33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"ניתוח" נמצאו 5 פוסטים

יומן - ברקס באמצע החיים - 6

עוד מעט שבת, והנה מגיעה השעה ביום שישי המצביע על השבוע הרביעי של הפציעה שלי.  קראתי בפייסבוק פוסט של חברה שאמרה שאם לא השכלנו ללמוד מטעויות, פציעות, מחלות ומעשים שגרמו לנו לעצור את מהלך חיינו, לא השכלנו לשנות את ההתנהגות שלנו, להבין את משמעות העצירה אזי חלילה מצב זה יכול לחזור בדרך אחרת, להשנות עד שנבין מה היקום מבקש מאיתנו.  אז אני מבינה שהברקס הזה מבקש ממני לשחרר, לשחרר את הפחד ממצב של חוסר אונים, ממצב של לא נודע, ממצב של שליטה מוחלטת על חיי - אני אוהבת לדעת מה אעשה, לקבוע תוכניות קדימה מתוך התארגנות על סדר היום, לא אוהבת להיות ספונטנית. חשוב לי סדר ואירגון בחיי.  המעצור הזה מבקש ממני לדעת לבקש עזרה, להיות רכה , עדינה ומאוד סבלנית.  ככל הנראה יתגלו לי בהמשך עוד משמעויות. שבוע שעבר, בעלי נסע לשבוע . עודדתי אותו כיון שחשוב היה לי שיסע, יתרענן  ויחזור עם כוחות מחודשים...הרי כל התקופה האחרונה עבד קשה בבית ובעבודה שלו. אמי הגיעה למספר ימים כדי להיות איתי, לבשל לילדים, לכבס ולקפל כביסה . כיון שאוטוטו חג הפסח ואמי מקפידה על ניקיון הבית והכנתו לפסח , הבנתי שהשהייה שלה אצלי מעכבת הרבה תוכניות שלה לקראת החג, וידעתי שאוכל להסתדר עם הבן הצעיר למשך 24 שעות עד שבעלי יחזור ,אז ביום רביעי בצהרים הבת הגדולה שקיבלה רשיון ואני כמלווה החזרנו אותו לביתה.  ​מה אגיד מצד אחד לא היו לי הרבה תוכניות , כיון שאחרים דאגו לעשות הכל אך מצד שני כיון שבעלי לא נמצא אז נושא הקניות היה באחריותי למשל. כיון שנשאר רכב שהבת יכולה לנהוג בו, נסענו לקניות של סופר ועוד סידורים...נשמע טריואלי וקל, דברים שבשגרה. אך לא. הבת אספה את כל המצרכים, דחפה את העגלה, ארזה, העמיסה על הרכב ואני הסתכלתי עליה ללא יכולת אמיתית לעזור. התרחקתי מאנשים ועגלות כדי לא לקבל מכה בזרוע, באצבעות, בגבס.   ועוד בבית, כולם החזירו את הקניות למקום. זו היתה תחושה מוזרה להיות מחוץ לבית, שלא לומר מעייפת . כמעט כל התקופה לא יצאתי למעט לבית החולים או למרפאה. לא יכולה לסבול את העיניים שמסתכלות עליי במבטים מרחמים, ועוד כאלו שמכירים אותי ומרימים גבה ושואלים מה קרה לך.... שינויי מזג האויר נתנו את אותותיהם בזרוע ובמקום הפציעה. החלו כאבים ואי נוחות גבוהה בשל הברגים שנמצאים באיזור
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

