44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X
מספרת סיפורים

שחור ולבן

שחור ולבן

באה ממרחקים...

ארזה בצרור מעט בגדים, קצת אוכל והרבה כוח.

הצטרפה למסע של מאמינים אדוקים.

יצאה למסע של חיים.

בחרה ללכת אל האבן השחורה המקודשת ומשם להגיע לארץ שכולה דבש חלב וקדושה ניגרת.

כל הדרך דאגה להיות עטופה ומסתתרת. לא לבלוט ולא למשוך תשומת לב של אף אחד.

אפילו את הלומות הלב השתדלה להבליעה

עברו מדבריות, ערבות, ימות וימים רבים.

תמיד נשארה מכונסת, מבטה מושפל.

במהלך היום היתה רואה בעיקר את נעליהם של האנשים ואת המדרך של הרגליים עליהם הם דורכים. לפעמים היתה מלכסנת מעט מבטה לצדדים.

רק בלילות כשהכל חשך מסביב והאנשים נרדמו ונדמו העיזה להרים עינה לשמים לבחון את הצבעים הכהים,

לתת בהם סימנים. לספור כוכבים מנצנצים. להעריך את גודלו של הירח שליווה אותם יום יום בנאמנות.

במיוחד אהבה להתבונן בו ארוכות כשהיה הירח עגול ולבן על גבי הרקע השחור.

ככה הגיעה סוף סוף לכאן.

יחד עם אותם אנשים שעשו דרך ארוכה.

כאן לאט לאט הרגישה שהיא בהדרגה יכולה להיפרד מהדבוקה

ולסייר בעצמה בארץ הזו ששמעה עליה מאמה ומהסבתא שלה.

זו שהיתה מכינה לה דיסה לבנה מתוקה מלטפת אותה ולוחשת לה באוזנה בשקט בשקט,

תמיד תזכרי, במקור את לא שייכת לכאן את שייכת לשם.

כשתגיעי, שאלי על רות ותביני...

ועכשיו השם הוא כאן

השחור הוא לבן

הלבן הוא שחור

היא תוהה אם היא רוצה להיות רות או להשאר אומנה, כמו שנולדה וגדלה.

מה שחשה בוודאות זה געגוע גדול

ליד הרכה של סבתה

ללחישתה

ולטעם המתוק

הלבן

של אותו מעדן.....

מעדן של פודינג אורז לבן לבן.

(העולם מתחלק לאלה שמתים על דיסות מתוקות ולאלה שממש לא, אז אפשר לנחש באיזה חלק אני...)))

מצרכים

 1 כוס אורז עגול של ריזוטו (לא לשטוף!)
2.5 כוסות מים
3 כוסות חלב
1/2 כוס סוכר
2 כפות קורנפלור
1/2 כוס מים (נוספת)
1/4 כפית קינמון+ 1 כף סוכר (לערבב היטב)

שקדים מקולפים שבורים קלויים 

אופן ההכנה:

 שמים את האורז והמים בסיר ומביאים לרתיחה.

מכסים את הסיר במכסה, מנמיכים את האש לנמוכה ביותר ומבשלים עד שהמים נספגים והאורז רך.
בשלב זה מוסיפים לאורז המבושל את החלב והסוכר ומביאים לרתיחה.

כשהחלב רותח מורידים את הסיר מהאש
בצלוחית מערבבים את הקורנפלור עם המים עד שנמס.

מחזירים את הסיר לאש יוצקים את את תערובת הקורנפלור והמים בהדרגה תוך כדי ערבוב

ממשיכים לבשל תוך כדי ערבוב עוד חמש דקות ומכבים את האש.
מעבירים לכוסות או קעריות, בוזקים מעל את תערובת הקינמון והסוכר ומפזרים שקדים מקולפים שבורים קלויים.

חג שבועות מלא בטעמים טובים.

לדף הרשומה

לא עוד פראייר!!!

יש אנשים שמקפידים לא לצאת פראיירים.

הם מאוד חשדניים.

עומדים על המשמר.

בעיקר מול בעלי מקצוע ובזמן רכישות. או אז כל חושיהם מתחדדים.

הם בודקים ומשווים.

חוזרים והולכים.

מתמקחים ומתווכים.

