77
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"אהבה" נמצאו 64 פוסטים

הפצוע הבת ימי

      אומרים שהאהבה מגיעה ברגע הפחות צפוי. אבל אני חושבת שעבור רוב האנשים, כולל אני, בלתי אפשרי לא לחשוב עליה, או לחכות לה, לחפש אותה, לרדוף אחריה. לעומת זאת, אני חושבת שמעשי הגבורה, כן קורים ברגעים הפחות צפויים.   לפני כמה שנים, בסופו של יום מפרך בעבודה, בדרכי הביתה, התהלכתי שקועה במחשבות על היום המחורבן שהיה לי במשרד. הגעתי לפינת הרחוב, פניתי ימינה, וניתקלתי במראה יוצא דופן:   גבר, בערך בגילי, יושב על שפת המדרכה עם רגל מכנסיים מופשל עד הברך ומלא בדם. זו שעובדת בפיצוציה דיברה איתו, כך שלא דאגתי והמשכתי בדרכי. אבל לפני שהגעתי לפינת הרחוב הבא, נזכרתי בחובתי האזרחית כמגישת ע"ר. צריך לעזור לזולת, אחרי הכל, בשביל מה עברתי קורס עזרה ראשונה?   חזרתי על עקבותי, ניגשתי אליו ושאלתי אותו מה קרה. הנ"ל סיפר לי שנחתך עם זכוכית. זו מהפיצוציה יצאה מהקיוסק ובידה ספריי סנו לניקוי חלונות. היא התכוונה לרסס לו את הפצע הפתוח עם הדבר הזה! משוגעת! "גברת! הוא יתעלף עם הדבר הזה מכאב ואת עלולה לגרום לו לזיהום, עזבי", אמרתי לה.   ביקשתי מהאיש שיתן לי לראות את הפצע, החתך היה ארוך ועמוק, הוא לא הפסיק לדמם, כמעט התעלפתי. "תהיי חזקה", אמרתי לעצמי, "בשביל משהו הלכת ללמוד את הקורס הזה", חיזקתי את רוחי.   הוצאתי כמה טישו מהתיק, הגשתי לו אותם וביקשתי ממנו להדק אותם על הפצע. "חכה לי כאן, אני כבר חוזרת", אמרתי לו.   הרגשתי כמו קלארק קנט, כאשר היה יוצא מהסצנה ונכנס לאיזה תא כדי להחליף בגדים וחוזר כסופרמן. נכנסתי לבית מרקחת בקרבת מקום, קניתי תחבושת סטרילית, פלסטר, כפפות חד פעמיות, אלכוהול ופולידין. חזרתי, השחלתי את ידי בתוך הכפפות ניקיתי לו את הפצע, מרחתי פולידין ועשיתי לו חבישה מושלמת. פתאום, ה-45 שעות לימוד של הקורס, הקנו לי הרגשת חשיבות כאילו אני ד"ר האוס בכבודו ובעצמו. כאילו ביצעתי מינימום החייאה.   עצרנו מונית, בירכנו זה את זה בחמימות, ושלחתי אותו לחדר מיון לבית חולים הכי קרוב.   הרגשתי שהזדכתי מחטאי האחרונים, ממפגשי הסקס המזדמניים וכל מעשה רע שעשיתי לאחרונה, עם המעשה הטוב הזה
לדף הרשומה