יומן- ברקס באמצע החיים - 4

צחקו עלי בבית שפתחתי יומן בבלוג על התקופה אותה אני עוברת, ומצד שני אמרו שכתבתי יפה.  בין הדברים היחידים שיש ביכולתי לעשות  בשעות העירות, הוא לכתוב לשתף, לדבר בפלפון/טלפון ולראות טלויזיה.  כל מי שמכיר אותי אומר עלי שאני היפר אקטיבית.כל הזמן בעשייה. עבודה, הליכה יומית, כתיבה/ציור, בישול, ניהול בית, נסיעה לחדר כושר לאימון, קחי אותי ותחזירי מצד הילדים.... יום העבודה מתנהל בהתארגנות ותשומת לב למה שצריך בבית- כריכים בבוקר, הכנת ארוחת צהרים, כביסה, סדר וניראות. ניקיון ביום חמישי באופן יסודי, אחרי אימון בוקר. אני מנהלת את יומן הטיפולים בקליניקה מול שעות ההגעה של הילדים מבית הספר, פעילות שלהם אחה"צ וכו.  דבר אחד באופן מובהק לא כלול ברשימת ה to do list שלי וזה קניות בסופר. בן זוגי היקר עושה, אנחנו ביחד בונים את הרשימה והוא בימי שלישי אחרי העבודה מבצע, לעיתים תוספות בימי שישי. דבר נוסף הוא עושה בישולים לשישי ושבת...בימים אלו הוא עושה הכל, כולל הכל.  לכן בימים אלו שאני מוגבלת ,לכתיבה יש ערך רב בסדר היום. לצערי אין לי סבלנות לקרא, למרות שאני מאוד אוהבת ויש על המדף בבית הרבה ספרים שמחכים לי. הראש לא פנוי לזה. אולי אחרי הביקורת מחר, ארגע ואבין שתהליך הניתוח הוא טוב ומתקיים כמצופה אז התודעה תהיה פנויה לקבל סיפורים של אחרים.  סדר היום שלי די פשוט, בעלי מעיר ושולח את הילדים לבית הספר, 2 . אחר כך עוזר לי להתקלח, באמצע מפעיל מכונת כביסה תולה ומקפל. בודק שיש אוכל לצהרים, אם לא אז מכין תוספת.אחרי מקלחת עוזר לי להתלבש, כן מוגבלת קשה.  יושבים לקפה של בוקר .אני אוכלת צלוחית של שקדים, חמוציות וצימוקים. הוא יוצא לעבודה ואני צופה בתוכנית הבוקר, וגם בערוץ האוכל וסרטים. לעיתים נכנסים מבקרים שמופתעים לראות אותי עם גבס עד לכתף, מבקשים לעזור .  עד הצהרים אני רואה טלויזיה, יושבת מעט בשמש, כותבת, מחכה לילדים שיחזרו מבית הספר. אוכלת עם הילדים , שיעורי בית לפני או אחרי פעילות של אחה"צ.  הילדים הגדולים שלי, עסוקים בעולמם .הבן בצבא , היה השבוע ברגילה לפני תחילת קורס ולכן עזר הרבה בבית בבישולים, בקניות. הבת הגדולה עובדת בקיבוץ, אחרי השירות הצבאי ועוד מספר חודשים נוסעת לשליחות מטעם הסוכנות ,לקיץ.  אז הצעירים בעצם
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

יומן- ברקס באמצע החיים- 3

יום ראשון הגיע, שלחנו את הילדים לבית הספר ונסענו.  הגענו למחלקה האורטופדית התמקמנו בחדר, בחרתי מיטה. חיכינו לאחות שתבוא לתשאל ולארגן את התיק הרפואי.  הגיעה אחות מתלמדת, מקסימה , שאלה שאלות, בדקה שאני בצום החל מאתמול, עודדה אותי ושלחה אותנו לקומה 2 , חדרי ניתוח ואישפוז יום.  הגענו למחלקה חדשה, נכנסנו לרשימת המתנה של חולים הממתינים לניתוח ויושבים בחוץ. כל אחד עסוק עם הפלפון, גולש, כותב, ממתין שיקראו לו.  כעבור שעה קראו לי, מתנדבת עזרה לי להתלבש, בבגדי ניתוח, חלוק, כובע, ערדליים מנייר. ושוב חיכינו לתשאול אצל רופאה, בירור רפואי, רגישות לתרופות, מה המצב הרגשי וכל מיני שאלות נוספות. חתמתי על מסמך שאני מוכנה לקבל טיפול רפואי ומסכימה לניתוח.  בעלי יצא לחדר המתנה אני נכנסתי לחדר טרום ניתוח ופגשתי את החולים . שוחחנו ויצרנו אחוות מנותחים. שניים מחכים להוצאת ציפורן חודרנית, אחד הגיע לניתוח בכתף, אחרת לניתוח בברך, עוד אחד חיכה לניתוח ביד.... המנתח יצא אליי והסביר לי מספר אופציות עליהן חשב כפתרון לבעייה, שיקול הדעת יעשה בהתאם ובעת הניתוח תחת השיקוף. אמרתי לו שהכי חשוב זה לחזור לעבודה , שהניתוח והשיקום יעזרו לי להחזיר את היד  כדי לעבוד ברפלקסולוגיה. פעילות ספורט ושאר הפעילויות הן נלמדות ונרכשות, לרפלקסולוגיה צריך עוצמה חוזק ותנועה וזה משמעות הניתוח והשיקום מבחינתי. אומרים שאחרי טראומה שכזו לא חוזרים להיות אותו דבר, לא עובדים באותו תחום ,אלא פגיעה שכזו נותנת קרש קפיצה לעשייה אחרת. אני מקווה שאוכל לשלב נושאים שונים עם עבודת ידיים וטיפולי מגע. נכנסתי לחדר ניתוח עם חיוך וצחוקים. החדר נראה כמו חללית וקרררר . הצוות קיבל אותי בלבביות וסימפטיה. טיפלו בי באדיבות. השכיבו אותי על מיטה ניתוחים מחוממת , הסבירו את התהליך, חיברו אותי לכל מיני מכשירים, הדביקו מדבקות, החדירו מחט, ואני רגישה למחטים אז צעקתי....אמרו תחשבי שזה כמו רפלקסולוגיה, צחקתי ואמרתי שאני לא מכאיבה כך בטיפולים. בקיצור החולה מתלוצצת עם רופאיה. שאלתי בנוגע להרדמה ,שאני רגישה לחומרים , שאינני רגילה לצרוך משככי כאבים מאף סוג . ביקשתי שישימו לב לתגובות שלי תוך כדי הרדמה. רגע לפני ההרדמה , כשמניחים את המסיכה על הפנים אמרתי להם שאני סומכת עליהם ונרדמתי.  התעוררתי,
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

