77
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הפצוע הבת ימי

 
 
 
אומרים שהאהבה מגיעה ברגע הפחות צפוי. אבל אני חושבת שעבור רוב האנשים, כולל אני, בלתי אפשרי לא לחשוב עליה, או לחכות לה, לחפש אותה, לרדוף אחריה. לעומת זאת, אני חושבת שמעשי הגבורה, כן קורים ברגעים הפחות צפויים.
 
לפני כמה שנים, בסופו של יום מפרך בעבודה, בדרכי הביתה, התהלכתי שקועה במחשבות על היום המחורבן שהיה לי במשרד.
הגעתי לפינת הרחוב, פניתי ימינה, וניתקלתי במראה יוצא דופן:
 
גבר, בערך בגילי, יושב על שפת המדרכה עם רגל מכנסיים מופשל עד הברך ומלא בדם. זו שעובדת בפיצוציה דיברה איתו, כך שלא דאגתי והמשכתי בדרכי. אבל לפני שהגעתי לפינת הרחוב הבא, נזכרתי בחובתי האזרחית כמגישת ע"ר. צריך לעזור לזולת, אחרי הכל, בשביל מה עברתי קורס עזרה ראשונה?
 
חזרתי על עקבותי, ניגשתי אליו ושאלתי אותו מה קרה. הנ"ל סיפר לי שנחתך עם זכוכית. זו מהפיצוציה יצאה מהקיוסק ובידה ספריי סנו לניקוי חלונות. היא התכוונה לרסס לו את הפצע הפתוח עם הדבר הזה! משוגעת!
"גברת! הוא יתעלף עם הדבר הזה מכאב ואת עלולה לגרום לו לזיהום, עזבי", אמרתי לה.
 
ביקשתי מהאיש שיתן לי לראות את הפצע, החתך היה ארוך ועמוק, הוא לא הפסיק לדמם, כמעט התעלפתי. "תהיי חזקה", אמרתי לעצמי, "בשביל משהו הלכת ללמוד את הקורס הזה", חיזקתי את רוחי.
 
הוצאתי כמה טישו מהתיק, הגשתי לו אותם וביקשתי ממנו להדק אותם על הפצע. "חכה לי כאן, אני כבר חוזרת", אמרתי לו.
 
הרגשתי כמו קלארק קנט, כאשר היה יוצא מהסצנה ונכנס לאיזה תא כדי להחליף בגדים וחוזר כסופרמן. נכנסתי לבית מרקחת בקרבת מקום, קניתי תחבושת סטרילית, פלסטר, כפפות חד פעמיות, אלכוהול ופולידין.
חזרתי, השחלתי את ידי בתוך הכפפות ניקיתי לו את הפצע, מרחתי פולידין ועשיתי לו חבישה מושלמת.
פתאום, ה-45 שעות לימוד של הקורס, הקנו לי הרגשת חשיבות כאילו אני ד"ר האוס בכבודו ובעצמו. כאילו ביצעתי מינימום החייאה.
 
עצרנו מונית, בירכנו זה את זה בחמימות, ושלחתי אותו לחדר מיון לבית חולים הכי קרוב.
 
הרגשתי שהזדכתי מחטאי האחרונים, ממפגשי הסקס המזדמניים וכל מעשה רע שעשיתי לאחרונה, עם המעשה הטוב הזה שנפל עלי בהפתעה, כמעט, כמו אהבה בלתי צפויה.
 
עברו שבועיים, התהלכתי קרוב לרחוב ההוא, ואני שומעת מישהו צועק לעברי:
"הייי חברה!"
זה היה הוא. הפצוע הבת-ימי.
"מה שלומך?!" - שאלתי אותו  -"והפצע?, התרפא?".
הוא קיפל את רגל המכנס והראה לי את הצלקת.
"12 תפרים, אבל הכל סבבה, מדליה יפה, אה?"
"איזה יופי, אני שמחה שזה התרפא" - אמרתי לו - "שמור על עצמך!"
"גם את!"
 
