77
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

נבואות הסימפסונים: תפישה על חושית או קונספירציה?

28/11/2015
זה נראה מדהים, אבל סדרת הטלוויזיה עם המשפחה הצהובה, משודרת כבר 26 שנה והיא עדיין מרתקת. הודות לביקורת ההומוריסטית כנגד החברה האמריקאית, הסימפסון ידעו איך להישאר תמיד אקטואליים במשך שנים רבות. אבל מלבד להצחיק ולשעשע אותנו, נראה כאילו הם לקו ב"תסמונת נוסטרדמוס". להלן נדון בקצרה בכמה מהנבואות של משפחת סימפסון שהתגשמו, למרבה הצער, אחת ממש ממש טריה. יש להם יותר מ-25 נבואות, אבל בפוסט זה אעלה 11 מהן, הבולטות ביותר.
 
עם זאת, לא כולם אוהבים את הסדרה בכיכובם של הדמויות הצהובות האלה. הרבה מתנגדים להמשך שידורה, בטענה שהסלוגן של משפחת סימפסון הוא השתקפות המשפחה האמריקאית, הוא שקר, ובניגוד לדוגמאות הניתנות ב-600 הפרקים, הם עיוותו את החינוך של אלפי אמריקאים וגרמו להיפוך, שהמשפחה הטיפוסית האמריקאית, היא הישתקפות של משפחת סימפסון.
 
ויש את אלה שהלכו קצת מעבר לביקורת החברתית בלבד, ובשימוש של כל הטיעונים של תאוריות קונספירציה, מאשימים את הסדרה - שיוצרה הוא מאט גרונינג ומופקת ע"י פוקס - שהיא חלון אשר כמה חברות סודיות, כגון האילומיטי, משתמשים דרכו כדי לתקשר ביניהם ולשלוח מסרים והודעות סמויים לגבי הסמלים שלהם לאלפי צופים.
 
חלון -לאור התאוריות האלו- שלא רק משמש לתעמולה, אלא גם כדי ללעוג לעולם ולהשחיל בין שורותיה הפעולות הבאות , בלי שאזרחים מן השורה יכול לקלוט בעין בלתי מזויינת.
 
 
 
1. הפיגוע בצרפת
 
 
מדובר בפרק ישן מאוד שעלה לאוויר ברשת פוקוס, אשר במהלכו, קן ברוטמן, שדר החדשות של ערוץ 6 שחוזה בהזדמנות זו בצירוף מקרים גורלי, את הפיגוע בפריז. בסצנה רואים אותו מנתח את יומן החדשות, הוא נתקל בהודעה על פיגוע שבו נהרגים כ-120 בני אדם במקום בעולם שהוא אינו מסוגל לבטא את שמו, ולכן הוא מחליף את שם המקום לצרפת..
 

 
 
 
 
2. נפילת מגדלי התאומים
 
  
 
במהלך הפרק שכותרתו "העיר ניו יורק נגד הומר" שפורסם ב-21 בספטמבר של 1997, יש התייחסות לנפילת התאומים, וזאת, בלי לדעת ש-4 שנים לאחר מכן, יהפוך למציאות נוראה. בפרק הזה, מוצג מדריך העולה 9 דולר, בסמוך למספר נראים מגדלי התאומים אשר מציירים את המספר 11, אשר מותאם לתאריך האירוע הטרגי: 9/11.  יתר על כן, בפרק "ספרינגפילד מונורייל", אפשר לראות במשך כמה שניות, תמונה שבה ניתן לראות את המגדלים בלהבות ומטוס שטס מעל.
 

 
 
 
 
3. תבוסתה של ברזיל מול גרמניה
 
 
חצי הגמר של ברזיל מול גרמניה, הוכרז בפרק "לא צריך לחיות כמו שופט" (למרות שבאירוע זה מדובר על גמר). מפיקי הסדרה חזו באופן מדהים אפילו את התוצאה: 7-1. וכך היה בדיוק במונדיאל. 
 
 
 
4. הפציעה של הכדורגלן הברזלאי ניימאר
 
 
ושוב, סדרת האנימציה קלעה בול בתחזיותיה. הפעם, ימים בודדים מראש, יוצרי הסדרה חזו את פציעתו של שחקן הכדורגל הברזילאי ניימאר, כמעט באותו דיוק של החצי הגמר במונדיאל 2014.
 

 
 
 
5. גוגל שולט בעולם
 
 
אין זה מפתיע שגוגל מאריך יותר ויותר את זרועותיו הטכנולוגיות כמעט בכל הגורמים של חיינו. ואת זה כבר הבחינו הסימפסון, כאשר בפרק עתידני בשם "חופשת העתיד שעבר", ליזה מודה שלמרות שגוגל שיעיבד חצי עולם, הוא ממשיך להיות מנוע החיפוש הטוב ביותר. ואנחנו לא יכולים להכחיש שהיא לא טעתה.
 
 
 
6. תקלה במכונת ההצבעה
 
 
ב-2008 הופיע פרק שבו הומר רצה להצביע עבור הובמה, אבל המכונה שינתה את ההצבעה לטובת מיט רומני.  ב-2012 אירוע זה הפך למציאות ומכונות ההצבעה סימנו מועמדים אחרים בטעות.
 
 
 
 
7. הריגול המסיבי של ה-NSA
 
 
נהרות של דיו אלקטרוני זרמו בהקשר לפרשת הריגול העולמית הגדולה של ה-NSA, אבל כנראה שמשפחת סימפסון כבר הריחה משהו, שכן, בסרט שלהם ב-2007, ליזה מזהירה את משפחתה במהלך בריחה מספרינגפילד באפשרות שמרגלים אחריהם מטעם ה-NSA, בעוד מארג' מנסה להרגיעה אותה ואומרת לה שדבר זה לא קורה (למרות שבאמת ה-NSA כן מרגלת אחריהם).
 
