00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

האיש של פעם והאשה של המילים

20/02/2017

פעם. כשהיינו נוסעים ביחד לטיולים בארצות אחרות בעיקר,

והיינו יושבים לנוח, לנשום, לאכול או לשוח...

כמעט תמיד היה נקרה על דרכנו איזה איש או אישה או איש ואישה

(ובאחת הפעמים זוכרת בבהירות בריוויירה הצרפתית, במסעדה - אישה איש וכלב מצויץ בזרועותיו של כל אחד מהם, שניהם היו עסוקים מאוד. מאכילים בעדינות ובחתיכות קטנות שנחתכו בקפידה בסכין ומזלג, פיסות קטנות ורכות של סטייקים הכי משובחים שהיו במסעדה את שני הכלבים...) סיטואציה נפלאה...

מיד היה מתעורר בי סיפור, הייתי פותחת דף בספר שבראש שלי והייתי מתחילה לספר את העלילה והביוגרפיה הארוכה של אותם אנשים הנקרים בדרכנו.

פתחתי מיד וסיפרתי לו סיפור שלם שכלל פתיחה הסתבכות והתרה......לפעמים לאור שאלה (מחויכת) שלו, היתה העלילה מסתבכת או מקבלת תפנית לא צפויה....לפעמים היה הסיפור ממשיך לאחר ימים עם דמויות אחרות שהיו שובות את דפי הספר שלי והייתי מוסיפה פרק חדש בעלילה...

עכשיו, אני מוציאה את הקטנציק הזה שמחזיק בתוכו עולם ומלואו ומתקתקת פנימה מספר משפטים שאני ממציאה לי, בזכות משהו או מישהו שאני רואה

ומעלה בי אסוציאציה או תמונה, לפעמים קטועה לפעמים שלמה.

אני לא באמת שומעת אותם ובטח לא מכירה אותם.

משהו במראה שלהם מביא אלי סיפור קטן.

אשה של מילים.

וכך גם הפעם, עוד בית קפה, הפעם בעיירה קטנה, יפיפייה - אמילי (Amilly ) שמה, כן, גם היא בצרפת אך לא בריוויירה.

ישבתי לבד עם כוס הקפה הרגיל, זה שאני אוהבת ומוצאת בכל מקום לחבק

וראיתי אותו נכנס.

איש באמצע חייו. הקמטים מספרים שכבר למד והתנסה באי אילו מסעות חיים.

התיישב והזמין כוס יין.

הוא הביא אתו משהו שהיה בו הרבה פעם...

היה גלוי שמשהו מאוד משמעותי קרה לו פעם....

ואני ראיתי.

ראיתי שפעם, הוא פגש בה באישה שנתקל בה, כי יד המקרה כך זימן ורצה.

הוא בכלל לא תכנן וכבר היה בטוח, שאת הפרק הזה כבר מיצה.

היא הציתה בו גפרור ישן. גפרור שהיה חבוי היטב והוא חשב שאבד או נשרף.

פעם, הוא רצה בה וכשהתבונן פעם ועוד פעם אל תוך עיינה וצלל, כבר לא התבייש ואמר לה.

הוא אמר לה בהמון דרכים שידע ובעוד המון דרכים שגילה, דרכה.

פעם, הוא נגע בה ורעד כמו מייתר הגיטרה ששכנה בחדרו, עד אז רק הרוח הרעידה אותה

עד בואה של זו.

פעם, הוא נתן לה להכנס אליו פנימה ולהדליק אור קטן

והאור חימם את הכל מבפנים ומבחוץ.

היו רגעים שהוא התעטף בה, שכח את כל מה שהיה מעבר.

ידע אותה, ידעה אותו.

פעם, הוא הקשיב לה וחיבק אליו את השמחה שהיא הביאה לו

פעם הוא העז.

ואז ראה איך נושרים ממנו הקליפות, איך נופלות החומות שעמל עליהן שנים רבות.

הוא ראה שהיא רואה אותו. למעמקים.

ראה ונבהל. פחד.

מאז הוא עסוק בלבנות אותם מחדש,

את החומות.

להתעטף טוב טוב בכל הקליפות שנפלו. והוסיף עוד.

עכשיו הוא עסוק ומשקיע הרבה בלהסתתר,

להתחבא,

מפניה

מפניו.

דואג שהיא לא תבחין בו, או תמצא אותו בשום מקום.

הוא שוקע עמוק בכאב שלו

הוא משקיע המון בכדי להתחבא בתוך תוכו,

כמו דוב זקן המסתתר במאורתו.

 

עוד אני כותבת לי אותו, את האיש שהביא אתו אל בית הקפה הקטן והחמים, את פעם, הרמתי עייני שוב לבחון אותו,  אולי אראה עוד בו משהו....

