הגעתי, הייתי ראשונה, קיבלה אותי פקידה, לקחה את הטפסים, תקתקה מול המחשב, המהמה והעבירה דף אחד מכל הערמה

המשיכה לתקתק המהמה העבירה דף ועוד אחד לבסוף חייכה וביקשה את תעודת הזהות שלי כולל ספח הילדים. מצאה את הילד המדובר ואמרה: מצויין! הכל כאן!

אני שהייתי מופתעת שאלתי: בטוחה?

והיא אמרה כן, הילד שלך מאוד מסודר.

ובעוד היא מכינה את הצ'ק התפתחה לה שיחה קלילה על דא ועל הא

וכשסיימנו התרוממה הושיטה את ידה ואמרה, היה לי מאוד נעים לפגוש אותך

עניתי הכי מופתעת בחזרה: גם אני אותך, המון תודה

וכן אני ממשיכה להיות מופתעת ועוד לא נרגעתי

ויצאתי עם גו זקוף וחיוך להעביר הלאה.

 

מסעדה קטנה - B12 (על הדרך בפינה שבין החשמונאים לבין קרליבך)

אוהבת למצוא מקומות קטנים וטעימים.

ירדתי מהאוטובוס תחנה אחת אחרי הרגילה (הייתי צריכה לסדר איזה עניין)

כך שנאלצתי לחרוג ממסלולי הרגיל ולחזור קצת רגלי אל הכיוון הקבוע.

שעת צהרים, הבטן שלי החלה לדבר איתי דיבור קטן. ראיתי מקום שלא הכרתי מהעבר, נראה נחמד, נכנסתי.

רק באמצע הארוחה קלטתי את השם של המקום וחייכתי

מקום שלא מתאים לכל אחד. כל מי שצמחוני/ טבעוני, יכול לדלג הלאה

כי B12, מתאימה לאוהבי בשר טוב וטעים.

מקום קטן, נעים וטעים.

 

 

ימי שמש של חורף הם הכי כפיים לטיול

אז היתה שבת חייכנית במיוחד והיה ברור שצריך לצאת ולחייך עם כל הירוק והפורח הזה.

התחלנו לשוטט עם הרכב בכרמל עד שנגיד לו: עצור!

וכך הגענו לנחל אורן, בחלק שקרוב לקיבוץ אורן. כן, הירוק הזה מיד מוציא ממני דברים טובים. גם אם קצת לפני היו בי פחות.

עצרנו ממש ליד מחצבות קדומים.

אי אפשר לטעות. המקום בולט ביחודו בזכות סימני חציבה קדומה בצורת מדרגות רבות בגדלים ובכוונים שונים.

בצד יש קיר זקוף ומעוגל, היום משערים שבמקום נחצבו עמודים מעוגלים.

ליד המחצבות נמצא גם חלק מבית בד המכונה "ים". זוהי האבן הראשונה עליה הונחו הזיתים לכתישה. כמו כן יש במקום מערות קבורה.

היום משמש האתר כמקום לגלישת מצוקים, כשאנחנו היינו היו שם קבוצה של נערים ומדריכים שהתנסו בגלישה ובפיתוח יכולת האמון.

הנערים גלשו כשהם נשענים על מדריכי הגלישה המיומנים ועיניהם מכוסות...לא פשוט...

אנחנו נתנו אמוננו בשבילים המסומנים ובמעקות רווינו טוב והמון פריחות.

מומלץ, עכשיו.

העירית, זקופה ונהדרית

טיול חוף 

קל לגלוש (עם המכונית) מההר אל החוף.

תוך דקות משתנה התפאורה ובמקום ירוק וירוק ישר אל תכלת וצהוב.

כשהשמש כל כך חייכנית היא מזמינה לחלוץ נעלים ולשוטט בהנאה בין האדוות האחרונות של הגלים שמחבקים בעדינות את החול. 

חוף עתלית, יפה, נוח לגישה, מזמין להליכה נעימה ואם הבאתם גם כסא ואולי תרמוס קטן עם תה, אתם הכי מסודרים בעולם.