 
 
 
8. ההוריקן פטרישיה במקסיקו
 
 
​רהרשתות החברתיות, האוהדים של הסדרה, הדגישו עובדה מוזרה, שהפכה למגמה, לפני כחודש ימים. בפרק 15 של העונה ה-26, ששודר בפעם הראשונה ב-1 במרץ 2015 בארצות הברית, הומר סימפסון מחזיק עיתון שנכתב בו על הוריקן קונסואלה לכאורה.
 
הדבר המעניין הוא שהתמונה של תופעה זו היא זהה לזו של הוריקן "פטרישיה" שנכנס לחופי מקסיקו ב-23 באוקטובר 2015 בשעה 16:00. 
בנוסף, כפי שצוין בכותרת העיתון שמחזיק הומר בסדרה, ההוריקן נחלש ונעצר מוקדם מהצפוי בהופכו לסופה טרופית זמן קצר לפני שהגיע לטמאוליפס.
 

 
 
 
 
9. מדפסת 3D
 
 
בהקשר לנקודה הקודמת, בפרק עתידני אחר של הסימפסון, ב-2005, מארג' מצלמת תמונה תמימה במצלמת פולארויד את ברט ואת וליזה לפני נשף סיום הלימודים. תמונה זו מתחילה לגדול ולגדול ונהפכת לעוגה אכילה בתלת מימדי. כפי שאתם יודעים, מדפסות ה3D ותוצרי המזון שלהן, הפכו לזמינות יותר ויותר בשנים האחרונות.
 
 
 
 
10. וירוס האבולה
 
 
ב-19 באוקטובר 1997, בפרק "הסקסופון של ליזה", השייך לעונה התשיעית, מארג' נותנת לבארט ספר שכותרתו "ג'ורג' הסקרן ו-וירוס האבולה", 17 שנים לפני התפרצות האבולה של 2014, אשר עבור חלק מהאנשים, זו עוד הכרזה אחת שנעשתה ע"י האילומיטי, דרך הסימפסונים, על תוכיניותיהם לשלוט ולהשמיד את אוכלוסיית העולם.
 
 
 
 
לדף הרשומה

כשהיא אומרת X למה היא מתכוונת?

15/11/2015
 
מימי ימימה ידוע שמילים בלקסיקון האשה שונה לגמרי מהמשמעות הקונבנציונלית שיש למילים אלו, במיוחד כאשר מדובר בדו שיח עם בן זוגה.
 
הבאתי ברשומה הזו אוסף של מילים עם משמעותן הכפולה, מתוך נסיוני ומתוך הקשבה לשיחות של חברותי ונשים אחרות מסביבי.
 
זה בעצם שרות למען גברים טירונים במה שנוגע בקשרים עם נשים. יאללה תגידו תודה ותלמדו.
 
כשאשה אומרת:
 
1. מעולה: צריך להבדיל בטונציה של המילה הזו. יש שהיא אומרת מעולה, ויש שהיא אומרת מ-עו-לה.
מ-עו-לה, זה באמת מעולה:
- בייבי, הזמנתי לנו כרטיסים להופעה של X 
- מ-עו-לה בייבוש, מ-עו-לה! 
 
ויש את מעולה שמשמש את הנשים כאשר הן רוצות לסיים ויכוח והן חושבות שהצדק איתן ואתה צריך לשתוק:
- אני הולך להתפטר מהעבודה המחורבנת הזו! 
- אתה לא מתפטר עד שאתה לא מוצא עבודה אחרת! 
- את לא תגידי לי מה לעשות! 
- מעולה. 
 
גם המילה "סבבה" בדומה ל"מעולה", שייכת לאותה קטגוריה מבלבלת.
 
 
2. כלום: מילה המנבאת סערה. היא יכולה להצביע על הרבה דברים, צריך להיות דרוך כמו רדאר עם    כלבת:
- למה יש לך פרצוף כזה? מה עשיתי כבר? 
- כלום. 
- אין דבר כזה כלום! את חושבת אותי לטיפש? 
- כלום. 
 
הכלום הזה מלווה בשתיקות ארוכות, מבטים צרים ולאט לאט העשן יוצא לה מהאוזניים. היא פשוט אוגרת בטחול ובכבד את כל מה שיש לה להגיד לך וכמו שור זועם אוטוטו היא מביאה לך את זה.
 
 
3. בסדר: אחת המילים המסוכנות ביותר שאשה יכולה להגיד לגבר. זה אומר שהיא מהרהרת במתי ואיך    אתה תשלם על כך:
- מה את מקשקשת שטויות? זה היה סטוץ חסר משמעות.. 
- בסדר. 
 
הבסדר הזה לרוב מסתיים בסערת רגשות אקוטית, רצוי לחבוש קסדה ושכפ"צ מייד לאחר ה"בסדר" כי יש סיכוי יעופו לעברך נעליים, צלחות או כל מה שקרוב להישג ידה בטווח של 24 שעות.
 
 
4. תעשה מה שאתה רוצה: זו התגרות, לא אישור, שלא תעז לחשוב אפילו לעשות זאת:
- השנה אני נוסע לבד לנופש. את תסעי עם הילדים אחר כך. 
- תעשה מה שאתה רוצה.. 
 
ברור שזה יגמר בכך שאתה תעשה מה שהיא רוצה. ובריבית ופיצוי על עוגמת הנפש הזמנית.
 
 
5. סליחה? מה?: כשאשה אומרת את המילים האלו, זה לא אומר שהיא לא שמעה טוב, זה אומר שמה
    ששמעה לא מצא חן בעינייה בכלל. במקרה הזה אתה צריך לגלות יכולת אילתור יצירתית ולהמציא על     המקום משפט שיחליף את קודמו, אחרת, המצב יגרור אותך לסעיף מס`3, "בסדר":
 
טעות
- פושפושית, מאוד בא לי שנצרף עוד צלע למיטה שלנו 
- סליחה? מה? 
- את יודעת, שנגוון קצת את הסקס שלנו.. 
- בסדר. 
 
תיקון
- אני חושב שלא הבנת.. התכוונתי שנצרף עוד גבר בשבלך! 
-האא. רעיון לא רע, אני אחשוב על כך.. 
 
