00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"פרחים" נמצאו 26 פוסטים

מוזיאון גטי וילה - הגן המזרחי

הגן הרביעי והאחרון במוזיאון גטי וילה ניקרא ה"גן המזרחי" מעצם מיקומו בצידו המזרחי של המוזיאון. גן זה לפי עיצובו ב"וילה דה פאפיירי" האורגינלית באיטליה שימש את אם הבית ובו היתה נחה מידי יום מעמל הבית ומהטיפול בילדים. כאן היא היתה מתרווחת לה לצילם של העצים, נהנית מצלילי המים שבמזרקה וממראה הפרחים מסביב. לפי התיאור שקיבלתי בעת הסיור לגבי ייעודו של הגן הזה העליתי הצעה לשנות את שמו ל"גן האשה" שנתקבלה בשמחה רבה בקרב הנשים שהשתתפו בסיור, טענתי שכפי שקיים "יום האם" מדוע לא להקדיש גן לאשה שמטפלת בנו כל השנה, דואגת לבית, מגדלת את הילדים ומנהל את משק הבית בצורה כה מוצלחת ויעילה. בתוך שתי דקות רכשתי לי כאן כל כך הרבה ידידות שטענו שסוף סוף יש מי שחושב עליהן. אינני מבין, מה, בעליהם מזניחים אותם כל כך ומצבן כה גרוע? אני מורגל שאשה היא סמל ומעמדה חשוב מאד! אולם נחזור חזרה לגן הזה. שטחו די קטן ומהוה פינה שקטה ורומנטית למי שמחפש רגעים שקטים לניקוי הראש. הצמחייה כאן מאד מטופחת כמו ביתר הגנים שבמוזיאון. שיחים גזומים להפליא, עצים, צל ופרחים מרהיבים. שתי מזרקות מים ממוקמות בשטחו, האחת עשוייה משיש מצופה בציורי מוזאיקה והשנייה נבנתה בצורת כוס משקה ענקית כשהמים זורמים ממנה מתוך פיותיהם של אריות קטנים ונשפכים אל בריכה עגולה ובה שושנות מים וצמחייה אחרת. רק מלשבת ולהקשיב להמיית המיים בבריכה אפשר לנקות את הראש ולנוח בצורה מושלמת. גם כאן תנועת המבקרים לא פסקה ולו לרגע ונאלצתי לחכות בסבלנות על מנת לצלם במינימום הפרעה, שתי המזרקות המרהיבות האלה משכו עוד ועוד מבקרים והמצלמות טירטרו מסביבן ללא הרף. המצלמה שלי היתה סבלנית הפעם, לא דחפה ולא השתוללה, רק עמדה וחיכתה לתורה וכשזה הגיע היא החלה לעבוד במלוא הקצב. בתוך מספר דקות צילמה למעלה ממאה וחמישים תמונות, איני מסוגל להבין איך היא עשתה זאת. מרוב תיקתוק לא שמתי לב כמה תמונות היא דפקה ורק כשהתיישבתי אחר כך ליד המחשב בבית גיליתי את התמונות הנפלאות שהיא צילמה עבורי, אני ממש גאה בה, איזו עבודה נפלאה! כמובן שהיא זכתה לחיבוק אוהב ממני, אני ממש מאוהב בה כל פעם מחדש!   הקליקו על התמונות להגדלה   מבט כללי על הגן המזרחי משני צידיו.   אחת המזרקות בנויה בצורת כוס משקה כשהמים נשפכים אל הבריכה מתחתיה מפיהם של אריות קטנים.  
לדף הרשומה