המשכתי בדרכי מסופקת.
 
ואתם יכולים להאמין שכעבור שבוע ראיתי אותו שוב?
"הייי חבר!" צרחתי לעברו ללא בושה ורצתי אחריו.
האיש הסתובב והביט בי כאילו נפלתי מהירח. הוא היה מבולבל, גם אני. הוא היה לבוש במכנסי ברמודה. לא ראיתי צלקת. כל כך דומה לו, אבל לא היה הוא! איזו פדיחה. "סליחה, טעיתי", אמרתי לו והלכתי משם אדומה כעגבניה בשלה באמצע אוגוסט.
זה קורה לי בגלל שאני מנסה להיות רגישה חברתית, סחבקית. צורחת לכל עובר ושב בלי לבדוק טוב קודם. סעאמק.
הלכתי עצובה, התרגשתי מהמפגש האקראי. כאילו התחלתי לפתח רגשות כלפיו. מין געגוע מעורפל כזה.
הרי הצלתי אותו מזיהום נוראי! איי איי, איך שהלב דימם..
 
וכעבור שבוע נוסף ובאותו רחוב, אני שומעת שוב:
"היייי חברתי החובשת!"
הסתובבתי, וזה היה הוא, החבר הפצוע שלי! רצתי מאושרת לעברו, ובראש רצה סצנה של סרט שמאלצי כששני אוהבים רצים אחד לקראת השני בסלאו מושן, השיער מתבדר ברוח וכינורות בכיינים באוויר.
 
חיבקתי אותו ואמרתי לו שלעולם לא ינטוש אותי.
"נראה לך?" - הוא אמר, שלף כרטיס ביקור ונתן לי אותו.
 
סוף סוף ידעתי את שמו ובמה הוא עוסק. וקבענו דייט ל-"יום שני שבוע הבא". ואני בכלל לא שמתי לב שזה יוצא בולנטיין דיי.
 
מקסימום, כמו שאמר המפרי בוגארט בקזבלנקה: "אני מקווה שזו תחילתה של ידידות מופלאה".
 
 
עברו כמה שנים מאז, אהבתנו לא החזיקה שבועיים וחצי, אבל עדיין יש בינינו ידידות מופלאה.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לדף הרשומה

מכתב מבארבי פגועה

 
 
עכשיו כולם רוצים בובות חדשות, פחות סקסיסטיות, פחות בלונדיניות, ללא עקבים..
חשבתם שבארבי תעמוד מנגד ותסתום את הפה?
 
אז לא. הנה מכתב המחאה שלה:
 
"אני לא מתפלאה שהולך לכם כל כך רע: אתם צבועים.
תחילה, אתם יוצרים אותי, מוכרים אותי, סוגדים לי. אחר כך אתם משליכים אותי לפח זבל.
 
אני לא מתכוונת רק לבעלים שלי - ילדה טיפשונת שכל ילדותה התחננה להיות כמוני, אבל כאשר בגרה כנערה, נטשה אותי בתוך מגירה - אני מתכוונת לכולכם.
 
במשך שנים הנחתם אותי על פדסטל זהב, הייתי המודל של אשה עצמאית, יפהפיה, יצרתי את הייחודיות שלי ואת העולם שלי, שבו קן הגבר, הוא במקום משני, בעולמי זה, רק היה חשוב רצוני.
 
יום בהיר אחד התחלתם להגיד שהשפעתי רעה. 
 
שהנשיות שלי רעילה. שאני האחראית לאנורקסיה.
 
שהרזון שלי הוא עלבון עבור מיליוני ילדות שיום יום הלבישו אותי, שיחקו איתי, גררו אותי למיטה שלהן, כי בואו נכיר בזה, אני הייתי חברתם הטובה ביותר, היחידה.
 
המילה בארבי החלה לעורר גועל: שירים שביקרו אותי, בנות אדם שעברו ניתוחים כדי להדמות לי, שערוריות ודרישות לחינוך פחות סקסיסטי.
 