 
6. לא משנה: היא רוצה להגיד שלכלכת לגמרי. אתה תשלם על כך. השקט שלפני הסערה. יש רק מצב אחד ש"לא משנה" זה באמת לא משנה, וזה בימים שהיא במחזור, עצבנית, עם כאבים וכל מה שהיא רוצה זה שיתלשו לה את השחלות עם הרחם. כלום לא משנה. אלו ימים שהאשה במצב היפנוטי ולא צריך לקחת ברצינות שום דבר שהסכימה/הבטיחה/אישרה וכו. בנוסף, זו אחת המילים שמעוררת הכי הרבה רגשי אשמה אצל הגברים:
 
ימים רגילים
- אני יוצא עם החבר`ה, אל תחכי לי ערה, לא יודע מתי אחזור, בסדר מותקשלי? 
- לא משנה. 
 
ימי מחזור
- מותקשלי, אני יודע שלא תאהבי את זה, אבל הזמנתי את אמא לנסוע איתנו לחו"ל 
- לא משנה.. 
 
 
7. אל תדאג, אני אעשה את זה: עוד משפט מסוכן. זה אומר שהיא ביקשה ממך עשרות פעמים לבצע משהו ובסופו של דבר היא תאלץ לעשותו. המצב הזה יוביל את הגבר לשאול "את לא יכולה לחכות עוד קצת, מה יש לך?" שזה יוביל ישירות לתשובה "כלום" המעוררת חלחלה:
- אני מקווה שהיום תנקה סוף סוף את הפילטר של המזגן! 
- אני עייף! אעשה את זה מחר.. 
- אל תדאג, אני אעשה את זה 
- זה לא יכול לחכות עוד יום? מה יש לך? 
- כלום. 
 
 
8. אנחה: אנחה היא המילה הלא נאמרת שהרבה גברים טועים בפעינוחה. אנחה גדולה מלווה במבט שמיימה אומר שהיא חושבת שאתה אידיוט והיא לא יודעת למה היא מבזבזת זמן בויכוח הזה איתך. אנחה מלווה בנענוע ראש לצדדים, אומר שהיא חושבת שאתה עוד יותר אידיוט והיא לא יודעת למה היא עדיין איתך:
- כפרע שלי, נכון שאני תותח? נכון שאין כמוני? נכון שאני הכי
  הכי? נכון כפרוש שלי?? 
- < מיי גאד, איזה אידיוט הנאד הנפוח הזה> 
 
 
9.  אתה צודק: המשפט הזה, כאשר נאמר במהלך ויכוח סוער, הוא כמו סטירת לחי מילולית. היא משתיקה אותך על המקום כי לא ציפית שהיא תצדיק אותך. למעשה יש לכך אפקט של שוקר חשמלי. אתה לא יודע מה להגיד לאחר מכן ואתה נשאר עם בטן מלאה בכעס וחשק להוציא עוד ועוד. שלא תטעה, זה לא אומר שאתה צודק באמת, זו רק אסטרטגיה כדי לשתק אותך זמנית עד שהיא צוברת שוב טענות נגד. זה יכול לבוא אחרי דקותיים, שבוע או חודש:
 
- אבל כשהתווכחנו על כך שבוע שעבר אמרת לי שאני צודק! 
- אמרתי את זה כי לא הייתי ממש בפוקוס.. אבל חשבתי על כך במשך השבוע והגעתי למסקנה שאתה טועה! 
- את סתם כלבה! 
- אתה צודק.. 
 
 
10. על מה אתה חושב?: עוד משפט מלא מלכודות גורליות שעלייך להיות מוכן לשקר במצח נחושה. אני חושבת שרוב הגברים באמת לא חושבים על כלום לעומת הנשים שכל הזמן טוחנות את גלגלי המוח והן מצפות שהגבר חושב עליהן 24 שעות ביממה גם כאשר הם שקועים בשינה עמוקה, כי בעיות בעבודה, בעיות כספיות, בעיות עם הילדים, לא מצריכים חשיבה. שקרים לבנים יש בשפע, במיוחד חשוב אחרי הסקס:
- על מה אתה חושב בייבוש? 
- אני חושב על כמה טוב לי שאני כאן איתך, מיי לאב 
- באמת?
- באמת. 
 
 
11. אתה בא?: היא שואלת אותך בקול מתוק ומזמין. אך זו לא שאלה באמת, זו קביעה. אתה צריך להבין שאין לך בחירה כאן, אתה חייב לעזוב כל מה שאתה עושה באותו רגע, אחרת הקול הרך ומתוק יהפוך לקול של מטרונה זועמת או לשתיקה מוחלטת. מאותו רגע יש לך 20 שניות בהן היא מחשבת בראש כדי להחליט.
 
 
12. אנחנו צריכים לדבר: שלמעשה היא מתכוונת לזאת שהיא צריכה לדבר. אתה שותק ומקשיב.  זה כביש חד סיטרי וכל נסיון להשחיל מילה לטוב או לרע תגרור להחלפת הילוך, עליית הטורים ולדהירה של 2,000 מילים בדקה ללא ברקסים. או לחילופין, היא תחתוך אותך על המקום עם "אתה צודק" המעצבן או שפשוט תגיד לך בקול סמכותי וקר: "תן לי לגמור לדבר, אחר כך תגיב", וכאשר תגיב, רצוי להגיד לה "את צודקת" אחרת כל השיחה הזו תוביל לטרגדיה יוונית כי אתה לא הקשבת לה בכלל.
לדף הרשומה

הדלתות הסמליות של הקולנוע

06/11/2015
הדלת היא מרכיב חשוב בבית, היא מסמלת מעבר ממקום אחד למשנו, ממצב אחד לאחר, מהאור לחושך ולהפך. היא יכולה להיות כניסה או יציאה, התחלה או סוף. דלת יכולה להגן אבל גם ללכוד ולכלוא, מחיצה בין הבית לעולם.
חבוי מאחורי דלת סגורה, יכול להופיע אהוב שחזר.. או לארוב משהו לא נעים, משהו מחריד, או מישהו זר. אפילו בתוך הבית.
דלת שנסגרת בפתאומיות, יכולה לעורר מתח, אימה, או צחוק.
 