הבגידה

מונולוג של לב שבור:   "היא חושבת שאני לא יודע, אבל אני יודע הכל.   למרות שאני נשאר רוב שעות היום סגור בבית, כשהיא נכנסת דרך הדלת הזו, אני יודע בקלות היכן היא הייתה, מה אכלה ואפילו עם מי הייתה. ברגע שהיא מתחילה להעביר את אצבעותיה בפני, אני מתחיל להבין, ואז אני מתחיל להתחרפן.   אני לא יכול לסבול את ריח אצבעותיה שנגעו באחרים. בהתחלה חשבתי שנדמה לי, אז חמקתי החוצה ועקבתי אחריה בשקט בשקט. היא לא הרגישה כלום. ואז ראיתי במו עיני איך היא פוגשת באחרים, מדברת אליהם ומלטפת אותם כמו שהיא מלטפת אותי, ללא בושה. ככה, לאור היום. כאילו אין אף אחד בבית שמחכה לה.   באיזו זכות היא בוגדת בי כך?   עם כל האהבה שאני מעניק לה, איך כל יצור עולב כזה יכול לעורר בה חיוך?   אחרי זה היא באה ונצמדת אלי ועם הידיים שלה מלאות בחיידקים זרים האלה היא נוגעת בי, דבר המאלץ אותי להתנקות שעות, או עד שאני שוכח את ריח הבגידה הזה שנמצא באוויר הבית שלנו.   היא חושבת שהיא לא פוגעת בי, אבל היא כן. אולי, לו יכולתי להביע את רגשותי בדרך אחרת.. היא הייתה מבינה. למרות שלפעמים, כשהיא מביטה לתוך עיני, נדמה לי שהיא קוראת את מחשבותי, רואה את התמונות בבירור, ויודעת בדיוק מה אני מרגיש, אבל היא לוקחת את זה בקלות ואומרת לי: "מי אוהבת אותך יותר ממני? רק אני, נכון?!" ככה, היא שואלת ועונה לעצמה. עוד מעיזה לברבר לי וללחוש לי באוזן שאני הכי הכי חמוד בעולם. חמוד עאלק!   כשנכנסתי לחייה, היו עוד שניים, השלמתי עם זה כי הם היו לפני, ולמרות שהיא בקשר צפוף ואדוק איתם, התרגלתי לזה.   אבל יום אחד, היא הביאה לבית מישהו חדש. אמרה שהיא רק עוזרת לו כי הוא במצב ממש לא טוב, שהיא לא הולכת לפתח כלפיו רגשות. היא רק מרחמת עליו. זה רק ענין זמני עד שיתאושש ויוכל לעמוד שוב על הרגליים. איזו חוצפה! כבר שנה שהוא פה, וכבר שמעתי אין ספור פעמים מספרת לאנשים שבאים לבית שלנו, כמה שנלחמה לא לפתח רגשות כלפיו, אבל יום אחר יום זה הפך לחזק יותר ויותר עד שלא יכלה לוותר עליו.. כן, ככה האשה הבוגדנית הזו מספרת מול האוזניים שלי, כאילו אני אוויר, כאילו אני לא קיים, וכל זה היא מספרת עם דמעות בעיניים, דמעות של אהבה כלפי מישהו אחר!   עד מתי
לדף הרשומה