זוכרים שמתנות או אדיבות רבה עלולות להיות מלכודות מסוכרות.

נראה שהם נהנים מהמשאים והמתנים האלו כולל להרים קול כשצריך או לדפוק על השולחן כשממש מרגיז.

האמת, אני ממש מקנאה בהם.

משום מה אצלי החוש הזה נרדם בכל פעם מחדש.

וגם כשהוא מתעורר, מצטרפת אליו מיד הנבוכות...

כן, יש אנשים הפוכים.

יש כאלה שכל ההתמודדות עם כספים משום מה, לא עושה להם נעים או למען הדיוק:

בדיוק אז מגיע מר "לא נעים" ומתיישב עליהם בכל הכוח.

לאנשים האלה, מאוד קשה להתמודד עם בעלי מקצוע, עם מוכרים (בעיקר אלו שאוהבים להבטיח אבל פחות לקיים)

הם מוצאים את עצמם בכל פעם מחדש מאמינים ומיד אחר כך פראיירים מושלמים.

אז עלתה בי מחשבה,

חשבתי שאולי כדאי להמציא חיבור כזה בין "לא תתפסו אותי פראייר" לבין "פראיירים ותיקים/ מצויים"...

אני חושבת ש"פראיירים ותיקים/ מצויים"... ישמחו לשלם עמלה לטיפול מסור של  "לא תתפסו אותי פראייר" בהמון מצבים

והנה אולי אפשר יהיה להגיע לכך שזה נשכר וזה גם כן

ואולי נפתח אפליקציה (שהרי הכל היום באפליקציה)

שנקרא לה בלשון חכמים: "זה נהנה וזה לא חסר"

ולא יהיו עוד פראירים במקומותנו....

 

שבת טובה טובה לכם

כולכם

לדף הרשומה

אישה אחת

03/05/2018

יש אשה אחת.

היא אוהבת את הירוק והפורח כשהיא מביטה מבפנים אל הבחוץ

פחות אוהבת את הירוק מבחוץ.

לא מאוהבות הטבע בטבע...

היא יושבת לה בחדרה, זה המיוחד

מכונסת בכורסה הזקופה

מתבוננת בריכוז בזר או הזרה שבאים לספר לה

ועכשיו הם יושבים מולה

היא שואלת, מהמהמת לפעמים, נוגעת בקצוות שיערה.

מאזינה.

היא קשובה ביותר, מלבישה דיבורים חדשים על אלה שעולים

מארגנת מחשבות, שואלת שאלות

מחייכת כשצריך

מעודדת כשמתאים

מערערת כשמתייצב

מסייעת לסדר תובנות ולפעמים לבנות מבראשית מלבנים חדשות.

מסדרת מחדש את ישיבתה בתוך הכורסא מול האנשים שיושבים על הספה.

לפעמים מציירת מטפורות בכדי להמחיש את החיים

לפעמים נעזרת בדוגמאות מהמטבח בכדי להדגים...

לפעמים מעלה תהליך אפיה של לחם

שיכול להסביר חיים שלמים:

מרכיבים, חיבורים, זמן הבשלה, סבלנות, תפיחה והתמלאות, התמזגות, השתלבות.....

אשה אחת

יושבת בחדר

עם אנשים

מדברים

והיא מזכירה את הפשוט

את הדברים הבסיסים שאנחנו צריכים בחיים

את המים, האוויר, החום, המתפיחים... 

בדיוק כמו מה שצריך בשביל להכין...

לחם!

 

 

 

לחם כוסמין

(שני לחמים נאים)

1 קילו קמח כוסמין

2 כפות שמרים יבשים

3 כפות סילן

1 ביצה

1 כף מלח

1/2 כוס שמן קנולה

600 מ"ל מים פושרים

אופן ההכנה - 

מכניסים את כל החומרים היבשים לקערת מיקסר ועם וו לישה ומערבבים היטב.

מוסיפים את הסילן, הביצה, השמן  - מערבבים

מוסיפים את המים בהדרגה עד שנוצרת עיסה דביקה

נותנים למיקסר ללוש כ 7-10 דקות.

מניחים את הקערה בצד עטופה בניילון נצמד עד שהבצק מכפיל את נפחו.