זה פיתוי וסלידה, הכל באחד, וזה מה שהופך אותה כל כך אטרקטיבית עבור אוהבי הקולנוע. וכמובן, הקולנוע עצמו הוא דלת, סף לעולם אחר שבו הכל אפשרי.
 
תצטרפו אלי קוראיי היקרים, למסע קולנועי דרכו נציץ לתוך סרטים בהם הדלתות שיחקו תפקיד חשוב.
 
 
הניצוץ (1980)
 
 
סרט האימה הקלאסי והמחניק של קובריק, עשיר בדלתות סמבוליות, ממפל הדם המתפרץ מדלתות המעלית המייצגות כניסה לגיהינום, ועד ל"חדר 237" התמוה והמפוקפק. עם זאת, הדלת הסמלית ביותר שנחרטת במוחו של הצופה, זו ההיא שמובילה לחדר האמבטיה, שם ונדי ודני מחפשים מקלט מהטירוף של ג'ק טורנס.
אבל בעוד דלתות יכולות להגן עלינו מפני זוועות שאנחנו לא רוצים להתמודד, כאשר לזוועה הזו יש גרזן ביד, המקלט עלול להיות קצר מועד. 
 
מראש, אנו יכולים לראות עדויות רבות להדרדרות הנפשית של ג'ק, אבל זה בדיוק ברגע הזה, שזה הופך לברורה למדי, הקריסה הנפשית הברוטאלית.  מצד אחד אפשר לראות בקרע האלים בדלת את הפיצול המוחלט בין הנאמנות המשפחתית של ג'ק לבין הציות ל"אדוניו" הרפאיים במלון אוברלוק, ז"א, לקולות שבראשו.
 

 
 
פארק היורה (1993)
 
 
מאחורי הדלת הענקית הזו, נמצא פארק היורה, שעל פי שפילברג עצמו, "זו הכלאה בין בין גן חיות לפארק שעשוע. חלק מהרעיון שהאדם מסוגל להביא בחזרה לכדור הארץ את הדינוזאורים, מיליוני שנים מאוחר יותר, והסרט מגולל מה קורה כאשר הרגע הזה הופך למציאות".
 
לדלת יש שלוש מטרות קולנועיות: אלמנט חשוב כדי להראות את גדולתו של הסרט. הדלת כאובייקט דיאגטי של ההגנה והחשיבתה הדתית בתוך עמים ילידים. ואחרונה, חיץ בין העולם התרבותי והעולם של הדינוזאורים.
 

 
 
 
 
קורליין (2009)
 
 
דלת קטנה זו מובילה את גיבורת הסרט לגרסה חלופית של מציאות, שבה הוריה הם אנשים כיפים וקשובים ושם הכל קסום ונפלא. במובן זה, הנחת היסוד של קורליין, דומות לסיפורים של עליסה בארץ הפלאות והקוסם מארץ עוץ. לחצות את הסף של דלת מסתורית, מוביל לעולם הזה של צללים, מרגש ומסתורי, כל כך מושך וסוחף עד שנכלאים בתוכו.
 
במבט ראשון הסרט נראה כסיפור עם מוסר השכל על להעריך את מה שיש לך ולא ליפול בפח ולהאמין בדברים שנראים יותר מדי טוב (שום דבר זה לא כמו שזה נראה), התמונות האפלות והמעוותות של הסרט רומזות למושגים עמוקים יותר. הסרט מכיל הרבה סמלים עדינים המספרים את סיפורם עצמם, סיפור הקשור לנסתר והתהליך האפל של שליטה מנטלית.
 
"היזהר ממה שאתה מבקש" אומרת אמרה בשלט החוצות של הסרט. "מה שהתכוונתי להגיד - הצהיר ניל גיימן, מחבר הספר - הוא שיש אנשים האוהבים אותך שיתכן שאינם מרעיפים עליך את כל התשומת לב שהיית רוצה, אבל אין להם כוונות רעות."
 
בראיונות, נייל גיימן הצהיר שבסופו של דבר הסרט מדבר על שיפור עצמי: "קורליין היא אחת הלוחמת נגד הדברים הרעים. זה מה שאומרים לילדים כדי שיהיו אמיצים, פיקחים ומסוגלים לנצח".
 

 
 
 
 
עליסה בארץ הפלאות (1951)
 
 
בגרסה זו אין דלתות רבות וישנה זו הקטנה ביותר. בדלת זו נמצא הבריח הפטפטן, הדמות היחידה בסרט שלא הומצאה ע"י קרול, זו שתדריך את עליסה מה לעשות כדי לפתוח אותה.
 
מה היא מסמלת? זו הדלת של המוח שאפשר לפותחה רק על ידי הכלי הנכון, היא צריכה מפתח. עליסה רואה את המפתח, אבל היא צריכה לעבור שינוי כדי לעשות בו שימוש, היא צריכה לעשות את השינוי בדרך הנכונה, לא שווה סתם כל שינוי, לא יותר מדי קטנה או יותר מדי גדולה. צריך ללמוד את המשחק וחוקיו. לאחר שהיא למדה אותו במוחה, היא מצליחה לפתוח אותה ולצאת אל עולם חדש.
 

 
 
 
המופע של טרומן (1998)
 
 
יש הקבלה מרשימה בין "מיתוס המערה" של אפלטון והסרט, שבו טרומן הוא אסיר עולם שאינו מכיר עולם אחר אשר ההשתקפות של העולם האמיתי, התפאורה שהושמה לפניו. המשותף למיתוס המערה הוא קיום שתי מציאותיות שונות. אחד הוא העולם הרגיש והשני העולם המובן.
 
עוד אלמנט בהקבלה, הוא האור. במיתוס, יש את האש המשחקת את תפקיד השמש בתוך המערה. בסרט, בשלב מסוים, משחקים באור הזה, כאשר גרמו לשמש להופיע לפני הזמן, בשעות לפני הבוקר.
 