יומן - ברקס באמצע החיים - פרק 2

אמשיך בסיפורי.  יום שני הגיע , אחרי ארוחה קלה לקחתי משכך כאבים ,  ונסענו לבית החולים לרופא מומחה כף יד. מחלקה הומה באנשים , פצועים במקומות שונים בכף יד, בתקופות החלמה שונות. באותו יום היו 62 חולים המחכים לרופא.  כעבור שעת המתנה נכנסנו. הרופא זכר את  ההתייעצות לגביי מיום שישי, מקרה Druj- דרוז'. הוריד לי את הגבס. היד היתה מכווצת, נפוחה, כואבת. אחרי ששאל שאלות, בדק שוב ושוב. שלח לצילום ארבע מנחים, של כף היד כדי לוודא באופן מלא את מיקום הפציעה. החליט על ניתוח- הכנסת ברגים לאיזור העצם, לקרב אותה ובכך לתת לרצועה להחלים. יהיה כואב אמר בלי הסתייגות. תתכוננו.  הרופא גיבס את האמה שוב, מעט לחץ על העצם ואני צרחתי מכאב.  האחות לקחה בדיקות דם. בנוסף ביקשו בדיקות נוספות כ אק׳ג , ואישור שאני בריאה מרופא המשפחה. נשלחתי לרופא מרדים, כיון שלא היו מספיק נתונים בתיק שלי , נאמר לי שנפגש טרום ניתוח.  חזרנו הביתה עייפים. זחלתי למיטה מנסה להבין את המשמעות של הניתוח. חמישה שבועות בגבס. חמישה שבועות ,כבר הבנתי לא אעבוד ולא אתעמל , ובנוסף לא אנהג, לא אבשל, לא אאפה, לא אנקה את הבית, לא אוכל ללבוש מכנס ג׳נס אלא רק מכנסי בד', אצטרך עזרה במקלחת...בקיצור תלותית.  אחרי חמישה שבועות של גבס אתחיל שיקום של כף היד. הגידים והשרירים התקצרו, כף היד לא שמישה וצריך לעזור לה. צריך להחזיר אותה לתנועה.   ערב השעה 20.00. היד עדיין כואבת ואני לוקחת שוב משכך כאבים , הכאב נרגע , אבל בבוקר , בוקר פורים, אני מתעוררת עם דלקת עיניים חריפה. כנראה מאבק שהיה בחדר הגבס בעת הביקור אצל הרופא. רסיסי אבק שחדרו לעין . ובנוסף רגישות גבוהה באיזור הפנים, נפיחות . ממש התחפשתי "לפצוע האנגלי". יד מגובסת ופנים נפוחות.  כך הלכתי למרפאה, מבוישת ונבוכה.נכנסתי לרופא שהופתע לראות אותי במצבי. נתן לי מרשמים לאחרי הניתוח, אומרים שהכאבים עזים וחזקים .ועוד מסמכים אותם הייתי צריכה. חזרתי הביתה בתחושה קשה וגם הבכי חזר.  יום רביעי בבוקר הבנתי את המלכוד בו אני נמצאת. הגוף שלי מגיב לתרופות כאל אלרגן, כרעל. הרי אני לא לוקחת טיפול תרופתי מכל סוג שהוא. לידות עברו ללא אפידורל או משכך כאבים אחר. פשוט חוויתי את הלידה. כואב לי הראש אני שותה,
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