אבל הוא כבר לא היה....הוא כבר יצא.

אולי ראה אותי רואה אותו מבפנים?.....

 

המקומות שמביאים לי סיפורים

יש אנשים שחודרים לך מתחת לעור...

ויש גם מקומות שכאלו...

 

העיירה אמילי  - Amilly  שבצרפת

שבוע של סיפורים טובים

לדף הרשומה

החלפת משמורת

בית קפה של בוקר סגריר.
תל אביב של אפור לא בהיר.
ישבה עם קפה, עוגיה וחיכתה.

חיבקה את הכוס החמימה באצבעות קרות. התחממה.

לידה חיכתה עגלה עטופה כמו שבוקר מטופטף וסגריר מחייב.
שקט גדול בא מכיוון העגלה.
משהו ברגיעת הבוקר של בית קפה, עם רחש של דיבורים קטנים ומנגינה רוגעת מתנגנת ברקע, יצרו מקום נפלא לשוכן בעגלה, לישון שנת ישרים.

עברו מספר דקות.

הגיע איש. אניצי זקנו כמו מראה היום, אפרפרים. הצטרף. פרק מעליו תרמיל ומעיל.
שאל. "מה נשמע? איך עבר הלילה?"
"ישנתי שעה" היא אמרה
"מה קרה?" ועל פניו תמיהה (בעצם אולי בהלה)
סיפרה, דיווחה,
שמעו איך בקולה לאט לאט עולה ובאה רווחה.
ניכר שציפתה שיבוא.
שיקח חלק בכובד המשקל והאחריות.
אמרו מילים, שאלו וענו.
ואז קמה,אמרה: "אני הולכת לתפוס שינה אני מניחה שגם הוא יישן עוד זמן מה.
תהנו לכם".
משאירה את בית הקפה ובנה למשמורת שלו.
אף שכבר היתה מחוץ למקום,
שמעתי את אנחתה.

הולכת לנוח....

סופ"ש נעים ולא רטוב...

לדף הרשומה

איך?

כשעובר זמן מוגדר

והמחוג מצביע: שנה!

איך לציין אותו?

אכן, כן!

יש מסורות שמביאות איתן סל מוגדר של התנהגויות וטקסטים.

כשהמסורות מדברות אל קהל האנשים, הכל ברור, מתארגן ונראה די פשוט.

מה קורה במידה והן לא מדברות אל קהל ספציפי?

מה אז?

 מצד אחד יש צורך אישי לעצור ולציין את פרק הזמן שעבר בחברותא.

 ומצד שני לא רוצים להרגיש לא שייכים ואפילו מנותקים מהטקס, מהטקסט, מהמנהג.

איך יוצרים את הריטואל שלך? ריטואל שלא רוצה להתריס, לא רוצה להתהדר בלהיות "אחר"

לא רוצה לעסוק במסורת מול חידוש.

איך תופרים את הרווחים שבין מי שאתה, לבין השבט שאליו אתה משתייך ורוצה להמשיך להשתייך?

לעשות טקס שנותן הזדמנות לכולם לקחת בו חלק ולו הקטן ביותר ולא להיות רק עומדים כמו ניצבים.

משהו לא טרחני, לא מביך, אלא כזה שגורם לאנשים הלוקחים בו חלק רצון להשתתף בו.

איך יוצרים מפגש שמי שמגיע יוצא עם משהו לעצמו מעבר לעובדה שהיה ומילא את חובתו?

אנחנו מחפשים, אני מחפשת.

אני מניחה שכמו כל מסורת, גם זו הפרטית נבנית בהדרגה.

וסבלנות.....מילה גדולה כשאתה זה שנדרש לה......

ענה ביאליק על שאלה דומה שנשאל (בעיניין החגים)

חוגו את חגי אבותכם והוסיפו עליהם קצת משלכם לפי כוחכם ולפי טעמכם ולפי מסיבתכם. העיקר שתעשו את הכל

באמונה ומתוך הרגשה חיה וצורך נפשי, ואל תתחכמו הרבה. אבותינו לא נמאסו עליהם שבתותיהם ומועדיהם, אף על

פי שחזרו עליהם כל ימי חייהם כמה וכמה פעמים בנוסח אחד. הם מצאו בהם כל פעם טעם חדש ואִתְערוּתא

(התעוררות) חדשה. ויודע אתה מפני מה? מפני שהיתה בהם לחלוחית וברכת החג שכנה בנפשם. אלה שאינם

מוצאים טעם בחגים ובמועדים, סימן שנפשם ריקה ותוכם חול, ולאלה אין תקנה.

