77
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"נשים" נמצאו 76 פוסטים

כשהיא אומרת X למה היא מתכוונת?

15/11/2015
  מימי ימימה ידוע שמילים בלקסיקון האשה שונה לגמרי מהמשמעות הקונבנציונלית שיש למילים אלו, במיוחד כאשר מדובר בדו שיח עם בן זוגה.   הבאתי ברשומה הזו אוסף של מילים עם משמעותן הכפולה, מתוך נסיוני ומתוך הקשבה לשיחות של חברותי ונשים אחרות מסביבי.   זה בעצם שרות למען גברים טירונים במה שנוגע בקשרים עם נשים. יאללה תגידו תודה ותלמדו.   כשאשה אומרת:   1.  מעולה : צריך להבדיל בטונציה של המילה הזו. יש שהיא אומרת מעולה, ויש שהיא אומרת מ-עו-לה. מ-עו-לה, זה באמת מעולה: - בייבי, הזמנתי לנו כרטיסים להופעה של X  - מ-עו-לה בייבוש, מ-עו-לה!    ויש את מעולה שמשמש את הנשים כאשר הן רוצות לסיים ויכוח והן חושבות שהצדק איתן ואתה צריך לשתוק: - אני הולך להתפטר מהעבודה המחורבנת הזו!  - אתה לא מתפטר עד שאתה לא מוצא עבודה אחרת!  - את לא תגידי לי מה לעשות!  - מעולה.    גם המילה "סבבה" בדומה ל"מעולה", שייכת לאותה קטגוריה מבלבלת.     2.  כלום : מילה המנבאת סערה. היא יכולה להצביע על הרבה דברים, צריך להיות דרוך כמו רדאר עם    כלבת: - למה יש לך פרצוף כזה? מה עשיתי כבר?  - כלום.  - אין דבר כזה כלום! את חושבת אותי לטיפש?  - כלום.    הכלום הזה מלווה בשתיקות ארוכות, מבטים צרים ולאט לאט העשן יוצא לה מהאוזניים. היא פשוט אוגרת בטחול ובכבד את כל מה שיש לה להגיד לך וכמו שור זועם אוטוטו היא מביאה לך את זה.     3.   בסדר : אחת המילים המסוכנות ביותר שאשה יכולה להגיד לגבר. זה אומר שהיא מהרהרת במתי ואיך    אתה תשלם על כך: - מה את מקשקשת שטויות? זה היה סטוץ חסר משמעות..  - בסדר.    הבסדר הזה לרוב מסתיים בסערת רגשות אקוטית, רצוי לחבוש קסדה ושכפ"צ מייד לאחר ה"בסדר" כי יש סיכוי יעופו לעברך נעליים, צלחות או כל מה שקרוב להישג ידה בטווח של 24 שעות.     4.  תעשה מה שאתה רוצה : זו התגרות, לא אישור, שלא תעז לחשוב אפילו לעשות זאת: - השנה אני נוסע לבד לנופש. את תסעי עם הילדים אחר כך.  - תעשה מה
לדף הרשומה