אלוהים ברא את האדם בדמותו ובצלמו. אבל האדם ברא את הבארבי על פי רצונו וכמיהתו.
 
אני כל מה שתרצו. אני החיים המושלמים האלה שכולכם רוצים.
 
אני החלום של דורות רבים, של מוחות ילדותיים עתירי דמיון שמעולם לא ראו בי כאויבתם, עד שאתם שמתם לי את המקלע הזה בידיים. 
 
 
יש לי קרניים, יש לי זנב של שטן, יש לי כל מה שאתם שונאים עכשיו.
 
ואני אומרת לכם את זה, כי בניגוד אליכם, אני יודעת מה מרגישים כשהלב שבור.
 
אני יודעת מה זה מרגיש כשפתאום תושבי העולם חוגגים את לידתה של הבארבי החדשה, הם דורשים כפות רגליים שטוחות, ביי ביי עקבים! הם מברכים על טביעתה של הבארבי הישנה, זו שגדלתם בצילה. לקצץ את שיערה, להשליך אותה לכור היתוך, להעלים אותה מעל פני האדמה.
 
לב הפלסטיק שלי פועם בדהירה. המוח שלי נמס רק מהמחשבה.
 
דמעותי, כחולות כמו חוטי פלסטלינה, מנסות להפוך את כל העצב הזה לזעם, כל הזעם הזה, לאלימות, וכל האלימות הזו, לנקמה המושלמת.
 
יהיו מוכנים והזהרו: אני הגולם החדש שיקום על יוצרו.
 
 
לדף הרשומה

ככה האנושות הרסה 11 גזעי כלבים

22/12/2015
כיום קיים הקונספט של "כלבי עיצוב", זאת אומרת, אב טיפוס שהתפתחו גנטית. אחרים, "עוצבו" באמצעות רבייה סלקטיבית, כדי לשמר תכונה או מאפיין רצוי, אחד או יותר של הגזע.
מדובר בתעשייה משגשגת, שמגדלי כלבים מרוויחים כסף גדול מיום ליום.
 
אבל, מניפולציה גנטית של גזעי כלבים, כרוכים בבעיות שונות: לעתים קרובות נוצרים כלבים חלשים, בעלי בריאות לקויה, לפיכך, המגדלים מעריכים יותר את היופי החיצוני של בעלי חיים אלה, מאשר רווחתם. הם טוענים שהם "משבחים את הגזע", כשבמציאות הם מטילים נטל כבד על בריאותם ולעתים כלבים אלה נידונים לחיים של סבל על חשבון הופעתם.
 
 אני רוצה להראות לכם 11 גזעים של כלבים, איך הם נראים היום ואיך הם נראו לפני 100 שנה. בכמה מקרים ההבדל הוא מדהים, וגם המחיר שכלבים אלה משלמים על חשבון בצע הכסף.
 
אבל שניה לפני, זה הרגע להזכיר לכם לא לקנות כלבים או בעלי חיים אחרים! אלפי כלבים מחכים לאימוץ, כלבים וחתולים ששנים יושבים בכלוב קטן ומחניק ורק מחכים לקבל את אהבתכם.
 
 
1. בולדוג
 
 
הם סובלים מכל מחלה אפשרית, תוחלת החיים שלהם היא של 6,25 שנים, פשוט מאוד, לא קיים בולדוג אחד שנולד בריא. יש כאלה שאינם יכולים להזדווג ואף אחד מהם לא יכול להיוולד בלידה טבעית בגלל הראש הענקי שלהם. המניפולציות הגנטיות קיצרו את רגליהם כמעט במחצית גודלם מלפני 100 שנה, הלסת גם עוותה בגלל גדילת הראש חסרת הפרופורציות. 
 
 
 
2. פאג
 
 
יש להם לחץ דם גבוה, בעיות בלב, חמצון נמוך בדם, קשיי נשימה, הם סובלים מחימום יתר וסובלים מדלקות בעור. בנסיון מוטצי לגרום לזנב שלהם להתעגל יותר ויותר, יש להם נטיה לסבול משיתוק.
 
