77
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"ברבי" נמצאו 2 פוסטים

מכתב מבארבי פגועה

    עכשיו כולם רוצים בובות חדשות, פחות סקסיסטיות, פחות בלונדיניות, ללא עקבים.. חשבתם שבארבי תעמוד מנגד ותסתום את הפה?   אז לא. הנה מכתב המחאה שלה:   "אני לא מתפלאה שהולך לכם כל כך רע: אתם צבועים. תחילה, אתם יוצרים אותי, מוכרים אותי, סוגדים לי. אחר כך אתם משליכים אותי לפח זבל.   אני לא מתכוונת רק לבעלים שלי - ילדה טיפשונת שכל ילדותה התחננה להיות כמוני, אבל כאשר בגרה כנערה, נטשה אותי בתוך מגירה - אני מתכוונת לכולכם.   במשך שנים הנחתם אותי על פדסטל זהב, הייתי המודל של אשה עצמאית, יפהפיה, יצרתי את הייחודיות שלי ואת העולם שלי, שבו קן הגבר, הוא במקום משני, בעולמי זה, רק היה חשוב רצוני.   יום בהיר אחד התחלתם להגיד שהשפעתי רעה.    שהנשיות שלי רעילה. שאני האחראית לאנורקסיה.   שהרזון שלי הוא עלבון עבור מיליוני ילדות שיום יום הלבישו אותי, שיחקו איתי, גררו אותי למיטה שלהן, כי בואו נכיר בזה, אני הייתי חברתם הטובה ביותר, היחידה.   המילה בארבי החלה לעורר גועל: שירים שביקרו אותי, בנות אדם שעברו ניתוחים כדי להדמות לי, שערוריות ודרישות לחינוך פחות סקסיסטי.   אלוהים ברא את האדם בדמותו ובצלמו. אבל האדם ברא את הבארבי על פי רצונו וכמיהתו.   אני כל מה שתרצו. אני החיים המושלמים האלה שכולכם רוצים.   אני החלום של דורות רבים, של מוחות ילדותיים עתירי דמיון שמעולם לא ראו בי כאויבתם, עד שאתם שמתם לי את המקלע הזה בידיים.      יש לי קרניים, יש לי זנב של שטן, יש לי כל מה שאתם שונאים עכשיו.   ואני אומרת לכם את זה, כי בניגוד אליכם, אני יודעת מה מרגישים כשהלב שבור.   אני יודעת מה זה מרגיש כשפתאום תושבי העולם חוגגים את לידתה של הבארבי החדשה, הם דורשים כפות רגליים שטוחות, ביי ביי עקבים! הם מברכים על טביעתה של הבארבי הישנה, זו שגדלתם בצילה. לקצץ את שיערה, להשליך אותה לכור היתוך, להעלים אותה מעל פני האדמה.   לב הפלסטיק שלי פועם בדהירה. המוח שלי נמס רק מהמחשבה.   דמעותי, כחולות כמו חוטי פלסטלינה, מנסות להפוך את כל העצב הזה לזעם, כל הזעם הזה, לאלימות, וכל האלימות הזו, לנקמה המושלמת.
לדף הרשומה

הבובה

        לעולם לא אשכח את המתנה ההיא. ביקשתי כמעט בתחנונים מדודתי לרגל יום הולדתי ה7 וחלומי התגשם.   ידי הקטנות, חסרות המנוחה קרעו את העטיפה ואז התגלתה לאור ה"ברבי" הוורודה ואיתה הגחמנות הבנאלית של ילדה. כאוצר בתיבה, שם נחה לה בנחת מקודש בקופסתה הוורודה, בובתי החדשה. רק קיר שקוף של פלסטיק קשיח, הפריד אותה מהעולם.   - תפתחי אותה! - עודדה אותי הדודה.   - לא עכשיו, כשנגיע הבייתה. - עניתי לה, שקועה לגמרי בנכס   החדש שלי.   כך קרה
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל רודפת מכנסיים אלא אם צויין אחרת