המתנה נעימה

24/10/2015
    הם אומרים שאנו הנשים חרדות, היסטריות, שאנו טובעות בכוס מים, שלא מכבדות את הזמנים שלהם, שדורשות מחויבות ונאמנות כאשר הדבר מיותר, שאנו אמוציונליות ואימפולסביות, שאנו ממהרות לסמן טריטוריה וחסרות סבלנות. אבל זה לא נכון. לעת עתה, הנשים חיות מהמתנה.   שהוא יתקן משהו בבית   הבטחותיו העצלות של איש תחזוקה פטפטן המתחדשות בכל סוף שבוע. התירוצים הם כמעט תמיד אותו הדבר וצפויים: שהוא עייף, שחסר ברגים, שכואב לו הגב, שהשכנים יתלוננו בגלל הרעש, שבשביל מה? בין כך אוטוטו עוברים דירה. כל תירוץ הוא טוב כדי לרבוץ ולגרבץ על הכורסה בתחתונים ולצפות בטלוויזיה, לישון, לשבת שעות מול המחשב ולא לצאת מהבית עד יום ראשון.     שהוא יתקשר   מכל ההבטחות הזכריות, כאשר הוא מבטיח להתקשר, ללא ספק, זו האכזרית מכולן. אנו הנשים לא לוקחות את זה כעניין נימוסי או כאפשרות. הוא אמר שהוא יתקשר. אז אמר. הכרנו אותו לפני יומיים, ואם השיחה לא מגיעה זה עלבון בל יעבור לאגו הרגיש שלנו המלווה בעשרות סרטים בראש שלא היה מבייש את התסריטאי הגאוני ביותר בהוליווד. יש אלפי צורות המתנה לקטע הזה: יש את אלו שלא מפסיקות להביט במסך הפון לראות אם איבדו שיחה, יש את אלו שיתקשרו לעצמן כדי לראות אם המכשיר תקין (לא היה צלצול כבר שעה), יש את אלו שאוסרות עלייך להתקשר אליה עד שהוא יתקשר (שחלילה לא יהיה תפוס) ויש גם את אלו שלאחר 3 ימים שאין סימן, יטיחו את המכשיר נגד הקיר.     שהשיער יגדל שוב   אנו הנשים קורבנות של ריטואל לא רצוני מסקרן שחוזר על עצמו בכל מספרות העולם: אנו מבקשות שיגזרו לנו רק את הקצוות ( רק שתי אצבעות) אבל המעצב שיער האידיוט נכנס לאמוק גזירה ומקצץ ללא רחמים (כי עכשיו זה באופנה ככה), ומאותו היום הכל זה דמעות, סיכות ראש ואולי איזה כובע גרב ומשקפי שמש כדי שלא יזהו אותנו ברחוב.     שהוא יתגרש   כאשר ילדיו יגדלו. כשאשתו תתאושש. כאשר אימו תמות. כאשר יהיה לו אומץ. כשהוא יעביר הכל על שמו. כאשר היא תפסיק לאיים שהיא תהרוג את עצמה. כשהיא תפסיק לאיים שתהרוג אותו. כאשר נהיה כבר זקנות ומלאות שנאה כלפיו: ברגע הזה נפסיק לחכות לו לתמיד ונתאפק מאוד לא להיגרר למכשף כדי שיבצע
לדף הרשומה