 
 
3. באסט האונד
 
 
במהלך 100 השנים האחרונות הבאסט הלך וקטן, הוא עבר שינויים במבנה הרגל האחורית, יש לו עודף עור, בעיות בעמוד השדרה, עיניים נפולות, עיגולים שחורים ואוזניים ארוכות מאוד.
 
 
4. בוקסר
 
 
פניו הקצרים מביא לו בעיות רבות, ביניהן, בעיות נשימתיות. יש לו קושי בלווסת את חום גופו באקלים חם וגזע זה סובל משיעור גבוהה של סרטן.
 
 
5. רועה גרמני
 
 
הזווית של גופו גורמת לו בעיות שונות, כגון דיספלסיה של מפרק הירך, אומרים שהרועה הגרמני הוא הגזע שהמניפולציות הגנטיות הרסו לחלוטין את גופו. השינוי ניכר.
 
 
6. סלוקי
 
 
נוטה למחלות גנטיות ומחלות עיניים.
 
 
7. דוברמן פינצ'ר
 
 
בגזע זה, המניפולציות הגנטיות גרמו לו לנטיה למחלות שונות: דיספלזיה של הירך, קרדיומיופתיה ודלקת כבד כרונית. שימו לב בתמונות לשינויים הפיזיים שנגרמו לו.
 
 
8. תחש
 
 
רגליו התקצרו באופן מגוחך, פעם הן היו פונקציונליות, היום כבר לא. בקושי יש לו מרחב קטן בין החזה לקרקע. הם נמצאים בסיכון לסבול ממחלות בחוליות ושיתוק.
 
 
9. בול טרייר
 
 
קודם, חיה זו היה כלב יפה ואתלטי. גולגלתו עברה מוטציה מכוערת והבטן הפכה לעבה יותר ויותר, דבר ההוביל אותו לסבול מבעיות בריאות רבות.
 
 
10. קולי מזוקן
 
 
מוטציות מכוונות בגזע זה גרמו לו לנטיה לסבול ממחלות עין ודיספלזיה.
 
11. סן ברנרד
 
 
כלב עבודה זה, גדל לממדים גדולים מאוד, פניו השתטחו ופרוותו הפכה לעשירה מאוד, דבר המקשה עליו באקלים חם, לכן, הם סובלים מחמום יתר, בין המחלות הגנטיות שנגרמו עקב מוטציה מכוונת, נמצאות: שיתוק, המופיליה, גידולים בעצמות וחוסר בפיברינוגן.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לדף הרשומה

מחושך לאור- דרך הטבע המופלא

11/12/2015
ברוח הבלוג הזה, מחושך לאור שלי, דרך הטבע המופלא. 
 
הכירו 8 בעלי חיים שאינם צריכים לדאוג לשלם חשמל, כי הם מייצרים את האור בגופם. מדובר ביצורים ביולומינסנציים, אשר מסוגלים לייצר אור בדרך טבעית וזולה. למרות ש-80% מהיצורים האלה חיים בים, כמה חרקים ותולעים גם מציגים יכולת זו.
ומעבר לגחליליות הקלאסיות (שהופחות להיות נדירות יותר ויותר, חייבת לומר), קיימים כמה מינים שאנו יכולים להעזר בהם אפילו לקריאת ספר בחושך.
 
קבלו אותם:
 
 
 
גחליליות - שם מדעי: Lampyridae noctiluca
 
 
מאיפה מאירה? מהבטן
מטרה? כאזכור מיני ומסייע בהתאמה.
 
החרק המאיר הידוע ביותר. במקרה זה, הנקבות הן שפולטות את האור, מחפשות למשוך את תשומת לבם של הזכרים, אשר בתורם מתעופפים בשטחים בחיפוש אחר האור הזה שיציין שיש בת זוג בסביבה. הנקבות מסוגלות לייצר את האור באמצעות איבר מיוחד הממוקם בבטן התחתונה, התוצאה היא תגובה כימית, על ידי תהליך חמצון של פחמן ומימן המתרחש מהר מאוד.
אפילו כזחלים, הנקבות כבר מתאמנות בתהליך זה.
יש 2,000 מינים בעולם, לרבים מהם יש דפוסים שונים שגורמים להם לזרוח בצורה שונה.
 