מחלקים לשני חלקים לשים מעט כל חלק ויוצרים כדור

מניחים את שני הכדורים על נייר אפיה שהונח על תבנית

מחממים את התנור לחום של 230 מעלות!

מכניסים את הככרות לתנור החם, 10 דקות ראשונות על 230 מעלות,

10 דקות נוספות - 200 מעלות.

 

וואלל'ה,

לחם כוסמין - נפלא!

וכמו חומוס, גם לחם וגם חיים טובים

עושים

באהבה!

לדף הרשומה

איש אחד

נח לו איש בפתח ביתו מתחת לסככת שיח ענק של פרי הקיווי .

אשכולות אשכולות של הפרי החום מבחוץ וירוק עם רסיסי שחורים מבפנים יורדים ונתלים מענפים המצלים.

האיש שרוע לו בשעת צהרים, שוכב בערסלו, מתענג מהרוח הקלילה שמזיזה הצידה את החום ויוצרת שעה מלאת אווירה של טוב.

הוא מתבונן בשפע הפרי מעליו וחושב מה יעשה בו.

אולי יכין מרקחות או ממרח צ'אטני כמו שהיא לימדה אותו? 

אולי יפתח דוכן בשוק יום שלישי הסמוך לביתו? אולי יזמין חברים וחברים של חברים של חברים... לקטיף "אכול פרי כפי..."?

אולי?....

שקט סביבו, כך יכולה רק הרוח לנגן באזניו ולהבריח מחשבות שווא שאולי, 

היא תבוא...

גם שני הכלבים מנצלים את הזמן המיוחד, שרועים, עוצמים עיניים ונהנים מהמשב.

ברקע הולך ובא טרטור רחוק של מכונית העולה ומטפסת לאט לאט, כלב אחד פוקח עין , כלב אחר מרים אוזן.

מתחלקים ביניהם הכלבים בשעת נחת זו.

נראה שהם מזהים את הטרטור. האחד מיד מפיל את האוזן הזקורה והשני סוגר את עיינו המצטרפת לזו העצומה.

שקט סביב הוא מתפזר לאט עם טרטור מרוחק ומנגינת רוח נעימה.

טרטור המכונית גובר במעלה ההר ומתקרב להעיר ולהזיז את השלווה.

כשהמכונית הצהובה נכנסת אל החצר רחבת הידיים והשקט זז קצת הצידה, קמים הכלבים ומתקרבים אל הרכב בעצלתיים.

הנהג עוצר את הרכב וקורא בקול מבעד לחלון  "יום טוב לכולם"!

האיש בערסל מתרומם מרבצו

"יום טוב מאוד גם לך, מה שלומך?"

בין השנים נרקמת שיחה קלילה תוך שהנהג מוציא מרכבו חבילת דברי דואר ומגיש אל האיש, האיש, בתמורה מציע לנהג כוס עם שתיה קרה.

הם עומדים ומשוחחים עוד מספר דקות קצרות.

הכלבים חוזרים אל רבצם.

האיש נפרד מהנהג ומכוניתו הצהובה ושב אל הערסל שמחכה לו להמשך המנוחה.

הוא בוחן את המעטפות מניח אותן בצד, מגיע אל חבילה חומה.

מסתכל בה בעיון, קורא את שמו שנכתב עליה בכתב יד עגולה ומחפש את שם השולח.

אַיִין.

בשלב מסוים הוא נפנה לפתוח את המעטפה החומה.

הוא מסיר אותה לאט, מגיע אל תוכנה,  מול עיניו מבצבץ ספר צבעוני, דק כרס

למעלה מופיע שמה, וכותרת גדולה מתנוססת בלב הכריכה.

"האיש שהכי אהב לנוח על ערסלו בכל כדור הארץ "....

אז אם יש לכם שיח קיווי עם שפע של פרי הכי על פני כדור הארץ ואתם לא יודעים מה לעשות ....