יומן - ברקס באמצע החיים. פרק 1

אוקי, אז הנה עברו שבועיים ואני מתחילה להסתגל למצב החדש.  יום שישי לפני שבועיים, הדלקתי נירות, הבית מוכן לקראת השבת, יצאתי להליכה בשטח. אחרי עשר דקות של הליכה, מעדתי, נפלתי . היה לי שחור בעיניים, ואני על הקרקע . הידיים חוסמות את הנפילה של הפנים על האדמה. קמתי, הסתכלתי על האדמה ראיתי מוט ברזל חשוף באורך 20 ס"מ, שם מעדתי. בדקתי את עצמי, שריטות בכפות בידים, סריטה בברך...שום דבר שיעיד על ההמשך. המשכתי ללכת. סיימתי את המסלול, התקלחתי. הכאב ביד שמאל מתחיל לעבור, הכאב בפרק ימין וכף יד ימין נמשך. אמרתי יעבור. היד זזה, יש תנועה, הפרק בתנועה, מכה ויעבור. אחרי שעתים בעת ארוחת הערב, הכאב מתעצם, הפרק מעט נפוחה, אינני יכולה להעביר כלי מצד אחד של השולחן לצד שני, שלא לדבר על לאכול. מתחילה התלבטות מה לעשות, לחכות, לנסוע למיון...הכאבים עזים והיד לא יציבה, צריכה תמיכה.  נסענו ב 22.00 למיון. כבר בתחילה מדברים על שבר בפרק כף היד. נכנסנו לאורטופד , שלח לצילומים , בצילום לא רואים שבר בעצמות, מבקשים צילום של יד שמאל, לבדוק האם מבנה כף היד דומה. מתלבטים ובסופו של דבר מבינים שהפגיעה היא בעצמות האמה. עצם האמה החיצונית התרחקה והרצועה נקרעה. הועברתי לכוננית כף יד שסיפרה ואמרה מה צריך לעשות. בעודה מדברת אני כבתוך בועה, לא מבינה האם מדברים עלי ואיך הגעתי למצב הזה. בסך הכל נפלתי, ולא פעם ראשונה. מזל שבעלי הקשיב ולמד מה שקרה, אני לא הייתי שם. המחשבות היו רחוקות. יש כל כך הרבה דברים לעשות, המון תוכניות, לקוחות, יום הולדת, פורים, פסח...מה מה מה קרה? איך התהפך עליי עולמי.  בתום ההסבר של כוננית כף יד, חיכינו לגבסן שיגבס את היד. רמת הכאבים - 10 . ואני מסרבת עדיין לקחת משכך כאבים. עם גיבוס היד, אני מתחילה לבכות, תחושת ההלם שוככת והמציאות טופחת על פניי. כן זה אמיתי. כשהיד בגבס עד לכתף, רמת הכאבים יורדת ל 8, הכאב נקודתי, באיזור הפרק. מקבלים הסברים, מכתב שיחרור, קביעת תור למומחה כף יד ביום שני והביתה.  בבית אני מבינה שכדי לישון צריך לקחת משכך אז שתיתי 2 אדויל. משהו עזר, מצאתי תנוחה ראשונית ונרדמתי מעט. לא צריך לספר לכם שרמת הכאבים עלתה, מנוחה לא מצאתי אחרי שעתים, וכך נשארתי ערה, מידי פעם מנמנמת. קמים לבוקר חדש שבו צריך למצא כוחות לחשוב , להתעשת, להקפיא מנוי בחדר
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל eti19651 אלא אם צויין אחרת