מוזיאון גטי וילה - גן העמודים הפנימי

עד עתה סיירתי בשניים מתוך ארבעה גנים נפלאים במוזיאון. היו אלה גנים די גדולים בהשוואה לשני הגנים הבאים שהינם יותר קטנים אולם לא פחות מרהיבים ביופיים. גן העמודים הפנימי משתרע על שטח קטן וגם הוא מוקף מכל צידיו בעמודי שיש מסוגננים על פי אותו סגנון רומאי קדום, במרכזה בריכת מיים בעומק של כחמש עשרה סנטימטרים בלבד ולשני צידיה מספר פסלים הניצבים כאילו למשמר. הצמחייה סביבה סימטרית ומורכבת בעיקרה משיחים גזומים להפליא ופרחים. בנוסף לצמחייה המרהיבה נטועים מסביבה כמה עצים המשרים צל נפלא סביבם וגורמים לקרירות רבה. הגן נקרא גן העמודים הפנימי לא רק מעצם היותו מוקף בעמודים אלא בעיקר עקב מיקומו ממש בתחומו הפנימי של המוזיאון כשמלבד העמודים ממוקמות מסביבו גלריות רבות המכילות אמנות עתיקה ונפלאה הכוללת פסלים וחפצי אמנות אותם אסף גטי במשך שנים. התנועה בגן רבה מעצם מיקומו ולמבקרים ניתנת ההזדמנות לנוח בין ביקורם בגלריות השונות. צורת הפסלים לאורכה של הבריכה מאד מעניינת ונראית כקבוצה של חמש נשים רומאיות כשביניהן ניראה משטח ריק המיועד לפסל שישי. האגדה המקומית יודעת לספר שאלה היו בנותיו של אחד השליטים הרומאים דאז שכאילו הופקדו על משמר הגן הזה, אחת מהן מרדה בדברי אביה והוענשה כשהנוכחות במקום נאסרה עליה, משום כך המשטח השישי הממוקם במרכז השורה עומד ריק ויתום.  בארבעת קצוותיו של הגן הקטן הזה ניצבות מזרקות מים הפועלות על בסיס של מיחזור תמידי ואמורות כאילו לספק את מילוייה של הבריכה והשקאת הגינה, הכל כמובן סימבולי אחרת הדבר היה דורש מפעל קטן להתפלת מי ים (האוקינוס נמצא ממש בשכנות) שלדעתי יכול היה להיות רעיון לגמרי לא רע אולם יקר ומי יודע איך הדבר היה משפיע על מחירה של החנייה במקום.   הקליקו על התמונות להגדלה   כמו בגן העמודים החיצוני גם כאן קיימת בריכה ארוכה ומלבנית המכילה מים רדודים ומוקפת בעמודי שיש מעוצבים וצמחייה מרהיבה. לאורכה ומשני צידיה ניצבת קבוצת פסלים נפלאה השומרת עליה.   במבט ממושך על הפסלים הללו נראה כאילו הם מדברים האחד עם השני ומי שעיצב ותיכנן אותם עשה עבודה נפלאה, שימו לב על במשטח הריק שאמור היה להכיל עליו את הפסל השישי.   גן זה נקרא גן העמודים הפנימי מעצם מיקומו ממש בתוככי המוזיאון כשהוא מוקף בעמודי שיש מעוצבים.  
לדף הרשומה