צ’אטני קיווי מבושל 
1/2 ק”ג קיווי מקולף לא רך, חתוך לרבעים

2-3 כפות סוכר חום או סילן
1 כפית שום כתוש
 1/4 כוס חומץ תפוחים
2  כפיות שורש זנגביל מגורר דק מאוד
1/4-1/2  כפית אבקת צ’ילי (מידת החריפות – לשיקול דעתכם)
1/2  פלפל ירוק חריף קצוץ דק מאוד
מיץ וגרידה מחצי לימון
מלח
הכנה

מכניסים את כל החומרים (למעט הכוסברה הקצוצה) לסיר, מביאים לרתיחה עדינה תוך ערבוב עד להמסה של הסוכר ומעיכה של הקיווי.
ממשיכים לבשל על אש נמוכה כ-40 דקות, עד שהרוטב מסמיך. טועמים ומתקנים תיבול. מאחסנים במקרר בצנצנת מעוקרת סגורה היטב.

שבוע טוב

 

לדף הרשומה

לכל איש יש שם

בכל שנה יש להזכיר ולזכור 

ולכן גם השנה אני שמה את זה פה:

"נושאת אותה על גבי" -

דינה וינשטיין

בגאון אני נושאת אותה על גבי.

נותנת משמעות חדשה ומחזקת לשם ולאדם. נוצרת ומנחילה את אהבתה, מורשתה.

יהי זיכרה ברוך ומברך.

" פליאה היא בעיני שאמהות שבו אי פעם וקראו לבנותיהן דינה" כותבת אניטה דיאמנט בסיפרה "האוהל האדום"

שנים היתה גם הפליאה בעיני והיום אני יודעת .

 

השנה כחלק מהעיסוק שלי בסיפור סיפורים ובנסיון להנחות אנשים לספר את סיפור שלהם -"סיפורים בקהילה",

 אני מלווה קבוצה של בני דור שני לשואה: לזכור ולהמשיך לספר

במטרה שימשיכו לספר את הסיפור של הוריהם. המפגשים מרתקים ונוגעים עד מאוד. כל מפגש כזה מביא אתו עוד מעגלים ורבדים של רגשות מול הכוחות של השורדים.

אחת ממטרות הסדנה היא לספר את הסיפורים במסגרת "זיכרון בסלון" ואנחנו נתמד השנה ב"סיפור השם"

רבים מבני דור שני נושאים שם של בן משפחה שניספה.

חשוב "לנער" את השם ולגלות ולספר את סיפור הדמות, האדם שאותו רצו להנציח...

אנחנו עוברים מסע מרתק.

אוספת לפה כמה קטעים שעוסקים בעניין...

יהודים בארץ ישראל

אנַחְנוּ שוֹכְחִים מִנַּיִן בָּאנוּ.שְמוֹתֵינוּ

הַיְהוּדיִּים מִן הַגּוֹלָה מְגַלִים אוֹתָנוּ

וּמַעלִים זֵכֶר פֶּרַח וּפְרִי, עָרֵי יְמֵי בֵּינַיִם

מַתַּכוֹת,אַבִּירִים שֶהָיוּ לְאֶבֶן, וְרָדִים לָרוֹב,

בְּשָמִשים שֶרֵיחַם נָדַף,אבְנֵי חֵן, הַרְבֵּה אָדוֹם

מִשְלוֹחֵי יָד שָבַּטְלוּ מִן הַעוֹלָם

 

 

מאיר שלו :

אצלנו היהודים, השם הוא יסודן של הנצחת הנפטר ושל זכירתו. כאשר בועז מדבר על נישואיו לרות, שבעלה הראשון נפטר, הוא אומר שעשה זאת כדי ”להקים שם המת על נחלתו, ולא ייכרת שם המת מעם אחיו ומשער מקומו“. כאשר אנחנו מאחלים למישהו שיישכח לגמרי, אנחנו אומרים: ”יימח שמו וזכרו“. גם עצם שמו של המוסד ”יד ושם“ לזכר הנספים בשואת יהודי אירופה מעיד על כך שאצלנו אין די ב“יד“, צריך גם את ה“שם

 

קרלו לוי,

בחבלים אלה יש משמעות לשמות

וכוח מגי בהם; אין הם שמות בעלמא,

הברות מוסכמות, אלא ממשות בהם

וכוח השפעה

 

פרימו לוי,

אדם אינו אשם בשם שהוא נושא.

לי קוראים מנחם, ולא ניחמתי אף

אחד, אפילו לא את עצמי

 

 

 

 

לדף הרשומה
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל dshk אלא אם צויין אחרת