אפשר גם לחזור לנחל אורן ולראות איך גם הוא (כמאמר השיר ההוא) נשפך אל הים.

והכי קצר

בלי שקד פורח בארץ אהבתי

אי אפשר

 

שבוע טוב טוב

 

לדף הרשומה

אשה, הפגנה, הנהגה :-(

נתחיל מהמובן.

יש לגנות בכל דרך לגיטימית אלימות

יש לגנות בכל צורה חוקית אלימות נגד חלשים

יש לגנות בכל אופן שאינו אלים כל אלימות נגד נשים

יש לגנות ולנער כל עץ לגבי רצח נשים

נולדתי פמיניסטית.

כן יש כאלה שנולדים כך. לא רק נשים, הכרתי ואני מכירה גם גברים כאלה (לא הרבה אבל יש ויש).

זה לא מאבק פימינסטי!

המאבק נגד רצח נשים הוא של כולם.

והמאבק הזה שמתרחש בזמן האחרון מעורר בי בעיקר ביני לביני, דיונים רבים.

כלומר, לא האם יש למחות ולצאת להפגנות?!

ברור שכן!!!

אני שואלת את עצמי מדוע מי שיוצא להפגנות ומי שבעיקר נמצא בהם הן נשים?

שהרי לכולם יש אמא, בת, אשה, כלה, נכדה... אז איך זה שזהו מאבק בעיקר של נשים?

כולנו יודעים שבכדי למגר תופעה יש לעשות שינוי בתודעה!

 נעסוק קצת בנתונים:

כמחצית מהנשים הנרצחות הן מהמגזר הערבי, עוד קבוצה גדולה מעולי ברית המועצות ועליות נוספות וכ % 15 - 20 הן ותיקות מהמגזר היהודי

(כן, יש קצת שינויים בכל שנה...)

ועכשיו לשאלות היותר גדולות:

איפה המנהיגות? מדוע לא נשמע קולם של הקאדים, הרבנים, הקאיסים והכמרים. - אלה שנושאים דרשות ארוכות על מותר ואסור.

איפה הם בכל ההפגנות והמחאות?

איפה המנהיגות החברתית, הלוקאלית - ראשי ערים ומועצות מקומיות, מנהלי מתנסים וקהילות? בעיקר אלו שבקהילתם יש ביטויי אלימות קשים נגד נשים.

מדוע בכל עיר וכפר ערבי אין הפגנות מעורבות כשראשי הקהילה מובילים אותן נגד רצח נשים?

היציאה כנגד אלימות כלפי נשים לא יכולה לשנות תודעה אם היא תשאר רק של נשים.

כמו כל מחאה אחרת. רק כשהיא מחאה החוצה מגדרים ומגזרים רק כשהיא מגובה על ידי מנהיגות רוחנית, דתית, חברתית וקהילתית,

רק אז יכול להתרחש (נכון, בהדרגה), שינוי של תודעה.

שינוי מהותי, שינוי תרבותי ערכי, על מקום האשה וערך חייה.

אז הם הגברים ההם שאמורים להיות בראש, יד ביד לצד הנשים?

איפה הם בדיוק?

×?מ×?× ×? קש×?ר×?

שבת שלום

לדף הרשומה

מפגשים

11/12/2018

בתקופה האחרונה יצא לי ללכת לשני מפגשים שונים סביב יוצרים מיוחדים, שהלכו לעולמם.

הערב הראשון היה על ניסים אלוני וחנוך לוין כשרשימה מכובדת של אנשים היתה בין המספרים עליהם ועל יצירותיהם

על פניו ערב מרתק שכלל שילוב של אנשי במה ואנשי רוח.

האולם היה מלא מפה לפה.