במיתוס מדברים גם על חומה, שבסרט מופיע כ"כיפה", אשר מכסה את כל העיר שבה גר טרומן. כאשר הגיבור מנסה לצאת מ"המערה" בספינה, הוא נתקל בחומה ולצדו מדרגות. כאשר עולים במדרגות מוצאים דלת, זו המובילה לעולם המובן, האמיתי.
 
אפלטון מציע לנו בפילוסופיה שלו לעשות את אותו המסע שעושה גיבור הסרט: לנטוש חיי שקר ולמצוא חיים אמיתיים.
 

 
 
 
1984 (1984)
 
 
זו אחת המטאפורות המרושעות ביותר בשימוש הסרט: חדר מס' 101 המחריד מסמן את הסוף של האנשים. לחצות דלת זו, פירושו להתמודד עם השדים הנוראים ביותר. ברגע שמתגברים על ההשפלה המקננת שם, הבן אדם יהיה מוכן להאמין לכל רעיון של המפלגה. לאחר מכן, הוא יחוסל.
 

 
 
החוש השישי (1999)
 
 
לצבע האדום יש השפעה עמוקה בסרט הזה. צבע זה שימש כרמז חזותי לקהל הצופים. הוא גורם להעלאת קצב הלב ולמספר הנשימות, וכמו כן הוא מעורר רגשות חזקים. הוא מייצג את העולם הרוחני והשפעתו על העולם האמיתי: הוא סמל לישות על טבעית שנמצאת בסביבה ומודיע על משהו שהולך להתרחש. הוא מכין את התת המודע שלנו למשהו טרגי ובלתי צפוי.
 
אנחנו רואים זאת בדרכים שונות לאורך הסרט. אולי אחת הברורות ביותר היא כאשר ד"ר מלקולם מנסה ללא הרף לפתוח דלת המרתף, אבל נראה כאילו הידית האדומה תמיד תקועה.
 
התמונה של הבלון האדום העולה אל האור דרך מרכז המדרגות הלולייניות, מייצג רוח העולה לעבר אלוהים, עם המדרגות, כסמל למסע של חיים. 
באותו אופן, כאשר קול ומלקולם משתתפים בהלוויה של קירה, קופצים לעין המעיל והליפסטיק האדומים של האם. הוא מסמל מוות וגם רוע, דבר המתברר מאוחר יותר, שכן היא הרגה את בתה.
 
כל הנקודות האלה מראים שבסרט הזה האדום הוא הצבע של עולם הרוחות - רוחות הרפאים הלכודות בלימבו - הכעס והתסכול שלהן אשר מגיע לשיא בהבזק של אש בוהק שמייצג את ייאושם להישמע ושיבינו אותם.
אותו הדבר עם הדלתות בסרט זה, מלקולם עצמו אשר אין בכוחו לפתוח אותן, חוסר האונים להיות תקוע ואסיר בתוך עצמך, עד השחרור העצמי, עד המשך המסע אל האור.
 

 
 
 
שתיקת הכבשים (1991)
 
 
הקשר העיקרי בין לקטר (אנתוני הופקינס) וקלריס סטרלינג (ג'ודי פוסטר) מתבצע באמצעות דלת סגורה של תא בכלא, אשר סטרלינג הגיעה אליה לאחר הליכה במבוך של מסדרונות ודלתות שמסמלות לא רק את המסע נוסח דנטה שלה, אלא גם את הדלתות והמבוכים המסוכנים בתוך מוחו של לקטר.
 
חניבעל לקטר הוא האסיר, אבל ככל שהסיפור נפרש, נראה שהוא זה הדמות בשליטה המלאה ביותר, זה שפחות מחוייב לעבור דרך דלתות, קירות וכלאים. העובדה שדלת תאו שקופה, לא רק פותרת את הבעייה הקולנועית של הבמאי ג'ונתן דמי, היא גם מציינת את היכולת המפחידה של לקטר כאשר הוא מתעלה מעל הגבולות של עצמו.
 

 
 
 
 
פסיכו (1960)
 
 
סצנת מופת מרשימה, עם דלת שהיא מרכז תשומת הלב של הצופה, ובאמצע אווירה מתוחה מאוד, מתפרצת בעזרת שני חצאים של אותו יצור: יצר החיים (של נורמן) ויצר המוות (אמו של נורמן).
 

 
 
 
 
להיות ג'ון מלקוביץ' (1999)
 
 
הסרט עצמו סובב סביב דלת, מי שנכנס דרכה, יכול לראות את החיים דרך עיניו של ג'ון מלקוביץ' במשך 15 דקות. אז מתחילה סדרה של מצבים שיוצרת מצב קומי, זה סוג של הרצאה על המשמעות האמיתית של הקיום ושל הקבלה העצמית של האדם.
 
המשמעות של תהילה וכוכבות (ג'ון מלקוביץ' והסטריאוטיפ של הכוכב שהוקצן) מוצגת באופן בולט כאידאל בלתי מושג עבור "אנשים רגילים". הדפרסונליזציה כתוצאה מכשל סכמטי במבנה החברתי. חלוף הזמן, הזקנה, רעיון המוות, התשוקה והמיניות, תאוות הכוח. זה אולי נראה מוזר, אבל אלה הם עמודי התווך עליהם מבוסס הסיפורי.
אני מאוד אהבתי ונהנתי מהסרט והשאיר בי חומר למחשבה.
 

 
 
הכוכב האסור (1956)
 
 
לא רק שזו אחת הדלתות הטובות והמשוכללות ביותר בקולנוע המדע בדיוני (שהיא חצי משושה ונפתחת בשלוש שכבות עבות מאוד בכיוונים שונים, וכל זה בעידן שעדין לא השתמשו בתכניות עיבוד בקולנוע), אלא שגם היא עשירה בסמליות.. דלת זו, שמפרידה בין בניין של המושבה של המעבדות הותיקות של קריל, היא המחסום בין השליטה העצמית והזהות ללא ממשל, בין הציביליזציה לבין הברבריות.
 

