77
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"הבלוגיה" נמצאו 4 פוסטים

מיליון כניסות

    וואוו. אני כל כך מתרגשת. הרשומה הזו היא לא רק כדי להשוויץ, אלא גם כדי לומר תודה. תודה לכל קוראי היקרים והנאמנים שקוראים את הבלוג שלי במשך 7 שנים מאז פתיחתו. תודה לקוראים המגיבים וגם לקוראים השקטים, הבלוג שלי גדל והתפתח בזכותכם, בזכות תגובותיכם החמות והפירגון האינסופי. אתם הייתם לי להשראה, אני נהנת ומאוד אוהבת לחלוק אתכם את הצמא שלי לתוכן פחות שגרתי, לתוכן שלא מתפרסם כמעט בעברית, אבל הכי הכי כיף לי הן התגובות המדהימות שלכם כאשר אני מעלה פוסטים אישיים ומפרי עטי. תודה קוראים יקרים, ותודה לבלוגרים ואנשים מדהימים שהכרתי באמצעות הבלוג.    אני משקיעה רבות בכל פוסט שאני מעלה, בודקת נתונים, מקורות ואפילו בספריות (לא וירטואליות!), חשובה לי מאוד האמינות, מדי פעם קוראים חושבים שאני ממציאה דברים וסיפורים , אבל אני ממש לא, לעתים קרובות המציאות עולה על כל דמיון. וכמה כיף שזה כך (אחרת הבלוג היה משעמם). גם מלאכת התרגום לא קלה, למרות שאני שולטת במספר שפות, העברית עדין שפה קשה לי. לכן סליחה גדולה על שגיאות כתיב אם הן צצות, תמיד אני משתדלת להקפיד שהפוסטים יהיו חפים מאלה.   אני אוהבת את הבלוג שלי בגלל זה, בגלל שהוא רב גוני, יש קצת מזה וקצת מזה וקצת מכל דבר, וזו הסיבה שכל כך קשה היה לי לערוך אותו לספר (בקרוב! בקרוב יהיה מוכן!), לשלב את הסיפורים המוזרים שאני מביאה מרחבי העולם ביחד עם הסיפורים שלי האישיים, לא רציתי לוותר עליהם!   ותודות לתפוז ולכל הצוות מאחורי הקלעים, למנהלי הבלוגיה הקודמים, בצלאל, טל, שלומי וכעת עדי. עדי את מקסימה! תודה לעורכי התוכן היקרים, על הקידומים, הבולים הרבים, שכל אחד ואחד מרגש אותי כמו הבול הראשון. ותודה ענקית לאחת ויחידה, למיטל, שלמרות שזה יום שמח עבורי הוא מהול בעצב רב על עזיבתה את תפוז.   מיטל, את תמיד היית העוגן שלי בתפוז, המענה לכל התלבטות ובעיה, תמיד היית עם הנכונות שלך בכל שעה להושיט יד ותמיד היושרה שלך איתך. עוד לא הלכת ואת כבר חסרה  . את משאירה ריק עצום, גם מבחינה אישית וגם מקצועית. יחד עם זאת, אני מאחלת לך הצלחה רבה יקירה, את אשת מקצוע מעולה ואני בטוחה שבכל מקום שתפני את תצליחי בגדול.   אז תודה רבה לצוות תפוז, על זה שהתאפשר לי להקים כאן את הפינה
לדף הרשומה

תפוזיתון 22

קוראים יקרים, להזכירכם שכל קוביה היא קישור לחיץ המוביל לרשומה. קישור לבלוג של תזזאטית  
לדף הרשומה

תפוזיתון מס` 8

25/07/2013
קוראים יקרים, להזכירכם שכל קוביה היא קישור לחיץ המוביל לרשומה.  
לדף הרשומה

פרויקט הסיפור ש(כמעט) אינו נגמר - פרק ב`

24/05/2012
  זה ההמשך לפרק א` שכתב motior                        התמונה באדיבות volcman מתוך הרשומה המצויינת פעילי לילה, יומן מסע   מה לעזאזל קורה פה? שאל את עצמו שוב. האוויר היה דחוס בחדר, אי שקט החל לחלחל בו. אך מיד ניסה להרגיע את עצמו. הרי הוא לא מאלה שמאבדים את העשתונות, הוא מייד יילך לסייר בקומות העליונות ולבטח ימצא במהרה את הקולגות שלו למעלה (ישיבה דחופה או משהו כזה). הוא הזמין את המעליות, אך בטרם אחת מהן הגיעה לקומתו, הנייד שלו זמזם התראת הודעה נכנסת. גדי מיהר לקרוא את תוכן ההודעה (מספר חסוי): "לברוח עם הקרקס".   ליבו ניתר. זו שורת הפתיחה שהוא כתב כאשר.. לא, לא יתכן, הרי לאף אחד אין גישה ל-"תיבת ההצלה" שלו. כך הוא קורא לה. לתיבה הזו הוא נוהג להכניס פתקים שהוא כותב בהם ברגעי משבר. היו לו לא מעט מאלה. הגיגים, מחשבות, רצונות ותשוקות. יום אחד הפתקים האלה יצילו אותו. ממה? מעצמו. כי הוא לא פחד מאף אחד, רק מעצמו. אך היה דבר נוסף בתיבה הזו, שאסור היה לאף נפש לראותו.   מי משחק איתו? מי חדר לפרטיות שלו בצורה גסה כל כך? מי?.. אולי צירוף מקרים, ניסה לשכנע את עצמו. אבל.. לא, זה רק אחד למיליון יכול לקרות. מישהו חיטט בתיבה הסודית שלו, או אפילו עושה את זה ברגע זה, אבל אין לאף אחד מפתח חוץ מלעוזרת שבקושי יודעת לקרוא עברית. הוא חייב לחזור לבית. מייד לאחר שיברר מה קורה בשאר הקומות.   באופן הגיוני בחר להגיע ראשית לקומה 4, היכן שחדר הישיבות. ידייו רעדו קלות. מי קרא את נבכי נפשו? אולי גילו את ה... לא! אולי יש פורץ כרגע בבית?.. אולי צבייה הצליחה לשים את ידה בתיבה המביכה ועכשיו משתעשעת על חשבונו?.. לא, היא לא כזו. אולי כן, כמה אפשר להספיק להכיר אדם בשלושה חודשים? ועוד חשב להתחתן איתה, גיחך לעצמו.   הרבע דקת נסיעה נדמתה לשעה ארוכה. המתח התחיל לתת את אותותיו. כן, בהחלט היום הזה שונה. לחלוטין. ואז נפתחה דלת המעלית. הוא פסע באיטיות, כחושש להושיט את רגלו מחוץ לתא המתכת. שוב גיחך על פחד ילדותי שכזה, מה, עכשיו תבוא המפלצת ותמשוך את רגלו? חחח חחח, הוא הרשה לעצמו לצחוק בקול. הרי זה משחרר.   אך צחוקו נדם באחת.  
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל רודפת מכנסיים אלא אם צויין אחרת