 
 
טוקו-טוקוס - שם מדעי: Pyrophorus noctilucus
 
 
מאיפה מאיר? דרך העיניים.
המטרה? להבריח טורפים.
 
חרק נפוץ באמריקה הלטינית, מקבל שמות שונים וחמודים מאזור לאזור.
סוג של חיפושית זו, לא רק יש לה את פליטת האור הגדולה ביותר של כל החרקים, אלא גם היא מאירה ברדיוס שטח הגדול ביותר: 45 מילילמברט. האור נפלט משתי נקודות בצבע ירוק-צהוב הממוקמות בחזה ונקודה שלישית בבטן והוא מאיר מספיק כדי לקרוא ספר. מטרה זו, היא כדי להטעות טורפים ולתת להם את התחושה שמדובר בטרף גדול. במקרה זה, לא רק החרק מאיר, אלא גם הביצים, גם כדי למנוע להיאכל על ידי בעלי חיים אחרים.
 
 
 
 
 
תולעים רמזוריים - שם מדעי: Phrixothrix phengodidae
 
 
מאיפה מאיר? מהראש (פליטה אדומה), מבית החזה (פליטה ירוקה)
מטרה? להפחיד טורפים.
 
אם יש חרקים המשתמשים באורם כפתיון, אחרים, כמו אלה, משתמשים בהם למטרה הפוכה. בדומה לגחליליות, תולעים אלה משתמשים באור כדי לבלבל ולהפחיד אויבים.
 
 
 
 
נדל - שם מדעי: Sierra luminous millipedes or motyxias
 
 
נדל, או בשמו העממי, מרבה רגליים. סוג של נדל זה גם משתמש באורו כדי להזהיר טורפים. במאמר שפורסם בכתב העת Current Biologyחוקרים הסבירו שהאור הזוהר של מרבה רגליים זה, הוא הזהרה לטורפים שהוא רעיל מאוד. הוא נוטף ציאניד, בכך הוא מרתיע אותם ואומר להם לעצור לפני שסופם יהיה מר מאוד. בזמן האחרון נתגלה עוד סוג של נדל מאיר באי אלקטרז.
 
 
תולעת זוהרת - שם מדעי: Arachnocampa luminosa
 
 
 
מהיכן מאיר? דרך הכליות.
מטרה? למשוך טרף.
 
זן מיוחד של תולעת בניו זילנד, שגם נמצאת בשפע באוסטרליה. הזחלים של סוג זה של יתוש, גם משתמשים באור שלהם כדי למשוך חרקים אחרים לטרף, הם מייצרים חוטי משי אנכיים דקים עם ריר דביק. כאשר הטרף נמשך ע"י האור של תוקפו, הוא נלכד בין החוטים, אז התולעת מעלה את החוט כמו חכת דיג. ולמרות שזה נראה אור קלוש מאוד, התולעים נוטות להצטופף במערות וכתוצאה מכך מתגלה מופע ציורי מדהים המאיר את כל המקום.
 
 
 
 
 
מדוזת מסרק
 
 
 
 
רוב היצורים הזוהרים נמצאים באוקיינוס, לעתים קרובות מתחת להישג קרני אור השמש. כמה מינים של מדוזות כמו מדוזת המסרק, הן דוגמא לכך. המדוזה מייצרת אור כחול או ירוק, אבל תנועת המסרקים יכולה לפזר את האור ויוצרת אפקט של קשת בענן.
החוקרים חושבים שהאורות משמשים לבלבול האויב.
 
 
 
 
כריש חתול - שם מדעי: Cephaloscyllium ventriosum
 
 
כריש זה חי בעמקים החשוכים של הימים העמוקים. העין האנושית אינה יכולה לקלוט את הצבע, אלא על ידי מסנן צהוב החוסם את האור הכחול. אורו משמש כדי לתקשר עם כרישים אחרים מסוגו.
 