 
 
גלדיאטור (2000)
 
 
זה הסוף. למקסימוס יש חזיון שבו הוא הולך דרך שדה, פותח דלת ומסתכל על משפחתו המחכה לו שם. איש שסוף סוף מרגיש אושר לצד יקיריו באליסיום.
 
דלת המציבה שאלה עמוקה ורוחנית: האם יש חיים לאחר המוות?
 
 
 
המלאך הקוטל (1962)
 
 
הדלת. הסף הזה בין גורלות שיכול להצביע על מה שיש בפנים וגם בחוץ, כפי שבחן בהצלחה אדירה לואיס בוניואל בסרט הגדול "המלאך הקוטל".
 
דלת, שלמרות היותה פתוחה לחלוטין, פשוט לא ניתן לעבור דרכה.
 

 
 
מבוך (1986)
 
 
שרה הצעירה נמצאת מוצאת את עצמה עם 2 שומרים מול שתי דלתות מרשימות, אחת מהן מובילה "לטירה מעבר לעיר גובלין" והשנייה, ל"מוות בטוח". והיא חייבת לגלות איזו מהן היא כל אחת בשאלותה את אחד השומרים, עם המכשול, שאחד מהם משקר והשני דובר אמת.
 
זו אחת החידות הגיון המוכרות ביותר. קיימים ספרים שלמים המוקדשים לחידות אלו.
 
 
הקוסם מארץ עוץ (1939)
 
 
 
בסוף הסצנה של הטורנדו, דורותי פותחת את הדלת של הבית שלה והיא מועברת מעולמה - קנזס - לעוז, מעולם המציאות, לעולם הדמיוני. אבל זו לא רק כניסה לאדמה אחרת, גם נפתחה דלת עבור עתיד הקולנוע: מספיה לטכניקולור.
 
סופרים רבים עשו השוואה בין הקוסם מארץ עוץ למסע רוחני הקשור לדרך בודהיסטית של חשיבה. במבט מנקודה זו, הדלת היא חלוקה בין החיים והמוות, השקת המסע להארה.
 
 
פרנקנשטיין הצעיר (1974)
 
 
בשלב הזה, אני מודה שיש לי חולשה לסרט הזה. הדלת הזו ומרטי פלדמן הגדול, נותנים נופך של הומור לרשימה הזו.

 
כמובן שישנם עוד סרטים רבים בנושא זה, אבל נסתפק באלה הפעם.
 
ואיך אפשר לסיים פוסט כזה ללא שיר ענק מאת "דה דורס"?
 
קבלו
 
 

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לדף הרשומה

כאשר היה באופנה להסניף אבקת מומיות

 
מאז ביקורו של נפוליאון לאדמות מצרים, פרץ באירופה, עניין בכל מה שקשור לפירמידות, לפרעונים ולמומיות. בעידן כמו המאה ה-19, ללא אינטרנט, טלוויזיה וכבלים, האצולה המשועממת זיפזפה בין תורת הנסתר והמיתולוגיה של התושבים הקדומים של אגן הנילוס. הטרנד האחרון בתקופה זו הייתה: איסוף חפצים של ציבילזציה זו, להשתתף בהרצאות על תורת הנסתר במצרים, מפגשים להתרת תחבושות של מומיות ואפילו להסניף מומיות לאחר שאלו רוסקו לאבקה דקה.
 
 
השימוש במומיות למטרת ריפוי, בא בעקבות בלבול במילה "mummia" הפרסית, אשר פירושה ביטומן (אספלט), מוצר מינרלי הנגזר מזפת טבעית. מטיילים שביקרו בפרס, בסביבות המאה ה-12, סיפרו של"מומיה" היו תכונות פלאיות, המשרתת לריפוי פצעים ולרתך בדקות ספורות עצמות שבורות.
כאשר סוחרים מכל רחבי העולם הגיעו לארץ הנילוס וראו את הגופות החנוטות מכוסות בחומר הדומה ל"מומיה" הפרסית, הם חשבו בטעות ששרף כהה זה הוא אותו  האספלט הפרסי. במשך הזמן טעות זו הוחרפה, שכן, המילה מומיה הוקצתה לא רק עבור החומר שכיסה אותה, אלא, גם לגופה עצמה. אבקת ה"mummia" הפכה לאבקת מומיה (mumia בלעז).
 
 
המוצר המבוקש והנחשק, הוצג כאבקה (בהחלט מריסוק מומיה, לא התקבל שום מוצר מעודן) או באופן ישיר וציורי, חתיכות של גופה חנוטה, אשר שימשו כתרופות רבות, כגון טיפול בשלשולים, דלקות פרקים, פציעות, פגיעות שנגרמו ע"י מחלת הפוליו או כתרופה להחזרת החשק המיני. כך קרה שהגופה של איזו נסיכה מצרית או של איזה סופר מהשושלת ה-11 מתביי, הפכו לויאגרה פרימיטיבית ומאובקת בגלל איזו טעות פתאטית.
 
מומיות מזוייפות
 
בהיפתח הזדמנות עסקית מקאברית זו, הגוף של מומיה הפך לסחורה יקרה מאוד, שבעקבותיה נוצרה תעשייה של מומיות מזוייפות ע"י גניבה וחניטה מזויפת של גופות טריות (בדרך כלל של עבדים), שנמכרו כמומיות. אלה הושגו ע"י אמבטיות "נטרון" (העשוי מתערובת מינרלים), לאחר מכן ייובשו ונחבשו. אפילו של בעלי חיים, אשר בנוסף גרמו לפחות יסורי מצפון וגם היו קלים יותר להשגה.
 
אבל מה, על פי הטיפים שניתנו ע"י פייר פומט, מחבר "ההיסטוריה הכללית של הסמים" (1694), אם רצית טריפ משובח ע"י הסנפה של אבקת מומיות טובה, היתה זו המגיעה ממומיה בצבע שחור, ללא אבק או חול, האלו ש"הריחו טוב": ריח של שרוף כן, ולא של שרף.
 