הכל למען האהבה

28/07/2015
      גרייס קלי נהגה לספר שחלמה תמיד להיות שחקנית. לכן, למרות התנגדותם של הוריה - זוג אירי דתי מאוד - בסוף שנות ה-40' והיא פחות מבת 20, הלכה לנסות את מזלה בניו יורק. (קראתם? אמרתי לבד. בשנות ה-40'. ולניו יורק.)   שנתיים מאוחר יותר מנסיעתה, גרייס קלי כבר הייתה מפורסמת וצילמה את סרטה השלישי "מוגמבו", אשר זיכה אותה בפרס האוסקר הראשון שלה כשחקנית משנה. וזו הייתה רק ההתחלה. בהמשך היו סרטים אחרים עם אלפרד היצ'קוק ("החלון האחורי", "לתפוס גנב" או "נערת הכפר" שעבורו זכתה באוסקר השני כהשחקנית הטובה ביותר. (קראתם? שני אוסקר, לפני שמלאו לה 25..)   אבל כפי שכולם יודעים, באותה שנה - השנה הטובה ביותר שלה - קלי עזבה את הקולנוע לתמיד. במסיבה הכירה את יורש הכתר של מונקו, הנסיך רנייה, בעלה לעתיד, ונטשה את הקריירה שלה כדי להקים משפחה במדינה אחרת. וכשאני אומרת הכל, זה הכל. כי משהו זה להתפטר מעבודה כמזכירה או לעזוב את בית ההורים, ומשהו אחר זה להפסיק להיות המוזה של אלפרד היצ'קוק כדי להניח כתר קטן על הראש במרכז אירופה.   עם זאת, ולמרות שהיום זה לא רגיל, בתקופה ההיא, לעזוב קריירה כדי להקים משפחה, לא היה בכך שום גבורה. זו הייתה הנורמה. הנשים שעבדו במשרד למשל, לא עשו רושם טוב. לעבוד היה וולגרי, עבודה היתה עבור בחורות מהמעמד הבינוני או בינוני נמוך שבדרך כלל סיימו כמאהבות של הבוס כי אף אחד לא התיחס אליהן ברצינות. נשים של משפחות טובות לא עבדו ובטח לא במשרד. לכל היותר היו מורות עד שהתחתנו, השקיעו במשפחה שלהן והיו מאושרות בדגם האחרון של מדיח הכלים או קופסאות אחסון הראשונות.   "הדירה", אחד הסרטים הטובים ביותר של ביל ווילדר, מספר את סיפורה של בחורה מקסימה - שירלי מקליין - כנערת מעלית בחברה גדולה. היום, חצי מאה לאחר מכן, הסרט נראה כקומדיה פשוטה, אבל באותם הזמנים, הוא שיקף את המציאות המורכבת של נשים צעירות מהמעמד הבינוני שנאלצו לעבוד כדי לשרוד. היה זה, עבור הצופות, הראי העצוב והמקומט של הפילגש שמבלה לבד סופי שבוע וחגים או שמחכה לשווא שעות לצד הטלפון.   זו הייתה הפעם הראשונה שדיברו בגלוי על החיים העצובים של עובדות אלו, על ההטרדה של הבוסים והמצור עליהן, על
לדף הרשומה

כשגבר אוהב אשה ו.. משתגע!

18/02/2014
לכתוב יצירת מופת בשירה, לגנוב גופה, לאבד כמעט את הראש (תרתי משמע).. ועוד `מעשי גבורה`, פרי תשוקה גורפת וסוחפת, שכמה גברים בהיסטוריה נפלו ברשתי האהבה עד כמעט טירוף. לרגל יום האהבה, קבלו כמה מחולי אהבה מפורסמים שהלכו עד הקצה:         לשבור את המוסכמות     המשורר האנגלי שלי פרסיבל קרא תיגר על כל המוסכמות החברתיות, כאשר בשנת 1814 נטש את משפחתו כדי לברוח עם אהובתו מרי (מחברת פרנקנשטיין). המעשה שלו לא רק הוביל לגינוי המוסרי של חברה מלאה בדעות קדומות, אלא שזה גם הוביל אותו על סף חורבן כלכלי, שכן, הפטרון ומגן שלו (וגם העורך), הפילוסוף ויליאם גודווין, הסיר את תמיכתו הכלכלית.           לאבד את הראש.. בגלל אשה     פשוטו כמשמעו, מי שעמד לאבד את ראשו, היה ה פריבטיר  וולטר ראלי, המאהב של אליזבת הראשונה מלכת אנגליה. ההרפתקן עורר את קנאתה של מלכתו כאשר התאהב בקורטיזנה בשם שרה. המלכה מאוכזבת אהבה, ציוותה לכלוא אותו במגדל של לונדון כדי לאחר מכן לערוף את ראשו, אך לבסוף היא סלחה לו.           לכתוב עד כלות הנשימה     מארק טווין נהג לספר שהתאהב במבט ראשון באשתו לעתיד, ליבי. היא דחתה את הצעת הנישואין הראשונה שלו, והוא הבטיח לכתוב לה מכתב אהבה יום יום עד שתשנה את דעתה. הוא כתב מכתבים שנתיים רצופים, בלי לפספס אפילו יום אחד, עד שאמרה לו "כן".           לבנות מדרגות עם הידיים         לואי גואוצ`נג הוא סיני שבשנות ה-40`, כאשר היה בן 19, התאהב באלמנה מבוגרת. רומן אסור בחברה הסינית, אשר הוביל אותם לברוח ולחיות במערה. במשך שנים, לואי בנה במו ידיו 1,500 גרמי מדרגות כדי שאהובתו תוכל לצאת מהמערה שעמדה במורד גבעה. המדרגות ידועות כ-"מדרגות האהבה", והיום הוא מקום לעליה ברגל.         הויתור הרומנטי ביותר     אדוארד השמיני, מלך אנגליה ב-1936, ויתר על כס המלוכה כדי שיוכל להינשא לואליס סימפסון, גרושה אמריקנית. זה המלך היחיד במדינה שויתר מרצונו על הכתר.         הכריז מלחמה על אביו     ב-1355, זה שיהיה המלך
לדף הרשומה