ומה אם אלה שאין בהם אמונה אבל יש בהם צורך עמוק להמשיך תרבות, ליצוק בה תוכן רלוונטי ולהמשיך להשתייך לשבט העתיק?

 

עבר

הווה

והמשך

שבוע טוב.

 

לדף הרשומה

מה הוא עושה לי? מה הוא עושה....

07/02/2017

הפלאפון הכי חכם (בינתיים כמובן), שמוצמד אלינו כל הזמן

מנהל את חיינו לא מעט.

הוא משמיע תזכורת מהיומן

הוא מודיע על כניסות ויציאות

הוא מבשר על הנחות ומבצעים

הוא מראה לנו כיוונים

ולוקח אותנו בדרכים מקצרות (או לא)

סופר לנו את הזמנים והמקצבים

הוא עוקב אחרינו

ואנחנו, או לפחות אני

עסוקה בעיסוק מתמיד לעקוב אחריו

"איפה לעזאזל הנחתי אותו לפני שניה?"

ובדיוק אז הוא סותם את הפה (או הושתק)

הוא מצלם

הוא מעדכן

הוא מדבר

הוא שר

הוא מספר

הוא מכין לי בעצמו

אלבומים וסרטים,

בטח לא מניתי הכל - כי מי כבר יכול?!

בקיצור: הוא!

אה...הוא עוד לא הכין לי את כוס הקפה...

וכן, מידי פעם בפעם כאמור הוא מציף בזכרונות

ומציין:

מה עשית לפני כך וכך?

איפה היית?

את מי צילמת או עם מי הצטלמת?

אז זה בדיוק מה שהוא עשה לי ממש עכשיו

בחר להזכיר לי:

אביב, פריחה, ארוחה טובה...

הביא אלי מראות

מזמן אחר, ככה סתם מעצמו, מבלי שהתבקש,

קבע:

"איך בין דו !"

ולא שאל,

"איך את?"

תמונות שהנייד החכם שלי העלה...

(לכבוד ט"ו בשבט?

או שאולי היתה לו כוונה נסתרת... :-)

אביב מתהדר ומתפאר

משתרג בין עצים

מקשט כל פינה

מזמין לארוחה בגינה

ופה, גם השנה

כמו בכל שנה ושנה

הוא מזכיר שאחרי הקור

הוא בא!

חודש שבט טוב נעים

על כולם!

 

לדף הרשומה

היא הוא

ישבתי לי.

מנצלת זמן לחיבוק קפה.

שמש חורפית יצאה לה לליטוף קטן

ואני ניצלתי את הקרניים על פני

וכוס הקפה בין כפות ידי

להתחמם, להתחרדן קצת.

התיישב לידי זוג.

בני ארבעים ועוד, בערך.

הוא, ישב עם גבו אלי, את פניה ראיתי בחלקם וגם אלה היו חמושים במשקפיים ענקיות.

ישבו כיסא מול כסא ברכיהם נוגעות.

ישיבה של דואט.

כמעט של ריקוד.

שיחת נפש התנהלה. דברו ספרדית. לא צריך להבין את השפה, המנגינה כל כך מוכרת.

הוא הסביר והסביר.

היא השחילה מילים קטנות. 

הוא היה מלא בטיעונים טובים, היא נגעה לו בברך.

הוא משך שערו לאחור.
היא שאלה
הוא נתן מבוא ואחר כך הרצאה...

נראה שנסה להסביר, להוכיח לתת דוגמאות,

שהוא אוהב, אפילו מאוד מאוד ורק היא שלא רואה...
רציתי לומר:

"טוב.

טוב לנקות ולדבר אבל יותר טוב לעשות...

כל יום,  כל פעם, בזמן אמת".

רציתי לגשת,

לרכון על כתפו ולהגיד לו בשקט:

למדתי באיזה זמן שיעור חשוב,

"העולם מריע למעשים ולא למחשבות".

 

סובבתי ראשי אל כוס הקפה שבידי

והמשכתי לשבת

בשקט.

אין מספיק אהבה בעולם כדי שנרשה לעצמנו לבזבז ולו טיפה ממנה, ולא משנה איפה מוצאים אותה.
{ מתוך הספר "ראש העיר הטוב" }

מילים של אהבה

את האהבה, אמרה כעבור זמן רב שנו אפארי – אישה שעוד אספר לך עליה בבוא זמנה - את האהבה לא הורגים בחרב.
או נו! את אהבה מענים בסיכות. ואף פעם היא לא מתה. שום אהבה לא מתה. ז'אמה!
היא רק צועקת, האהבה, היא רק מתפוררת, היא רק נמוגה, אבל אף פעם היא איננה.
{ מתוך הספר "עשו" }

שבוע מלא אהבה

לדף הרשומה
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל dshk אלא אם צויין אחרת