00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X
בלוג הצילום שלי

"געגוע" נמצאו 15 פוסטים

על המקריות ועל המקום שאנחנו נותנים לה

    ביום ראשון נסעתי לעורכת של הספר שלי שכמעט כבר סיימה את העבודה כשבדרך אליה ראיתי לראשונה, השנה, את פריחת הסיגלון. בדיוק כשאני נוסעת בעניין הספר, היא מופיעה לנגד עיני לראשונה. ברור שזו מקריות מוחלטת, אבל השילוב הזה, שלי כל כך קל לתת לו איזו איכות אחרת, כל כך נעימה לי.   אני כבר מחכה לפריחה השולטת ברחובות כדי לצלם אותה, כדי לקטוף ולשוב ולכסות את הקבר שלו בסגול סגול הזה. את הפעם היחידה בשנה שאני הולכת אליו, אני משאירה לעונה הזו, הסגולה, שהיה לה מבחינתינו משמעות מיוחדת.   .
לדף הרשומה

דה זה וּו

  ושוב, העבר נושק להווה.   וכך, מצאתי את עצמי בדרך לאסף הרופא.   אסף הרופא, בית החולים בו ביליתי שעות על גבי שעות עם דובי, בעשרות האישפוזים שלו שם, בשבע השנים שלנו. אסף הרופא, לא הייתי שם מאז האישפוז האחרון שלו, אי אז בשנת 2005   הנה, מצאתי עצמי נוסעת שוב באותו נתיב חוצה רמלה, באותה הדרך שכמעט לא השתנתה, עד למגרש החניה שליד אותה מחלקה בה אושפז הדובי לפני שבע שנים, בפעם הראשונה שהמחלה תקפה..   כמעט, התפתיתי ללכת להציץ בחדר ההוא... שבו לא דרכה רגלי אז. עדין נשמרנו .
לדף הרשומה

מישהו דואג לי שם למעלה...

  מישהו, מישהו דואג, דואג לי שם למעלה. בא והדליק, כמה כוכבים והם נופלים אחד אחד.   אתמול בדרכי לבדיקה רפואית מלווה במיכל חברתי הנאמנה, שלעולם לא משאירה אותי להתמודד לבד עם מן דברים פחות נעימים שכאלה. נזכרנו שתינו בפעם הקודמת כשהיא ישבה וחיכתה לי מחוץ לחדר הבדיקה, והדובי  שוחח איתה בזמן שהייתי אני בפנים ודאג לי ביחד איתה. אנו סובבים בשתי דרכים שונות, יום ולילה לאורכם. עייפים ורעבים ומחכים לאות, בנתיביי אבק וזמן. אנו ניפגש בסוף דרכים ושאלות, ניפגש בתום ימים רבים, בתום הרבה .
לדף הרשומה

ושוב מתחילה שנה...

  השבוע התחלתי שוב ללמוד, הרמתי את עצמי מעמקי הג`ט לג ו התייצבתי כמידי שנה במרכז הרצוג והתחלתי את הקורס על יהדות צפון אפריקה מסגרת לימודי יהדות ספרד שאותה אני לומדת כבר שנה שניה. שנה שניה שאני מתחילה שנה בלי הדובי, החיים מלאים, יש בהם כל כך הרבה אור. דברים חדשים מלהיבים, אנשים מעוררים שנכנסו לחיי, זכרונות אהבה נפלאים שמלווים אותי. ובכל זאת, מיד עם תחילת השעור הראשון פזלו עיני ללא הרף אל הסלולארי שלי, מחפשות את ההבהוב עם השם והתמונה של הדובי. יום ראשון ללימודים ואני עדין מחכה .
לדף הרשומה

הוא פה...

    אם חששתי שדובי לא יהיה פה, רוצה להגיד לכם שהוא איתי כל הזמן.   אם תביטו היטב על התמונה, אולי תוכלו לראות אותו יושב על אחד העננים           כאן הוא הצמיד את האף והוא קפא לו...
לדף הרשומה
123
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ר ש פ י ם אלא אם צויין אחרת