קוריוזים בעולם בולנטיין דיי

12/02/2014
למרות שמאמינים שיום האהבה נקרא ולנטיין על שמו של הקדוש, אין שום דבר דתי בתאריך זה, פרט לאהבה שמצהירים ביום זה. ישנן התייחסויות בכתב המקשרים את חג האהבה עם חיזור בימי הביניים, אבל רק בסוף המאה ה-18 הבריטים החלו לשלוח כרטיסי אהבה אחד לשני. האמריקאים אימצו את החג ועדנו אותו, עד שהפך חלום הזהב של סוחרים, עם השוקולדים, הכרטיסים, הפרחים, ובוודאי, האהבה. היום, ולנטיין דיי מתעורר במדינות רבות, ובאלו שרק לאחרונה אימצו אותו, חוגגים אותו בעיקר הצעירים.   אבל אספר לכם בקצרה למה יום האהבה נקרא על שם ולנטיין הקדוש:   ולנטיין דיי מנציח את הקדוש הנוצרי בשם ולנטינוס, אשר הקדושה שלו הוקמה ע"י האפיפיור גלסיוס הראשון בשנת 496. ולנטינוס היה כומר רומי במאה ה-3 שערך טכסי נישואין בסוד נגד הצווים שהוצאו בזמנו ע"י הקיסר קלאודיוס השני, שטען שרווקות עדיפה כי היא מיעלת את החיילים. כאשר נתגלה, הקיסר ציווה להוציאו להורג. לפני שהוצא להורג, הספיק להתידד עם בת הסוהר האחראי עליו, ושלח לה מכתבים עליהם חתם "ולנטינוס שלך".   עם זאת, יום ולנטיין עדיין ממשיך להחגג כחג אזרחי, והוא מקובל היום גם מחוץ לעולם הנוצרי. יום חגו, החל 14 בפברואר, נחגג כחג האהבה בתרבות המערבית. ב-1969 בוטל מעמדו כקדוש על ידי הכנסייה הקתולית, בשל היעדר הראיות ההיסטוריות לקיומו, כחלק ממגמה כללית של ביטול קדושים שעצם קיומם הוטל בספק.     הוא לא קדוש עבור כולם   אנשים רבים שונאים את ה-14 בפברואר, בעיקר נשים, ביניהן, רווקות, גרושות, ואלו שהן קורבנות ממה שמכונה "דיכאון יום האהבה". לאחרים מפריע הצרכנות המוגזמת שיש בתאריך זה. במדינות אחרות מבקרים את התאריך כי הוא נחשב למערבי מאוד, נוצרי מאוד או מאוד לא מוסרי. למשל: בערב הסעודית, מכירה של ורדים אדומים ומתנות אחרות המאפיינות את יום האהבה, היא אסורה, בטענה שמדובר בחגיגה מערבית עם שם של קדוש נוצרי. במלזיה, רשויות הדת עצרו יותר מ-100 זוגות מוסלמים כי חגגו את יום האהבה ב-2011. באיראן נאסר הדפסה של חומרים הקשורים ליום ולתאריך הזה.       סביב העולם     יפן   בגלל טעות לכאורה בפרסומות הראשונות של חג האהבה, הנשים חשבו שהן צריכות לתת ממתקים לגברים, במקום שיהיה הפוך. יצרני הממתקים קבעו את ה-14 במרץ כ-"יום ההחזר" וקראו לו "היום
לדף הרשומה
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל רודפת מכנסיים אלא אם צויין אחרת