הכל למען האהבה

28/07/2015
      גרייס קלי נהגה לספר שחלמה תמיד להיות שחקנית. לכן, למרות התנגדותם של הוריה - זוג אירי דתי מאוד - בסוף שנות ה-40' והיא פחות מבת 20, הלכה לנסות את מזלה בניו יורק. (קראתם? אמרתי לבד. בשנות ה-40'. ולניו יורק.)   שנתיים מאוחר יותר מנסיעתה, גרייס קלי כבר הייתה מפורסמת וצילמה את סרטה השלישי "מוגמבו", אשר זיכה אותה בפרס האוסקר הראשון שלה כשחקנית משנה. וזו הייתה רק ההתחלה. בהמשך היו סרטים אחרים עם אלפרד היצ'קוק ("החלון האחורי", "לתפוס גנב" או "נערת הכפר" שעבורו זכתה באוסקר השני כהשחקנית הטובה ביותר. (קראתם? שני אוסקר, לפני שמלאו לה 25..)   אבל כפי שכולם יודעים, באותה שנה - השנה הטובה ביותר שלה - קלי עזבה את הקולנוע לתמיד. במסיבה הכירה את יורש הכתר של מונקו, הנסיך רנייה, בעלה לעתיד, ונטשה את הקריירה שלה כדי להקים משפחה במדינה אחרת. וכשאני אומרת הכל, זה הכל. כי משהו זה להתפטר מעבודה כמזכירה או לעזוב את בית ההורים, ומשהו אחר זה להפסיק להיות המוזה של אלפרד היצ'קוק כדי להניח כתר קטן על הראש במרכז אירופה.   עם זאת, ולמרות שהיום זה לא רגיל, בתקופה ההיא, לעזוב קריירה כדי להקים משפחה, לא היה בכך שום גבורה. זו הייתה הנורמה. הנשים שעבדו במשרד למשל, לא עשו רושם טוב. לעבוד היה וולגרי, עבודה היתה עבור בחורות מהמעמד הבינוני או בינוני נמוך שבדרך כלל סיימו כמאהבות של הבוס כי אף אחד לא התיחס אליהן ברצינות. נשים של משפחות טובות לא עבדו ובטח לא במשרד. לכל היותר היו מורות עד שהתחתנו, השקיעו במשפחה שלהן והיו מאושרות בדגם האחרון של מדיח הכלים או קופסאות אחסון הראשונות.   "הדירה", אחד הסרטים הטובים ביותר של ביל ווילדר, מספר את סיפורה של בחורה מקסימה - שירלי מקליין - כנערת מעלית בחברה גדולה. היום, חצי מאה לאחר מכן, הסרט נראה כקומדיה פשוטה, אבל באותם הזמנים, הוא שיקף את המציאות המורכבת של נשים צעירות מהמעמד הבינוני שנאלצו לעבוד כדי לשרוד. היה זה, עבור הצופות, הראי העצוב והמקומט של הפילגש שמבלה לבד סופי שבוע וחגים או שמחכה לשווא שעות לצד הטלפון.   זו הייתה הפעם הראשונה שדיברו בגלוי על החיים העצובים של עובדות אלו, על ההטרדה של הבוסים והמצור עליהן, על
לדף הרשומה

לא קלה דרכנו.. לשופינג

28/05/2015
"בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ. וראה אלוהים כי טוב. ירוק העצים, גובה ההרים, קרקור הצפרדעים. הכל היה הרמוני. ואז ברא אלוהים את החנות הראשונה.. ומסה של נשים הסתערו מתוך האפלה. ואלוהים שתק והעולם כבר לא היה אותו הדבר" זו עובדה בדוקה שגברים ונשים לא יכולים ללכת ביחד לקניות. גבר ואשה יכולים ללכת להמון מקומות ביחד: לקולנוע, למסעדה, לים, לנופש ארוך או קצר, לטיול לירח ואפילו למיטה. אבל קניות ביחד? כמעט בלתי אפשרי. זה מסע של סאדו-מאזו רגשי, גופני ונפשי. וזה הולך ככה: היא טוענת תמיד שהוא מלחיץ אותה. מלחיץ אותה! חה חה. כבר מההתחלה האשה עובדת עליו: "מאמי, זה לא יקח הרבה זמן.." והוא הולך איתה 6 שעות לשופינג. 6 שעות מזויינות שלא נגמרות לעולם, בתוך קניון למשל, זו אודיסאה מורטת עצבים. לאחר שהוא חשב שזהו, לא נשארה חנות שהיא לא נכנסה בה, הוא מסובב את הראש לשניה וסעאמק! נעלמה. פתאום הוא רואה אותה כמו ספיידרמן דבוקה לאיזה מדף: "אבל נשמה שלי, תראה איזו חולצה מהממת עם כתפיות מיוחדות!" הגברים הם שונים. מענין אותם הדברים הפרקטיים, היעילים, מה שבאמת נחוץ, למשל: כיסויים לרכב, מערכת משוכללת לרכב עם 17 רמקולים, שעון צלילה ל-300 מטר עומק, מכסחת דשא לדירת 3 חדרים פלוס מרפסת, תיבת כלי עבודה עם 73 מברגים מכל סוג ועוד כהנה חפצים מרתקים. אבל הן לא מבינות בכלל: "מה אתה מסתכל?.. אתה נעצר במקומות כאלה משעממים.." והן לא מבינות אותם, כי נשים הולכות לקניות.. וגברים הולכים לקנות. וזה לא אותו הדבר. לקנות, זה אומר: "תן לי 6 מסמרי פלדה מס`3". וללכת לקניות זה: "יש לי רק 7 שעות בשביל לחרוש את ה-139 חנויות שבקניון הזה ואני צריכה לראות את כולן". ואחר כך, זה הוא שמלחיץ אותה! אשה יכולה לבזבז אחר צהרים שלם בקניות ויודעת מראש שלא תקנה דבר. היא תכנס לחנות ותגיד למשל: "אני רוצה למדוד את השמלה הזו וההיא, כן וגם זו שבחלון ראווה". ובדרך לתא ההלבשה היא שולפת למוכרת העייפה מסרים כאקדוחן במערב הפרוע: "אני רואה כבר שזו צרה מלמעלה וזו תשמין אותי במותניים והצבע של החולצה ההיא עושה לי מצב רוח רע". המוכרת רואה עם מי יש לה עסק ובשנאה הולכת וגוברת, חורקת שיניים, מלבישה על עצמה
לדף הרשומה