מוזיאון גטי וילה - גן העמודים החיצוני - כלניות

את הכלניות אני זוכר  עוד מתקופת מגורי בישראל, היינו יוצאים לקטוף אותן בשדות וצבען האדום והמרהיב היה צובע מישורים ושדות. מאז אותם ימים זרמו מים רבים בנחל ועברו כמה שנים טובות מאז ראיתיהן לאחרונה. באחד מביקורי האחרונים במוזיאון גטי וילה גיליתו אותן בגן העמודים החיצוני (בעיקר) ובגן העמודים הפנימי כשהן מקשטות בצבעיהן המרהיבים את הגינה המעוצבת. הן הישוו לגן הזה מראה מאד מיוחד ובלטו מאד ברקע הירוק שמסביבן, עבורי היתה זו לא רק הפתעה אלא בעיקר הנאה מושלמת לאחר כל כך הרבה שנים שלא ראיתיהן וכמובן שהרגשתי צורך לתעד ללא הגבלה, לא כל יום יוצא לי לראותן בפריחה כה מרהיבה. לא היה איכפת לי ממבטם המשתאה של האנשים מסביבי שכנראה חשבו לעצמם: "מה המשוגע הזה מצלם כל כך הרבה כמה פרחים אדומים וכחולים" אף אחד מהם לא יודע מה הפרחים הללו מסמלים עבורי או מה הם מזכירים לי. למזלי תפסתי אותם בשעת הפריחה, משום שכשבוע מאוחר יותר פקד אותנו גל חום איום שפשוט שרף אותן והותירן יבשות וקמלות על גבעוליהם, מה לעשות אמא טבע החליטה כך ומי אנחנו שנעמוד בדרכה. האדם היחיד שהבין את התרגשותי הרבה מהכלניות היתה מדריכת הסיור לה הסברתי לפני תחילת הסיור שאני ישראלי המגיע מאזור הים התיכון וממזג אויר זהה, היא הציגה אותי בפני יתר הממשתתפים בסיור וכשהגענו לאזור בו צמחו הכלניות היא קרצה לי ואמרה "את הפרח הזה אתה בוודאי מכיר!", מכיר? ועוד איך מכיר, אין נפש אחת בישראל שאינה מכירה את הכלניות המרהיבות האלה, רק שבישראל הן קיימות גם בצבע לבן וכאן ראיתיהם בעיקר בצבע אדום וכמה כלניות בצבע כחול. מצלמתי שעד היום מעולם לא פגשה בכלניות התרגשה מאד מצבען המרהיב והחלה לתקתק ללא ליאות, "לאט, לאט יקירתי" אמרתי לה, "אנחנו עדיין לא עוזבים הביתה, קחי את זה בקלות, החיים קצרים". אולם היא המשיכה מבלי להקשיב לי עד שנאלצתי לעצרה לפני שמשהוא באמת יקרה לה חס וחלילה. אנשים מסביבי הביטו בה בחמלה ואחד מהם אף אמר לי "עליך להיות גאה בה" הוא רק לא ידע עד כמה אני באמת גאה בה!   הקליקו על התמונות להגדלה   כלניות צומחות בערוגות. ממש הופתעתי לראותן צומחות כאן אולם במחשבה שנייה מזג האויר הים תיכוני כאן זהה למזג האויר בארץ ומאפשר את צמיחתן המרהיבה.   מראן כה מרהיב שאפילו אלף תמונות עדיין לא יעשו עימן שום חסד,
לדף הרשומה

מוזיאון גטי וילה - גן העמודים החיצוני - מבט כללי

הגן השני ברשימת הגנים כאן בגטי וילה מביא אותנו לאתר המפורסם ביותר במוזיאון. הוא נקרא "גן העמודים החיצוני" על שום העמודים הרבים והמעוצבים בסגנון רומי עתיק המקיפים אותו מכל צדדיו. הוא שוחזר בצורה מדוייקת על פי הסגנון של "וילה דה פאפיירי" בדרום איטליה שלמרות היותה קבורה ברובה כתוצאה מהתפרצות הר הגעש וזוביוס לפי מאות שנים הצליחו לשחזר את צורתה במלואה על פי עדויות ומחקרים. הבריכה הותאמה למציאות העכשבית ונבנתה לפי הקוד המקומי. בוילה האורגינלית עומקה הגיע ללמעלה מעשרה מטרים, כאן היא בעומק של לא יותר מעשרים סנטימטרים משום שהשלטונות המקומיים לא היו מאפשרים בנייה עמוקה בשטח המוזיאון ללא שירותי מציל ופיקוח מה שהיה הופך אותה ממוצג מוזיאוני לאתר שימוש ציבורי. היא בנויה בצורה ארוכה ומעוצבת להפליא והסגנון הרומאי העתיק ניכר בה מאד. מלבד העמודים המקיפים אותה מכל עבר ניצבים לאורכה עשרות פסלי נחושת המסמלים את החברה ואופייה באותה תקופה, הגינה מעוצבת באופן סימטרי שאיפיין את הוילות והגנים אז והדגש מושם כאן על שימור הצורה הסימטרית הזאת במלואה, צוותות גינון מיוחדות מטפלות כאן בגנים מידי יום והמראה המרהיב רק מאשר זאת. זה כמובן הגן המצולם ביותר כאן ואלפי תמונות שלו מופיעים בכל מקום בעולם, במגאזינים שונים, חוברות תיירות, פרסום וכיוצא באלה. גם מצלמתי עבדה כאן שעות נוספות ללא ליאות ולעיתים נאלצתי להילחם איתה למען שתערוך הפסקת מנוחה קצרה. הגן מכיל בתחומו צמחייה מעניינת, פסלים שונים וכמובן מראות מרהיבים. רשומה זו תעסוק במראה הכללי להתרשמותכם.   הקליקו על התמונות להגדלה   מראה כללי של הגן והבריכה במרכזו, ניתן להבחין בעמודים הרבים המקיפים אותה מסביב. מימי הבריכה כל כך כחולים ולעיתים תמהתי באם ריצפתה וקירותיה נצבעו בתכלת על מנת להדגיש את צבעם.   בשתי קצוות הבריכה מוצבים פסליו של אל המסחר והנסיעות היווני "הרמס" ששוחזרו בצורה מאד מדוייקת לפי הפסלים המקוריים שנמצאו ב"וילה דה פאפיירי" בהרקולניום. שני פסלים מרשימים בצורתם המוסיפים יופי ועניין לבריכה.   הגן הזה ניקרא "גן העמודים החיצוני" מעצם העמודים המעוצבים המקיפים אותו מכל צדדיו וממוקם מחוץ לכותלי המוזיאון להבדיל מגן עמודים אחר הממוקם ממש בין כתליו.   תקריב של הגדרות החיות המקיפות את
לדף הרשומה