 
 
 
דיונון ערפד מהגיהנום (חתיכת שם!)
 
 
דיונון זה יכול לגדול עד 30 סמ"מ. הוא נזון מפסולת ימית, אצות וכו`. לגבי פליטת האור שלו, להבדיל מדיונונים אחרים, הוא אינו פולט דיו כאשר חש מאוים, אלא חומר ג`לטני הזוהר בחושך ומבלבל טורפים אחרים. גם לעיניו הכחולות יש מאפיינים זורחים. הוא יכול לחיות בכל ים בעולם, במים עמוקים מאוד, כל עוד המים טרופיים או חמימים.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לדף הרשומה

סופי סרטים וספרים שלא תראו לעולם

07/07/2012
פעמים רבות שאנו צופים בסרט או קוראים בספר, אנחנו לא מודעים לכך שהסוף במקור, היה אמור להגמר אחרת. אולי דיימינו מה היה קורה לו...? אבל בטח לא דיימנתם שבמקור, בוגארט נשאר עם הבחורה בקלזבלנקה, שאחאב צד את מובי דיק ושפינוקיו מסיים את חייו בחבל תליה!
 
הכינו את הפופקורן וקבלו אוסף של סרטים וספרים ידועים שסופם במקור היה להסתיים אחרת.
 
 
 
 
אנה קרנינה - 1877
 
 
לב טולסטוי פרסם בפעם הראשונה את הרומן המפורסם שלו בהמשכים בשנת 1875, במגזין בשם רוסקי וסטניך (השליח הרוסי). מעניין לציין שבגרסה ראשונה זו, אנה לא מתה והמאהב שלה, הרוזן ברונסקי, חזר שוב אליה. זה היה תנאי של העורך מיכאל קטקוב שנכפה על טולסטוי, שטען כי הפרסום נועד לנשים מהמעמד הבינוני שלא יכלו לסבול אירועים טראגיים וכואבים. לכן, קרנינה לא התאבדה בקפיצה לפני הרכבת הדוהרת, עד שהסיפור יצא לאור בפורמט של ספר בשנת 1877.
 
 
 
 
חיזור גורלי - 1987
 
 
הסרט המפורסם על גבר נשוי שיש לו יחסים מחוץ לנשואים עם אשה שהפכה אובססיבית אליו, היה אמור להסתיים פטליסטי יותר. הדמות של גלן קלוז, כאשר הבינה שמאהבה (מייקל דאגלס), השלים עם אישתו ובתו ושלעולם לא תראה אותו שוב, היתה אמורה להכנס לתוך אמבטית מים חמים ולשחוט את עצמה. אבל המפיקים חשבו שהמסקנה הזו תהפוך את קלוז לקורבן ואותו לבן זונה, כך שהם אילצו להסריט סוף אחר בו קלוז הופכת מאשה היסטרית לפסיכופטית אשר מנסה לרצוח את כל משפחתו.
 
 
 
 
פינוקיו - 1882
 
 
מי שקרא את הספר הזה של קרלו קולודי, סביר להניח שהופתע לגלות שמחצית הראשונה של הספר הוא חספוס וריאליזם כמעט נוראי, שבו הדמות המפורסמת מתנהג כמו נוכל ללא בושה, ואילו החלק השני של הסיפור הופך להיות יותר אידיאליסט ואדיב. הסיבה? המחבר היה אמור לסיים את הסיפור שלו בפרק 15,כאשר פינוקיו נתלה ע"י השועל והחתול כעונש על שאיפותיו. הוא אפילו כתב את ההשתלשלות לסיום האכזרי: "לא היו לו כוחות להוסיף עוד מילה. עצם את עיניו, פתח את פיו, מתח את רגליו, הטלטל חזק ונשאר נוקשה". מזועזע, המו"ל שלו אילץ אותו למחוק את הקטע הזה ולכתוב עוד 20 פרקים בעלי אופי יותר ילדותי.
 