 
הרופא הצרפתי המפורסם אמברוז פרה, שנחשב לאחד האבות של הרפואה המודרנית, טען כבר במאה ה-16, שאבקת המומיות היא הונאה, אבל בני דורו לא רצו להאמין לו בכלל. פרנסיס הראשון מצרפת, נשא איתו תמיד שקיק עם אבקת מומיות ואשתו של ג'ורג' השלישי (הנסיכה שרלוט), ב-1809, תאריך די מאוחר, קיבלה במתנה מהנסיך הפרסי, את האבקה העדיין מוערכת.
 
המומיות, הסרקופגים או האבקה שלהם, היו מגמה. כפי שאמר בזמנו הכומר ג'רמבט למוחמד עלי ב-1833: "זה מאוד לא מכובד, אם מישהו חוזר ממצרים ולא מביא איתו תחת זרוע אחת מומיה ותחת הזרוע השנייה תנין".
יותר מזה, יש ראיות, שעד 1972, נכללו אבקת מומיות כתרופה בכמה ספרי רפואה, וגם היום היא נמכרת בחנויות התבלינים בקרבת באב זווילה, במצרים.
 
 
שוק שחור זה (תרתי משמע), יצר את האנקדוטולוגיה שלו. לדוגמא, אחד שקנה מומיה באסואן, גילה בתדהמה כאשר חזר לביתו, שהגופה החנוטה שקנה שייכת למהנדס בריטי שמת במצרים לפני זמן לא רב.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לדף הרשומה

המתנה נעימה

24/10/2015

 

 
הם אומרים שאנו הנשים חרדות, היסטריות, שאנו טובעות בכוס מים, שלא מכבדות את הזמנים שלהם, שדורשות מחויבות ונאמנות כאשר הדבר מיותר, שאנו אמוציונליות ואימפולסביות, שאנו ממהרות לסמן טריטוריה וחסרות סבלנות.
אבל זה לא נכון. לעת עתה, הנשים חיות מהמתנה.
 
שהוא יתקן משהו בבית
 
הבטחותיו העצלות של איש תחזוקה פטפטן המתחדשות בכל סוף שבוע. התירוצים הם כמעט תמיד אותו הדבר וצפויים: שהוא עייף, שחסר ברגים, שכואב לו הגב, שהשכנים יתלוננו בגלל הרעש, שבשביל מה? בין כך אוטוטו עוברים דירה. כל תירוץ הוא טוב כדי לרבוץ ולגרבץ על הכורסה בתחתונים ולצפות בטלוויזיה, לישון, לשבת שעות מול המחשב ולא לצאת מהבית עד יום ראשון.
 
 
שהוא יתקשר
 
מכל ההבטחות הזכריות, כאשר הוא מבטיח להתקשר, ללא ספק, זו האכזרית מכולן. אנו הנשים לא לוקחות את זה כעניין נימוסי או כאפשרות. הוא אמר שהוא יתקשר. אז אמר. הכרנו אותו לפני יומיים, ואם השיחה לא מגיעה זה עלבון בל יעבור לאגו הרגיש שלנו המלווה בעשרות סרטים בראש שלא היה מבייש את התסריטאי הגאוני ביותר בהוליווד. יש אלפי צורות המתנה לקטע הזה: יש את אלו שלא מפסיקות להביט במסך הפון לראות אם איבדו שיחה, יש את אלו שיתקשרו לעצמן כדי לראות אם המכשיר תקין (לא היה צלצול כבר שעה), יש את אלו שאוסרות עלייך להתקשר אליה עד שהוא יתקשר (שחלילה לא יהיה תפוס) ויש גם את אלו שלאחר 3 ימים שאין סימן, יטיחו את המכשיר נגד הקיר.
 
 
שהשיער יגדל שוב
 
אנו הנשים קורבנות של ריטואל לא רצוני מסקרן שחוזר על עצמו בכל מספרות העולם: אנו מבקשות שיגזרו לנו רק את הקצוות ( רק שתי אצבעות) אבל המעצב שיער האידיוט נכנס לאמוק גזירה ומקצץ ללא רחמים (כי עכשיו זה באופנה ככה), ומאותו היום הכל זה דמעות, סיכות ראש ואולי איזה כובע גרב ומשקפי שמש כדי שלא יזהו אותנו ברחוב.
 
 
שהוא יתגרש
 
כאשר ילדיו יגדלו. כשאשתו תתאושש. כאשר אימו תמות. כאשר יהיה לו אומץ. כשהוא יעביר הכל על שמו. כאשר היא תפסיק לאיים שהיא תהרוג את עצמה. כשהיא תפסיק לאיים שתהרוג אותו. כאשר נהיה כבר זקנות ומלאות שנאה כלפיו: ברגע הזה נפסיק לחכות לו לתמיד ונתאפק מאוד לא להיגרר למכשף כדי שיבצע בו כישוף וודוו.
 
 
שיביאו את המידה שלך בשחור (שבוע הבא צריכים לקבל)
 
מעצבות ומעצבי הבגדים מתעקשים לקשקש ולצבוע את הדגמים שלהם בירוק תוכי, ורוד פטל וחום קקי של צפרדע, כאשר רוב הנשים מתות על בגדים בצבע שחור. זה בלתי נמנע: אם יש להם במידה שלך, אז אין להם בשחור, המוכרת תגיד שיש לה בצבע לבן פורצלן או בטון מעודן או בצבע מסטיק ענבים. ואם למרבה המזל הדגם הזה כן מגיע בשחור, המידות הן או גדולות מדי או קטנות מדי (תכנסי שבוע הבא אולי נקבל.. ) ברור שזה אף פעם לא קורה.
 