מוזיאון גטי וילה - גן התבלינים - מזרקות, בריכות ופאפירוס

כאמור הרעיון להקמת המוזיאון נולד במוחו של פול גטי בצעירותו כשביקר באיטליה ב"וילה דה פאפיירי" או במובנה העברי "וילת הפאפירוסים". וילה זו שפעה בריכות ומזרקות בצורות וגדלים שונים. גטי שכידוע היה מליונר צעיר מעצם עסקיו בענף הנפט התאהב באביזרי המים שם ממבט ראשון וכבר אז ידע שיבנה בקליפורניה העתק מושלם ומדוייק של ה"וילה דה פאפיירי" כשהבריכות והמזרקות יככבו בה תפקיד מרכזי. הוילה כאן שופעת במזרקות ובריכות מעוצבות בכל פינה בגנים וגם בתוככי המוזיאון עצמו. הבריכות והמזרקות הללו הינם העתק מושלם של האורגינל שאותו רצה מאד גטי להביא לקליפורניה של מנת לאפשר למבקריו את ההנאה והחוייה כפי שהוא חווה אותם באיטליה. לא לחינם הושקע כאן הון עתק של 275 מיליוני דולרים והמוזיאון הפך לשם עולמי כשמאות אלפי מבקרים פוקדים אותו מידי שנה ונהנים מהוילה הנפלאה והמרהיבה. רשומה זו עוסקת במזרקות, והבריכות שבשטח גן התבלינים.   הקליקו על התמונות להגדלה   המזרקה הראשונה בגן ממוקמת מיד בכניסה אליו. ראש של אריה משמש כמזרקה והמים נופלים לבריכה קטנה וחצי עגולה שמשני צידיה צומחים שיחי פאפירוס עליהם למעשה נקראית הוילה.   בכל בית רומאי בתקופה העתיקה היה גן תבלינים שבמרכזו היתה בריכה או באר מים שסיפקו את המים להשקאת הצמחים, שתייה, בישול ורחצה. הבריכה המרכזית כאן נבנתה לפי אותם כללים עתיקים והמזרקה שממלאת אותה מיוחדת מאד בצורתה. זו העתקה מדוייקת של אותה מזרקה אורגינלית שניצבה בבריכה שבגן התבלינים ב"וילה דה פייפירי" בהרקולניום ומציגה את סילניום חברו הטוב של אל היין הרומאי באקוס כשהוא רכוב על נאד יין, אלא שבמקום יין נשפכים ממנו מיים הממלאים את הבריכה.   בבריכה חיה להקת דגי קוי מרהיבים בצבעיהם, כמה מהם די גדולים ומה הפלא הם מטופלים ומואכלים מידי יום אז יש סיבה שלא יהיו גדולים ושמחים?   על מנת להשלים את מראה של הבריכה המרכזית נשתלו בה שושנות מים שמלבד עליהם המרהיבים בצבעיהם מניבים גם פרחים לא פחות מרהיבים והתמונה מושלמת.   כמובן שגם מקומם של הפאפירוסים אינו נפקד וגם בבריכה הזאת נשתלו כמה מהם על מנת להשלים את התמונה.   לא הרחק מהבריכה נמצאית ערוגת חיטה שמזכירה לי מאד את השדות בגליל. החיטה היתה אחד המרכיבים העיקריים בתפריטם של
לדף הרשומה
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אבי דרורי אלא אם צויין אחרת