ועלו ובאו לבמה בזה אחר זה מדברים ושרים, כולם מבכירנו. אין ספק שאתה מפתח ציפיות למפגש מיוחד מקצועי

ומלא בתובנות חדשות. אך למעט שנים ואולי שלושה מבין המדברים והשרים  שהתכוננו לקראת הערב הזה במקצועיות גמורה וכל היתר,

בעיקר חילטרו ואמרו לעצמם, נו טוב, הרי זה פשוט, רק צריך לעלות ולדבר קצת בזכות ההוא...או אני הרי שחקן מדופלם! אני לא צריך להתכונן על קריאה מתוך דף...

אז זהו, שגם אם אתה שחקן מדופלם או איש במה ותיק, אתה עדיין צריך להתכונן גם אם זה ערב חד פעמי ואתה קורא מדף (אגב, בכדי שיהיה מכובד באמת, הנח את הדף בתוך פולדר ועל תעלה תשלוף מתוך כיסך).

מפגש נוסף היה במוזיאון באחד מעמקי הצפון, שהציג תערוכה מיוחדת של יוצרים רב גווניים מהשורה הראשונה, הם בחרו בטקסט קצר של אדם ברוך, מהימים בהם שכב בבית חולים, טקסט שניתן להם על ידי הוגה הרעיון והאוצר של התערוכה , רינו צרור, ובעצם יצרו אינטרפטציה ויזואלית משלהם לטקסט הכתוב.

עד פה הכל טוב ונפלא, הגענו לתערוכה גם בזכות העובדה שלאחר הסיור נפגוש את ההוגה והאוצר רינו צרור להרצאה ושיח אודות התערוכה.

גם פה, האולם היה מלא מלא. אנשים ישבו על המדרגות ועל שרפרפים שנוספו עוד ועוד.

אז כן, יש ציפיות שיהיו תובנות מיוחדות, נוספות על הסיור הפרטי בתערוכה. שאולי רינו ילווה את סיפורו בהדגמת טקסט ושיקופית של אחד או יותר מהיוצרים

תוך תיאור הדיאלוג שהיה לו עם היוצר או משהו דומה. בקיצור משהו שמוסיף עוד זווית, עוד מבט, איכות אחרת לתערוכה עצמה שהרי אחרת בשביל מה ההרצאה?

שוב, התחושה היא "שהכל בסדר, אני הרי יודע ולא צריך להתכונן או להכין משהו מיוחד, אני טוב בלדבר אז יהיה בסדר..."

אז זהו, ששוב לא!

אני כקהל שבא (מפנה זמן, נוסע, חונה...קונה כרטיס), יש לי ציפיות לרצינות.

אני באה למפגשים כאלה מתוך הנחה ומתוך רצון למלא משהו ולא לצאת כלעומת שבאתי  ובטח לא לצאת אפילו בתחושה של החמצה.

אני רוצה להגיד לכל אחד מאלה שלהיות איש מקצוע - זה כל הזמן.

גם אם זה משהו קטן חשוב שתשקיע חשיבה ותדייק את המטרה שלך כך שתגיע אל האחרים שאליהם כוונת בצורה מכובדת ומכבדת.

 

זה לוקח אותי אל עניין אחר אל פסטיבל יפיפה שמתרחש בחנוכה כבר עשור בכמה ישובים בארץ. 

"פסטיבל בתים מאירים" בו תושבי הישובים פותחים את הבית לקהילה.

ביחד מדליקים נרות, מקשיבים להרצאה, סיפור, הרפתקאה שקשורה באופן זה או אחר ליסודות החג: אור, גבורה, נס...

כמובן שהכל נעשה בהתנדבות ומתוך תחושה של לוקאל פטריוטיות ותפיסה של השתייכות וחשיבות הקהילה.

בכל פעם שאני משתתפת באופן כזה או אחר ב"בית מאיר", אני פוגשת אנשים טובים וחושבת שהם יוצאים קצת יותר "מלאים" ממה שנכנסו וקצת יותר "מחוממים" מהביחד האיכותי שחוו.

חנוכה  2018 - עם מבט מהחלון אל חורף כמו של פעם..

המשך חג מלא אור

לדף הרשומה
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל dshk אלא אם צויין אחרת