 
שהשיער ברגליים יגדל
 
לאחר עשרה ימים מהדפילציה עם שעווה חמה, מכשיר מריטה, או לא משנה באיזה אמצעי נשתמש, הכל נהפך להמתנה מרירה. לא משנה שהפרסומות של בראון יגידו שהרגליים נשארות חלקות לשלושה שבועות - מקסימום - הן נשארות שבוע. מאותו יום מתחילה הספירה לאחור, השערות קצרים מדי למריטה וארוכים מדי כדי להציג אותן תחת שמלה או על שפת הים.
 
 
שיתבגר
 
שהוא מעדיף לנסוע בעולם מאשר לשלם משכנתא. שלא יבזבז את כל המשכורת בשבוע אחד. שיפסיק לספר את האנקדוטות שלו מהצבא ועל החיילות הכוסיות שאז כבש. שיפסיק להיות דבוק לאמא שלו. שיפסיק להתלבש עם בגדים שמתאימים לגיל 20. שיתחיל להוציא את הכלב. שיפסיק ליירר אחר כל זוג שדיים שעוברים ברחוב. שיעזור בבית לפחות במינימום. שיפסיק עם הבדיחות המטופשות. שיתבגר. שיתבגרררר כבר הבן זונה הזה!
אבל, למה להתעצבן? ידוע שגברים הם כמו אבוקדו: לא בשל, לא בשל, לא בשל. רקוב!
 
 
שיגיע כבר הקיץ/חורף
 
מהופנטות מהנחות ומבצעי סוף העונה, אנו קונות סנדלים בסוף נובמבר או מגפיים בסוף מרץ. וכך עם בגדים. עם קצת מזל, נוכל ללבוש אותם תוך מספר חודשים ובמקרה הגרוע, תוך שנה (כאשר כבר לא יהיו באופנה כמובן).
 
שיגיע, שלא יגיע, שיגיע, שלא יגיע (המחזור)
 
אין המתנה יותר מחניקה וחסרת מנוחה כאשר המחזור מאחר. האפשרות המכריעה של ללדת תינוק לאיש הלא מתאים, או הריון בזמן הכי לא צפוי ומתאים ועשרות סיבות למה לא. (למה לא חשבתם על אמצעי מניעה אם זה כל כך חשוב?). ההמתנה למבחנים שעשיתם, של מטוס שלא נוחת, או של משכורת שמתעכבת, אין דבר שאפשר להשוות להמתנה מורטת עצבים זו.
במקרה ההפוך, כאשר ההריון מתוכנן וזה עדין לא קורה, אין המתנה מלחיצה וכואבת עד לשמיעת החדשות הטובות.
 
 
שהילדים יגדלו
 
כן, נשים מחכות בהרבה סבלנות שהילדים יגדלו כדי להוריד קצת מהעול שבגידול ילדים. חלקן כדי להשקיע יותר בעצמן, ברצונות להתקדם כלכלית או בתחום המקצועי, יש כאלו שסתם בא להן להתפרע מסביב, יש את אלו שרוצות כבר לראות נכדים ועוד מאות סיבות. הבעיה שהרבה ילדים עדיין לא גדלו גם בגיל 40. ואם הם גדלו סוף סוף, אז מתברר שיש לה בעל הסובל מ"תסמונת הננסות המנטאלית" והוא לא יגדל ויתבגר עד שהרבנות או המוות יפריד ביניהם.
 
 
שהמיועד יגיע
 
לפני שהאהבה מגיעה, יש עשרות דייטים בינוניים, אכזבות מחופשות לליצן, מאות סימולציות אפקטיביות, כמה סטוצים, שני חורפי פרישות, שישה חתונות שאת הולכת אליהן ללא בן זוג (בקרוב אצלך, אומרים לך שם ותוקעים לך מזלג בלב), ואולי הריון לא צפוי או החלטה להפוך לאם חד הורית. אבל לאחר כל כישלון, אנו תוהות ומחכות בדממה, אם מחכה לנו עתיד של בדידות או אולי בכל אופן הוא יגיע. ברוב המקרים ההמתנה לא שווה, בשאר המקרים האהבה לנצח נמשכה 10 שנים. אבל יש יוצאי מן הכלל כמובן ויש את אלו שחיים באושר ועושר עד עצם היום הזה.
 
 
שהוא ישתנה
 
נשים שאומרות שהן מחפשות את הנסיך שלהן, הן משקרות בחוצפה. אנו הנשים לא מחפשות את השלמות. אנו מחפשות את הפוטנציאל. אנו חיות בחיפוש אחר הגבר המחוספס, האפל, בעל הנשמה המיוסרת. בשביל מה? כי הוא אומלל ורק בידינו ובזכותינו הוא יגע בשמיים ובאושר. אנחנו נשנה אותו. ירצה או לא ירצה. יוצאות מגדרנו כדי ליישר מקרים אבודים, מחפשות את הגבר שיהפוך לפרוייקט האישי שלנו. איך שלא יהיה יש לנו איזה קצר בכרומוזום הנשי אשר מונע מאיתנו להבין שמעט מאוד גברים משתנים וכאשר הם משתנים זה בגלל שהם רוצים בזאת ולא בזכותנו. 
 
 
שהתוצאות יראו
 
טיפולים אסתטיים הם ענין של אמונה. חלקנו מורחות על הפנים 14 אריזות של קרם על בסיס ריר של לטאות אסייתיות , כי זו ההבטחה האחרונה נגד קמטים ויצוב העור. הערבויות שנותנים לנו הן מעטות וחלשות: כי חברה המליצה, הפרסומת הבטיחה, היו תמונות של "קודם ואחר כך" ועוד. אבל למען האמת לעיתים רחוקות מישהי מבצעת אחר ההוראות בדייקנות או מסיימת את כל סדרת הטיפול.
 
 
ובקטנה יש עוד הרבה דברים לחכות:
 
שהלק יתייבש
שהבשר יפשיר
שהכביסה תתייבש
שהמשלוח יגיע
שהילדים יחזרו מהגן/בית ספר
שהדיאטה תצליח
ועוד ועוד..
 
 
 
ולאחר כל זה עוד אומרים לנו: תזדייני בסבלנות!   
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל רודפת מכנסיים אלא אם צויין אחרת