אפגניסטן בעבר והיום

07/09/2014
על פי נתונים רשמיים אפגניסטן היא אחת המדינות העניות ביותר בעולם. יש לה 23 מיליון תושבים ורק 5% מהנשים יודעות קרוא וכתוב. אבל אפגניסטן לא הייתה תמיד כך, ב-1940 היא הייתה ארץ משגשגת ותוססת מלאה באפשרויות והבטחות לעתיד. הבניינים מודרניים, הטכנולוגיה והחינוך נקדו את הנוף הצחיח שבו נשים לבשו חצאיות עיפרון, נהגו במכוניות קנו מוזיקה ורכשו השכלה באוניברסיטאות.   תמונות מתקופה מאושרת יותר נאספו בדף פייסבוק כדי לחזות את הזמן של סובלנות מול החשכה, הבורות, העליבות והסבל ששוכנים היום באפגניסטן. מוחמד קיואומי, יוצר דף הפייסבוק, גדל בקאבול בשנות ה-60' וה-70' ומציע את תמונותיו כדי להעלות את המודעות העולמית על מה שקרה באפגניסטן. מוחמד כותב בדף שלו:    "לפני חצי מאה, נשים אפגניות פיתחו קריירה ברפואה, גברים ונשים התערבבו כבדרך אגב בבתי קולנוע והקמפוסים של האוניברסיטאות של קאבול. מפעלים בפרברים יצרו טקסטיל ומוצרים אחרים. הייתה מסורת של החוק והסדר וממשלה שיכלה לבצע פרויקטים בתחום תשתיות לאומיות, כמו בניית תחנות אנרגיית מים וכבישים, אם כי עם עזרה מבחוץ.   לאנשים הרגילים הייתה תחושה של תקווה, האמונה שחינוך יכול לפתוח הזדמנויות לכל, הביטחון שעתיד מזהיר מצפה לה.  כל מה שהייתה אפגניסטן, נהרסה במהלך 3 עשורים של מלחמות, אבל פעם, מזמן, היא הייתה פנינה בלב המדבר".   זו הייתה אפגניסטן..           קאבול 1960       נשים וגברים יכלו לבלות ולנפוש ביחד..           תיירים הורשו לעשות קמפינג היכן שרצו       נשים למדו ועבדו במקצועות שבחרו         נשים למדו באוניברסיטאות ביחד עם גברים           היה חופש מוחלט לדבר על הכל ולהקים אספות   נשים אפגניות מעודדות בתחרות ספורט..       נשים הלכו ובאו לבדן ועשו הכל בחופשיות         ההשכלה והחינוך היו חשובים ובעדיפות ראשונה     חיי החברה היו
לדף הרשומה
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל רודפת מכנסיים אלא אם צויין אחרת