 
 
 
בית הבובות - 1879
 
 
כל מי שמכיר את יצירתו זו של איבסן, יודע שהסוף מסתיים כאשר הדמות הראשית, נורה, עוזבת את בעלה וילדיה. אבל המחבר נאלץ לשנות את הסוף, כדי שיוכל להציג את היצירה. השחקנית אשר גילמה את התפקיד הראשי, אלמה ורינג (כוכבת גדולה באותה תקופה), סירבה לשחק את התפקיד בטענה שאשה הגונה יכולה לעזוב את בעלה, אבל מעולם לא את ילדיה. איבסן נכנע ללחץ, ובמשך שנים רבות הופעות היצירה הסתיימו כאשר נורה עוזבת ביחד עם ילדיה. רק בשנות ה-30` סוף היצירה שוחזרה כבמקור.
 
 
 
אשה יפה - 1990
 
 
אמנם קשה להאמין, אך בתסריט המקורי, הדמות של ריצ`רד גיר היה נשוי, ובסוף הסרט הוא נפרד בצער לב מהנערת ליווי שגילמה ג`וליה רוברטס, והוא חזר לאשתו. אבל אחרי "מבחן סינון" ראשוני (הקרנת מבחן המתבצעת בפני צופים הקראיים). תגובת הקהל היתה כל כך שלילית, עד שנאלצו להסריט סצינות חדשות כדי להפוך את גיר לרווק חתיך ובסוף הסרט לבחור להשאר עם אהובתו.
 
 
 
 
ספר הג`ונגל - 1894
 
 
בגרסה הראשונה שכתב רודיארד קיפלינג, מוגלי נהרג ע"י הנמר. המחבר רצה להעביר מוסר השכל שבסופו של דבר כוח הג`ונגל יטרוף כל אדם. אבל המו"ל הפעיל לחץ על קיפלינג כדי לשנות את הסוף לפחות אפל, בו הגיבור הראשי מצליח להפסיק את מרחץ הדמים החתולי בכך שעדר של שוורים מוחץ אותו.
 
 
 
 
הניצוץ - 1980
 
 
בתסריט, דמותו של ג`ק ניקולסון, אבדה בתוך המבוך (בזמן שבנו ואשתו בורחים מהמקום), אך לא הראו אותו מת. בהמשך היתה אמורה להיות עוד סצנה שבו האם מאושפזת בבית חולים, מתאוששת מהתמוטטות עצבים שעברה בגלל עקב האירועים המחרידים שקרו בזמן שהילד שיחק בשקט במסדרון.
ואז, כדור צהוב (כמו זה שהרוחות הטילו בבית מלון בסצנה קודמת) מתקרב ומתגלגל לעבר ניקולסון. סוף כזה היה אמור להשאר במעורפל: לתת להבין לצופים שניקולסון לא מת וממשיך להטריד את משפחתו בבית החולים, או שהוא מת והוא ממשיך להטריד את משפחתו מהעולם הבא. בכל אופן, האיום נמשך.
 
 
 
 
 המלך ליר - 1605
 
 
זה אולי נראה מטורף לגמרי, אבל בשנת 1780, המו"ל היוקרתי וחזק סמואל ג`ונסון, ששנא את הדרך הטראגית שהסתיימה יצירתו של שייקספיר (למעשה כל הדמויות מתות), ביקש ממחבר אחר, נחום טאי, לשכתב את החלק המקורי. הוא ביקש למחוק את הקטעים האכזריים ביותר ולהוסיף השתלשלות חדשה שבה קורדליה וליר נשארים ביחד והיא, בתו הטובה של המלך, מתחתנת עם הדוכס גלוסטר. באופן פרדוקסלי, לגירסה ממותקת זו - היתה הצלחה גדולה והגירסה המקורית של שייקספיר - לא הוצגה שוב עד אמצע המאה ה-19.
 
 
 
אי המטמון - 1883
 
 
בכתב היד הראשון של רוברט ל. סטיבנסון, המשלחת גילתה בסוף הסיפור, שלא קיים אוצר כלשהו חבוי באי. סוף סקרסטי מדי לתקופה ההיא, כדי להראות כמה הרוגים וקורבנות היו לשווא (בחיפוש אחר העושר).
 
 
 
 
התפוז המכני - 1971
 
 
התסריט  לגירסה זו של הרומן הזה מאת אנתוני ברג`ס על אלימות עירונית, הסתיים עם הגיבור הסדיסטי אלכס, כאשר הוא כביכול משוקם: נשוי, עם ילדים וחי חיי משפחה מאושרים לכאורה.
אבל הסצנה האחרונה הראתה איך אלכס יוצא מדי פעם מביתו בתירוצים מתחסדים, כדי לבצע איזה מעשה אולטרה-אלים. סוף זה הוחלף באחד פחות מפורש ויותר מרומז. אלכס, לכאורה נרפא, מחייך ברשעות כאשר הוא נשאר לבד.
 
 
 
 
מלכת אפריקה - 1951
 
 
בתסריט המקורי של ג`יימס אייג`י, הדמויות של המפרי בוגרט וקתרין הפבורן מתים בטביעה בזמן שהם מנסים להטביע את הספינה הגרמנית. היה זה הסופר פיטר וירטל ששכנע את ג`ון יוסטון לתת לגיבורים המקסימים לשרוד. "הקהל לא יקבל את זה שלאחר שרדו את מפלי המים, תנינים ומחלות חום, שתי דמויות עם כל כך הרבה אומץ, ימותו בצורה כה אבסורדית", אמר לו.
 
 
 
 
מובי דיק - 1851
 
 
הרעיון הראשוני של הרמן מלוויל היה שקפטן אחאב וצוותו יצודו את הלוויתן הלבן הגדול. אך כאשר האובססיה הושלמה, זו שהפכה לסיבה היחידה לקיומו, איש הים היה שם קץ לחייו כאשר הוא עולה על סירה ואובד בתןך הים העצום. מי שקרא את הספר יודע כי בסופו של דבר הלוויתן שורד לאחר שהוא מטביע את הסירה עם כמעט כל הצוות בתוכה (שורדת רק דמות אחת: ישמעאל).
 
 
 
דרקולה - 1897
 
 
הסופר האירי בראם סטוקר תכנן סוף באווירה יותר משוחררת  מאשר זה שפורסם ברומן שלו "דרקולה". במוחו היה הרעיון שהגיבורה, מינה הארקר, עוזבת את ארוסה, ג`ונתן, נכנעת מרצון ומתמסרת למפלצת כדי שיהפוך אותה לערפד ותשאר איתו לנצח. אך העורך שלו גרם לו לנטוש את הרעיון, תוך שהוא מציין שהשתלשלות כזו היא כחומר נפץ בחברה הוויקטוריאנית הפוריטנית.
 
 
 
 
האדם השלישי - 1949
 
 
בתסריט של גרהם גרין, הדמות של ג`וזף קוטן, מגלה שחברו הפך לסוחר סמים מסוכן, הוא מלשין עליו במשטרה ונשאר עם החברה שלו. יותר מאשר סוף טוב, לבמאי קרול ריד נראה שסוף כזה הוא ציני מדי ואילץ את הסופר לכתוב סוף אחר בו הנערה עזבה אותו לאחר שגילתה את הבגידה שלו. כנראה שגרהם גרין נשאר עם קצת טינה בעקבות השינוי, כי שנים לאחר מכן, באחד מספריו האחרים, "האמריקאי השקט", הוא כתב שהאיש המלשין כן נשאר עם חברתו של הנבגד.
 
 
 
משחק הדמים (רמבו) - 1984
 
 
זו היתה ההרפתקה הראשונה של רמבו, והסוף המיועד בסרט (שצולם אך מעולם לא הוצג) הגיבור בגילומו של סילבסטר סטאלון, מת מירי בשוגגשל חברו הקולונל טראומן (ריצ`רד קרין).
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל רודפת מכנסיים אלא אם צויין אחרת